יישום המבחן המשולש בהליכי רישום סימני מסחר נועד לבחינת השאלה האם סימן המסחר המבוקש אינו כשיר לרישום משום שהסימן יש בו בכדי להטעות ביחס לסימנים מוכרים היטב שאינם רשומים ו/או אם קיים דמיון העולה לכדי הטעייה בין הסימן המבוקש לסימנים רשומים.
המבחן המשולש כשמו כן הוא, מורכב מ- 3 חלקים.
מבחן המראה והצליל: מבחן המראה והצליל נועד לבחינת הדמיון הויזואלי ו/או הקולי בין הסימן המבוקש לסימן הקודם.
נפסק כבר, שיש לתת עדיפות למבחן הצליל כאשר הסימן מסמן מוצר הנמכר מעבר לדלפק משום שעל הצרכן להגות את סימן המסחר בפני המוכר לצורך בקשת המוצר הספציפי ואם קיים דמיון באופן שבו הסימנים נהגים אז ייתכן וצרכנים יטעו במוצרים עצמם. בחינת הדמיון דרך מבחן הצליל נעשה על-ידי בחינת מאפיינים לשוניים שונים במילים המהוות את הסימנים. לדוגמא, אורך המילים, מספר ודמיון ההברות, זהות התנועות והעיצורים בין הסימנים וכו'..
מאידך, כאשר הסימן מסמן מוצר הנמכר על מדף, יש עדיפות למבחן המראה שכן, צרכן אשר בוחר מוצר מהמדף עושה זאת באמצעות זיהוי סימן המסחר בעין ולא צריך להגות את סימן המסחר. לפיכך, ככל שמדובר בסימנים מעוצבים, יש לבדוק את הדמיון בצורה ובצבעים של הסימנים וכאשר מדובר בסימנים לא מעוצבים, יש לבחון את הדמיון הויזואלי בין המילים המרכיבות את הסימנים.
יחד עם זאת, יש לבחון את הדמיון בין הסימנים בכללותם כשם שצרכן ייגש ויבחן את הסימנים בפעם הראשונה וללא התעכבות לבחינת הפרטים הקטנים בין הסימנים
מבחן סוג הסחורות: חוג הלקוחות ודרכי ההפצה: במבחן זה יש לבחון את הדמיון במוצרים העומדים בבסיס הסימנים ודרכי שיווקם. יש לבחון האם מדובר במוצרים מאותו סוג. האם קהל הלקוחות שלהם הוא זהה והאם המוצרים משווקים ומופצים דרך אותן צינורות שיווק.
מבחן יתר נסיבות העניין: זהו מבחן סל אשר ניתן להכניס אליו את כל הנסיבות אשר אינן מתבטאות במבחנים האחרים.
כאשר מגיעים להחלטה האם הסימן המבוקש כשיר לרישום או אם לאו, יש להתחשב במידת ההגנה יש לתת לסימן הרשום ו/או הידוע היטב לפי מידת האופי המבחין הנרכש ו/או המוניטין שהוא צבר. סימן שרכש אופי מבחין ומשמעות משנית במידה גבוהה יקבל הגנה גבוהה יותר ולכן, גם מידת הדמיון הנדרש לצורך פסילת הסימן המבוקש – נמוכה יותר.