הרוש נ׳ טירוורק - דחיית תביעת גניבת עין והפרת סימן מסחר

בפסק הדין ת״א (שלום ת״א) 73930-12-20 ספיר הרוש נ׳ טירוורק אמארץ׳ (נבו 25.5.2022), דחתה השופטת הדס פלד בבית משפט השלום בתל אביב–יפו תביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ש״ח בעילות של הפרת סימן מסחר וגניבת עין, על רקע השימוש בשמות ״רסטפארי סטייל״ ו״רסטהפרי בשוק״.

תמצית התוצאה: התובעת לא הוכיחה מוניטין או חשש להטעיה, ואף לא הוכיחה הפרת סימן מסחר. תביעתה נדחתה והיא חויבה בשכר טרחה בסך 18,000 ש״ח. בית המשפט לא הכריע בבקשה הנפרדת למחיקת הסימן.

הצדדים:

– התובעת: ספיר הרוש;

– הנתבעת: טירוורק אמארץ'.

העובדות: התובעת הינה בעלת עסק בשם "רסטפארי סטייל" (RASTAFARI STYLE) שעוסק בקישוטי שיער ועיצוב שיער שפועל לטענתה משנת 2013. הנתבעת הינה בעלת עסק בשם "רסטהפרי בשוק" שעוסק בקישוטי שיער ועיצוב שיער, נמצא בשוק הכרמל בתל אביב ופועל לטענתה משנת 2016, ועד למועד הגשת התביעה פעל תחת השם "RASTAFARI".

התובעת הייתה בעלת סימן מסחר מס׳ 329765, שהוגש לרישום ביום 20.7.2020 ונרשם ביום 3.11.2020 בשם ״ראסטהפרי סטייל״ ובאנגלית RASTAFARI STYLE, בסוג 44 לשירותי עיצוב שיער, קליעת צמות וקישוטי שיער. הרישום עצמו אינו מוכיח מוניטין קודם.

מיד לאחר שסימן המסחר נרשם, שלחה התובעת לנתבעת מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים, במסגרתו דרשה מהנתבעת לחדול מהשימוש בסימן המסחר או בכל סימן מסחר אחר הדומה עד כדי הטעיה, ולפצותה בסך 70,000 ₪. הנתבעת השיבה, מבלי להודות בטענות התובעת, כי ברצונה לשנות את שם העסק כדי להימנע ממחלוקות משפטיות.

התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את סימן המסחר שלה, ביצעה גניבת עין, התערבות בלתי הוגנת ותיאור כוזב לפי חוק עוולות מסחריות וכן התעשרה שלא כדין. אלה טענותיה של התובעת, ולא ממצאים שאימץ בית המשפט.

התובעת ביקשה פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ש״ח. יש להבחין בין פיצוי ללא הוכחת נזק בגין גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות לבין הסעדים בגין הפרת סימן מסחר לפי פקודת סימני מסחר.

הנתבעת טענה כי היא עוסקת בעיצוב שיער וראסטות משנת 2016, וכי השתמשה תחילה בתיוג ‎#Rastafari_il ובהמשך ‎#Rastafire_il. לטענתה, מדובר במונח מקובל בתחום עיצוב השיער, והיא שינתה את שם העסק כדי להימנע ממחלוקת, מבלי להודות בהפרה.

לאחר הגשת התביעה פנתה הנתבעת לרשם סימני המסחר בבקשה למחיקת הרישום בטענה כי מדובר במונח גנרי וכי הסימן נרשם בחוסר תום לב. השופטת הפנתה את טענות כשירות הרישום לבקשת המחיקה לפי סעיף 39 לפקודת סימני מסחר. בית המשפט לא הורה על מחיקת הסימן ולא הכריע בבקשת המחיקה. פסק הדין אינו מציין את תוצאתה המאוחרת.

תוצאות ההליך: התביעה נדחתה והתובעת חויבה בשכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ש״ח, לתשלום בתוך 30 ימים. בין שיקולי ההוצאות צוין שהנתבעת הביעה נכונות לשנות את שם העסק מיד לאחר קבלת מכתב ההתראה, ואילו התובעת בחרה להמשיך בהליך ללא ראיות מספיקות.

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

מטרת עילת גניבת עין

מטרתה של עוולת גניבת עין להגן על זכותו הקניינית של התובע במוניטין שרכש מפני פגיעה הנובעת ממצג שווא של הנתבע.

יסודות עילת גניבת עין

להוכחת עוולת גניבת עין לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות נדרשים שני יסודות מצטברים: מוניטין המזוהה עם עסק התובע וחשש סביר שהציבור יטעה לחשוב שהשירותים שמציע הנתבע הם שירותי התובע או קשורים אליו.

יסוד המוניטין

ביחס ליסוד המוניטין נקבע בפסיקה כי המושג מוניטין קשה להגדרה מדויקת וממצה. הכוונה היא לתדמיתו החיובית של המוצר בעיניי הציבור, שהודות לה קיים למוצר שוק לקוחות אשר מעוניינים ברכישתו. המוניטין מבטא את מכלול היתרונות שנצברו לעסק בשל תכונותיו- מיקומו, שמו הטוב, דימויו, איכות השירותים שהוא מציע ואיכות המוצרים שהוא מספק.

על מנת להוכיח את יסוד המוניטין, התובע נדרש להציג ראיות לפיהן, בנסיבות הספציפיות זכה להכרה בקהל המזהה אותו עם עסקו. דרכי הוכחת המוניטין הן נתונות להכרעתו של בית המשפט על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

יסוד הטעיה

ביחס ליסוד החשש להטעיה, נקבע בפסיקה כי מדובר במבחן אובייקטיבי הכולל שלושה מבחני משנה: מראה וצליל, סוג הסחורות או השירותים וחוג הלקוחות, ויתר נסיבות העניין. ראו המבחן המשולש בדיני סימני מסחר ובעוולת גניבת עין.

בית המשפט הסביר כי התובעת הציגה צילומי מסך מתוך הרשתות החברתיות. מעמוד האינסטגרם שצורף ניתן ללמוד כי התובעת מפעילה "ימי הולדת – אירועים – הפעלות וסדנאות". המועד בו צולם עמוד האינסטגרם היו לתובעת 2,426 עוקבים והיא פרסמה 238 פוסטים. בית המשפט הסביר כי לא ברור ממתי עמוד האינסטגרם פעיל ומתי פורסמו הפוסטים. אין עדות לפוסטים בין השנים 2013 (המועד הנטען להקמת עסק התובעת) ל-2016 (המועד הנטען להקמת עסק הנתבעת). לעמוד הפייסבוק של התובעת יש 1,963 עוקבים. עמוד הפייסבוק נפתח בשנת 2013 אבל המשפט הסביר כי לא ניתן לדעת מה היתה רמת הפעילות שלו ומתי ובאיזו תדירות פרסמה התובעת תמונות ותוכן שיווקי. התובעת הציגה תמונות של דוכנים ופרסומים שונים, מהן ניתן, לטענתה, ללמוד על הצלחתה ועל המוניטין הרב שצברה. בית המשפט קבע כי מהפרסומים והצילומים שצורפו לא ניתן ללמוד על מוניטין או הצלחה. כמו כן בית המשפט קבע כי לא ניתן ללמוד מתי פורסמו אותה פרסומים.

כאשר עוּמתה התובעת עם העובדה כי ברשתות החברתיות במועד הגשת התביעה, לנתבעת היו 9,913 בעוד שתובעת היו 4,638 עוקבים, ונשאלה למי יש מוניטין יותר גדול, היא ענתה כי לדעתה עוקבים לא מרמזים על מהות לקוחות ו/או על כמות לקוחות. היא טענה כי מוניטין נמדד בהכנסות.

בית המשפט קבע כי בכך למעשה התובעת סתרה את הראיות שהביאה, ואשר לטענתה, נועדה לתמוך בהצלחה ובמוניטין שרכשה.

בית המשפט הסביר כי גם המדד של התובעת למוניטין – "הכנסות", אינו מעיד על מוניטין. במועדים הרלוונטיים לתביעה התובעת היתה רשומה במע"מ כעוסק פטור. כלומר, מחזור ההכנסות השנתי שלה עמד על סך של 100,000 ₪ בלבד. באותו מועד התובעת הפעילה, לטענתה, שני דוכנים קבועים בקניון. העלות היומית להפעלת דוכן עמדה על סך 150 ₪. בית המשפט הסביר כי הוצאות התובעת רק בגין העמדת הדוכנים בקניון, היו גבוהות והתקרבו למחזור ההכנסות השנתי שלה, וזאת מבלי לקחת בחשבון את עלות החומרים, העסקת העובדים והוצאות נוספות. התובעת אישרה זאת בחקירתה הנגדית.

כמו כן, בית המשפט הדגיש כי הסימן של התובעת נרשם 3.11.20 והתביעה הוגשה ביום 31.12.20, זמן קצר מאוד לאחר הרישום. לפיכך, רישום סימן המסחר כשלעצמו, אינו מעיד בהכרח על הצלחה או מוניטין.

בית המשפט קבע כי התובעת כשלה בהוכחת המוניטין הנטען על ידה בכתב התביעה ולא הציגה ראיות לקיומו. טענתה מבוססת רק על עדותה ולא די בכך להוכחת מוניטין (סעיף 54 לפקודת הראיות).

ביחס ליסוד השני, חשש סביר לקיומה של הטעיה, בית המשפט ציין כי מבחן החזות, שהוא המבחן העיקרי אינו מתקיים בעניין זה, משום שעיון בעמודי התובעת והנתבעת ברשתות החברתיות מעלה כי הסמליל שבו משתמשות התובעת והנתבעת אינו דומה.

התובעת לא הגישה ראיה לקיומו של חשש להטעיה. התובעת טענה כי היו  לקוחות שהתבלבלו והוטעו, אך לא הציגה ראיות לטענתה ולא העידה אף עד לתמיכה בטענותיה.

בית המשפט ציין כי עסקה של הנתבעת נמצא בחנות בשוק הכרמל בתל אביב והיא אינה ניידת. לעומת זאת, במועד הגשת התביעה התובעת הפעילה שני דוכנים קבועים בקניון קריית ביאליק ובקניון בחיפה ודוכנים ניידים באירועים. לפיכך, קהל היעד והמיקום שונים.

לאור האמור לעיל, בית המשפט קבע כי גם מבחן החשש הסביר אינו מתקיים בעניין זה ודחה את טענת התובעת לגניבת עין והפרה של חוק עוולות מסחריות.

הפרת סימן מסחר

סימן המסחר נרשם ביום 3.11.2020 והתביעה הוגשה ביום 31.12.2020. בעקבות מכתב ההתראה הודיעה הנתבעת על שינוי שם העסק, ובתקופה הרלוונטית שינתה את התיוג ברשתות החברתיות מ־‎#Rastafari_il ל־‎#Rastafire_il.

יש להבחין בין שימוש בשם לפני רישום סימן המסחר לבין שימוש לאחר הרישום. לגבי התקופה שקדמה לרישום נדונה טענת ההגנה על סימן מוכר היטב, אך היא לא הוכחה. לגבי התקופה שלאחר הרישום בית המשפט לא מצא דמיון מטעה, והביא בחשבון את שינוי שם העסק. אין בכך קביעה שהסימן הרשום חסר תוקף או כי רישומו בוטל.

הפרת סימן מסחר מוכר היטב שאינו רשום

באופן עקרוני ניתן לבסס עילה להפרת סימן מסחר שאינו רשום אם המדובר בסימן מסחר מוכר היטב.

בית המשפט הסביר כי יש לבחון האם, המועדים הרלוונטיים להפרה הנטענת, סימן המסחר של התובעת היה סימן מסחר מוכר היטב.

סעיף 1 לפקודת סימני המסחר מגדיר מהו סימן מסחר מוכר היטב: "סימן מסחר מוכר היטב" – סימן המוכר היטב בישראל כסימן שבבעלות אדם שהוא אזרח מדינה חברה, תושב קבוע בה או שיש לו בה מפעל עסקי תעשייתי פעיל, ואפילו הסימן אינו סימן מסחר רשום בישראל או אין משתמשים בו בישראל; לענין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לענין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק".

סעיף 46א(א) לפקודת סימני מסחר מעניק לבעל סימן מוכר היטב, אף אם אינו רשום, זכות שימוש ייחודית ביחס לטובין או לשירותים שלגביהם הסימן מוכר היטב או מאותו הגדר.

סעיף 57 לפקודת סימני המסחר קובע כי רק  לבעל סימן מסחר רשום ולבעל סימן מסחר מוכר היטב שאינו רשום, קיימת עילת תביעה בגין הפרת סימן המסחר.

סעיף 1 לפקודת סימני המסחר קובע ש"הפרה" הינה, בין היתר, "שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך… בסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו עד כדי להטעות לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן או לענין טובין מאותו  הגדר".

בהתייחס לסימן מוכר היטב שאינו רשום, כאשר הטובין או השירותים מאותו הגדר, נבחן דמיון מטעה. בית המשפט הפנה למבחני ההטעיה המוכרים גם מעוולת גניבת עין, תוך הבחנה בין השוואת הסימנים עצמם לבין מכלול הפעילות העסקית.

התובעת לא הוכיחה שסימנה היה מוכר היטב לפני הרישום, ולא הוכח דמיון מטעה בין הסימנים. הנתבעת השתמשה בדמויות אישה או אריה עם ראסטות, לפי הרשת החברתית, ואילו סמליל התובעת כלל כיתוב גרפי בלבד. לאחר הרישום ולפני הגשת התביעה שינתה הנתבעת את שם העסק. לפיכך נדחתה עילת ההפרה, מבלי שבוטל הרישום.

מה הוביל לדחיית טענת ההטעיה?

השופטת בחנה את עיצוב הסמלילים ואת אופן הצגתם ברשתות החברתיות. סמליל התובעת כלל כיתוב מעוצב; סמליל הנתבעת כלל דמות אישה או אריה עם ראסטות. העסקים פעלו גם באזורים שונים: התובעת באזור חיפה והקריות והנתבעת בחנות קבועה בשוק הכרמל בתל אביב. התובעת טענה שלקוחות הוטעו בפועל, אך לא העידה לקוחות ולא הציגה ראיות מספקות להטעיה.

מה ההבדל בין בקשת מחיקה להגנה מפני תביעת הפרה?

הנתבעת טענה שהמונח ״ראסטהפרי״ הוא מונח גנרי וכי הרישום נעשה בחוסר תום לב. בית המשפט הבהיר שטענות אלה שייכות להליך מחיקה בפני רשם סימני המסחר לפי סעיף 39. התביעה נדחתה בשל אי־הוכחת עילותיה, ולא מכוח קביעה המחייבת את רשם סימני המסחר למחוק את הסימן.

המשמעות המעשית לבעלי מותגים ולעסקים

בתביעת גניבת עין יש להציג ראיות למוניטין ולחשש להטעיה. רישום סימן מסחר כשלעצמו אינו מוכיח מוניטין לעניין גניבת עין, ומספר עוקבים ברשתות החברתיות אינו בהכרח תחליף לתשתית ראייתית ממשית. טענות להגנה על סימן מוכר היטב לפני רישומו דורשות הוכחה נפרדת.

המקרה ממחיש את החשיבות של תגובה עניינית למכתב התראה ושל ההבחנה בין שינוי שם עסק ללא הודאה בהפרה לבין הודאה משפטית באחריות. ראו התגוננות מפני תביעות הפרת סימני מסחר ותביעות סימני מסחר בישראל.

מאמרים נוספים בנושא גניבת עין והפרת סימן מסחר

הוכחת מוניטין וגניבת עין | המבחן המשולש ודמיון מטעה | התגוננות מפני תביעת הפרה

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם