תביעה בעילת הפרת סימן מסחר שהגישה חברת ניו ג'ינס כנגד חברות האופנה רנואר ופוקס, התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי מרכז ונדונה בפני השופט אברהם יעקב. ביום 9.6.2011 ניתן פסק הדין בתיק.
תביעה למתן צו מניעה קבוע, למתן חשבונות ולפיצוי כספי בסך 3,000,000 ₪ בגין שימוש מפר שעושות לכאורה הנתבעות בסימני המסחר הרשומים CARGO של התובעת (סימן מסחר מעוצב שמספרו 172937 וסימן מסחר לא מעוצב שמספרו 172939 (להלן: "סימני המסחר")).
התובעים טענו כי הנתבעות – חברת גולף וחברת רנואר – מפרות את זכויותיהם הקנייניות בסימני המסחר הרשומים בארבעה אופנים אשר באים לידי ביטוי במספר רב של דגמים מתוצרתן של הנתבעות.
התביעה נדחתה. בית המשפט דחה את הטענה בדבר השימוש המפר בסימן המסחר של התובע וקבע כי הסימן הינו סימן תיאורי שאין להפקיעו מנחלת הכלל וכי השימוש שעשו הנתבעות בסימן זה נעשה לצורך תיאור מוצריהן הינו לגיטימי ואינו פוגע בתחרות ההוגנת.
בית המשפט פסק, כי התובעים יישאו בהוצאות הנתבעות ובשכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪ עבור רנואר ובסכום זהה עבור גולף, ובסה"כ 100,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:
מטרת סימני המסחר
בסעיף ההגדרות שבפקודה, הוגדר המונח "סימן מסחר" כך: "סימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לעניין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם".
מלשון הסעיף עולה כי סימן המסחר נועד ליצור זיקה בין טובין הנושאים את סימן המסחר לבין מקורם, תוך אבחנה בין מוצריו של עוסק אחד לבין מוצריהם של עוסקים אחרים.
דיני סימני המסחר נועדו להגן על שם מסחרי שהיה לקניינו של אדם, על המוניטין שרכש לו בעשותו שימוש בשמו וכן להגן על האינטרס שיש לציבור במניעת הטעיה עקב שימוש בלתי מורשה בסימן המסחר (ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1) 873, 877 (2004) (להלן: "עניין טוטו זהב").
דיני סימני המסחר מעניקים לבעל סימן המסחר זכויות קנייניות בו, עם זאת מטרתם העיקרית אינה בהגנה על אינטרסים קנייניים אלה, כי אם בעידוד התחרות ההוגנת במסחר ומניעת תחרות בלתי הוגנת.
תכליתו של ההסדר בעניין הפרת סימני מסחר הינה כפולה: מחד, הגנה על הציבור מפני הטעיה ומאידך, הגנה על היחיד מפני פגיעה בקניינו ובמוניטין שרכש.
הפרת סימן מסחר
בסעיף 1 בפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה") הוגדרה הפרה של סימן מסחר רשום, בחלק הרלוונטי לענייננו, כך: "הפרה – שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך – (1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר; …"
אף בתביעות הפרה נדרש התובע להוכיח כי הסימן האחד דומה לשני עד כדי הטעיית הציבור. המבחן אשר אומץ בפסיקה לצורך בחינת ההפרה הוא מבחן "הדמיון המטעה", הזהה לזה המקובל במקרים של גניבת עין. עם זאת, על אף הזהות במבחנים, קיים בכל זאת שוני מהותי בין המקרים הנעוץ בכך שבעוד שבעוולת גניבת עין בודקים אם מכלול מעשיו של העוסק גרמו להטעיה ביחס למקור המוצר, הרי שבתובענה בדבר הפרת סימן מסחר מכוונת הבדיקה אך ורק לקיומו של דימיון מטעה בין הסימנים עצמם (רע"א 5454/02 טעם טבע 1988 טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 450 (2003)).
היקף ההגנה לסימן המסחר
היקף ההגנה לה זוכה סימן המסחר נגזר מאופיו ומקובל להבחין בין ארבע קטגוריות של שמות או מונחים המשמשים במסחר, בהתאם למידת ההגנה המוענקת להם:
א. שמות גנריים – אשר לא זוכים להגנה כלל;
ב. שמות תיאוריים – הזוכים להגנה מעטה ובמקרים נדירים;
ג. שמות מרמזים – הזוכים להגנה מוגברת;
ד. שמות שרירותיים או שמות דמיוניים – הזוכים להגנה הרבה ביותר.
היקף ההגנה לסימן המסחר תיאורי
ביחס להיקף ההגנה המוענק לשמות תיאוריים נקבע בעניין טוטו זהב (עמ' 889) כך: " … ההגנה הניתנת לשמות מסחריים נעה בין שני קצותיו של מתחם רחב. ההגנה הרבה ביותר ניתנת לשמות שרירותיים או דמיוניים, אשר הם מובחנים מטבעם בהיותם פרי דמיונו של ההוגה אותם לשם זיהוי טובין מסוימים … בקצה האחר של המתחם מצויים השמות התיאוריים שאינם זוכים להגנת הפקודה כלל, שכן הם מצביעים במישרין על תכונות הטובין, על טיבם ועל אופיים, וכשם שיש בהם כדי לתאר טובין מסוימים אלה, כך יוכלו לתאר גם טובין דומים אחרים מאותו הגדר, בעלי תכלית דומה או זהה. לפיכך הכלל הוא כי אין מקום לגרוע שמות מתארים מן השפה השגורה, להפקיעם מרשות הציבור ולנכסם לטובין מוגדרים, אלא אם רכשו במהלך השימוש בהם אופי מבחין".
הכלל הוא, אם כן, כי סימן מסחר מתאר לא יזכה להגנה, שהרי אין זה ראוי להפקיע מונח תיאורי מנחלת הכלל. חריג לכלל ימצא מקום בו רכש בעל הסימן אופי מבחין לשם הטובין, המייחד אותו מיתר הטובין בני מינו. במקרה כזה יכול בעל הסימן שיזכה בהגנה על סימנו, עם זאת, היקף ההגנה שיוענק לו יהיה מצומצם.
בענייננו נפסק כי מעדויות הנתבעות עולה כי המונח CARGO הינו מונח תיאורי השגור בענף ההלבשה ככזה המתייחס למכנסיים רחבים מרובי כיסים או לולאות, הידועים גם כמכנסי דגמ"ח.
די בכך שהמונח משמש כמונח תיאורי בקרב העוסקים באותו תחום על מנת שתקום זכותם לעשות שימוש במונח זה ואין להפקיעו מנחלת הכלל.
סימן מתאר שרכש אופי מבחין
בע"א 4116/06 GATEWAY INC. נ' פסקול טכנולוגיות מתקדמות בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 20/06/07) נקבע כך: "סימן הנוטה לקוטב התיאורי הינו סימן חלש לאור שני השיקולים: הן האינטרס הצרכני והן האינטרס הציבורי של חופש הביטוי. משעה שרכש הסימן התיאורי אופי מבחין הוא הצליח לרפא באופן חלקי את חולשתו שכן כעת ציבור הצרכנים ידע לקשר בין הסימן לבין יצרן פלוני. אך עדיין הבעייתיות שבהגבלת חופש הביטוי המסחרי אינה מקבלת מרפא וההגנה על הגבלה זו תהיה מצומצמת. על כן מסקנתנו היא כי היקף ההגנה לה זכאי סימן מסחר רשום בעל מאפיינים תיאוריים, דהיינו סימן מסחרי חלש, הינו מצומצם על אף היותו רשום".
המבחנים שבאמצעותם ניתן לעמוד על אופיו המבחין של סימן מסחר זהים לאלה המלמדים על קיומו של מוניטין לעוסק. בענייננו, כשל התובע מלהראות כי הסימן CARGO רכש אופי מבחין בקרב ציבור הצרכנים ולמעשה הוכיח את ההיפך.
