הבחירה בין פטנט לבין סוד מסחרי אינה שאלה איזה מנגנון מעניק "הגנה טובה יותר". מדובר בשני מנגנונים שונים. פטנט מעניק לבעליו, לתקופה מוגבלת, זכות למנוע מאחרים לנצל את האמצאה גם אם הגיעו אליה באופן עצמאי. סוד מסחרי אינו מעניק מונופול על המידע: ההגנה תלויה בשמירת הסוד ואינה מונעת מאחר להגיע לאותו ידע בפיתוח עצמאי או באמצעות הנדסה חוזרת כדין.
לכן השאלה המרכזית אינה רק אם ניתן לרשום פטנט, אלא מה צפוי לקרות למידע לאחר שהמוצר יגיע לשוק, האם ניתן לשמור אותו בסוד לאורך זמן, ומה יהיה קל יותר לאכוף במקרה של תחרות.
מה ניתן להגן עליו בפטנט
בישראל ניתן לקבל פטנט על אמצאה שהיא מוצר או תהליך בתחום טכנולוגי, ובלבד שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית. לא כל מידע עסקי או טכנולוגי עומד בתנאים אלה.
סוד מסחרי רחב יותר מבחינת סוגי המידע שהוא עשוי להגן עליהם. הוא יכול לכלול נוסחה, תהליך ייצור או ידע הנדסי, אך גם קוד מקור, נתוני ניסוי, שיטות עבודה, פרמטרים של ייצור, מודלים של תמחור ומידע עסקי שאינו כשיר כלל לרישום כפטנט.
כאשר מדובר באמצאה טכנולוגית שעשויה להיות כשירת פטנט, יש בחירה אמיתית בין המסלולים. כאשר מדובר במידע שאינו כשיר לפטנט, הבחירה אינה קיימת וההגנה, אם מתקיימים התנאים לכך, תישען בדרך כלל על דיני הסודות המסחריים, חוזים ואמצעים לשמירת הסודיות.
האם ניתן לגלות את הטכנולוגיה מתוך המוצר
זה אחד השיקולים המרכזיים בבחירה.
אם לאחר השקת המוצר מתחרה יכול לקנות אותו, לפרק אותו, לבדוק אותו ולהבין כיצד הטכנולוגיה פועלת, סוד מסחרי עשוי להיות מנגנון חלש. חוק עוולות מסחריות קובע כי גילוי באמצעות הנדסה חוזרת אינו נחשב, כשלעצמו, לאמצעי פסול. לאחר שמתחרה גילה את הטכנולוגיה בדרך מותרת, בעל הסוד אינו יכול למנוע ממנו להשתמש במה שגילה.
במצב כזה יתרונו של פטנט ברור. פטנט עשוי למנוע את ניצול האמצאה גם כאשר המתחרה הגיע אליה בעצמו או פענח אותה מתוך מוצר שנמכר כדין.
לעומת זאת, אם הטכנולוגיה היא תהליך פנימי שאינו נחשף במוצר הסופי, נוסחת ייצור שלא ניתן להסיק מן המוצר, מערכת כיול פנימית, פרמטרים של תהליך או אלגוריתם שרץ בסביבה סגורה, שמירת המידע כסוד עשויה להיות אפשרות ממשית.
דויטש מצביע בדיוק על ההבחנה הזאת: מי שבוחר בסוד מסחרי מקבל הגנה שאינה מונופוליסטית ונושא בסיכון של גילוי עצמאי או הנדסה חוזרת; מי שבוחר בפטנט מקבל הגנה חזקה יותר כלפי מתחרים, במחיר של חשיפת האמצאה.
המחיר של פטנט הוא חשיפת האמצאה
בקשת פטנט אינה יכולה להסתפק בהצהרה כללית על רעיון. סעיף 12 לחוק הפטנטים דורש שהפירוט יתאר את דרכי ביצוע האמצאה באופן שבעל מקצוע יוכל לבצע אותה.
בישראל בקשת הפטנט מתפרסמת, ככלל, לאחר 18 חודשים ממועד דין הקדימה או ממועד הגשת הבקשה בישראל. מרגע שהתוכן פורסם, המידע שנחשף בבקשה אינו יכול להמשיך להתקיים כסוד מסחרי.
זו עסקה משפטית ברורה: המבקש חושף לציבור את האמצאה, ובתמורה, אם הבקשה תעמוד בדרישות הדין, הוא מקבל זכות מוגבלת בזמן למנוע מאחרים לנצל אותה.
משמעות הדבר היא שאין מקום להגיש בקשת פטנט רק כדי "לראות מה יקרה" מבלי להביא בחשבון את החשיפה העתידית. אם לאחר הפרסום הבקשה תידחה או שהפטנט יבוטל, המידע שכבר פורסם אינו חוזר להיות סוד.
מצד שני, עצם החובה לפרט את האמצאה אינה מחייבת לחשוף כל ידע הקיים בחברה. ניתן לעיתים לרשום פטנט על עיקרון טכנולוגי ולהמשיך לשמור בסוד ידע משלים, כגון פרמטרים אופטימליים, שיטות ייצור, נתוני כיול או ידע תפעולי. הדבר אפשרי רק כאשר המידע שנשמר בסוד אינו מידע שחייב להיכלל בפירוט כדי שבעל מקצוע יוכל לבצע את האמצאה.
הגנה מפני פיתוח עצמאי
זהו כנראה ההבדל המשפטי החשוב ביותר.
אם שתי חברות הגיעו באופן עצמאי לאותה אמצאה, בעל פטנט עשוי למנוע מן החברה השנייה לנצל את האמצאה, בכפוף להיקף תביעות הפטנט וליתר הוראות הדין. בעל סוד מסחרי אינו יכול לעשות זאת. דיני הסודות המסחריים מגינים מפני נטילה, שימוש או קבלה אסורים של המידע, ולא מפני עצם קיומו של פתרון מתחרה זהה.
ההבדל הזה משנה את הבחירה בתחומים שבהם קיימת הסתברות גבוהה לכך שמתחרים יגיעו לאותו פתרון. ככל שהבעיה הטכנולוגית גלויה, השוק תחרותי ומספר צוותים מנסים לפתור אותה במקביל, הסיכון לפיתוח עצמאי משמעותי יותר.
דרישות הכשירות של פטנט הן הצד השני של אותה הגנה. לא די בכך שהחברה פיתחה את הפתרון בעצמה. האמצאה צריכה לעמוד בדרישות החידוש וההתקדמות ההמצאתית. בעש"א (מחוזי ת"א) 45243-09-19 MERCK SHARP & DOHME CORP נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (3.12.2021) נדונו בפירוט דרישות החידוש וההתקדמות ההמצאתית ביחס לאמצאה פרמצבטית.
משך ההגנה
תקופת פטנט בישראל היא עשרים שנה מתאריך הבקשה, בכפוף להסדרים מיוחדים המאפשרים הארכה בסוגים מוגדרים של פטנטים.
לסוד מסחרי אין תקופת תוקף קבועה. הוא יכול להישאר מוגן כל עוד הוא ממשיך להיות סודי, בעל ערך עסקי מכוח סודיותו ונשמר באמצעים סבירים.
מכאן יתרון אפשרי של הסוד המסחרי כאשר מדובר בטכנולוגיה שיכולה להישאר חסויה במשך תקופה ארוכה. מנגד, אין ודאות שהסוד אכן יישאר סודי. עובד יכול לעזוב, מערכת יכולה להיפרץ, ספק יכול להפר התחייבות, מתחרה יכול לפתח את המידע בעצמו או לגלותו בהנדסה חוזרת.
הדוגמה של קוקה־קולה
נוסחת קוקה־קולה היא הדוגמה הקלאסית לאסטרטגיה המבוססת על סוד מסחרי. החברה עצמה מתייחסת לנוסחאות המשקאות שלה כאל סודות מסחריים חשובים, ולפי ההיסטוריה שהיא מפרסמת, נוסחת קוקה־קולה נשמרת בסוד מאז המצאת המשקה בשנת 1886.
המשמעות אינה ש"סוד מסחרי עדיף על פטנט". המקרה מדגים מצב שבו ניתן היה לשמר את המידע בסוד לאורך תקופה החורגת בהרבה מתקופת ההגנה האפשרית של פטנט. דויטש משתמש בדוגמה זו בדיוק כדי להמחיש מצב שבו בעל מידע מעדיף את הסיכון שבחשיפה אפשרית על פני תקופת הגנה קצובה מראש.
הדוגמה אינה מתאימה לטכנולוגיה שניתן לפענח בקלות מתוך המוצר. אם הנוסחה, התהליך או המבנה הטכנולוגי היו נחשפים מעצם מכירת המוצר, יתרונה של אסטרטגיית הסודיות היה נחלש באופן מהותי.
היכולת לשמור על סודיות בפועל
אין משמעות לבחירה בסוד מסחרי אם הארגון אינו מסוגל לשמור עליו.
החברה צריכה לשלוט בגישה למידע, לדעת מי מחזיק בו, להגביל את החשיפה למי שנדרש לכך, להסדיר את השימוש בו בחוזים ולהפעיל אמצעים טכנולוגיים וארגוניים מתאימים. כאשר מידע נמסר למשקיעים, יצרנים, קבלני משנה או שותפים, יש לבחון מראש כיצד תישמר הסודיות ומה מותר למקבל לעשות במידע. על ההיבט החוזי ראו את המדריך בנושא הסכם סודיות – NDA.
הסיכון אינו תיאורטי. בת"א (מחוזי ת"א) 2117/07 גאמידה נ' פישר (5.12.2012) הועבר מידע עסקי חסוי באמצעות עובד לשעבר שחדר למחשבי החברה. המקרה ממחיש את החולשה המבנית של הגנת הסוד: ערכה תלוי גם ביכולת למנוע מן המידע לצאת משליטת בעליו.
יכולת האכיפה
גם לאחר שנבחר מסלול משפטי, צריך לשאול אם יהיה אפשר לזהות הפרה.
במוצר שנמכר בשוק ניתן לעיתים לבדוק אם הוא נופל בגדר תביעות של פטנט. לעומת זאת, פטנט על תהליך ייצור המתבצע כולו בתוך מפעל של מתחרה יכול להיות קשה יותר לאכיפה אם אין דרך מעשית לדעת כיצד התהליך מבוצע.
במקרה כזה עשוי להיות יתרון לשמירת התהליך בסוד, אם ניתן לשמור עליו לאורך זמן. השאלה אינה רק מהי הזכות החזקה יותר על הנייר, אלא איזה מנגנון ניתן להגן ולאכוף במציאות העסקית של אותה טכנולוגיה.
עלויות והיקף גיאוגרפי
פטנט הוא זכות טריטוריאלית. מי שמבקש הגנה במספר שווקים צריך לבנות אסטרטגיית הגשה ולהשקיע בהגשות, בחינה, תרגומים, אגרות ותחזוקה במדינות הרלוונטיות. מידע נוסף על תהליך ההגנה נמצא במדריך לרישום פטנט לממציאים ובעמוד תחום העיסוק רישום פטנטים.
סוד מסחרי אינו דורש הליך רישום בכל מדינה, אך השמירה עליו כרוכה בעלויות אחרות: אבטחת מידע, הסכמים, בקרת הרשאות, ניהול עובדים וספקים והגנה משפטית במקרה של דליפה. בנוסף, היקף ההגנה המשפטית על סודות מסחריים אינו זהה בכל מדינה שבה החברה פועלת.
אפשר לשלב בין פטנטים לסודות מסחריים
הבחירה אינה תמיד בינארית.
חברה יכולה לרשום פטנט על הליבה הטכנולוגית שניתן יהיה לזהות במוצר או שמתחרים עשויים להגיע אליה באופן עצמאי, ולשמור בסוד ידע משלים שאינו חייב להיכלל בבקשת הפטנט. כך ניתן להגן באמצעות פטנט על העיקרון הטכנולוגי ובמקביל לשמור כסוד מסחרי מידע המעניק יתרון נוסף ביישום.
הגבול נקבע לפי דרישת הגילוי בדיני הפטנטים. לא ניתן לקבל פטנט על אמצאה ובמקביל להסתיר מידע מהותי הדרוש לבעל מקצוע כדי לבצע אותה.
מתי הנטייה היא לכיוון פטנט ומתי לכיוון סוד מסחרי
כאשר האמצאה צפויה להיחשף לאחר השקת המוצר, ניתן לבצע עליה הנדסה חוזרת, מתחרים יכולים להגיע אליה באופן עצמאי או שיש חשיבות לאפשר רישוי והשקעה על בסיס זכות מוגדרת, הנטייה תהיה בדרך כלל לבחון ברצינות הגנת פטנט.
כאשר מדובר בתהליך פנימי שקשה לגלותו מבחוץ, הידע יכול להישמר בארגון לאורך זמן, תקופת הערך העסקי הצפויה ארוכה מתקופת הפטנט או שהמידע כלל אינו כשיר לפטנט, סוד מסחרי עשוי להיות מנגנון מתאים יותר.
לפני שההחלטה מתקבלת, יש לשמור על שתי האפשרויות פתוחות. פרסום של האמצאה לפני הגשת בקשת פטנט עלול לפגוע בחידוש הנדרש לקבלת פטנט, ופרסום של מידע סודי עלול להפקיע את הגנת הסוד. לכן ההחלטה על מסלול ההגנה צריכה להתקבל לפני חשיפה פומבית של הטכנולוגיה, ולא לאחריה.
