הליך שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטת תמר אברהמי, בערעור על החלטת סגנית רשם הפטנטים לדחות השגה של המערער על החלטה לסירוב בקשת פטנט. ביום 20.11.22 ניתן פסק הדין.
הצדדים: המערער: אדוארד טנוס; המשיב: רשם הפטנטים.
העובדות: המערער הגיש בקשת פטנט שמספרה 256053. שם האמצאה מושא הבקשה: "זווית אנרגטית ומסה שלילית" ("Energy Angle and Negative Mass"). לאחר תכתובות ומענה לדוחות הבחינה, הוציאה רשות הפטנטים הודעת סירוב לפטנט.
בעקבות כך המערער ביקש להעלות את טיעוניו לפני הרשם. בדצמבר 2020 ניתנה החלטת סגנית הרשם בה נדחתה הבקשה לרישום הפטנט.
לפרטי התיק ראו: https://israelpatents.justice.gov.il/en/patent-file/details/256053
בהחלטתה, קבעה סגנית הרשם כי האמצאה אותה כלל המבקש בבקשה המקורית היא הצעה תיאורטית שאינה ניתנת לביצוע (הסגנית בחנה הצעה זו למרות שהיא נמחקה בבקשה המתוקנת). המבקש הציע לערוך ניסוי בו מופרדים אטומי המימן לאלקטרונים ולפרוטונים, להאיץ כל אחד מהם למהירות הגבוהה ממהירות האור ולאחר מכן לחבר את החלקיקים המופרדים מחדש לצורך קבלת אטומי מימן בעלי מסה שלילית. המערער לא הסביר כיצד ניתן לחבר בחזרה את האלקטרונים והפרוטונים כשהם בעלי מסה שלילית. האצת אלקטרונים למהירויות הקרובות למהירות האור מעולם לא הביאה למסה שלילית. מעולם לא נעשה ניסוי כמוצע. לפיכך נפסק כי, האמצאה אינה מועילה בשל פערי ידע שאינם מאפשרים את יישומה.
כמו כן, הוסבר כי האמצאה נוגדת את התיאוריות המדעיות הידועות. גם הממצאים האמפיריים המדווחים בספרות מנוגדים לתיאוריה של המערער. הדברים הובאו לפני המערער והמערער לא נתן לכך מענה הולם.
הוסבר כי תיאוריה פיזיקלית כשלעצמה אינה ניתנת להגנה באמצעות פטנט, אלא רק יישום של התיאוריה. האמצאה מתייחסת לתיאוריה פיזיקלית אשר אם תוכח כנכונה תהיה ניתנת ליישום בתחומים טכנולוגיים שונים. בקשת הפטנט מתארת בעיקרה מודל תיאורטי מופשט, שמעצם טיבו אינו כולל ביטוי של תכונות פיזיות המתארות אופי של מוצר או תהליך. היא אינה מתארת תהליך טכנולוגי מוחשי. כאשר מדובר בתיאוריה מדעית שיישומיה לא פורטו, האמצאה אף אינה מוצר או תהליך.
למעט הצעה לניסוי אשר אינה ניתנת לביצוע, לא פורטו בבקשה האמצעים שבהם יכול בעל מקצוע להניע גוף כזה כדי להגיע למסה שלילית. ניסויים כאלה לא בוצעו מעולם. לפיכך, בקשת הפטנט אינה כוללת את דרכי הביצוע הדרושים כדי שבעל מקצוע יוכל לבצע אותה, כמתחייב בהתאם לסעיף 12 לחוק הפטנטים.
המערער טען כי נפלו טעויות מהותיות בהחלטת סגנית הרשם המחייבות את ביטולה ולכן הגיש ערעור זה.
תוצאות ההליך: הערעור נדחה. בית המשפט חייב את המערער שהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
אמצאה כשירת פטנט
סעיף 3 לחוק הפטנטים קובע כי אמצאה כשירת פטנט היא "אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית".
החוק נמנע מלהגדיר את המונח "אמצאה" עצמו, וזאת במודע על מנת להימנע מקשיים שלו בעבר בעת פרשנות מצומצמת של ההגדרה.
בין הדרישות לכשירות אמצאה לרישום כפטנט מוכרות במיוחד החדירות ל"חידוש" ול"התקדמות המצאתית". תנאים מרכזיים אלו לא נבחנו בהחלטת סגנית הרשם.
בכל הנוגע לסעיף 3 לחוק הפטנטים, החלטת סגנית הרשם התמקדה ברכיבים האחרים הנזכרים בסעיף: מוצר או תהליך בתחום טכנולוגי, מועילות ושימוש תעשייתי. לא פעם יש דיון מעורב בחלק מרכיבים ומונחים אלה.
מוצר או תהליך בתחום טכנולוגי
בהתאם לחוק הפטנטים, לצורך כשירות לפטנט על אמצאה להיות מוצר או תהליך בתחום טכנולוגי. בדומה למונח "אמצאה" גם המונחים "מוצר" ו"תהליך אינם מוגדרים בחוק הפטנטים.
בית המשפט הסביר כי מבקשת הפטנט ומטיעוני המערער עולה כי האמצאה הנטענת היא "תיאוריה פיזיקאלית חדשה" אשר "נותנת מענה מסודר ומובן באופן מדעי ומתמטי לתורת היחסות הפרטית". עם זאת, "תהליכים מחשבתיים" או "שלבים מחשבתיים" אינם כשירים לרישום כפטנט. אמצאה שעיקרה חישובים לא תאושר כפטנט.
בשונה משיטות משפט אחרות ולמעט בסעיף 7 לחוק (שאינו נוגע לעניין זה), אין בחוק הפטנטים הישראלי רשימה של עניינים שאינם כשירים להגנת פטנט. זאת, גם בנוגע לנושאים שאי כשרותם אינה שנויה במחלוקת ונזכרת בפסיקה חוזרת, כמו תגלית מדעית.
בית המשפט הסביר כי המערער הבין כי תיאוריות בעלמא אינן כשירות פטנט וכינה את אמצאתו "מודל". בבקשה המתוקנת יש שימוש גם במונח "שיטה". נראה כי בכך ניסתה בקשת הפטנט להתרחק מ"מחוזות" העדר הכשירות של תאוריה ורעיון מופשט.
בית המשפט הסביר כי בהקשר זה שאלת הכשירות יכולה להיבחן במספר כלים. אחד הכלים מתייחס לביטוי "בתחום טכנולוגי" אשר נזכר בסעיף 3 לחוק הפטנטים. בין אם מדובר במוצר ובין אם מדובר בתהליך, הם צריכים להיות בתחום טכנולוגי כלשהו.
תהליך טכנולוגי מוחשי למול רעיון מופשט
בעניין טייכר (בקשה לפטנט 171773 (השגה על החלטת בוחן) (10.12.2012)) קבע רשם הפטנטים כי על מנת שאמצאה תיחשב ככשירה לפטנט, נדרש כי בביצוע האמצאה, בין אם מדובר במוצר ובין אם מדובר בתהליך, יתרחש תהליך טכנולוגי מוחשי. תהליך טכנולוגי מוחשי משמעו ביטוי של תכונות פיזיות בדבר כלשהו עליו מבוצעת האמצאה או האופי הפעולה אותה המוצר או התהליך מבצעים. על מנת לבחון את היותה של אמצאה בתחום טכנולוגי כלשהו, יש לבחון האם היא מביאה בכללותה לתרומה שיש לה ביטוי ממשי בתחום טכנולוגי. תגליות, תיאוריה מדעית ונוסחה מתמטית וכדו' כשלעצמם, ייחשבו לרעיונות אבסטרקטיים או תהליכים נעדרי אופי טכני.
במקרה זה נכתב בבקשה המקורית כי מתוך "התאוריה" המפורטת באמצאה "ניתן לקבל תובנות ומדידות" וכי ניתן בה פתרון פיזיקאלי ומתמטי. המקשה פירטה תחשיבים, נוסחאות מתמטיות ועוד רכיבי תאוריה אשר מסבירים, לטענת המערער, כיצד ניתן להגיע למסה שלילית. בנוגע לשימוש ויישום נכתב בבקשה כי מדובר בתיאוריה חדשנית "אשר תשנה את פניה של הפיזיקה המודרנית והטכנולוגיה העתידית" וכי "היא ניתנת ליישום בכל התחומים הידועים, החל מאופטיקה ועד לפיזיקה קוונטית וכמובן בתורת היחסות הכללית". נכתב כי הדבר יוצג בפרקים הבאים אך אלה לא הוגשו, הבקשה המקורית הוחלפה וממילא לא נטען כי פורט יישום קונקרטי.
במכתב בו עתר המערער לזירוז רישום הפטנט נכתבו דברים כלליים נוספים כמו "יישום תאוריה זו במדע ובטכנולוגיה… יחסוך בצריכת האנרגיה ומקורות אנרגיה רבים, כמו כן ימנע בזבוז משאבים וזיהום אויר, בניגוד למה שקורה היום" ו"על פי תאוריה חדשנית זו ניתן להבין ולקבל הסברים מדעיים להרבה תופעות פיזיקליות ואסטרופיזיקאיות כמו למשל התפשטות היקום המואצת ועוד".
בבקשה המתוקנת צוין כי האמצאה "פותחת אינספור אפשרויות ליישום בתחומים טכנולוגיים, החל מפתירת סוגיות, נוסחאות ומשוואות במדע…וכלה באמצאות חדשות של מוצרים ותהליכים בתחומי תעשייה רבים".
בית המשפט לא מצא באמירות כלליות אלה את אותו תהליך טכנולוגי מוחשי שנדרש לצורך כשירות אמצאה לפטנט.
המערער טען כי כלל בבקשת הפטנט דוגמאות לדרך שבה תיושם התיאוריה (או ייושם המודל) ותיוצר מסה שלילית. בית המשפט הסביר כי לא ברור האם דוגמאות לדרך שבה ייושם מודל תיאורטי תיווצר מסה שלילית מהווה מענה לצורך בתהליך טכנולוגי מוחשי, אך בכל מקרה לא היה בכך כדי לסייע למערער.
מועילות ושימוש תעשייתי
בהתאם לסעיף 3 לחוק, על מנת להיות כשירה לפטנט על האמצאה להיות גם מועילה וניתנת לשימוש תעשייתי.
דרישת המועילות והאפשרות לשימוש תעשייתי נדונות פעמים רבות באופן מערב. בדרך כלל אם ניתן לשייך אמצאה לתחום טכנולוגי כשלהו ויש בה מועילות, גם ניתן לעשות בה שימוש תעשייתי.
בנוגע לדרישת המועילות מצוין בהוראות העבודה של רשם הפטנטים כי אמצאה צריכה להיות מכוונת ליישומים מסוימים ומוגדרים, כך שניתן יהיה לבחון מהם התפקודים או הפעילות המובטחים של האמצאה. בנוסף, מצוין כי תהליכים לייצור מוצר (כמו חומר) אינם עומדים בדרישות המועילות כשאר המוצר כשלעצמו חסר יישום ספציפי מוגדר (הוראות העבודה לסעיף 3 לחוק, סע' 4.1).
כמו כן, מצוין באותן הוראות כי אמצאה שלא ניתן לממש את יישומה עקב קיומן של מגבלות טכניות ממשיות או פערי ידע במצב הטכנולוגי הידוע לבעל המקצוע בזמן הגשת הבקשה, אפילו אם לא מדובר בעניין הנוגד את חוקי הטבע, אינה עומדת בדרישות המועילות ולכן אינה כשירה לפטנט.
בית המשפט הסביר כי בעניין זה, גם אם האמצאה לא מתייחסת רק לתאוריה מדעית כללית אלא לתהליך ליצירת מסה שלילית, וגם אם נניח כי נראה בקבלתה של מסה שלילית משום תהליך טכנולוגי מוחשי, לא הובא בבקשה הפטנט יישום ספציפי מוגדר ולא ברור כיצד ניתן ליישמה, אם בכלל.
האמצאה של המערער גם לא יושמה בפועל, שנים לאחר פרסומה. המצב לא השתנה גם בשלב הדיון בערעור. האמור מבסס את הממצא בהחלטת סגנית הרשם כי יש בעיה ביישום האמצאה ובשימוש בה.
בית המשפט הסביר כי אם יש בעיה בשימוש תעשייתי, יש גם קושי בתנאי המחייב מועילות. אמנם צוין בפסיקה כי ניתן לאפשר רישום פטנט לא רק כאשר היעילות מוכחת בפועל אלא גם על יסוד הבטחת יעילות, אך לא כך כאשר יש סיבה מבוססת לסבור כי לא מתקיימת דרישת המועילות.
בית המשפט ציין כי נראה כי דרכים שונות מובילות לאותה תוצאה של העדר כשירות של אמצאה שהיא בעיקרה תאוריה מדעית.
דיות התיאור
למעלה מן הצורך, הוסיף בית המשפט כי ממילא עולה קושי בבקשת הפטנט לגבי דרישת דיות התיאור, אשר גם בה עסקה החלטת סגנית הרשם. מדובר בדרישה קרובה אך שונה מדרישת היישום התעשייתי.
סעיף 12 לחוק הפטנטים, אשר בו מופיעה דרישת דיות התיאור, קובע כי פירוש של בקשת פטנט "יכלול שם שיש בו כדי לזהות את האמצאה, את תיאורה, עם שרטוטים לפי הצורך, וכן תיאור דרכי הביצוע של האמצאה שעל פיו יוכל בעל המקצוע לבצעה".
על בקשת פטנט לכלול את הנתונים שיאפשרו את ביצועה של האמצאה בידי בעלי מקצוע, מבלי שהם יידרשו לצעד המצאתי לשם כך ומבלי שיזקקו "להוסיף נופך משלהם". אין פסול בכך שלביצוע האמצאה יהיו דרושים ניסיונות בהיקף סביר בנסיבות העניין.
דרישת דיות התיאור נועדה להבטיח כי המועד הבקשה אכן היתה בידי הממציא האמצאה עליה ביקש פטנט. כמו כן, דרישה זו נועדה לשרת את התפקיד האינפורמטיבי של דיני הפטנטים: לציבור המעוניין הזכות לדעת את היקפה של האמצאה ודרכי ביצועה, אם כדי שלא למנוע עידודו של המחקר בתחום הרלוונטי, אם כדי לאפשר הנאה מהאמצאה לאחר פקיעתו של המונופולין או אף לפני כן, כדי לאפשר, למשל, את ניצול האמצאה במסגרת רישיון שהעניק בעל הפטנט (ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 45 (1990).
סגנית הרשם קבעה, בין השאר, כי פירוט הפטנט אינו כולל תיאור מספק ואינו מסביר את האמצעים והשלבים להאצת גוף עד למהירות האור ואז להוסיף לו אנרגיה כך שמהירותו תתאפס והמסה שלו תהפוך לשלילית, וכי הבקשה אינה כוללת את דרכי הביצוע הדרושים כדי שבעל מקצוע יוכל לבצעה.
גם בערעור וגם בדיון במעמד הצדדים לא ניתן מענה לעניין זה.
המערער סבר כי כל פיזיקאי יכול להבין איך לייצר מסה שלילית אם הוא יקרא את המאמר. בית המשפט הסביר כי תיאור אכן יכול להיחשב למספיק לצורכי החוק גם בהעדר פרטים המוכרים ומובנים לבעל מקצוע רלוונטי, אך המבקש נדרש להציב תשתית לכאורית המצביע על כך שזהו המצב ותשתית כזו לא הוצבה. להיפך, למרות פרסום האמצאה מזה שנים, לא עלה בידי איש, גם לא המערער עצמו, לבצע את האמצאה ולייצר מסה שלילית על בסיס הכתוב בבקשת הפטנט.
בית המשפט הוסיף כי אם דרכי הביצוע ברורות ומוכרות לכל פיזיקאי (כנטען על ידי המערער), בשים לב לכך שאיש לא הלך בדרכים אלה עד היום, שבות ועולות שאלות המועילות ואפשרות השימוש התעשייתי. לעיתים קרובות, תיאור בלתי מספיק של האמצאה מהווה היבט אחד של הטענה כי האמצאה היא חזרת תועלת. דיני הפטנטים לא נועדו להבטיח הגנה לעקרונות, לרעיונות או לשיטות מופשטות.
