שתי תביעות בעילת הפרת פטנט שהוגשו על ידי חברת טויטופלסט בע"מ כנגד חברת תביג-ישראל גרובר בע"מ מנהלה מר ישראל גרובר ובעלת המניות הגב' חיה גרובר וחברת בידוד פלוס בע"מ. הדיון בתביעות אוחד והם נדונו בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופט יהודה פרגו. ביום 22.7.2013 ניתן פסק הדין בשני בתיקים.על פסק דין זה הוגש ערעור שהתקבל בחלקו ביחס לשאלת הנזק, לערעור ראו מאמר זה.
העובדות: התובעת הגישה שתי תביעות שעניינן הפרה נטענת של פטנטים. ת.א 2260/08 – עוסק בהפרה נטענת של פטנט מס' 131198 שתפקידו חלוקה והזרמת אוויר ממוזג לאתרים שונים על פי הצורך, המכונה "מרכזייה". ת.א 1133-09-10 עוסק בהפרה נטענת של פטנט מספר 137728 שתפקידו לפצל זרם אוויר, המכונה "מפצל".
מנהל התובעת רכש מהנתבעת 4 "מרכזיה" ו"מפצל" שיוצרו ע"י הנתבעת 1. לטענת התובעת, מדובר במוצרים מועתקים המפרים את פטנט התובעת ויש בהתנהלות הנתבעים כדי גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט.
תוצאות ההליך לסעד זמני: הסעד הזמני בתיק התקבל בשנת 2009 והשופט יהודה זפט קבע כי עד לבירור התובענה ניתן סעד זמני המורה לנתבעים לחדול ולהימנע מלבצע מלעשות שימוש במוצרים המפרים לכאורה את פטנט התובעת.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. נפסק כי הנתבעים הפרו את פטנט התובעת.
ניתן צו קבוע המורה לנתבעים 1 ו-2 (היצרנים), לחדול ולהימנע מלעשות שימוש במוצרים אשר מפרים את פטנט התובעת.
בנוסף בית המשפט חייב את הנתבעים 1 ו-2 – לשלם לתובעת סך של 200,000 ש"ח.
ניתן צו המורה לנתבעת 4 (החנות) להימנע מלשווק את מוצרי הנתבעת 1, 2 המפרים את פטנט התובעת.
בנוסף חייב בית המשפט את הנתבעים 1, 2 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאותיה, לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 60,000 ש"ח.
בית המשפט נמנע מלהטיל צווים כלשהם על הגב' חיה גרובר (הנתבעת 3), מבלי לגרוע מחובתה – כבעלת מניות בתביג – למנוע את הפרת הפטנטים על ידי תביג.
הערת DWO: המדובר בפסק דין תקדימי בו לראשונה נפסק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת פטנט וזאת בהתבסס על הוראות חוק עוולות מסחריות וחוק זכות יוצרים המאפשרות פיצוי ללא הוכחת נזק. בית המשפט סבר כי לאור הקושי הרב בחישוב הנזק בגין הפרת פטנט ניתן לעשות שימוש מושאל במנגנונים סטטוטוריים מחוקים אחרים קרובים.
יוער כי במסגרת הערעור על פסק דין זה, בית המשפט העליון ביטל את קביעת בית המשפט המחוזי ביחס לאפשרות של השימוש בכלי של פיצוי ללא הוכחת נזק לצורך קבית פיצוי בגין הפרת פטנט. לערעור ראו מאמר זה.
נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:
היקף המונופול של בעל פטנט
נפסק כי משהוכר הפטנט ע"י רשם הפטנטים ונרשם בפנקס הפטנטים, מכיר הדין בזכותו הבלעדית והייחודית של בעל הפטנט להשתמש באמצאה המוגנת, אלא אם כן, נעשה בה שימוש על ידי אחר בהרשאתו (כל עוד לא חלפה תקופת תוקף הפטנט). להגנה זו תחולה רטרואקטיבית מיום הגשת הבקשה לרישום.
טענת העדר חידוש (פרסום קודם) ביחס לפטנט
בסעיף 4 לחוק הפטנטים נאמר:
"4. אמצאה חדשה – מהי?
אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפי תאריך הבקשה –
(1) על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור;
(2) על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו."
בע"א 8802/06 אוניפארם בע"מ נ' Beecham PLC Smith Kline, [פורסם בנבו] תק-על 2011(2), 1581, 1593 (2011) (להלן: "אוניפארם") נקבע, כי:
"… אמצאה תיחשב כחדשה אם לא נתפרסמה בפומבי, בישראל או מחוצה לה, לפני מועד הגשת הבקשה לרישום הפטנט. לצורך ענין זה, הפרסום יכול שיהיה תיאור קודם, ניצול או הצגה של האמצאה, אשר בעל מקצוע בתחום הרלוואנטי יכול היה לבצע אותה על פי פרטי התיאור.
טעמה של דרישת החידוש הוא בכך שאם הייתה האמצאה נחלת הכלל לפי תאריך הבקשה, אין בידיו של מבקש רישום הפטנט ידע חדש שהוא מגלה לציבור, המהווה "תמורה" ראויה לצורך רכישת מונופולין, ועל כן אין האמצאה ראויה להגנתו של החוק (ענין יוז, בעמ' 102).כדי להוכיח היעדר חידוש, יש להראות שהאמצאה כולה הוצגה או פורסמה בפומבי בעת הגשת בקשת הפטנט, וכי הפרסום או ההצגה המתארים את האמצאה רק באופן כללי באופן שלא ניתן ללמוד מהם כיצד לבצעה, לא ישללו את החידוש שבה (ענין יוז, בעמ' 102-105). אחד המבחנים המשמשים להכרעה בשאלת החידוש הוא "מבחן ההפרה" אשר לפיו אם ביצוע האמור בפרסום קודם מהווה הפרת פטנט כי אז אין חידוש באמצאה (ענין יוז, בעמ' 104). יש להוכיח לצורך כך כי הליכה בעקבות הפרסום הקודם תוביל בהכרח להפרת הפטנט".
פרסום קודם לעניין המרכזייה – בית המשפט דחה את טענת הנתבעים על פיה אין מדובר בפטנט, או חידוש, או אמצעים חדשים, שכן פרסומים על מרכזייה דוגמת הפטנט היו קיימים עוד קודם לכן.
נפסק כי מעיון בפרסומים השונים אליהם הופנה בית המשפט על ידי הנתבעים והגם שלא ברור מהם מהו המועד בו פורסמו לראשונה המוצרים המופיעים בהם, פסק בית המשפט כי פרסומים אלו אין בהם כדי לגרוע או לאיין את הפטנט, באשר כל אחד מהם בפני עצמו, אינו מכיל את כל הרכיבים/התביעות אשר הפכו את הפטנט לייחודי והעניקו לו את הזכות – בדין ובצדק – להירשם כפטנט.
נפסק כי קודם לרישום הפטנט אמנם היו קיימות בארץ ובחו"ל מרכזיות דומות למרכזיית הפטנט, אולם הן לא הכילו את הרכיבים/התביעות עליהם נרשם הפטנט.
ועל כן נפסק כי המרכזייה אותה ייצרו ושווקו הנתבעים, מפרה את מרכזיית ה'פטנט' – פטנט ישראלי רשום מס' 131198; וכי אין כל סיבה לשלול את תוקפו ורישומו של הפטנט אלא דווקא לכבדו.
פרסום קודם לעניין המפצל – לטענת הנתבעים, המפצל אותו הם מייצרים ומשווקים, אינו מפר את הפטנט, באשר מרכיבי הפטנט היו כבר ידועים קודם לכן והופיעו בפרסומים קודמים לרישום הפטנט. בחוות דעתו מקבל המומחה המהנדס נועם הררי טיעון זה של הנתבעים.
ואולם בית המשפט פסק כי אין הוא תמים דעים עם מסקנתו של המומחה. מסקנה זו אינה מתיישבת עם חומר הראיות ועם עדותו בבית המשפט.
נפסק כי "המפצל" – מפיץ הזרם המודולרי – אותו מייצרת התובעת טויטופלסט, מכיל לפחות מרכיב אחד / תביעה ייחודית אחת של הפטנט המופיע בסעיף 1 לתביעה שבפטנט, אשר אינו נמצא בכל אחד מן הפרסומים הנטענים.
בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כי אין כל חידוש ב"פטנט" באשר מוצרים ופרסומים כדוגמת הפטנט היו מוכרים בתעשיית הרכיבים למערכות מיזוג אוויר מזה שנים רבות טרם הפטנט.
בית המשפט פסק כי ביחס לפרסומים כי על אף שחלקם במהותם דומים ל"מפצל" אותו מייצרת טויטופלסט, אין הם מכילים לפחות רכיב אחד / תביעה אחת של הפטנט – נקודות חיתוך קלות (באמצעות סכין) של האוגנים / הכתרים המיותרים.
כפועל יוצא, לא מצא בית המשפט כי יש מקום לשלול את תוקף ורישום הפטנט, אלא דווקא לכבדו.
טענת העדר התקדמות המצאתית ביחס לפטנט
בהתייחס להתקדמות המצאתית נאמר בחוק הפטנטים:
"5. התקדמות המצאתית – מהי?
התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כענין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפי תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4".
בעניין אוניפארם אומר בית המשפט:
"דרישת ההתקדמות ההמצאתית רחבה מדרישת החידוש, ולפיה על מבקש הפטנט להראות תרומה ממשית לתחום הרלוונטי לענין. המשוכה הניצבת בפני מבקש הפטנט בהקשר זה אינה גבוהה, וכבר נפסק כי די בהתקדמות קטנה, ובלבד שיש בה "ניצוץ המצאתי" (ענין יוז, בעמ' 108-110). … המבחן שנקבע בסעיף 5 לחוק לצורך התחקות אחר קיומה של התקדמות המצאתית הוא מבחן אובייקטיבי, הבוחן האם האמצאה הינה מובנת מאליה בעיניו של "בעל מקצוע ממוצע", אשר הוגדר בפסיקה כבעל מיומנות מקצועית בתחום הרלוונטי, אך נעדר דמיון ויכולת המצאתית (עניין יוז, בעמ' 108-110). מקום שבו מתחייבת דרישה וחקירה ממשית ביחס לאמצאה, כי אז לא מתקיים המבחן לפיו היא מובנת מאליה לבעל מקצוע ממוצע".
כך, בע"א 345/87 וערעור שכנגד COMPANY HUGHES AIRCRAFT נגד KAISER AEROSPACE& COMPANY ELECTRONICS, פ"ד מד(4), 45, 107-108 (1990) נאמר:
"דרישה זו לתקפותו של פטנט רחבה מן הדרישה של חידוש, וטעמה בכך שאין די בהיותו של המוצר או התהליך דבר חדש שטרם נתגלה לציבור, אלא כי לצורך קבלת הגנתו של החוק יש להראות תרומה ממשית לתחום, אשר מצדיקה הענקת מונופולין לבעל האמצאה, תוך הגבלת חופש הפעולה של אחרים. גם כאן ניתן להצביע על מספר כללי יסוד הנגזרים מהטעם האמור.
כלל בסיסי בשאלת ההתקדמות ההמצאתית הוא, כי יש לבחון את הידע המקצועי הכולל בתחום הרלבנטי, ולצורך כך מותר לצרף פירסומים קודמים יחדיו לתמונה כוללת (ע"א 314/77 הנ"ל, בעמ' 209). אולם, יש לזכור תמיד כי גם על פעולת הצירוף האמורה להיות מובנת מאליה לבעל המקצוע במועד הרלבנטי; שאם נדרש צעד המצאתי לצורך כך – במיוחד מקום בו מדובר בליקוטם של פירורי מידע ממקורות שונים – אין התמונה הכוללת מובנת מאליה ולא ניתן לומר כי אין באמצאה שבפטנט משום התקדמות המצאתית…".
בית המשפט גם מאזכר את ספרו "פטנטים" של עו"ד עמיר פרידמן:
"ערכאות השיפוט עיצבו ארבעה כללים עיקריים ויסודיים לבחינת שאלת "ההתקדמות האמצאתית". הכלל הראשון והבסיסי הינו, שיש לבחון את כל הידע המקצועי בתחום הרלוונטי. הכלל השני הינו, שיש לבחון את הידע האמור מנקודת השקפתו של בעל מקצוע הבקיא ברזי התחום הרלוונטי, אך איננו מפעיל כושר מחשבה אמצאתי משל עצמו. הכלל השלישי הינו, ש"ההתקדמות האמצאתית" איננה חייבת להיות בדרגה של "אמצאת המאה" ודי ב"התקדמות אמצאתית" קטנה וצנועה בהיקפה. הכלל הרביעי והאחרון הינו, שיש לבחון את הידע שהיה קיים במועד הגשת בקשת הפטנט" (עמ' 101, 102).
הפרת פטנט
נפסק כי המרכזייה אותה מייצרים ומשווקים הנתבעים, דומה מאוד למרכזייה המוגנת בפטנט. גם מרכזייה זו מיוצרת ביציקת פלסטיק ומורכבת משני חלקים.
בית המשפט מאזכר את עדותו של הנתבע מר ישראל גרובר: "… המוצר שלי בא סגור, מודבק מבפנים עם ספוג, אני מוכר אותו כיחידה שלמה… זה מוצר אחד שלם".
בית המשפט פסק כי אין במכירת המרכזייה כשהיא כבר מורכבת, כדי לשנות ממהות הפטנט המוגן – ייצור המרכזייה משני חלקים באמצעות הזרקת פלסטיק לתבניות – ומן המסקנה, כי מרכזייה זו מפרה את הפטנט. תכונותיו, מטרתו וייחודו של הפטנט נשמרים. עדיין עומדת בפני המרכיב האפשרות לפרק את המרכזיות המורכבות ולהתאימן לצרכים שבשטח, כך שנשמרת גמישות השימוש במרכזיות אלו, אחד מיתרונותיו וייחודו של הפטנט.
בית המשפט לא מצא שבמרכזיות הנתבעים יש כטענת מר ישראל גרובר ייחוד נוסף בשיפור זרימת האוויר המבדיל אותו ופוטר אותו מהגנת הפטנט; בוודאי כאשר טיעון זה לא נתמך בעדות מקצועית של מומחה בית המשפט.
נפסק כי ה"מפצל", מכיל לפחות רכיב אחד / תביעה אחת של הפטנט – נקודות חיתוך קלות של האוגנים/הכתרים המיותרים.
ועל כן קבע בית המשפט, כי "המפצל" אותו מייצרים ומשווקים הנתבעים מפר את הפטנט".
פיצויים בגין הפרת פטנט
בכתבי התביעה עותרת התובעת לפצותה בגין הפרת הפטנט, על פי חוק העוולות המסחריות התשנ"ט 1999 ועשיית עושר שלא במשפט על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט 1979 וזאת בנוסף לפיצוי הנדרש על פי סעיף 183 דלעיל.
כדי לכמת את הנזק בר הפיצוי, עותרת התובעת לצו למתן חשבונות.
סעיף 183(ב) לחוק הפטנטים מפרט את הקריטריונים והשיקולים אשר ינחו את בית המשפט בבואו לפסוק את הפיצוי הראוי.
"183. …
(ב) בית המשפט, בבואו לפסוק פיצויים, יתחשב במעשה ההפרה של הנתבע ובמצבו של התובע עקב מעשה זה, והוא רשאי להביא בחשבון, בין היתר –
(1) הנזק הישיר שנגרם לתובע;
(2) היקף ההפרה;
(3) הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה;
(4) דמי תמלוגים סבירים שהמפר היה חייב בתשלומם אילו ניתן לו רשיון לנצל את הפטנט בהיקף שבו נעשתה ההפרה".
כדי לאמוד את הפיצוי והנזק הראוי, יש חשיבות רבה למהות הפטנטים שהופרו, לתרומה שיש להם למוצר הסופי בו הם שולבו, למוניטין אשר הם צברו והוסיפו למוצר זה והרווח שצמח למפר הפטנטים עת עשה שימוש בפטנטים אלו.
נפסק כי אומנם, גם כאשר רכיב המוגן בפטנט (התביעה) הינו חלק ממוצר גדול יותר הכולל רכיבים בלתי מוגנים, בעל הזכויות בפטנט רשאי לתבוע פיצויי אובדן רווח על בסיס שווי השוק של המוצר כולו, אולם, כדי להעניק סעד/פיצוי זה, יש לבחון אם הרכיב המוגן בפטנט מהווה את הבסיס לביקוש למוצר השלם בכללותו (כלל ה- "ebtire market value rule").
בית המשפט מזכיר את דבריו של כב' השופט נועם סולברג בע"א 3853/11 רונית דגלי אומות בע"מ נגד רוני שטן, בהתייחסו להוכחת הקשר הסיבתי בין ההפרה לבין אובדן הרווח אומר כב' השופט סולברג:
"הוכחת הקשר הסיבתי
52. לצורך הוכחת הקשר הסיבתי בין ההפרה לבין אובדן הרווח, אגדיר ארבעה קריטריונים מצטברים המהווים בעיניי את מבחני השכל הישר והציפיות הסבירה, אליהם אנו מורגלים בפסיקה הישראלית במסגרת דיני הנזיקין, בשינויים המחוייבים:
(א) הוכחת הביקוש בשוק עבור המוצר המוגן במדגם (להלן: הוכחת הביקוש);
(ב) העדרם של מוצרים תחליפיים בשוק הרלבנטי (להלן: מוצרים תחליפיים);
(ג) היכולת של המעצב לספק את הביקוש (להלן: יכולת לספק את הביקוש);
(ד) שיעור אובדן הרווח הפוטנציאלי המיוחד למעצב (להלן: אומדן הרווח)".
בית המשפט קובע כי התנאים והקריטריונים המפורטים לעיל לא התמלאו בענייננו מהנימוקים הבאים:
– כבר נאמר, כי מרכזיות ומפצלים למיזוג אויר היו קיימים בשימוש יום יומי מקדמת דנא ויוצרו ע"י יצרנים שונים בארץ ובעולם.
– כבר נאמר, כי הפטנטים המוגנים אינם על המרכזייה ו"המפצל", אלא על רכיבים בודדים (תביעות) המשולבים במוצרים אלו, אשר מטרתם להקל על עבודת ההרכבה בשטח, על האחסון ועל ההובלה.
– כאמור, לא הוכח, כי פטנטים אלו עשו "מהפכה" בתחום מיזוג האוויר ו/או שהמרכזיות והמפצלים של תביג, נמכרו בשל שילוב הפטנטים בהם ו/או שהיקף המכירות של תביג גדל בשל כך. גם קודם לפטנטים אלו, יוצרו ונמכרו מוצרים אלו ע"י תביג.
– כאמור, לא הוכח כי למוצרי התובעת היה מוניטין כלשהו בתחום הנדון, כך גם לא הוכח כי היקף מכירותיה של התובעת – טויטופלסט – פחת בשל שילוב הפטנטים במרכזיות ובמפצלים אותם ייצרה ומכרה תביג. התובעת לא הוכיחה כלל את היקף מכירותיה לפני הפטנטים ולאחריהם.
– כאמור, לא הייתה כל הטעייה של רוכש המוצרים. מי שרכש אותם ידע היטב – וכך גם הוצג בפניו – כי הוא רוכש את מוצרי תביג.
– מר ישראל גרובר אף הוסיף כי מוצרי תביג נותנים פתרון טוב יותר לזרימת האוויר בשל המבנה שלהם – שאינו קשור כלל לרכיבי הפטנט/תביעות – וכי, מוצרי התובעת אינם מיוצרים כלל ואינם נמכרים.
– התובעת/טויטופלסט, לא הציגה ראיות – חשבוניות או תעודות משלוח – כדי לסתור את הנטען ולהוכיח אחרת.
על כן פםסק בית המשפט כי במצב עובדתי זה – על פי המתווה שבע.א 3853/11 [פורסם בנבו] לעיל – קשה מאוד, עד כי לא ניתן, לאמוד בכסף ובכלל, את טובת ההנאה אשר העניקו הפטנטים למוצרים המיוצרים ע"י תביג, כך גם את הרווח אותו הפיקה תביג, אשר נמנע מן התובעת/טויטופלסט בשל מכירת מוצרים אלו בהם משולבים הפטנטים.
מתן חשבונות בגין הפרת פטנט
סעיף 183 (ד) לחוק הפטנטים קובע לאמור:
"(ד) נתבעו פיצויים, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע במתן דין וחשבון על היקף ההפרה; אולם בבואו לקבוע את שיעורם של הפיצויים, לא יהא בית המשפט כפות בדין וחשבון אלא רשאי לקבוע את שיעורם לפי כל נסיבות המקרה; הוראה זו אינה גורעת מתקנות סדרי הדין בדבר מתן חשבונות".
במקרה הנדון, נפסק כי צו למתן חשבונות לא יועיל ולא יסייע, באשר כל שניתן יהיה לדעת באמצעות צו זה, את היקף המכירות של תביג את מוצרים אלו ולא את ההיקף הכספי של ההנאה אותה הפיקה תביג ממוצרים אלו אשר מקדמת דנא יוצרו ונמכרו ע"י יצרנים שונים בארץ ובעולם, לרבות תביג, גם כאשר רכיבי הפטנט/התביעות לא היו משולבים בהם; וכאשר ברי כי רכיבי הפטנט/התביעות אינם מיועדים להביא לשינוי או מהפכה או תרומה למטרה שלשמה נועדו המרכזייה ו"המפצל", שהיו קיימים גם קודם לכן, אלא רק הקלו על העבודה בשטח, האחסון, העבודה ושיפור תהליך הייצור.
לעניין זה איזכר בית המשפט את דבריו של כב' השופט פרופ' עופר גרוסקופץ בת.א 5315-04-08 הוצאת קורן ירושלים בע"מ ואח' נגד מיקרוסופט ישראל בע"מ [פורסם בנבו] :
"ואולם, בהעדר כל יכולת לייחס חלק כזה או אחר מרווחיה של מיקרוסופט להכללת הפונט "גוטמן-קרן" בתוכנותיה, אינני רואה מה התועלת שתצמח לתובעים, או לבית המשפט מידיעת הנתון המדוייק של רווחי מיקרוסופט. נתון כזה לא יוכל לסייע בהערכת הרווח, מחד, ולא יועיל להענקת השבה בסכום העולה על מה שנפסק ממילא כפיצוי מוסכם, מאידך. לפיכך אין מקום לתת סעד של מתן חשבונות במקרה שלפני".
אשר על כן, נפסק כי במקרה דנן צו למתן חשבונות לא יועיל ולא יהיה אפקטיבי ואין לתתו.
פיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת פטנט
בפתח הדברים נזכיר כי העילה בגניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות נדחתה בענייננו.
סעיף 183 לחוק הפטנטים עניינו ב"סעדים במשפטי הפרה", הסעד של "פיצויים ללא הוכחת נזק", אינו נמנה על הסעדים המפורטים בסעיף 183.
עם זאת, רשימת הסעדים המופיעה בסעיף 183 אינה רשימה סגורה, ולבית המשפט נתונה הסמכות למתן סעדים נוספים על אלו המפורטים בסעיף זה.
על כן ולא בכדי, עת מפרט סעיף 183 (ב) את הקריטריונים והשיקולים לפסיקת פיצויים נאמר, כי קריטריונים ושיקולים אלו הם "בין היתר", קרי לא כולם.
מכאן, שנתונה לבית המשפט הסמכות לפסוק פיצויים על פי הסעד של "פיצויים ללא הוכחת נזק" שהוא הסעד המתאים והנכון ביותר בענייננו.
בע"א 3853/11 רונית דגלי אומות בע"מ נגד רוני שטן [פורסם בנבו] אומר ביהמ"ש – כב' השופט סולברג:
"השאלה השלישית – פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק
70. בדין הישראלי קובעים שני חיקוקים מתחום הקניין הרוחני הוראות בדבר מתן פיצוי לנפגע, גם מבלי שיוכיח את הנזק שנגרם לו בפועל. מדובר בסעיף 56 לחוק זכות יוצרים, ובסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, הקובעים סכום פיצוי מקסימאלי עד לסך של 100,000 ₪ להפרה. הטעמים העקרוניים למתן פיצוי ללא הוכחת נזק נעוצים בקושי המיוחד שבהוכחת נזק עבור פגיעה בזכויות הקניין הרוחני, כמו גם בקלות היחסית של הגזל בתחומים אלה (מ' דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר (תשס"ב), 87). בעוד סעיף 56 (ב) לחוק זכות יוצרים מונה רשימת שיקולים בלתי סגורה בשאלת קביעת שיעור הפיצויים (ביניהם: היקף ההפרה; הנזק הממשי שנגרם בשל ההפרה; הרווח שצמח למפר בשל ההפרה), סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות אינו כולל רשימה שכזו.
71. במקורו, נועד ההסדר של פיצויים ללא הוכחת נזק לאפשר לבעל הזכות לתבוע פיצוי בגין ההפרה, במצבים שבהם יש לו קשיים להוכיח את נזקו הממשי. ואולם, בפועל, פיצויים אלה נפסקים לפי בקשת תובע ובכפוף לשיקול דעת בית המשפט, גם כאשר התובע יכול היה להוכיח נזקים ממשיים אולם בחר משיקוליו-שלו לתבוע דווקא את הסעד של הפיצוי ללא הוכחת נזק. לאחרונה נוטה גם הפסיקה להרחיב את האפשרות לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק ולהחיל אותה גם על תחומים נוספים, אם כי במגבלות מסויימות (עניין רובינשטיין הנ"ל, פסקה 12 לפסק דינו של השופט י' טירקל). אכן, לאור מהותו של הקניין הרוחני, וייחודיותו, הפגיעה בבעל הזכויות בו מכאיבה עד מאד ומצדיקה פיצוי, אף ללא הוכחת נזק.
72. בפיצוי ללא הוכחת נזק, לא רק שהתובע אינו נדרש להוכיח קיומו של נזק, אלא שגם האפשרות לנתבע להוכיח העדר נזק היא מוגבלת מאד…
…
73. רשימת השיקולים אשר אותם ישקול בית המשפט, בבואו להכריע בדבר שיעור הפיצויים, איננה סגורה. בין היתר יתחשב בית המשפט בעוצמת ההפרות, מספרן, משכן, מידת אשמתו של המפר, אופיו וגודלו של העסק המפר… כך למשל נקבע כי במסגרת שיקול הדעת הנתון לו, רשאי בית המשפט לפסוק את הפיצוי המרבי הקבוע בחוק, גם כאשר ההפרות הן מינוריות אך נמשכות על פני תקופה ניכרת, או כאשר היקפן הוא נרחב (שם)".
נפסק כי כלי עזר לצורך חישוב שיעורו של הפיצוי זה, ניתן למצוא בחוקים העוסקים בכך והקרובים לענייננו.
בית המשפט מזכיר לעניין זה את חוק זכויות יוצרים התשס"ח 2007 נאמר:
"56. פיצויים בלא הוכחת נזק
(א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
…
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת".
בחוק עוולות מסחריות התשנ"ט נאמר:
"13. פיצוי בלא הוכחת נזק
(א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) לענין סעיף זה יראו עוולות התבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת".
ומכאן פוסק בית המשפט כי הפיצוי כספי בסך 100,000 ₪, עבור הפרה כוללת של כל פטנט (סה"כ 200,000 ₪) יהיה הולם את הנסיבות כאשר את השימוש שנעשה ברכיבי/תביעות הפטנט בכל המוצרים שיוצרו, יש לראות כ"מסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת" "כהפרה אחת".
(להרחבה נוספת ראו בספר: י' דרורי, "דיני פטנטים", הוצאת פרלשטיין גינוסר (2023)).
