בעלות בתוצרי בינה מלאכותית בעסקים: עובדים, ספקים והסכמים

Infographic explaining who may own a work created by artificial intelligence and the factors determining copyright ownership.עסק משתמש בבינה מלאכותית לעיצוב אריזה, חברה מזמינה סרטון מספק חיצוני ועובד מכין קמפיין באמצעות כלי AI. מי רשאי להשתמש בתוצרים, למכור אותם, לשנות אותם או למנוע מאחרים להעתיקם? התשובה תלויה בראש ובראשונה בשאלה אם קיים בתוצר ביטוי מקורי של יוצר אנושי, ובהמשך בהסכמים שבין העובדים, הספקים, הלקוחות ומפעיל המערכת.

בישראל חוק זכות יוצרים קובע את כללי הבעלות ביצירות של עובדים וביצירות מוזמנות, ואת הדרכים להעברת זכויות ולמתן רישיונות. לצד החוק יש לבחון את תנאי השימוש במערכת הבינה המלאכותית ואת ההרשאות הנדרשות לחומרים ששימשו להפקת התוצר. אלה השאלות המרכזיות כאשר עסק מבקש להשתמש בתוכן שנוצר בסיוע AI לצורך מסחרי.

מי יכול להיות הבעלים של יצירה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית?

כאשר אדם משתמש בבינה מלאכותית ליצירת תוכן, קיימים מספר גורמים שעשויים לטעון לזכויות בתוצר: המשתמש שהפעיל את המערכת, החברה שפיתחה את מערכת הבינה המלאכותית, מעסיקו של המשתמש, מזמין העבודה או אנשים נוספים שהשתתפו בתהליך היצירה.

אולם עצם המעורבות בתהליך אינה הופכת אדם באופן אוטומטי לבעל זכות יוצרים. נקודת המוצא היא לזהות מי תרם את התרומה היצירתית לתוצר הסופי ובהמשך לבדוק למי שייכת הזכות על פי הדין וההסכמים החלים בין הצדדים.

האם המשתמש בבינה המלאכותית הוא בעל זכויות היוצרים?

במקרים רבים המשתמש הוא המועמד הטבעי ביותר לבעלות בזכות היוצרים. אולם השאלה תלויה במידת השליטה והתרומה היצירתית שלו לתוצאה.

יש הבדל משמעותי בין מצב שבו אדם מזין הוראה כללית כגון "צור תמונה של עיר עתידנית" ומקבל תוצאה שהמערכת קבעה כמעט לחלוטין, לבין מצב שבו המשתמש מתכנן את היצירה לפרטיה, מנסח סדרה של הנחיות מדויקות, משנה פרמטרים, בוחר בין תוצאות שונות, מבצע תיקונים, משלב חלקים מתוצרים שונים וממשיך לערוך את התוצר עד לקבלת היצירה הסופית.

ככל שהשליטה האנושית בביטוי הסופי משמעותית יותר, מתחזק הטיעון שהבינה המלאכותית שימשה ככלי בידי היוצר, בדומה לכלים טכנולוגיים אחרים המשמשים בתהליך יצירה.

בארצות הברית קבע משרד זכויות היוצרים בינואר 2025 כי שימוש בבינה מלאכותית אינו מונע כשלעצמו הגנת זכויות יוצרים. ניתן להגן על אותם חלקים ביצירה שמקורם ביצירתיות אנושית, אך מתן הנחיות למערכת בלבד אינו בהכרח מספיק. שאלת ההגנה נבחנת לפי מידת השליטה היצירתית של האדם בביטוי הסופי.

האם מערכת הבינה המלאכותית יכולה להיות בעלת זכויות יוצרים?

לפי המצב המשפטי המקובל כיום, מערכת בינה מלאכותית אינה יכולה להיות בעלת זכות יוצרים בזכות עצמה.

הבינה המלאכותית אינה אישיות משפטית ולכן אין לה יכולת רגילה להחזיק בנכסים, להתקשר בחוזים, להעביר זכויות או לאכוף זכויות בבית משפט. גם העובדה שמבחינה טכנולוגית המערכת היא זו שהפיקה את הטקסט, התמונה או המוזיקה אינה הופכת אותה בהכרח ל"יוצר" במובן המשפטי.

בארצות הברית נקבע בשנת 2025 בפסק הדין בעניין Thaler v. Perlmutter כי יצירה שהוגשה לרישום כאשר מערכת בינה מלאכותית הוגדרה כיוצרת היחידה אינה יכולה לקבל הגנת זכות יוצרים, משום שהדין האמריקאי דורש שמקור היצירה יהיה ביוצר אנושי.

האם מפתח מערכת הבינה המלאכותית הוא בעל היצירה?

עצם העובדה שאדם או חברה פיתחו את מערכת הבינה המלאכותית אינה הופכת אותם בדרך כלל ליוצרים של כל תוצר שמופק באמצעותה.

מפתח תוכנה עשוי להיות בעל זכויות היוצרים בקוד של המערכת, בממשק שלה ובמרכיבים אחרים של התוכנה, אולם מכאן לא נובע בהכרח שהוא בעל זכויות היוצרים בכל תמונה, טקסט או יצירה שמפיק משתמש באמצעות המערכת.

ניתן להקביל זאת במידה מסוימת ליצרן מצלמה או תוכנת עריכת תמונות. העובדה שהיצירה נוצרה באמצעות הכלי שפיתח אינה הופכת אותו כשלעצמו לבעל הזכויות בתוצאה.

עם זאת, היחסים בין מפעיל מערכת הבינה המלאכותית לבין המשתמש עשויים להיות מוסדרים גם באמצעות תנאי השימוש של השירות, ולכן יש לבדוק בכל מערכת מה נקבע בהסכם החל על השימוש בתוצרים.

תנאי השימוש של מערכת הבינה המלאכותית והבעלות בתוצר

מעבר לדיני זכויות היוצרים, יש חשיבות רבה לתנאי השימוש של כלי הבינה המלאכותית שבו נוצר התוכן.

פלטפורמה יכולה לקבוע במסגרת ההסכם שלה עם המשתמש אילו זכויות היא מעניקה לו בתוצר, האם היא שומרת לעצמה זכויות מסוימות והאם מותר לעשות בתוצר שימוש מסחרי.

עם זאת, חשוב להבחין בין זכות חוזית להשתמש בתוצר לבין זכות יוצרים בתוצר. הסכם בין המשתמש לבין מפעיל הפלטפורמה יכול להסדיר את היחסים ביניהם, אך הוא אינו בהכרח יכול ליצור זכות יוצרים במקום שבו הדין עצמו אינו מכיר בקיומה.

לכן עסק המשתמש באופן מסחרי בתוכן שנוצר באמצעות בינה מלאכותית צריך לבחון הן את דיני זכויות היוצרים והן את תנאי הרישיון של המערכת שבה נעשה שימוש.

מי הבעלים לפי חוק זכות יוצרים בישראל?

חוק זכות יוצרים, התשס"ח־2007, אינו כולל כיום הוראה מיוחדת הקובעת מי הבעלים של יצירה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית.

סעיף 33 לחוק קובע את הכלל שלפיו היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה. החוק כולל גם הסדרים מיוחדים הנוגעים ליצירות שנוצרו במסגרת יחסי עבודה, ליצירות מוזמנות וליצירות שהמדינה היא בעלת הזכויות בהן.

אולם החוק אינו קובע מי הוא "היוצר" כאשר חלק מרכזי מתהליך היצירה מבוצע על ידי מערכת בינה מלאכותית.

מכאן שהשאלה המרכזית בישראל תהיה מי מבני האדם המעורבים בתהליך יכול להיחשב כיוצר של הביטוי המקורי ביצירה. כאשר האדם משתמש בבינה המלאכותית ככלי ומקבל החלטות יצירתיות משמעותיות ביחס לתוצר הסופי, ניתן לטעון שהוא היוצר. לעומת זאת, כאשר המערכת מפיקה את התוצר באופן אוטונומי והמשתמש אינו שולט באופן משמעותי בביטוי הסופי, קיימת אי ודאות משמעותית אם ניתן לייחס לו זכות יוצרים בתוצר.

נכון להיום אין בישראל הסדר חקיקתי מפורש המכריע בשאלת הבעלות ביצירות שנוצרו באופן אוטונומי באמצעות בינה מלאכותית, וגם לא התפתחה עדיין פסיקה ישראלית מנחה המקבילה להתפתחויות האחרונות בארצות הברית ובאירופה.

מה קורה כאשר עובד יוצר תוכן באמצעות בינה מלאכותית?

השאלה נעשית מורכבת יותר כאשר השימוש בבינה מלאכותית נעשה במסגרת העבודה.

סעיף 34 לחוק זכות יוצרים קובע כי כאשר יצירה נוצרה בידי עובד לצורך עבודתו ובמהלכה, המעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים, אלא אם הוסכם אחרת.

לכן, אם עובד משתמש בבינה מלאכותית לצורך יצירת פרסומת, קוד תוכנה, עיצוב, טקסט או תוכן אחר במסגרת עבודתו, ייתכן שהמעסיק יהיה בעל זכויות היוצרים בחלקים שניתן לייחס ליצירתיות של העובד.

אולם גם כאן קיימת שאלה מקדימה: אם התוצר נוצר כמעט כולו על ידי מערכת הבינה המלאכותית ולא קיימת תרומה אנושית שמקימה זכות יוצרים, אין בהכרח זכות שאפשר לייחס למעסיק מלכתחילה.

ומה לגבי יצירה שהוזמנה מספק או מפרילנסר?

גם כאשר עסק מזמין מספק חיצוני יצירה שנעשתה באמצעות בינה מלאכותית, אין להניח שהבעלות עוברת אוטומטית למזמין.

לפי סעיף 35 לחוק זכות יוצרים, ככלל, ביצירה שנוצרה לפי הזמנה הבעלים הראשון הוא היוצר, אלא אם הוסכם אחרת בין המזמין לבין היוצר במפורש או במשתמע.

לכן, כאשר מזמינים עיצוב, סרטון, תוכן שיווקי או יצירה אחרת שבה נעשה שימוש בבינה מלאכותית, מומלץ להסדיר בחוזה במפורש את הבעלות בזכויות, את הזכות להשתמש בתוצר ואת האחריות לשימוש בחומר של צדדים שלישיים.

האם כמה אנשים יכולים להיות בעלים של יצירת AI?

כן, במקרים המתאימים עשויה להיות יצירה משותפת, אך עצם העובדה שכמה אנשים השתתפו בפרויקט אינה יוצרת בעלות משותפת באופן אוטומטי.

חוק זכות יוצרים הישראלי מגדיר "יצירה משותפת" כיצירה שנוצרה בידי כמה יוצרים במשותף ולא ניתן להבחין בחלקו של כל אחד מהם ביצירה.

לכן, למשל, אם מספר אנשים משתתפים באופן יצירתי בתכנון, בעריכה ובעיבוד של תוצר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, יכולה להתעורר שאלה של בעלות משותפת. לעומת זאת, אין בסיס לקביעה שכל מי שהיה מעורב בפיתוח מערכת ה־AI, בהפעלתה או במימון הפרויקט הופך אוטומטית לבעלים משותף של היצירה.

האם פרומפט מקנה בעלות על התוצאה?

זו אחת השאלות החשובות ביותר כיום.

עצם כתיבת פרומפט אינה מבטיחה שהמשתמש יהיה בעל זכות יוצרים בתוצאה. השאלה היא האם באמצעות ההנחיות והפעולות הנוספות המשתמש קבע בפועל אלמנטים יצירתיים של היצירה הסופית.

פרומפט מפורט מאוד עשוי לשקף יצירתיות בפני עצמו, ואף ייתכן שהטקסט של הפרומפט יהיה יצירה מוגנת במקרים המתאימים. אך מכאן לא נובע באופן אוטומטי שהכותב הוא גם היוצר של כל מה שהמערכת הפיקה בעקבותיו.

משרד זכויות היוצרים האמריקאי הדגיש בשנת 2025 כי במערכות הבינה המלאכותית הקיימות, מתן פרומפטים בלבד אינו מעניק למשתמש שליטה מספקת בכל האלמנטים האקספרסיביים שמופיעים בתוצר. לעומת זאת, עריכה אנושית, בחירה, סידור ושינוי יצירתיים של התוצרים עשויים להקנות הגנה לאותם חלקים שמקורם באדם.

מה צריך לקבוע בהסכם עם ספק שמייצר תוכן באמצעות AI?

חברה המזמינה מספק עיצוב, סרטון, טקסט או קוד צריכה לקבוע מי רשאי להשתמש בתוצר, לאילו מטרות, האם מותר לשנותו ולהעבירו לאחרים, ומה יקרה לאחר סיום ההתקשרות. רצוי להבחין בין רכיבים מקוריים שיצר הספק, רכיבים שנוצרו אוטומטית וחומרי רקע של הלקוח או של צדדים שלישיים. מסירת קובץ ותשלום חשבונית אינם תחליף להגדרת הזכויות.

ככל שקיימות זכויות יוצרים ברכיבים האנושיים של התוצר, אפשר להסדיר את העברתן או את הרישיון להשתמש בהן. הסכם אינו יכול ליצור זכות יוצרים בפלט שאינו עומד בדרישות החוק, אך הוא יכול להסדיר בין הצדדים את השימוש בקבצים, בסודות מסחריים, בתוצרים ובחומרים שסופקו לעבודה. כדאי לקבוע גם מה יימסר ללקוח מבחינת קובצי מקור, גרסאות ביניים ותיעוד השימוש בכלי AI.

האם אפשר לתת בלעדיות בתוצר שנוצר באמצעות AI?

כאשר התוצר כולל יצירה מקורית מוגנת, בעל הזכות יכול להקנות לגביה רישיון ייחודי או להעביר את הזכות בהתאם לסעיף 37 לחוק זכות יוצרים. חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי טעון מסמך בכתב. כאשר הפלט נוצר ללא תרומה יצירתית אנושית מספקת ואינו מוגן בזכות יוצרים, התחייבות חוזית לבלעדיות עשויה לחייב את הצדדים להסכם, אך אינה מקנה כשלעצמה זכות יוצרים המאפשרת למנוע את השימוש בתוצר מכל אדם בעולם.

יש להגדיר בנפרד בלעדיות עסקית, סודיות, שימוש בחומרים שפותחו בפרויקט, איסור על הספק להציע את אותו תוצר ללקוחות אחרים וזכויות ברכיבים המקוריים. להרחבה ראו העברת זכויות יוצרים ורישיונות שימוש בישראל.

איך מוכיחים את התרומה האנושית לתוצר AI?

כאשר מבקשים לטעון לזכות יוצרים, רצוי לשמור גרסאות עבודה, סקיצות, תיעוד של בחירות עיצוביות, שכבות עריכה, קוד שנכתב בידי אדם וקובצי מקור. תיעוד רצף הפרומפטים עשוי לסייע בהבנת תהליך העבודה, אך מספר ההנחיות או אורכן אינם מוכיחים לבדם שבעל החשבון עיצב את הביטוי המקורי המופיע ביצירה.

למשל, אם מעצב עורך תמונה שנוצרה ב-AI, מוסיף מרכיבים מקוריים ויוצר קומפוזיציה חדשה, אפשר לבחון הגנה על תרומתו האנושית. לעומת זאת, הזנת הוראה כללית ולאחריה בחירת תמונה אחת מתוך כמה תוצאות אינה מבטיחה זכות יוצרים בתמונה עצמה. ההבחנה חשובה גם כשלקוח מבקש מספק להצהיר שהוא בעל כל הזכויות בתוצר.

מה קורה כאשר תוצר AI משלב חומרים של הלקוח?

עסק עשוי להזין למערכת צילומים, איורים, לוגו, קוד מקור או טקסטים שבבעלותו. לפני שמעניקים לספק רשות להשתמש בחומרים כאלה יש להסדיר את מטרת השימוש, את הגישה אליהם, את מחיקתם ואת השאלה אם תנאי הפלטפורמה מאפשרים להשתמש בהם לאימון מערכות או למטרות אחרות. אם החומרים כוללים מידע סודי או מידע אישי, יש לבחון גם את חובות הסודיות והפרטיות.

העובדה שהתוצר החדש הופק באמצעות AI אינה משנה כשלעצמה את הבעלות ביצירות הקודמות של הלקוח. חוזה ההפקה צריך להפריד בין חומרים קיימים של הלקוח, כלי העבודה והרכיבים שהספק יצר במיוחד עבורו.

מה ההבדל בין ישראל לבין הדין בארצות הברית ובבריטניה?

בארצות הברית נדרש ביטוי יצירתי אנושי כדי להכיר בזכות יוצרים בתוצר שנוצר בעזרת AI. בבריטניה קיים הסדר מיוחד בחוק לגבי יצירות שנוצרו באמצעות מחשב ללא יוצר אנושי. בדין הישראלי לא נקבע הסדר מפורש דומה לתוצרים אוטונומיים של בינה מלאכותית. לניתוח המלא של החוק, הפסיקה בארצות הברית וההסדר הבריטי ראו זכויות יוצרים ובינה מלאכותית: הדין בישראל ובעולם.

האם תוצר ללא זכות יוצרים הוא חופשי לשימוש?

לא בהכרח.

גם אם תוצר מסוים אינו מוגן בזכות יוצרים עצמאית, עדיין עשויות לחול עליו זכויות אחרות. התוצר יכול לכלול חלק מיצירה קודמת המוגנת בזכות יוצרים, סימן מסחר, דמות מוגנת, עיצוב, סוד מסחרי, מידע אישי או דמותו של אדם.

בנוסף, השימוש בתוצר עשוי להיות כפוף להסכם עם ספק מערכת הבינה המלאכותית.

לכן המסקנה שלפיה "אין זכות יוצרים בתוצר" אינה בהכרח שקולה למסקנה ש"מותר לעשות בתוצר כל שימוש".

איך מסדירים זכויות בתוצרי AI לפני פרסום מסחרי?

לפני שימוש בתוצר יש לברר את מקורו, את היקף התרומה האנושית, את תנאי הפלטפורמה ואת הבעלות בחומרי המקור. במסגרת יחסי עבודה יש להסדיר שימוש בכלי AI ותיעוד יצירות; בהזמנת תוכן מספק חיצוני יש לקבוע במפורש את היקף ההרשאה ללקוח, את האחריות לחומרים של צדדים שלישיים ואת מסירת קובצי המקור. ניסוח ברור של זכויות קיימות עדיף על הצהרה גורפת שכל התוצרים מוגנים בזכות יוצרים.

לדיני הבעלות הראשונית ביצירות של עובדים ומזמינים ראו בעלות בזכויות יוצרים בישראל. על ההבחנה בין הזכויות הכלכליות לזכות המוסרית ראו גם יונתן דרורי ויותם וירז׳נסקי־אורלנד, Intellectual Property Law in Israel (2020), פרק 4, עמ׳ 346–348. לייעוץ בענייני בעלות, הסכמים והפרת זכויות ביצירות ראו את תחום זכויות היוצרים במשרד דרורי סתיו.

לפניות למשרד: office@dwo.co.il.

מאמרים נוספים באשכול: זכויות יוצרים ובינה מלאכותית

זכויות יוצרים ו-AI: הדין בישראל ובעולם | בעלות בזכויות יוצרים | העברת זכויות ורישיונות | זכויות יוצרים בתוכנה

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם