י.כ. השירות לקיוסק נ' א.א.ט - דחיית בקשה לביטול עיצוב של נרתיק טבק

בהחלטת רשם הפטנטים והעיצובים אופיר אלון בבקשה לביטול עיצוב רשום 63267, י.כ. השירות לקיוסק בע"מ ולג'ונטיל יבוא ושיווק בע"מ נ' א.א.ט פיתוח בע"מ (13.1.2022), נדחתה בקשה לבטל רישום של נרתיק טבק מתקפל. הרשם קבע שלא הוכח כי נרתיק מלבני של המתחרות שווק ופורסם בציבור לפני המועד הקובע, וכי העיצובים הקודמים שהוצגו אינם שוללים את חידוש העיצוב הרשום ואת אופיו הייחודי. ההחלטה מדגישה את הצורך להוכיח לא רק דמיון חזותי בין מוצרים אלא גם את זהותו של המוצר שפורסם, מועד הפרסום ואמינות הראיות התומכות בו. מבקשות הביטול חויבו בהוצאות בסך 1,000 ש"ח.

העיצוב הרשום וההליך המקביל להפרתו

א.א.ט פיתוח הגישה ביום 30.1.2019 בקשה לרישום עיצוב של נרתיק טבק מתקפל, שנרשם ביום 4.11.2019. י.כ. השירות לקיוסק ולג'ונטיל, העוסקות בייבוא ובשיווק מוצרי טבק, הגישו ביום 4.4.2021 בקשה לביטול הרישום. לטענתן, לג'ונטיל שיווקה עוד בתחילת 2018 נרתיק מלבני מתקפל, וממילא העיצוב שנרשם על שם א.א.ט אינו חדש ואינו בעל אופי ייחודי.

במקביל התנהלה בבית משפט השלום בתל אביב תביעת הפרה שהגישה א.א.ט נגד המבקשות ואחרים, ת"א 9067-05-20. ביום 14.10.2021 התיר בית המשפט לרשם לדון בביטול בהתאם לסעיף 109(א) לחוק העיצובים. עם זאת, המחלוקת בין הצדדים בנוגע לדמיון המפר בין המוצרים נותרה להכרעת בית המשפט; ההליך בפני הרשם עסק בכשירות העיצוב הרשום להגנה.

חשבונית יבוא אינה מוכיחה בהכרח פרסום של העיצוב לציבור

כדי להוכיח שהנרתיק המלבני המתחרה קדם לעיצוב הרשום הגישו המבקשות רשימת אריזה וחשבונית מיום 30.1.2018, שבה הופיע מוצר שסומן SH-7 בצירוף תמונה. בעלת העיצוב חלקה על מהימנות המסמכים וטענה שהחשבוניות עברו עריכה. היא ביקשה לקבל את קובצי Excel המקוריים, את הודעת הדוא"ל מהספק הסיני ואת ההתכתבות שנלוותה להזמנה, כדי לבחון מה הוזמן ומתי.

לאחר שניתנו הוראות לגילוי המסמכים, לא הומצאו מסמכי המקור שנדרשו. המבקשות טענו שלא הצליחו לאתר אותם, אך הרשם התקשה לקבל את ההסבר. הוא ציין שחברות העוסקות דרך קבע בייבוא מוצרי טבק אמורות להחזיק תיעוד של עסקאותיהן עם ספקים, ושחלק מן התכתובות והחשבוניות עשוי להימצא אצל גורמים נוספים כגון רואה החשבון. בנסיבות אלה קבע שאין להסתמך על החשבוניות שהוצגו כראיה בהליך.

הרשם לא קבע כעובדה שהמסמכים זויפו, אף שהועלתה טענה כזו. הקביעה הייתה ראייתית: בהיעדר התשתית המקורית, ועל רקע הקשיים שעלו, המסמכים לא היו אמינים דיים כדי לבסס פרסום קודם. נוסף על כך, הצילומים בחשבוניות היו מטושטשים ולא אפשרו לזהות בבירור את העיצוב. גם הוכחה ליבוא המוצר, כשלעצמה, אינה מוכיחה בהכרח שהוא פורסם לציבור לפני המועד הקובע.

עדות בעל חנות וקבלות מכירה: הקושי לקשור בין מסמך למוצר

המבקשות הציגו גם עדותו של בעל בית עסק שטען שמכר את הנרתיק המלבני בתחילת 2018. צורפו חשבוניות ממועדים שונים בפברואר אותה שנה, אך העד התקשה לפענח את הרישומים, ולא היה אפשר ללמוד מהם שהנרתיק המסוים הוא המוצר שנמכר. תצהיר של עד אחר לא שימש ראיה משום שהעד לא התייצב לחקירה נגדית ולא הוגשה הודעה כדין על היעדרותו.

הרשם העיר כי לפי העדות נמכרו מאות יחידות לאורך כמה חודשים, ולכן היעדר מוחלט של צילום ברור או רישום אמין מאחת המכירות מעורר קושי. מסקנתו הייתה שלא הוצגה ראיה מספקת לפרסום הנרתיק המלבני לפני 30.1.2019. משום כך לא ניתן היה להסתמך עליו כפרסום קודם השולל את כשירות הרישום. שאלת הדמיון בין הנרתיק הזה לבין המוצר הרשום הושארה להליך ההפרה בבית המשפט.

חידוש ואופי ייחודי: שני מבחנים נפרדים

סעיף 3 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017, מתנה הגנה על עיצוב רשום בחידוש ובאופי ייחודי. לפי סעיף 6, עיצוב אינו חדש אם לפני המועד הקובע פורסם עיצוב זהה לו או כזה הנבדל ממנו בפרטים שאינם מהותיים בלבד. לפי סעיף 7, עיצוב הוא בעל אופי ייחודי אם הרושם הכללי שהוא יוצר אצל משתמש מיודע שונה מזה של עיצוב קודם, בהתחשב בין השאר במרחב החופש העיצובי בתחום.

הרשם חזר על ההבחנה בין המבחנים שנדונה בהחלטת מרום אפ.גי.פי בעניין בקשת עיצוב 63572. מבחן החידוש הוא אובייקטיבי ונעשה מול פרסום קודם מסוים, ולא באמצעות שילוב מאפיינים מכמה פרסומים שונים. מבחן האופי הייחודי מחייב בחינה של הרושם הכללי אצל המשתמש המיודע, תוך התחשבות בתחום, ברמת היכרותו של המשתמש עם המוצרים ובאפשרויות הבחירה העיצובית.

לצורך ההשוואה הניח הרשם שהמשתמש המיודע הוא אדם בוגר בעל היכרות ממוצעת עם מוצרי עישון, המקדיש תשומת לב מוגבלת יחסית לבחירת נרתיק זול ופשוט. הוא לא קיבל את ההנחה שריבוי מוצרים בתחום מעיד בהכרח על חופש עיצובי מצומצם.

ההבדל בין נרתיק הנראה כמעטפה לנרתיק בעל חזית חלקה

המבקשות הסתמכו על מדגם 57724 שנרשם ב-2016, על עיצוב 60267 שנרשם ב-2017 ועל מוצר נוסף שנמכר בשם Case on it. ביחס למדגם 57724 מצא הרשם הבדלים בפרופורציות ובאופן הקיפול: המדגם הקודם התקפל במבנה המזכיר אקורדיון ובמצב סגור נראה כמעטפה, בעוד שהעיצוב הרשום כלל קיפולים בקווים ישרים ומבנה שניתן לפריסה שטוחה.

גם עיצוב 60267 נבדל במבנה הקיפול ובפרופורציות, אף שהיו לו מאפיינים פונקציונליים משותפים עם המוצר הרשום. הרשם קבע שהמראה הכולל אצל המשתמש המיודע שונה ולכן אין בפרסום זה כדי לשלול חידוש או אופי ייחודי.

ההשוואה ל-Case on it הייתה קרובה יותר, משום שבעלת העיצוב הודתה שהמוצר הזה פורסם לפני המועד הקובע. עם זאת נמצאו הבדלים משמעותיים בין המוצרים כשהם סגורים ופתוחים. במקרה הקודם הנרתיק היה גבוה וצר יותר והלשונית הסוגרת הגיעה רק לחלק מגובהו, כך שיצר מראה של מעטפה. בעיצוב הרשום הלשונית כיסתה את כל החזית ויצרה מלבן חלק. במצב פתוח נבדלו המוצרים גם במספר קווי הקיפול, במיקום המגרדת ובמידות הלשונית. הרושם החזותי הכולל לא היה זהה.

פרסומים מאתר אוריגמי והאיסור להרחיב חזית

במהלך החקירה הוצג תדפיס מאתר המתעד היסטוריה של קיפולי נייר, ובו דוגמאות משנים מוקדמות. הרשם ציין כי העלאתו בשלב זה היא הרחבת חזית: פרסום קודם שעליו מבקש צד להסתמך ראוי להגיש כחלק מן הראיות, כדי שהצד האחר יוכל לבחון את תאריך פרסומו ואת פרטיו. גם לגופו של עניין, השרטוטים לא אפשרו לקבוע אם המוצרים נועדו להיפתח ולהיסגר באופן דומה, וכולם הראו חזות של מעטפה, להבדיל מן העיצוב הרשום.

הבקשה לביטול נדחתה והרישום נותר בתוקף. ההחלטה ממחישה כי בהליך לביטול עיצוב רשום טענת פרסום קודם נבחנת על יסוד ראיות מדויקות למועד הפרסום ולמאפייני המוצר. מי שמבקש לתקוף רישום באמצעות מסמכי יבוא וקבלות צריך להוכיח כיצד המסמכים מזהים את העיצוב המסוים וכיצד הגיע לציבור. עצם העובדה ששני נרתיקים משמשים לאותה מטרה אינה פוטרת מהשוואת הרושם החזותי הכולל, שחשובה גם בעת ניהול תביעת הפרת עיצוב.