בקשת רשות ערעור על החלטת השופט בן-ציון גרינברגר מבית המשפט המחוזי ירושלים בעש"א 28180-02-15. ההליך נדון בבית המשפט העליון בפני השופט ניל הנדל וביום 19.11.2017 ניתנה ההחלטה בתיק.
הצדדים: המבקש: יהודה מלכי נגד המשיבה: המועצה לייצור צמחים ולשיווקים – ענף ההדרים.
העובדות: האם קיים פסול בשימוש בסימן "Old Jaffa" על גבי מוצרי מזון שונים, שאינם פירות הדר? זוהי הסוגיה המרכזית העומדת להכרעה בהחלטה זו.
המבקש מעוניין לרשום בפנקס סימני המסחר את הסימן המילולי "Old Jaffa" עבור מוצרי מזון שאינם פירות הדר. רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ובית המשפט המחוזי קבעו כי הסימן אינו כשר לרישום מאחר והוא זהה לכינוי המקור הרשום Jaffa.
בית המשפט המחוזי קבע כי הסימן אינו כשר לרישום מאחר והשימוש בסימן אינו חוקי, ולכן רישומו בפנקס יפגע בתקנת הציבור (סעיף 11(5) לפקודת סימני מסחר).
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.
תוצאות ההליך: הבקשה נדחית. נפסק כי מאחר והמבקש כלל את המילה "Jaffa" בשלמותה בסימן המסחר שביקש לרשום. אין לקבל את עמדתו לפיה גם במקרה כזה, נדרש היה לבחון את האופן שבו נתפסים הכינויים "Jaffa" ו-"Old Jaffa" בתודעת הציבור, ורק לאחר מכן לחרוץ את גורל בקשותיו. הוראות פקודת סימני סחורות ברורות בנקודה זו והן שוללות את עמדת המבקש. כינוי הכולל את הכינוי Jaffa הריהו בבחינת תיאור מסחרי כוזב. כך עולה גם מתכלית החקיקה, המדגישה את ההגנה על התדמית ולא את ההגנה על הציבור מפני הטעיה.
בנסיבות אלה נפסק כי הסימן אינו כשר לרישום בפנקס סימני המסחר.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
ביטול כינוי מקור בשל טענה להטעיה
המבקש טוען כי העובדה שהכינוי "Jaffa" רשום ככינוי מקור היא בגדר רמייה. לטענתו, אין ביפו כיום פרדסים. רישומם ככינוי מקור, כך נטען, היה בהיסח הדעת או ברשלנות.
נפסק כי מאחר ובפנקס כינויי המקור הכינוי "Jaffa" עודנו רשום, רישום זה מוביל לדחיית טענות המבקש שעניינן כשירותו של הכינוי "Jaffa" ככינוי מקור.
אין זהות יש רק דמיון בין "Old Jaffa" ולא "Jaffa"
המבקש טוען כי הערכאות קמא לא ערכו את המבחנים הנדרשים כדי לברר את מידת הקשר בין שני הכינויים, כגון מבחן המראה והצליל. הוא סבור כי לו היו נערכים מבחנים אלה כהלכה, היו ערכאות קמא מגיעות למסקנה שקיימת הבחנה משמעותית בין שני הכינויים.
בית המשפט העליון דחה טענות אלה ופסק כי הרשם ובית המשפט המחוזי קבעו כי במסגרת השאלה האם "Old Jaffa" הוא כינוי מקור – אין צורך לבחון כלל את המבחנים שהזכיר המבקש, ואת רשת ההקשרים הנלווית לכינוי זה ולכינוי "Jaffa". הסיבה לכך היא שהמסגרת המשפטית אינה מידת הדמיון בין שני הכינויים או האם קיים חשש כי הציבור יטעה ביניהם. מבחנים אלה אכן מתאימים לבחינת סימני מסחר הדומים זה לזה. אך אנו עוסקים במטריה משפטית שונה – כינויי מקור. בהקשר זה לשון דברי החקיקה ותכליתם קובעים אמות מידה שונות.
מהו "כינויי מקור"?
"כינוי מקור" הוא "השם הגיאוגרפי של ארץ, אזור או מקום, הכלול בשמו של מוצר ובא ללמד שמקורו שם ושאיכותו או תכונותיו הן, בעיקרן, פרי אותה סביבה גיאוגרפית, טבעה ואנשיה" (סעיף 1 לחוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק)).
כינוי המקור, שיסודו במשפט הבינלאומי, נועד אפוא ללמד על קשר איכותי בין מוצר מסוים וחבל ארץ מסוים. החוק מדגיש שני פרמטרים: מקורו של המוצר – חבל הארץ שבו יוצר או גודל – והאיכות או התכונות של המוצר, שצריכות להיות פרי אותו חבל ארץ.
לדוגמא, הכינוי "קוניאק" למשקה אלכוהולי שמוצאו מאזור קוניאק שבצרפת, ושתכונותיו נובעות מתנאי אותו חבל ארץ.
מטרת כינויי מקור
מטרת החוק היא להעניק ליצרנים מקומיים הגנה מפני שימוש או פגיעה במוניטין של כינוי המקור, בדמות שימוש בשם חבל הארץ הרלוונטי כדי לסמן מוצרים דומים או זהים המיוצרים באזור אחר. כך נשמר הקשר בין המוצר לחבל הארץ.
בדוגמא שהובאה לעיל, החוק מבטיח שרק יצרנים המייצרים משקה אלכוהולי באזור קוניאק שבצרפת – שתכונותיו הן פרי אותו חבל ארץ – יוכלו לקרוא למשקה בשם "קוניאק".
ההסדר הישראלי נועד, מבחינה היסטורית, להגן על מותג פירות ההדר הישראלי "יפו", או "Jaffa". לא בכדי ניצב כינוי זה בבדידות מזהרת, במשך שנים רבות, ככינוי המקור הישראלי היחיד בפנקס כינויי המקור הישראלי (ראו הצעת חוק הגנת כינויי מקור, התשכ"ה-1964, ה"ח 88, 91; החלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר מספר (בקשת הארכת תוקף כינוי מקור מס' 1 – "יפו", "יפא", "יפאס", "Jaffa", "Jaffas", פסקה 8 (9.1.2005)).
התכלית של חוק כינויי מקור ושאלת ההטעיה הנדרשת לצורך הפרה
חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים נחקק כדי לתת תוקף בישראל לאמנת ליסבון משנת 1958, בדבר הגנת כינויי מקור ורישומם הבינלאומי (Lisbon Agreement for the Protection of Appellations of Origin and their International Registration) (ראו ע"א 784/88 Budejovicky Budvar נ'Anheuser-Busch Incorporated , פ"ד מד(2) 531, 539-538 (1990), עמוד 539; הצעת חוק הגנת כינויי מקור).
הרקע לכריתת אמנת ליסבון הוא המצב המשפטי ששרר ביחס לכינויי מקור בערב כריתתה, לפיו נאסר השימוש בכינויי מקור רק באופן שעלול להטעות את הצרכנים.
הסדר זה לא סיפק מספר מדינות באירופה, שחפצו למנוע שימוש במוצרים המזוהים עם חבלי ארץ מסוימים גם כאשר אין חשש להטעיית הצרכנים. מוטיבציה זו הייתה נטועה ברצון לשמר ולהגן על הקשר שבין מוצרים אלה לבין מקום ייצורם המקומי – קשר שעלול להתנתק אם ניתן יהיה להשתמש בשמו של חבל הארץ כדי לציין מוצרים שאינם מיוצרים בו. תכלית זו דורשת איסור על שימוש שלא כדין בכינוי המקור גם בהעדר חשש להטעיית הצרכנים.
לדוגמא ראו את המשקה "שמפניה", הקרוי על שם חבל הארץ בצרפת שבו הוא מיוצר. לו ניתן יהיה להשתמש באופן חופשי בשם זה, ולו תוך הבהרה כי המשקה הספציפי אינו מיוצר בצרפת, עלול הקשר שבין המשקה לחבל הארץ להתנתק. המשקה "שמפניה" עשוי להיות מזוהה עם כל יין מבעבע משובח, והקשר שלו לחבל הארץ ולתכונותיו בעיני הצרכנים עלול להתנתק. באמצעות ההגנה הרחבה מפני שימוש שלא כדין בכינויי מקור – אפילו שאינו מטעה – נוצרת הגנה על התוצרת החקלאית ועל היצרנים הפועלים בחבל הארץ הרלוונטי. הגנה זו, הכרוכה כמובן בהטבה כלכלית משמעותית ליצרנים באותו חבל ארץ, נועדה להבטיח את המשך שגשוגה של החקלאות והפעילות היצרנית באותו חבל ארץ.
כאמור, המחוקק הישראלי בחר להצטרף לאמנת ליסבון ולאמץ את עקרונותיה. לפיכך נוסח חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים באופן התואם את אמנת ליסבון, המעניקה הגנה על המוניטין של כינויי המקור גם כאשר לא הוכח חשש להטעיית הצרכנים: " [הסדר ליסבון] בא להבטיח הגנה על כינויי מקור מפני חיקוי או גזילה (סעיף 3), וזאת בלא כל קשר לאופי המטעה של הכינוי (ראה :protection of geographic denominations" ,mccarthy and devitt 199(1979) trademark reporter 69" domestic and international)" (עניין באדוויזר, עמוד 538).
בהתאם לכך קבע המחוקק, באמצו את הסדרי אמנת ליסבון לדין הישראלי, כי הפרת כינוי מקור מתרחשת "אפילו צויין המקור האמיתי של הסחורה על יד כינוי המקור", ואין חשש כי ציבור הצרכנים יטעה בקשר למקום ייצור הסחורה (סעיף 22 לחוק).
רישום כינויי מקור
החפץ ברישום כינוי מקור המתייחס לאזור או מקום במדינת ישראל, רשאי להגיש בקשה לרישום הכינוי בפנקס כינויי מקור, המנוהל ברשות הפטנטים. הרישום הוא ביחס למוצר ספציפי (סעיפים 3-2 לחוק).
מונופול של כינויי מקור
רישום הכינוי בפנקס מונע שימוש בכינוי שלא כדין. ששימוש מפר שכזה עולה, בין היתר, לכדי עבירה פלילית (סעיפים 24-22 לחוק, סעיף 3 לפקודת סימני סחורות).
הרישום בפנקס כינויי המקור מסייע לבעל כינוי המקור רק ביחס לאותו מוצר המסומן בכינוי המקור (סעיפים 4-3 לחוק).
הגנה על הכינוי "Jaffa" גם באמצעות פקודת סימני סחורות
לכינוי "Jaffa" יש אף הגנה נוספת, באמצעות דבר חקיקה נוסף – פקודת סימני סחורות. סעיף 2א(א) לפקודה קובע כך: "ציונה של סחורה שאינה פרי הדר בכינוי יפו, יפא, יפאס, Jaffa או Jaffas, שהוא כינוי מקור הרשום בישראל… או בכינוי הכולל כינוי כאמור או המשתמע כמוהו… יראו אותו כתיאור מסחרי כוזב כמשמעותו בסעיף 2". לאמור, כאשר הכינוי "Jaffa" רשום בישראל ככינוי מקור – וזהו המצב כיום – שימוש בו באופנים שונים עולה לכדי "תיאור מסחרי כוזב" ועלול לעלות לכדי עבירה פלילית (סעיף 3 לפקודת סימני סחורות).
לשאלה מדוע נדרש היה להוסיף התייחסות מפורשת לכינוי "Jaffa" בפקודת סימני סחורות, ולא ניתן היה להסתפק בהגנה שמעניק חוק כינויי מקור, משיב בית המשפט כי הרישום בפנקס כינויי המקור מסייע לבעל כינוי המקור רק ביחס לאותו מוצר המסומן בכינוי המקור (סעיפים 4-3 לחוק).
בהתאם לכך, הכינוי "יפו" על הטיותיו השונות מוגן לפי החוק רק ביחס לסחורה שהיא פרי הדר, ולא ביחס למוצרים אחרים. על כן תיקן המחוקק את סעיף 2א לפקודת סימני סחורות, וקבע כי הכינוי "יפו" וכינויים הקשורים אליו יזכו להגנה גם כשאין הם מציינים פירות הדר. מטרת הוראות אלה, המשולבות בהוראות החוק, היא שמירה על המוניטין הייחודי של פירות ההדר הישראליים מפני פגיעה (הצעת חוק לתיקון פקודת סימני סחורות (מס' 3), התשכ"ח-1968 171, 172). תיקון חקיקה זה משקף הנחה אמפירית של המחוקק, לפיה תדמית הכינוי "Jaffa" תיפגע אם יופיעו בשוק מוצרים שאינם פירות הדר, המיוצרים בישראל ומסומנים "Jaffa".
אופן הבחינה לפי פקודת סימני סחורות
נפסק כי את טענתו של המבקש ("Old Jaffa" למול "Jaffa") יש לבחון, בשלשה שלבים או בשלשה מבחנים:
בשלב ראשון, מבחן הלשון, אל מול לשון החוק. עיון בנוסח החוק מלמד כי המחוקק הציב לנגד עיניו שלושה סוגים של מקרים. במקרה הראשון נעשה שימוש בכינוי "Jaffa" בלבד: "ציונה של סחורה שאינה פרי הדר בכינוי יפו, יפא, יפאס, Jaffa או Jaffas" (סעיף 2א לפקודת סימני סחורות. ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור). המקרה הראשון מצריך בדיקה לשונית גרידא, דהיינו האם נעשה שימוש באחד הכינויים המופיעים בפקודה.
במקרה השני, מבחן סמיכות הלשון – משתמש אדם בכינוי המכיל את המילה "Jaffa" אך גם מילים נוספות: "ציונה של סחורה שאינה פרי הדר… בכינוי הכולל כינוי כאמור". נפסק כי זהו המצב בענייננו.
המקרה השני דורש לבדוק האם בתוך הכינוי המציין את הסחורה מופיע אחד מהכינויים הנקובים בפקודה.
נפסק כי הפרשנות הלשונית כפי שהוצגה מובילה למסקנה שבמקרה זה אין צורך להשתמש במבחני ההטעיה, כגון מבחן המראה והצליל. אנו עוסקים במקרה מהסוג השני – המבחן של "כינוי הכולל כינוי": "Old Jaffa" לעומת "Jaffa". מכיוון שהמילה "Jaffa" נכללת בכינוי שאותו ביקש המבקש לרשום, מדובר בכינוי שיש לראותו כתיאור מסחרי כוזב מכוח פקודת סימני סחורות.
המקרה השלישי – מבחן השתמעות הלשון – שימוש בכינוי שיכול להישמע כמו הכינוי "Jaffa" על הטיותיו השונות: "ציונה של סחורה שאינה פרי הדר בכינוי… המשתמע כמוהו [=כמו יפו, יפא, יפאס, Jaffa או Jaffas]".
המקרה השלישי מניח, מבחינה לשונית, כי הכינוי אינו מופיע על גבי הסחורה, אלא אך ורק כינוי אחר. במקרה זה יש לבחון האם הכינוי האחר משתמע כמו אחד מהכינויים שבפקודה.
האם יש צורך במבחן המשולש כאשר מדובר "בסימן הכולל סימן"?
המבקש סבור כי מבחינה תכליתית יש לבחון את מבחני ההטעיה גם כאשר מדובר ב"כינוי הכולל כינוי", כבמקרה שלנו.
לצורך מענה לשאלה זו בית המשפט בוחן תחום קרוב – דיני סימני מסחר ובודק שם מתי יש להסתפק בזהות בין שני כינויים ומתי יש להוסיף ולבחון את קיומו של חשש להטעיית הצרכן.
לשון פקודת סימני מסחר קובעת במפורש, לעניין הפרת סימן מסחר או כשרותו לרישום, כי ככל שמדובר בסימנים דומים – יש לבחון האם מדובר בדמיון שיש בו להטעות (ראו סעיפים 11(9), 11(13) והגדרת "הפרה" בסעיף 1 לפקודת סימני מסחר).
אולם ככל שמדובר בסימנים זהים, לשון הפקודה אינה מחייבת בצורה מפורשת להוסיף ולבחון חשש להטעיה.
בפסיקה ניתן למצוא מחלוקת ביחס לאופן שבו יש לפרש את הפקודה בנקודה זו.
העניין התעורר בע"א 8483/02 אלוניאל נ' מקדונלד פ"ד נח(4) 314 (2004) (להלן: עניין מקדונלד). הרקע לסכסוך שנדון שם הוא שימוש של חברת "ברגר קינג" בסימן המסחר של רשת "מקדונלד'ס", במסגרת פרסומת שנועדה להציג את רשת "מקדונלד'ס" באור שלילי. השופטים א' ריבלין וס' ג'ובראן סברו, בין היתר, כי מעשה כזה יכול לעלות לכדי הפרת סימן המסחר של רשת "מקדונל'ס", למרות שלא היה כל חשש שהצופים בפרסומת יטעו לחשוב כי המוצרים של "ברגר קינג" קשורים למוצרים של רשת "מקדונלד'ס". בדעת המיעוט סברה השופטת מ' נאור כי בנסיבות אלה, של העדר חשש להטעיה, אין לקבוע כי מדובר בהפרת סימן המסחר של רשת "מקדונלד'ס".
בית המשפט מדגיש כי על פי רוב – ולמעט מצבים "מיוחדים" כדוגמת זה שנדון בעניין מקדונלד – שימוש בסימן הזהה לסימן מסחר רשום אינו מצריך לבחון חשש להטעיה לשם קביעה כי הזכות בסימן הופרה, גם לפי העמדה המדגישה את האינטרס הצרכני או את התפיסה שהדין לא נועד להגן על התדמית בלבד. זאת משום שהמקרים השגרתיים בהם מדובר בסימנים זהים כרוכים מטיבם ומטבעם בחשש להטעיה. לכן אין צורך להוסיף ולבחון את כל מבחני ההטעיה.
האם יש צורך במבחן המשולש גם כאשר מדובר ב"כינוי הכולל כינוי"?
לאחר העיון בדיני סימני המסחר, בית המשפט שב ובוחן את הסדר של כינויי מקור ובהגנה המיוחדת על הכינוי "יפו" הקבוע בפקודת סימני סחורות. לצורך כך בית המשפט בוחן את התכלית של חוק כינויי מקור – כפי שפורטה לעיל.
נזכיר כי מטרת החוק היא הגנה על תדמית ולא הגנה מפני הטעייה. בהתאם לכך קבע המחוקק כי הפרת כינוי מקור מתרחשת "אפילו צויין המקור האמיתי של הסחורה על יד כינוי המקור", ואין חשש כי ציבור הצרכנים יטעה בקשר למקום ייצור הסחורה (סעיף 22 לחוק).
לכן בעניין זה בית המשפט קובע כי נכון להבדיל בין דיני סימני המסחר ודיני כינויי מקור.
בעוד שתכליות דיני סימני המסחר שנויות במחלוקת, ביחס לחוק כינויי מקור הוכרע במפורש לחרוג ממבחן ההטעיה (עניין באדוויזר).
בנסיבות אלו המבחן שנקבע הוא טכני ופשוט: האם הכינוי "Jaffa" נכלל בכינוי, מבלי להזדקק למבחני ההטעיה.
על כן, מאחר והמבקש כלל את המילה "Jaffa" בשלמותה בסימן המסחר שביקש לרשום. אין לקבל את עמדתו לפיה במקרה זה יש להפעיל את המבחן המשולש ונדרש היה לבחון את האופן שבו נתפסים הכינויים "Jaffa" ו-"Old Jaffa" בתודעת הציבור, ורק לאחר מכן לחרוץ את גורל בקשותיו.
הוראות פקודת סימני סחורות ברורות בנקודה זו והן שוללות את עמדת המבקש. כינוי הכולל את הכינוי Jaffa הריהו בבחינת תיאור מסחרי כוזב. כך עולה גם מתכלית החקיקה, המדגישה את ההגנה על התדמית ולא את ההגנה על הציבור מפני הטעיה. המבקש לא טען כי מקרהו נופל לגדר אחד החריגים הקבועים בפקודת סימני מסחר, שבהם ניתן להשתמש בכינוי "Jaffa". השימוש בו אסור אפוא ועולה כדי עבירה פלילית.
בנסיבות אלה נפסק כי הסימן אינו כשר לרישום בפנקס סימני המסחר.
למידע נוסף או לשאלות ביחס למאמר צרו אתנו קשר:
דרורי-וירז'נסקי-אורלנד, עורכי דין ועורכי פטנטים:
טל: 03-6005572
דוא"ל: office@dwo.co.il
למידע נוסף על רישום סימני מסחר במשרדנו ראו>> רישום סימני מסחר.
למידע נוסף על תביעות סימני מסחר במשרדנו ראו>> ייצוג בתביעות סימני מסחר ובהליכים בפני רשם סימני המסחר.
