הליך שנדון בבית המשפט השלום בראשון לציון, בפני השופט אבי סתיו. ביום 14.5.21 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים: – התובע: ברדוגו ישראל; – הנתבעת: דרך צדיקים הדרך לגאולה בע"מ.
עובדות: תביעה שעילתה בהפרת זכויות יוצרים בשלוש תמונות שצילם התובע.
התובע הוא צלם במקצועו, ולטענתו הוא עוסק בתחום כעשרים שנה ויצירותיו נהנות ממוניטין רב. הנתבעת היא הבעלים של סוכנות נסיעות הנקראת "דרך צדיקים" אשר עוסקת בעיקר בארגון והנגשה של טיולים לקברי צדיקים במזרח אירופה. עניינה של התביעה היא בשלוש תמונות שצילם התובע שפורסמו באתר האינטרנט של הנתבעת, בלא רשות ובלא מתן קרדיט.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. נקבע כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של 35,000 ₪, בתוספת האגרה ששולמה בגין סכום זה והוצאות בסך 4,100 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים בתמונה
סעיף 56 לחוק זכות יוצרים, מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק עד 100,000 ש"ח בגין כל הפרה של זכות יוצרים, בין הפרה של זכות כלכלית (כגון שימוש ביצירה ללא רשותו של בעל הזכויות) ובין הפרה של זכות מוסרית (פגיעה בזכות היוצר "כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין").
השיקולים לפיהם על בית המשפט לפסוק את הפיצוי מפורטים בסעיף 56(ב) לחוק הם:
היקף ומשך ההפרה – נפסק כי נעשה שימוש בהיקף משמעותי למדי ביצירות של התובע, זאת על-אף שבאחת היצירות נעשה שימוש מצומצם יותר מזה שנעשה ביצירות האחרות.
הנזק לתובע – נפסק כי הנזק הוא עצם השימוש ללא קבלת תשלום ביצירה אשר השימוש בה עומד למכירה (ביחס לאחת התמונות) ופגיעה בזכותו של התובע כי יינתן לו קרדיט על הצילום (לגבי כל התמונות).
הרווח שצמח מההפרה – נפסק כי הנתבעת היא חברה מסחרית והיא עשתה שימוש בתמונות לשם עשיית רווח. עם זאת, לא מדובר במקרה בו הרווח נובע ישירות מההפרה (כגון מכירה של יצירה תוך הפרת זכות יוצרים), אלא בהפרה הנעשית כתוצאה מפעולות שנועדו לעשיית רווח שאינו קשור ישירות להפרה. לכך יש משקל מסוים.
תום הלב של הנתבעת – נפסק כי מדובר ברמת חומרה בינונית בנוגע לשאלת תום הלב. מצד אחד, לא מדובר בהפרה חד פעמית או בהפרה מחמת שגגה, ומצד שני לא מדובר במקרה בו הנתבעת הוזהרה והמשיכה בהפרות או שיש בעברה היסטוריה של הפרות זכויות יוצרים. נראה שמדובר באדישות, אשר ייתכן שנובעת מהעדר מודעות מספקת, לנושא של זכויות יוצרים.
רמת היצירתיות של התמונות – באשר לאחת התמונות, לא מדובר רק בצילום של מצב קיים, אלא בביצוע העמדה על-ידי התובע של החפצים בצורה מסוימת המהווה את היצירה. כלומר, המקוריות ביצירה אינה מוגבלת רק לצילום. שנית, גם צילום שהוא תיעוד בלבד, עשוי להכיל מידה לא מועטה של יצירתיות ומקוריות.
לעניין זה מזכיר בית המשפט את דברי בית המשפט העליון בעניין דומה לפיהם:
"אין להלום צמצום המקוריות למעשה של ביום. המקוריות יכולה להתבטא בהיבטים רבים ושונים כמו בחירת התזמון הנכון; בחירת זווית הצילום והתאורה, המרחק מהנושא, מיקוד התמונה, בחירת הרקע לתמונה וטכניקת הצילום; עיצוב הצילום, משחקי האור והצל, ההדגשים המגוונים ועצם בחירת הנושא וסידורו. בכל צילום העומד בדרישת המקוריות המינימלית קיימת טביעת עינו הייחודית של הצלם" (רע"א 7774/09 ויינברג נ' ויסהוף, (פורסם בנבו, 28.8.2012)).
נפסק כי התמונות בענייננו לא צולמו כבדרך אגב, אלא תוך מחשבה והיערכות לגבי מיקום המצלם, זווית הצילום, שעת הצילום וכו'.
לסיכום, באיזון בין מכלול השיקולים בית המשפט קבע כי יש התקיימה ההפרה של הזכות הכלכלית והזכות המוסרית בתמונות ונפסק כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של 35,000 ₪.
