ערעור בתחום המדגמים שהוגש על ידי חברת אורן יורם אריזות בע"מ, המשיבים בערעור הם שקולניק ח.י בע"מ, שקולניק ח.י, חיים שקולניק, יוסף מסלם, איפאפלסט בע"מ ומשה אשכנזי. ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 7.10.2010 בת.א. 21130-06-09, שניתן על ידי כבוד השופטת א' שטמר.
הערעור נדון בבית המשפט העליון, בפני כבוד הנשיא אשר גרוניס, כבוד השופט חיים מלצר וכבוד השופט אורי שהם. ביום 2.11.2014 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת א' שטמר) שבמסגרתו נדחתה תביעת המערערת נגד המשיבים בגין הפרת מדגם רשום.
המערערת היא בעליו של מדגם רשום על דגם מסוים של שקיות. המדגם נרשם בשנת 2007. בעלי הדין חלוקים ביחס לשאלה מהם הפרטים בשקית שנהנים מהגנת המדגם.
המערערת הגישה תביעה נגד המשיבים, שהינם יצרני שקיות, בגין הפרת המדגם. המשיבים לא הכחישו שייצרו שקיות, אלא שלעמדתם השקית לא הייתה כשירה מלכתחילה להירשם כמדגם, בשל היעדר מקוריות או חידוש. כן גרסו המשיבים כי פגמים שונים בפנקס ובתהליך הרישום מצדיקים את ביטול המדגם. לטענתם, המדגם הרשום אינו משקף את צורת השקיות שבלב המחלוקת. זאת, שכן לפי גירסתם, לתיק המדגם צורף במירמה שרטוט ובו מסומן בפינות התחתונות של השקית תפר משולש בקו רציף וברור, שלא היה קיים בשרטוט המקורי.
פסק-דינו של בית המשפט המחוזי: בית המשפט המחוזי קבע, כי המסמך שבו סומן התפר המשולש בקו רציף אכן אינו חלק מתיק המדגם. עם זאת, נקבע כי לא הוכח שהמסמך צורף במירמה. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי פגם נוסף בתיק רישום המדגם טמון בכך שתהליך העבודה אינו משתקף ממנו במלואו. זאת, משום שלאחר שהוגשה הבקשה לרישום המדגם הודיעה בוחנת המדגמים למערערת כי קיים כבר מדגם רשום שלאורו אין בחפץ נושא הבקשה חידוש או מקוריות כנדרש. לאחר חילופי דברים נוספים, עולה מן התיעוד בתיק רישום המדגם כי ניתנה למערערת תעודת רישום מדגם. זאת, מבלי שבתיק נמצא הסבר כלשהו לשינוי שחל בעמדת הבוחנת.
בשאלת קיומם של חידוש או מקוריות במדגם קבע בית המשפט המחוזי כי המערערת לא הצליחה להזים את ראיות המשיבים כי אין חידוש במדגם. מסקנתו הסופית של בית המשפט המחוזי לפיכך הייתה כי יש לדחות את התביעה ולבטל את המדגם. יוער, כי בית המשפט המחוזי התייחס, מעבר לצורך, גם להתקיימות הגנת הפונקציונליות, לפיה הגנת המדגם תישלל מחפץ שצורתו מוכתבת מן הפונקציה שעליו למלא. לעניין זה נקבע כי לא הוכח שתפר המשולשים הוא הדרך היחידה ליצירת בסיס רחב לשקית, ועל-כן אין ההגנה האמורה עומדת למשיבים.
תוצאות ההליך: דין הערעור להידחות. נפסק כי המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסכום של 40,000 ש"ח.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
טענת הגנה בתביעה על הפרת מדגם
ניתן לטעון, כטענת הגנה בתביעה על הפרת מדגם, כי המדגם נעדר תוקף בשל כך שמלכתחילה הוא לא היה כשיר להירשם.
הנטל להוכיח את כשירותו של המדגם לרישום
בעניין השאלה על מי מוטל הנטל להוכיח את כשירותו של המדגם לרישום, או את היעדרה, כאשר מועלית טענת הגנה מסוג זה. עמדת בית המשפט העליון אינה כעמדת בית המשפט המחוזי.
בית המשפט העליון פסק כי הטענה שלפיה אין לחייב נתבע בגין הפרת מדגם, מן הטעם שהמדגם לא היה כשר להירשם מלכתחילה, היא כאמור טענת הגנה. משכך, נקודת המוצא היא כי הוכחתה מוטלת על הנתבע, אשר מפיו היא באה.
נפסק כי תוקפו של הרשום בפנקס המדגמים כראייה לכאורה בדבר תקפות הרישום עולה מלשונו המפורשת של סעיף 3(5) לפקודת הפטנטים והמדגמים. הסעיף מורה כי: "באין הוכחה המעידה את ההפך, ישמשו פנקס הפטנטים ופנקס המדגמים ראיה לכל הענינים שפקודה זו מחייבת או מתירה רישומם באותם פנקסים" (ראו גם, יונתן דרורי ויותם וירז'נסקי-אורלנד דיני מדגמים ועיצוב תעשייתי 218-216 (2014)).
בחינת טענת היעדר חידוש או מקוריות במדגם במסגרת ערעור
נפסק כי במקרה שלפנינו, בחן בית המשפט המחוזי את הראיות בכללותן והגיע למסקנה כי המשיבים הניחו לפניו ראיות להיעדר חידוש או מקוריות במדגם, וכי לא עלה בידי המערערת להזים ראיות אלה. המדובר בקביעה עובדתית, אשר בה כידוע אין נוהגת ערכאת הערעור להתערב, אלא אם כן מתגלה על פני הדברים התעלמות מראייה בעלת משקל מכריע או שגיאה עקרונית, היורדת לשורש הדברים, בהערכת הראיות ובקביעת העובדות. אף שלא היה מקום להטיל את נטל ההוכחה על המערערת, לא מצא בית המשפט העליון כי יש הצדקה להתערב במסקנה הסופית שלפיה הראיות שהביאו המשיבים עולות במשקלן על אלה שהביאה המערערת. בכלל זה, לא נמצא כי נפלה שגגה בכך שבית המשפט המחוזי נתן משקל לפגמים שנפלו בהליך רישום המדגם. פגמים אלה, אף אם לא הוכח כי עלו כדי מרמה, משפיעים במקרה דנא על משקלו של הרישום בפנקס כראייה לכאורה. כן נתן בית המשפט המחוזי משקל ראייתי לעובדה שהמערערת נמנעה מלהציג ראיות לגבי תהליך העבודה שבו הומצא.
נוכח כל האמור, אין בטענה שלפיה המשיבים לא הציגו ראיות חפציות בדבר היעדר חידוש כדי להצדיק התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי.
