גולף קידס נ׳ רשם סימני המסחר: חידוש סימן שנמחק לאחר תשלום אגרה

בהחלטה רע״א 4199/19 גולף קידס בע״מ נ׳ רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (22.8.2019), דחתה השופטת דפנה ברק-ארז בבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על מחיקת סימן המסחר הרשום ״גולףקידס״, מספר 95829. המבקשת טענה כי שילמה את אגרת החידוש באמצעות אתר התשלומים הממשלתי, אך לא העבירה לרשות הפטנטים בקשה בצירוף אישור התשלום במועד. בית המשפט קבע כי המקרה אינו מעלה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי, ולא נמצא עיוות דין המצדיק התערבות בהחלטות הרשם והמחוזי. הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.

מחיקת הסימן גולףקידס לאחר שלא הוגש אישור התשלום

הסימן ״גולףקידס״ נרשם בשנת 1997 על שם החברה, שנשאה בעבר את השם קלאסיק ספורט בע״מ. הרישום נמחק ביום 30.5.2016, לאחר שרשות הפטנטים לא קיבלה בקשה לחידושו בצירוף אישור על תשלום אגרת החידוש בתוך התקופה שנקבעה בדין ובתקנות שחלו על המקרה.

לטענת החברה, היא שילמה את האגרה ביום 11.10.2015 באתר התשלומים הממשלתי, אך לא הייתה מודעת לכך שעליה לשלוח גם את אישור התשלום לרשות הפטנטים. היא גילתה על המחיקה, לדבריה, רק לאחר שקיבלה בשנת 2018 מכתב התראה מקבוצת גולף בנוגע לשימוש בסימן. ביום 7.6.2018 פנתה לרשות בבקשה להשיב את הרישום לתוקף, יותר משנתיים לאחר המחיקה.

הפער בין תשלום אגרה לבין בקשה לחידוש רישום

רשם הפטנטים הסביר כי בתקופה הרלוונטית היה הבדל מהותי בין תשלום שבוצע באתר התשלומים הממשלתי לבין תשלום באמצעות מערכת ההגשה המקוונת של רשות הפטנטים. לפי ההסדר החל אז, תשלום באתר התשלומים הכללי לא נקלט אוטומטית במערכות התפעוליות של הרשות לצורך חידוש סימן המסחר. לפיכך נדרשה הגשת בקשה בצירוף אישור התשלום ופרטים מזהים מתאימים.

החברה טענה כי החלטה אחרת של הרשות תמכה בעמדה שתשלום מקוון אינו מצריך משלוח נפרד של קבלה. הרשם הבהיר שההחלטה שאליה הפנתה עסקה בהחזרת תוקפו של פטנט, ולא של סימן מסחר, ובתשלום במערכת מקוונת אחרת של הרשות. בית המשפט העליון מצא כי ההחלטות לא עסקו בנסיבות זהות ולכן לא נוצרה סתירה המחייבת את התערבותו.

יש לזכור כי פסק הדין מתאר את סדרי ההגשה והמערכות שהיו נהוגים בשנים 2015-2019. הוא אינו תחליף לבדיקה של דרך ההגשה התקפה כיום ושל הוראות הדין המעודכנות.

מתי רשאי הרשם להשיב לתוקף סימן מסחר שנמחק?

סעיף 33 לפקודת סימני מסחר ותקנות סימני המסחר משנת 1940, בנוסחן הרלוונטי להליך, קבעו הסדרים למתן הודעה לבעל הסימן, למחיקת רישום שלא חודש ולאפשרות להשיבו לתוקף בתנאים ובמגבלות זמן. הרשם וסגניתו מצאו שאין בנסיבות המאוחרות, לרבות הטענה בדבר תשלום האגרה, בסיס מספק לחזור מן ההחלטה למחוק את הסימן.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעור החברה על החלטת סגנית הרשם. העליון לא שימש ערכאת ערעור רגילה על החלטת הרשם: לפניו עמדה בקשת רשות ערעור נוספת, שהבחינה אותה היא אם המקרה מצדיק דיון בערכאה שלישית.

מדוע נדחתה בקשת רשות הערעור בבית המשפט העליון?

השופטת ברק-ארז קבעה כי המחלוקת עוסקת ביישום הוראות החידוש והמחיקה על עובדותיו של מקרה מסוים. לא התעוררה שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים ולא נמצא חשש לעיוות דין המצדיק דיון נוסף, בפרט כאשר המבקשת דיווחה על הסכמות שהושגו עם קבוצת גולף באשר לאפשרות שימוש מסוימת בסימן.

העליון הוסיף הערה מערכתית: רצוי כי תשלום אגרות הנעשה בדרך מקוונת ייקלט במערכות הרשות בלי פעולה ידנית נוספת, כדי להתאים את תהליכי המינהל לטכנולוגיה המשמשת את הציבור. זו הייתה הערה ביחס להתנהלות המינהלית הרצויה, ולא בסיס לשינוי תוצאת ההליך או לקביעה שהתשלום המאוחר הספיק לחידוש הסימן.

המשמעות לבעלי סימני מסחר

החלטת גולף קידס ממחישה כי תשלום אגרה, ביצוע פעולת הגשה וקליטת בקשה במרשם עשויים להיות שלבים נפרדים. בעל סימן מסחר צריך לוודא שהפעולה הושלמה במערכת המוסמכת ושנרשם אישור קבלה כנדרש, לצד תיעוד מועד החידוש והודעות הרשם.

להסבר על מסלול החידוש והמעקב אחר פקיעת רישום ראו חידוש סימן מסחר בישראל. להמחשת מקרה נוסף של בקשה מאוחרת להחזרת רישום ראו EMPORIUM: בקשה להחזרת סימני מסחר שנמחקו.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם