שלושה ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט אביים ברקאי) מיום 2.2.18 שניתן בשלוש תביעות שהוגשו ע"י תובעים שונים נגד אותו נתבע בנוגע להעתקת מאמרים. הנתבע הגיש מצדו תביעה שכנגד בכל תיק נגד התובעים (ת"א 44524-11-11, ת"א 11695-02-13 ות"א 5327-12-11).
ההליך נדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופטת אביגיל כהן, ביום 16.6.2018 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים:
– המערער: עו"ד יניב גבריאל
– המשיבים (והמערערים בערעור הנגדי): עו"ד יעקב בטש, אתיקה השקעות בע"מ, אופיר ורדי, יניר לוין
העובדות:
בתביעה הראשונה (ת"א 44524-11-11), נטען על ידי התובע, יניר לוין, כי הוא כתב מאמר הנושא את הכותרת "הוצאת דיבה – איסור לשון הרע וחקר האמת" (להלן: "היצירה 1") ואילו, עו"ד יניב גבריאל העתיק פסקאות שלמות מהמאמר ופרסם אותם באתרו. על רקע זה הוגשה תביעה בה התבקש סעד של פיצוי סטטוטורי, ללא הוכחת נזק, על סך של 200,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים בהתאם לסעיף 56 (א) לחוק זכות יוצרים.
הנתבע – גבריאל טען מנגד בכתב הגנה וכן בכתב תביעה שכנגד כי הוא בעל זכות היוצרים במאמר וכי לוין הוא זה אשר הפר את זכויות היוצרים שלו ביצירה. על רקע זה הוגשה על ידו תביעה שכנגד בה התבקש סעד בגין של פיצוי בסך 100,000 ₪.
בתביעה השנייה (ת"א 5327-12-11), נטען על ידי חברת אתיקה השקעות בע"מ והבעלים שלה אופיר ורדי כי הם כתבו מאמר תחת השם "ועדה רפואית של ביטוח לאומי" (להלן: "היצירה 2") ואילו, עו"ד יניב גבריאל העתיק ופרסם את המאמר באתרו. על רקע זה הוגשה תביעה בה התבקש סעד של פיצוי סטטוטורי, ללא הוכחת נזק, על סך של 200,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים בהתאם לסעיף 56 (א) לחוק זכות יוצרים.
הנתבע – גבריאל טען בכתב הגנה וכן בכתב תביעה שכנגד כי הוא בעל זכות היוצרים וכי אתיקה וורדי הם אלו אשר הפרו את זכויות היוצרים שלו ביצירה. על רקע זה הוגשה על ידו תביעה שכנגד בה התבקש סעד בגין של פיצוי בסך 100,000 ₪.
בתביעה השלישית (ת"א 11695-02-13) נטען על ידי התובע עו"ד יעקב בטש כי במסגרת עבודתו בפירמת עורכי הדין זיסמן, אהרוני, גייר ושות', חיבר את המאמר "חוק הלבנת הון והשפעתו על פרטיותנו" (להלן: "היצירה 3"). ועו"ד יניב גבריאל העתיק ופרסם את המאמר באתרו, תוך ביצוע שינויים במאמר המקורי, השמטת שמו והצגת המאמר כשלו. על רקע זה הוגשה תביעה בה התבקש סעד של פיצוי סטטוטורי, ללא הוכחת נזק, על סך של 200,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית בהתאם לסעיף 56 (א) לחוק זכות יוצרים וכן, פיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט בסך 20,000 ₪.
הנתבע – גבריאל טען בכתב הגנה וכן בכתב תביעה שכנגד כי הוא בעל זכות היוצרים וכי בטש הוא זה אשר הפר את זכויות היוצרים שלו ביצירה. על רקע זה הוגשה על ידו תביעה שכנגד בה התבקש סעד בגין של פיצוי בסך 100,000 ₪.
תוצאות ההליך בבית המשפט קמא: ביום 2.2.18 ניתן פס"ד לפיו התקבלו באופן חלקי התביעות העיקריות שהוגשו ע"י התובעים בשלושת התיקים ונדחו התביעות שכנגד אותן הגיש גבריאל.
בית המשפט קמא קבע כי אין חולק כי מדובר במאמרים שהועתקו. המחלוקת היא האם גבריאל הוא זה שהעתיק את המאמרים מכל אחד מהתובעים או האם הם אלה שהעתיקו מגבריאל.
בית המשפט קמא קבע כי אין לקבל את טענת גבריאל לפיה המאמרים בגינן הוגשו התביעות הראשונה והשנייה הופיעו במסגרת קורס חשבי שכר אשר הועבר על ידו עוד בשנת 2006 וכי, אין לקבל את טענת גבריאל לפיה המאמרים הופיעו במסגרת אתר המכללה למיסים. באשר לתביעה השלישית נקבע, כי הוכח שבטש חיבר בחודשים יולי – אוגוסט 2008 את המאמר, אשר מתייחס להצעת חוק לתיקון חוק איסור הלבנת הון שפורסמה ביום 11/7/2007 ואין מקום לקבל את טענת הנתבע לפיה המאמר נכתב על ידו בשנת 2006, עוד טרם הצעת חוק לתיקון חוק איסור הלבנת הון שפורסמה ביולי 2007. בנוסף, בית המשפט קמא לא נתן אמון בעדותו של גבריאל. הוסבר כי כל גרסתו עמדה על כרעי תרנגולת וגם מהן קרסה. בנוסף נפסק כי גם בחקירתו הנגדית של גבריאל נראה היה כי תשובותיו מוטות אינטרס.
על כן נקבע כי יש לדחות את התביעות שכנגד שהגיש גבריאל.
באשר לתביעות שהגישו התובעים קבע בית המשפט קמא כי בהתחשב בשיקולים שיש לבחנם לפי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים וביניהם: היקף ההפרה, משך וחומרת ההפרה, העדר תום ליבו של הנתבע, נקבע פיצוי, ללא הוכחת נזק, וכן תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד, בשים לב גם להוצאות ושכ"ט בגין דחיית התביעות שכנגד שהגיש הנתבע, כדלקמן:
א. במסגרת ת"א 44524-11-11 חויב הנתבע בתשלום לתובע לוין סך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
ב. בת"א 5327-12-11 חויב הנתבע בתשלום לתובעים אתיקה השקעות וורדי, ביחד ולחוד, סך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
ג. בת"א 11695-02-13 חויב הנתבע בתשלום לתובע בטש סך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
על פסק דין זה הגיש גבריאל, ערעור וטען כי בית המשפט שגה משקבע כי הוא העתיק. ואילו אתיקה, בטש ולוין, הגישו ערעור וטענו כי סכומי הפיצוי וההוצאות נמוכים.
תוצאות ההליך בערעור: נפסק כי דין הערעורים שהוגשו ע"י גבריאל להידחות ודין הערעור הנגדי של המשיבים להתקבל בחלקו, כך שהפיצוי לכל מערער – תובע יוגדל לסך 40,000 ₪ (במקום 20,000 ₪).
בנוסף נפסק כי גבריאל ישא בהוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד לכל אחד מהמשיבים (בטש, אתיקה השקעות וורדי במאוחד וללוין) בסך 10,000 ₪. (סה"כ: 30,000 ₪).
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים
עיקר פסק דינו של בית המשפט הנכבד התמקדה בהלכה כי בית המשפט של הערעור, כלל לא מתערב בממצאים עובדתיים שנפסקו על ידי בית המשפט קמא. וכן בשאלה האם בית המשפט קמא דן ונימק את ההחלטות שלו כראוי.
הטענה כי בית המשפט לא התייחס נטלי הראיה וההוכחה ביחס למחברות: בהליך נ' אתיקה
בית המשפט לא קיבל את טענת גבריאל לפיה בימ"ש קמא לא דן בשתי המחברות המקוריות של שניים מתלמידיו שהוגשו כראייה מטעמו בשל קביעה משפטית הנוגעת לנטלי הראיה וההוכחה. נפסק כי בימ"ש קמא התייחס בהרחבה לשתי המחברות המקוריות בגדר סעיף 4 לפסק דינו ובחן במסגרתו את המשמעות הראייתית שלהן. על כן נקבע כי הטענה לפיה הנימוק של בימ"ש קמא באשר למחברות התבסס על קביעה משפטית באשר לנטל הראיה אינה נכונה ואין בידי לקבלה.
בנוסף נפסק כי המסקנה של בימ"ש קמא בנוגע למחברות מבוססת, מנומקת והגיונית ולא נמצא כל טעם המצדיק התערבות בה.
חובת הנמקה
נפסק כי בהתאם לתקנה 192 לתקסד"א, בימ"ש חייב לנמק את פסק דינו ולהתייחס לשאלות שעמדו להכרעה (חריג לכך בתקנה 460 לתקנות).
נפסק כי חשיבות קיומה של חובת הנמקה אינה שנויה במחלוקת והיעדר הנמקה עלול לשמש עילה לביטולו של פסק הדין.
עם זאת, נפסק, אין להסיק מכך כי על בימ"ש מוטלת חובה להידרש לכל טענה וטענה המועלית ע"י הצדדים ולהסביר מדוע וכיצד בימ"ש הגיע למסקנתו בנוגע לכל אחת ואחת מהן.
בעניין זה מאזכר בית המשפט את הדברים שנקבעו ע"י כב' הש' י' דנציגר ברע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר [פורסם בנבו] (4.3.2010): " לבית המשפט שיקול דעת המאפשר לו לברור את הבר מן התבן ולהימנע מלדון במפורש בכל טיעון וטיעון, תוך שהוא מתייחס לטענות הנראות לו ענייניות ורלוונטיות (עניין שיכון עובדים). ההנמקה יכולה להיות קצרה ותמציתית, והדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (עניין ארזי). אכן, "יש שהטענות הן כה מרובות ומשקלן הסגולי כה מועט, עד שאין צורך או אין אפשרות להתייחס אל כולן", וברור כי "אין כל אפשרות ממשית לדון בכתב בפרוטרוט בכל תג ובכל ואריאציה המוצגים לפני בית המשפט, אם אלו אינם בעלי מהות המצדיקה זאת לפי מבחני החוק והשכל הישר"(רע"א 478/88 בקר נ' שטרן, פ"ד מב (3) 679, 681 (1988)).
בית המשפט סבר כי פסה"ד מקיף, מבוסס ומושתת על התרשמות בימ"ש קמא מהראיות והעדויות שהובאו בפניו. בימ"ש קמא פירט ונימק את ממצאיו ומסקנותיו בנוגע ליצירות 1 ו-2 על סמך התרשמותו מהעדים ומהראיות שהובאו בפניו ואין מקום להתערב בעניין זה.
הבעלות בזכות היוצרים: תביעות אתיקה השקעות וורדי
נפסק כי אין לקבל את טענת גבריאל לפיה אתיקה השקעות וורדי לא הוכיחו כי הם בעלי זכות היוצרים ביצירה 2 ובימ"ש קמא שגה כאשר לא דן בטענת גבריאל כי לאתיקה השקעות ולורדי אין זכויות יוצרים ביצירה 2, גם בהתאם לגרסתם שלהם.
נפסק כי בימ"ש קמא נתן אמון בעדות העדה אשר העידה מטעם אתיקה וורדי כי חיברה את המאמר בעניין הועדות הרפואיות, וקבע כי גם לגופו של עניין גרסת הנתבע כי כל אחד מהעדים או התובעים העתיקו ממנו אינה סבירה. עוד כי מאזן הסבירות נוטה באופן מובהק שגבריאל הוא זה שהעתיק את המאמרים מאשר שתובעים שונים העתיקו מאמרים ממנו, זאת נוכח טענתו הגורפת ותמיהות בגרסת ההגנה.
הבעלות בזכות היוצרים: תביעת בטש
בית המשפט קבע כי טענת גבריאל לפיה שגה בימ"ש קמא משלא דן בטענתו כי לבטש אין זכות יוצרים במאמר דינה להידחות.
סעיף 34 לחוק זכות יוצרים כותרתו: "יצירה שנוצרה בידי עובד" :"מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת".
סעיף 37 (א) קובע בין היתר כי זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה ובסעיף קטן (ג) נקבע כי חוזה להעברת זכות יוצרים טעון מסמך בכתב.
בטש צרף כנספח 1 לכתב התביעה צורף אישור מטעם משרד עורכי הדין בו צוין כי יצירה 3 פורסמה בין היתר, באתר האינטרנט של המשרד וזכויות היוצרים הכלכליות והמוסריות ביצירה 3 שייכות לבטש.
בחקירתו הנגדית ביום 30.12.15 (עמ' 133 -136 לפרוטוקול הדיון) העיד בטש, כי כתב את המאמר בשנת 2008 לפחות בחלק מהזמן שעבד במשרד עוה"ד זיסמן, אהרוני, גייר וזאת לצורך פרסום המאמר בעלון החדשות של המשרד והמשרד גם החליט להעלות את המאמר לאתר האינטרנט של המשרד.
נספח 1 הוצג בבימ"ש ונקבע כי ניתן לקבלו, ולגבי תוכנו ואמתותו ניתן יהיה לטעון הן בסיכומים וככל שיהיה צורך יתייחס לכך בימ"ש בפסה"ד.
בהמשך העיד, כי רק ביקש שתהיה לו אסמכתא מהמשרד אך כבר ידע שהזכויות שלו כי המאמר היה שלו כל העת.
במכלול הנסיבות שהוצגו דלעיל, לא סבר בית המשפט כי חסר בפסה"ד של בימ"ש קמא דיון בטענת גבריאל בסוגיית זכותו של בטש כעובד.
המחלוקת העיקרית שהועמדה בפני בימ"ש היא השאלה העובדתית האם גבריאל כתב את המאמר ויש לו זכות יוצרים בו או שהמאמר נכתב ע"י בטש ולו זכות היוצרים בו.
המחלוקת אינה מתמקדת במישור היחסים בין בטש לבין משרד עו"ד בו הועסק בעת כתיבת המאמר.
משכך, סבר בית המשפט כי טענה זו היא בשולי המחלוקת.
מכל מקום נפסק כי משהעדיף בימ"ש קמא את גרסתו של בטש במסגרתה העיד כי זכויות היוצרים ביצירה הם שלו והציג את נספח 1, יש להסתפק בכך ובוודאי שאין לקבוע כי חסר דיון בעניין זה.
גובה הפיצוי שנפסק
לטענת המערערים (התובעים), בימ"ש קמא שגה כאשר לא פסק פיצוי בגין הפרת זכותו המוסרית של בטש, אשר מהווה הפרה נפרדת ושונה. נטען כי בימ"ש קמא שגה בפסיקת סכום פיצויים נמוך לטובת אתיקה השקעות וורדי. עוד נטען כי נפסקו לטובתם הוצאות נמוכות שאינן משקפות את ההוצאות הריאליות של ניהול התובענה.
נטען כי בפסיקת בימ"ש קמא אין בפיצוי כדי לפצות את המערערים על נזקיהם ואין בו הרתעה למפרים עתידיים.
בית המשפט מסביר כי סעיף 56 (ב) לחוק זכות יוצרים מונה שיקולים שונים, שרשאי בית משפט לשקול, בין היתר, כאשר פוסקים פיצוי בגין הפרת זכויות זכויות יוצרים. נקבע בסעיף: "בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:(1) היקף ההפרה;(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;(3) חומרת ההפרה;(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;(8) תום לבו של הנתבע".
נפסק כי במקרה דנן, כאשר מקבלים את ממצאי בית משפט קמא כפי שהם בדבר ההפרות והזכויות, ניכר כי לא הייתה התייחסות כלל לנושא הזכות המוסרית (יתכן ובשוגג).
מכל מקום – קביעות בימ"ש קמא מובילות למסקנה הברורה ולפיה ככל שזכות היוצרים נפגעה אזי גם הזכות המוסרית נפגעה.
זאת ועוד; כאשר מקבלים את מסקנות בימ"ש קמא בנוגע להפרות; נראה על פני הדברים כי סכום הפיצוי שנפסק נמוך בנסיבות העניין.
אמנם, ככלל, ערכאת ערעור איננה נוטה להתערב בסכומי הפיצוי הנקבעים שלא בדרך אריתמטית מטבע הדברים.
בהקשר זה נפסק ע"י כב' השופטת ע' ארבל בע"א 1007/10 כהן נ' מדינה [פורסם בנבו] (17.2.13) בסוגיית פיצויים ללא הוכחת נזק על מפר זכות יוצרים:
"כידוע, היקף התערבות ערכאת הערעור בגובה הפיצויים שנפסקו בערכאה הדיונית הוא מצומצם ביותר. לכך יפים דבריו של השופט ח' כהן בע"א 610/75 רותם נ' נוף, פ"ד לב (1) 799, 808 (1978):"השאלה העומדת בפני בית-המשפט שלערעור איננה אם נקט השופט שיטת הישוב טובה או גרועה, אלא אם הסכום שפסק לתובעים פיצוי סביר הוא או בלתי-סביר, אם הפריז השופט למעלה מכל מידה סבירה או אם קפץ ידו יתר על המידה. והיה אם סכום הפיצויים שפסק השופט אמנם סביר הוא בעיני בית-המשפט שלערעור, לא יתערב בפסיקתו, אף אם נקט שיטה לא-טובה, ואף אם בית-המשפט שלערעור, אילו ישב בערכאה הראשונה, היה נוקט שיטה אחרת או היה פוסק סכום גדול או קטון מזה; רק אם סכום הפיצויים שפסק השופט בלתי-סביר הוא בעיני בית-המשפט שלערעור, כלומר אינו עומד בכל יחס סביר למידת הנזק כפי שהוכחה, רק אז יראה בית-המשפט שלערעור הצדק לעצמו להתערב ולהעמיד את הפיצויים על סכומים סבירים … אפילו השתמש שופט לשם חישוב הנזקים "בכלל משפטי מוטעה", אין בכך בלבד משום עילה להתערבות בית-המשפט שלערעור, אם התוצאה הסופית בכללותה נראית לו."
על כן פסק בית המשפט כי כאשר משקללים את מכלול ההפרות תוך בחינת הפרמטרים לפי סעיף 56 לחוק ובשים לב לממצאים העובדתיים אליהם הגיע בית משפט קמא, סבר בית המשפט כי יש להגדיל את סכום הפיצוי באופן גלובלי לסך של 40,000 ₪ מבלי ליצור הבחנה אריתמטית בין סכום פיצוי בגין זכות יוצרים וסכום פיצוי בגין הפרת זכות מוסרית.
פסיקת הוצאות
נפסק כי אמנם סכום ההוצאות נפסק על הרף הנמוך; אך אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות של ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות.
בית המשפט לעניין זה מזכיר את פסק דינו של כב' השופט עמית בע"א 6685/11 גריידי נ' הולצמן [פורסם בנבו] (4/7/12) בסעיף 5 ובאסמכתאות אשר צוינו שם וכן ע"א 8340/10 מ.ו. השקעות בע"מ נ' רשות המיסים בישראל – משרד האוצר (פורסם בנבו, 30/1/13) בסעיף 23 לפסק הדין.
על כן בנסיבות אלו, לא מצא בית המשפט לנכון להתערב בעניין זה.
