האם אפשר לרשום צליל כסימן מסחר, והאם הצליל שנשמע בפתיחת פחית משקה יכול לזהות מותג מסוים? על שאלות אלו עמד בית המשפט הכללי של האיחוד האירופי בפסק הדין Ardagh Metal Beverage Holdings GmbH & Co. KG נ׳ EUIPO מיום 7 ביולי 2021, בתיק T‑668/19. בית המשפט אישר את דחיית הבקשה לרישום רצף הצלילים של פתיחת פחית, הפוגה קצרה וצליל התסיסה של משקה מוגז, משום שהצליל לא הוכח כבעל אופי מבחין ביחס לטובין המבוקשים. ההכרעה לא שללה את האפשרות לרשום סימנים קוליים באופן עקרוני. היא הבהירה מה נדרש כדי שקהל הצרכנים יראה בצליל אינדיקציה למקור מסחרי ולא קול רגיל הנלווה לשימוש במוצר.
הניתוח להלן מבוסס על פסק הדין המלא של בית המשפט הכללי ועל ההודעה הרשמית של בית המשפט. זהו פסק דין אירופי הדן בדין האיחוד; תנאי הרישום בישראל נבחנים בנפרד לפי פקודת סימני מסחר והנחיות רשות הפטנטים.
פרטי ההליך: Ardagh נגד EUIPO, תיק T‑668/19
ההליך נדון בבית המשפט הכללי של האיחוד האירופי, בהרכב מורחב של הלשכה החמישית. ישבו בו סגן הנשיא Savvas Papasavvas והשופטים Dean Spielmann, Ulf Öberg (השופט המדווח), Octavia Spineanu-Matei ו־Rimvydas Norkus. המבקשת הייתה חברת Ardagh Metal Beverage Holdings GmbH & Co. KG, והמשיבה הייתה רשות הקניין הרוחני של האיחוד האירופי (EUIPO).
הערעור הוגש נגד החלטת ועדת הערעורים השנייה של EUIPO מיום 24 ביולי 2019, בתיק R 530/2019‑2. עילת הסירוב הייתה היעדר אופי מבחין, לפי סעיף 7(1)(b) לתקנת סימני המסחר של האיחוד האירופי, תקנה (EU) 2017/1001. ביום 7 ביולי 2021 דחה בית המשפט את הערעור והותיר את הסירוב על כנו, אף שזיהה שגיאות בחלק מנימוקי EUIPO. מזהה פסק הדין הוא ECLI:EU:T:2021:420.
העובדות: פתיחת פחית, שניית שקט וצליל של בועות
Ardagh ביקשה לרשום כסימן מסחר של האיחוד האירופי קובץ שמע הכולל רצף של שלושה מרכיבים: צליל המזכיר פתיחת פחית משקה, שקט הנמשך כשנייה וצליל של בועות תוססות הנמשך כתשע שניות. הסימן נועד לשמש לגבי משקאות שונים ולגבי מכלי מתכת לאחסון או להובלה. בגרסה המקורית של מאמר זה הופיע התיאור ״צליל של פנינים מצלצלות״; התיאור המדויק בפסק הדין הוא צליל של בועות או תסיסה (fizzing sound), ולא פעמונים או פנינים.
המבקשת ביקשה לבסס ייחודיות על האופן שבו שולבו שלושת רכיבי הקול. מנגד, EUIPO סברה כי הציבור יזהה את פתיחת הפחית ואת תסיסת המשקה כצלילים המאפיינים את המוצר או את השימוש בו, ולא כמסר המעיד מי ייצר את המשקה או משווק אותו.
אופי מבחין של סימן קולי: זיהוי מקור מסחרי באמצעות השמיעה
בית המשפט קבע כי המבחן הבסיסי לאופי מבחין של סימן מסחר קולי אינו שונה מהמבחן לסימנים אחרים. השאלה היא אם הצרכן הרלוונטי יכול, באמצעות שמיעת הצליל כשלעצמו, לזהות קשר למקור מסחרי מסוים. אין חובה שסימן קולי יכלול מילים, ציור או לוגו, אך עליו להיות בעל מאפיינים שיאפשרו לראות בו סימן מזהה ולא מרכיב פונקציונלי או קול נטול מאפיינים ייחודיים.
במקרה הנדון צליל הפתיחה היה קשור באופן טבעי לפעולה הטכנית של פתיחת מכל משקה, וצליל התסיסה עורר אצל הציבור אסוציאציה מיידית למשקאות מוגזים. השקט הקצר שביניהם והמשך החריג יחסית של התסיסה לא היו, על פי בית המשפט, בעלי משמעות מבחינה מספקת כדי להפוך את הרצף כולו למזהה של מקור מסחרי. בית המשפט אישר אפוא את הקביעה כי רצף הצלילים המסוים חסר אופי מבחין ביחס לטובין המבוקשים.
פסק הדין מדגים מדוע יש להבחין בין צליל מוכר כתוצאה משימוש במוצר לבין צליל המוכר לציבור כסימן המצביע על עסק מסוים. עצם האפשרות להקליט ולהציג את הצליל באופן מדויק אינה מלמדת בהכרח על כשירותו לרישום.
מדוע אין להעתיק אוטומטית את מבחני הסימן התלת־ממדי לסימן קולי?
אחד ההיבטים המרכזיים בפסק הדין נוגע להנמקה שבה השתמשה EUIPO. הרשות ניסתה להחיל בדרך של היקש פסיקה הנוגעת לסימן תלת־ממדי המורכב מצורתו של מוצר או אריזתו. בפסיקה זו הודגש לעיתים הצורך בסטייה משמעותית מן המקובל בענף, משום שהציבור אינו רגיל בהכרח לראות בצורה שגרתית של מוצר אינדיקציה למקור מסחרי.
בית המשפט הסביר שהיקש זה אינו מתאים, ככלל, לסימן קולי. צליל אינו בהכרח חלק מצורתו החיצונית של המוצר, ואופן קליטתו בידי הצרכן עשוי להיות שונה מתפיסת צורה תלת־ממדית. לפיכך החלה מכנית של מבחן הסטייה מן המקובל שנוסח לגבי צורות מוצרים הייתה שגויה. עם זאת, השגיאה לא הביאה לביטול החלטת EUIPO, משום שהמסקנה בדבר היעדר אופי מבחין נתמכה בנימוק עצמאי הנוגע לאופי הפונקציונלי ולמשמעות המיידית של צלילי הפחית והבועות.
לדיון נפרד בדין הישראלי הנוגע לרישום צורת מוצר או אריזה ראו סימן מסחר תלת־ממדי: תנאים לרישום צורת מוצר בישראל. אין לגזור מפסק הדין בעניינה של Ardagh שכל דין החל על סימנים תלת־ממדיים חל גם על סימני צליל.
הצליל נשמע רק לאחר הקנייה: האם זו סיבה לפסול את הסימן?
EUIPO הסתמכה גם על כך שהצליל נשמע בעיקר בעת פתיחת הפחית, כלומר לאחר שהצרכן כבר רכש את המשקה, ועל ההנחה שאין זה מקובל לזהות את מקורם של משקאות באמצעות צלילים הנשמעים רק בשלב הצריכה. בית המשפט לא קיבל הנמקה גורפת זו. מוצרים רבים אינם משמיעים קול עד שמשתמשים בהם; מכך בלבד לא ניתן להסיק שצליל הנשמע בעת השימוש במוצר אינו יכול לשמש סימן מסחר.
זהו חלק חשוב מן ההלכה: צליל המופק לאחר הרכישה אינו פסול באופן אוטומטי. השאלה נותרת אם אותו צליל מתפקד בפועל כאינדיקציה למקור מסחרי אצל קהל היעד. למרות טעות זו בהנמקה של EUIPO, בית המשפט לא ביטל את הסירוב, מאחר שהקביעה המרכזית בדבר היעדר אופי מבחין של הרצף המסוים עמדה בעינה.
מה מלמד פסק הדין על רישום סימן מסחר קולי בישראל?
ההכרעה בתיק T‑668/19 מחייבת בהקשר של הדין האירופי שנדון בו, ואינה קובעת בעצמה את התוצאה של בקשה שתוגש בישראל. בישראל נקודת המוצא היא סעיף 8 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל״ב–1972: הסימן צריך להיות מותאם להבחין בין הטובין של בעליו לטובין של אחרים, ובמקרה של שימוש בפועל ניתן להביא בחשבון גם את מידת האופי המבחין שנרכשה עקב השימוש. ראו את הנחיות רשות הפטנטים להגשת בקשה לרישום סימן מסחר.
לכן, בבחינת אפשרות להגן בישראל על צליל קצר, נעימת פתיחה או צליל המלווה מוצר, יש להפריד בין יכולת הייצוג וההגדרה של הצליל בבקשה לבין השאלה המשפטית אם הצליל ייתפס אצל הקהל כמציין את מקור הטובין או השירותים. צליל ייחודי המשמש בעקביות לזיהוי מותג עשוי לעורר שאלות שונות מצליל שגרתי הנובע מפעולת המוצר. הבחנה זו אינה הופכת את פסק הדין האירופי להלכה ישראלית, אלא מציגה שיקולים מקצועיים שיש לבחון לפי הדין החל בכל מדינה.
לדיון רחב יותר על דרישת האופי המבחין בישראל ראו את ספר המשרד Intellectual Property Law in Israel מאת יונתן דרורי ויותם ורז׳נסקי־אורלנד, פרק 2, סעיף 5.1, וכן את המאמר על כשירות לרישום סימן מסחר. במסגרת תכנון הגנה ורישום סימני מסחר עבור מותג הכולל גם רכיב קולי חשוב להעריך בנפרד את כשירות הצליל, את השימוש הראייתי שניתן להוכיח ואת המדינות שבהן מבוקשת ההגנה.
מאמרים נוספים באשכול: רישום סימנים מיוחדים וכשירות סימן
סימן מסחר תלת־ממדי: תנאים לרישום צורת מוצר בישראל | Trade Dress: הגנה על חזות מוצר ואריזתו | רישום סימן מסחר על סלוגן | כשירות לרישום סימן מסחר
