רישום סימן מסחר בפורטוגל

חברה ישראלית המעוניינת להגן על מותג בפורטוגל יכולה להגיש בקשה לרישום סימן מסחר לאומי בפני Instituto Nacional da Propriedade Industrial (INPI), לפעול במסלול של סימן האיחוד האירופי או לבחון ייעוד של פורטוגל במערכת מדריד. לפני ההגשה חשוב להבחין בין שם המוצר לבין שם העסק עצמו, לבחור את פרטת הטובין והשירותים ולבדוק זכויות קודמות ברישומים לאומיים ואירופיים.

הדין הפורטוגלי כולל הבחנה מיוחדת בין Marca, סימן מסחר המשמש לזיהוי מוצרים או שירותים, לבין Logótipo, זכות רשומה שיכולה לשמש לזיהוי גוף או פעילות מסחרית. מעבר לכך, הבקשה מתפרסמת בבולטין הרשמי, וההתנגדות ניתנת להגשה בתוך חודשיים מפרסום הבקשה. ביולי 2026 עודכנו אגרות INPI, ובניגוד למדריך הישן ניתן גם לרשום מילים ועיצוב גרפי יחד כסימן משולב.

הבדל בין Marca לבין Logótipo: איזה נכס מבקשים להגן עליו?

לפי הנחיות ממשלת פורטוגל, סימן מסחר (Marca) נועד להבחין בין מוצרים ושירותים של עסקים שונים. לעומתו, Logótipo הוא הסדר רישום נפרד לזיהוי עסק או פעילותו, וניתן להגישו גם כאשר הוא כולל מילים, ציור או שילוב של רכיבים גרפיים. הרשות מתייחסת לשניהם כאל סוגי זכויות שונים, ובבקשת Logótipo נדרש לציין את הפעילות של הגוף שמבקשים לזהות, לפי סיווג הפעילות הכלכלית הפורטוגלי (CAE).

למשל, יצרן ישראלי המשווק מוצר בשם מסוים צריך לבחון בראש ובראשונה רישום סימן מסחר על שם המוצר. אם מוקם בפורטוגל עסק קמעונאי בשם שונה, ייתכן שיש מקום לבחון גם את רישום שמו כלוגוטיפ. הדבר אינו אומר שכל עסק צריך להחזיק בשתי זכויות: הבחירה תלויה במה שהצרכן יזהה בפועל, בהיקף השימוש ובסיכון להתנגשות עם זכויות קודמות. חשוב לא לבלבל את הרישום הנפרד של Logótipo עם סימן מסחר רגיל הכולל שם ולוגו בתוך עיצוב אחד.

הרשות מציינת שהגנת Logótipo זו היא הגנה לאומית פורטוגלית, ואי אפשר פשוט להרחיבה למדינות אחרות כמו בקשת סימן מסחר בינלאומית. מי שמתכנן להשתמש בשם המותג ברחבי אירופה צריך להבחין בין זהות העסק המקומי לבין סימן המסחר המלווה את מוצריו מחוץ לפורטוגל.

הגשה לאומית בפורטוגל, רישום אירופי ופרוטוקול מדריד

רישום פורטוגלי בפני INPI מעניק זכויות בפורטוגל בלבד. לעומתו, סימן מסחר של האיחוד האירופי (EUTM) יכול להיות תקף גם בפורטוגל וביתר מדינות האיחוד; בהתאם לתוכנית ההתרחבות יש להשוות את העלויות ואת סיכוני ההתנגדות מצד בעלי זכויות מוקדמות במדינות אחרות. להסבר על הגנה ברמת האיחוד ראו רישום סימן מסחר באיחוד האירופי.

פורטוגל חברה גם במערכת מדריד של WIPO, ולכן אפשר לבקש בה הגנה באמצעות ייעוד בינלאומי במקרים המתאימים, אך עדיין יש לבחון את הסימן בהתאם לדין הפורטוגלי. מערכת מדריד עשויה להקל ניהול של תיק רב־מדינתי ואולם אינה מספקת רישום עולמי אוטומטי; בחמש השנים הראשונות היא תלויה בסימן הבסיס לפי כללי המערכת. ראו רישום בינלאומי של סימן מסחר לפי פרוטוקול מדריד ואת ספר המשרד Intellectual Property Law in Israel, פרק 2, סעיפים 5.8.1–5.8.2, עמ׳ 183–184, למנגנון מדריד הכללי, ולא כמקור לדין הפורטוגלי.

האם ניתן לרשום שם ולוגו יחד כסימן מסחר בפורטוגל?

כן. לפי הסברי ההגשה של הרשויות הפורטוגליות ולפי חוק הקניין התעשייתי, ניתן להגיש סימן מילולי, גרפי או משולב של מילים ורכיבים חזותיים. לכן הטענה הישנה שלפיה הרשות אוסרת בכל מקרה רישום של שם ולוגו יחד בבקשה אחת אינה נכונה. אולם הגנה על גרסה מעוצבת של הסימן אינה בהכרח שקולה להגנה על השם המילולי המופיע בלעדיה. יצרן המשתמש על אריזות בלוגו צבעוני אך בחוזי הפצה בשם כתוב פשוט צריך לשקול מהי ההגנה שמתאימה לשתי צורות השימוש.

לפני הגשה כדאי לבצע חיפוש במאגר שירותי INPI המקוון, כולל חיפוש לפי טקסט ותמונה, ובמידע על סימני האיחוד האירופי ורישומים בינלאומיים בעלי תחולה בפורטוגל. מילה המתארת את טיב המוצר בפורטוגזית או סימן דומה הקיים בשוק המקומי עלולים להקשות על הרישום, גם כאשר בישראל השם נתפס כייחודי. בדיקת השם המילולי והלוגו צריכה לכלול את המוצרים והשירותים הרלוונטיים, ולא להסתפק בזהות מלאה של התווים.

השלבים בפני INPI: פרסום, התנגדות ובחינה מהותית

הבקשה מוגשת באמצעות מערכת INPI וכוללת את פרטי בעל הזכות, ייצוג הסימן ופרטת המוצרים והשירותים לפי סיווג ניס. במידה שנדרש ייצוג יש להסדיר נציג בעל הכשירות המתאימה, והמסמכים והרישומים צריכים לעמוד בדרישות ההגשה בשפה הפורטוגזית. אין להניח כי עצם הגשת בקשה באמצעות משרד ישראלי מספקת בכל מקרה את דרישות הייצוג וההמצאה המקומיות. ראו הנחיות המדינה להגשת סימן לאומי.

ההליך מתנהל בשלבים הנבדלים מהסדרים במדינות אחרות: בדיקה פורמלית, פרסום הבקשה ב־Boletim da Propriedade Industrial, חלון התנגדויות, בדיקת דרישות הדין והחלטה. לפי מדריך הממשלה, בהיעדר התנגדות מתחילה הבחינה המהותית כעבור חודשיים ויום מפרסום הבקשה. הרשות מעריכה הליך רגיל בכארבעה חודשים בממוצע, אך זו אינה הבטחה: השגות, התנגדויות או תיקונים עשויים להאריך את התהליך.

לפי ההסדר הנוהג בחוק הפורטוגלי, ניתן להגיש התנגדות בתוך חודשיים ממועד פרסום הבקשה, ולא בתוך שלושה חודשים לאחר ״קיבול״ כפי שנכתב במאמר הישן. אם מתחרה מגלה בקשה דומה עליו לבדוק את מועד הפרסום בבולטין, ולא להמתין לתעודת רישום. גם מבקש המתנגד לזכות קודמת צריך לבדוק במדויק את הזכויות ואת מועדי ההליכים, כי תיק יכול לכלול כמה מועדי תגובה שונים.

אגרות רישום סימן מסחר בפורטוגל בשנת 2026

לפי טבלת האגרות הרשמית בהחלטה 334/2026, שנכנסה לתוקף ב־1 ביולי 2026, אגרת בקשה מקוונת לסימן מסחר לאומי היא 151.98 אירו לסוג אחד, ו־38.52 אירו לכל סוג נוסף. לכן ההגשה בשני סוגים עולה 190.50 אירו באגרות הבקשה בלבד. בטופס נייר המחירים כפולים: 303.96 אירו לסוג הראשון ו־77.04 אירו לסוג נוסף. אלה תעריפי רשות, ולא מחיר כולל ללקוח.

לאחר החלטת מתן הרישום קיימת אגרת מתן רישום של 12.85 אירו בהליך מקוון, כך שסך אגרות הבקשה והמתן לסוג אחד הוא 164.83 אירו, בהנחה שאין פעולות נוספות. לפי אותה טבלה, אגרת חידוש מקוון לעד סוג אחד היא 151.98 אירו ותוספת 38.52 אירו לכל סוג נוסף; בקשה להצהרת פקיעה עולה 64.21 אירו במסלול המקוון, ואגרת פעולה מינהלית של התנגדות או כתב טענות נכללת בלוח האגרות המשותף בעלות 64.21 אירו. שכר טרחת הנציג, חיפוש משפטי ודיון בהתנגדות אינם כלולים. אין להתבסס על טבלאות משנים קודמות, שכן תעריפי INPI משתנים.

הוכחת שימוש בהליכי התנגדות וביטול רישום

אחד המאפיינים המעשיים של הדין הפורטוגלי נמצא בסעיף 227 לקוד הקניין התעשייתי: אם התנגדות נסמכת על סימן קודם שהיה רשום במשך חמש שנים לפחות במועד הרלוונטי, יכול המבקש בתנאים המתאימים לדרוש מבעל הסימן הקודם להראות ראיות לשימוש ממשי בו בחמש השנים שלפני הבקשה המאוחרת או את מועד הקדימות שלה. אם לא הוצגו ראיות מספקות או טעם מוצדק לאי־שימוש, ההתנגדות עלולה להידחות או להיבחן רק לגבי אותם מוצרים ושירותים שלגביהם הוכח שימוש.

יתר על כן, סעיף 230 מסדיר דרישה דומה כאשר סירוב זמני של הרשות מבוסס על סימן קודם שרשום לפחות חמש שנים. בקשה לראיות שימוש אינה חיפוש אוטומטי אחר ביטול הזכות של המתחרה, והיא כפופה לתנאים ולמועדי תגובה. ראו קוד הקניין התעשייתי הפורטוגלי. תיעוד של מכירות, אריזות ושימוש בפועל בשוק הפורטוגלי עשוי להיות חיוני הן לבעל סימן ותיק והן למי שמתמודד מול התנגדות שלו.

הרישום תקף לעשר שנים ממועד הבקשה וניתן לחידוש לתקופות נוספות של עשר שנים. יש להסדיר חידוש במהלך ששת החודשים שלפני הפקיעה; חידוש מאוחר בששת החודשים שלאחריה נושא בדרך כלל תוספת של 50% לאגרה. לפי הנחיות התחזוקה של הרשויות, היעדר שימוש ממשי בסימן במשך חמש שנים רצופות ללא הצדקה עלול להוביל לפקיעה בעקבות בקשה מתאימה, ולא למחיקה אוטומטית.

לחברה ישראלית הפועלת באמצעות מפיץ פורטוגלי חשוב להסדיר מי מגיש את הבקשה ועל שם מי תירשם הזכות, והאם ההגנה הנדרשת היא על מותג המוצרים, על זיהוי העסק המקומי או על שניהם. תכנון רישום המותג בפורטוגל תוך הבחנה בין Marca ל־Logótipo, בחינת ייעוד אירופי ומדריד והסדרת זכויות מול המפיץ יכול למנוע מחלוקת משפטית מאוחרת כאשר החברה מתרחבת למדינות אחרות או משנה את ערוצי ההפצה.