סעיף 29 לפקודת סימני המסחר, התשל"ב-1972, מגדיר את הליך התחרות בין שתי בקשות לרישום סימן מסחר:
"הגישו אנשים שונים בקשות נפרדות להירשם כבעלי סימני מסחר זהים או דומים עד כדי להטעות, לגבי אותם טובין או הגדר טובין, והבקשה המאוחרת הוגשה לפי שקובלה הבקשה המוקדמת, רשאי הרשם שלא לקבל את הבקשות עד שייקבעו זכויותיהם בהסכמה שבא עליה אישור הרשם, ובאין הסכמה או אישור כאמור יחליט הרשם, מנימוקים שיירשמו, לגבי איזו בקשה יימשכו ההליכים לפי פקודה זו."
הליך התחרות נועד להתקיים כאשר מוגשות שתי בקשות לרישום סימן מסחר שהן זהות או דומות עד כדי יצירת חשש להטעיה.
יצוין כי הליך התחרות אינו מיועד לבחון האם הסימנים המבוקשים כשרים ברישום לפי סעיפים 8 ו- 11 לפקודת סימני המסחר, דהיינו האם הסימנים הם בעלי אופי מבחין או שהינם פסולים לרישום מסיבות אחרות, אלא הליך התחרות מיועד לבחון לאיזה מהסימנים קיימת הבכורה להתחיל בתהליך הבחינה וזו בלבד.
לפיכך, מלשון סעיף 29 לפקודה, קיימים 3 תנאים לפתיחת הליך התחרות:
- טרם קובלו לרישום שתי הבקשות. מדובר בהליך מקדמי להליך הבחינה וטרם שיתנהלו השגה או הליכי התנגדות.
- היותם של שני הסימנים המבוקשים זהים או לפחות, דומים עד כדי הטעייה. אם תנאי זה אינו מתקיים, הרי ששני הסימנים יכולים לחיות ביחד במרשם סימני המסחר ולפיכך הליך התחרות מתייתר מעיקרו.
- שני הסימנים המבוקשים נועדו לסמן טובים מאותו הגדר. אף אם הסימנים בגופם דומים, הרי שאם הם מיועדים לסמן מוצרים שונים לחלוטין שאין ביניהם קשר, לא תיווצר הטעיה צרכנית ולכן, ניתן לבחון את שני הסימנים לרישום.