בפסק הדין ע"א (מחוזי מרכז-לוד) 59414-07-22 מגזינט אסטרטגיה שיווקית בע"מ ואייל בן שמחון נ' יוסי זליגר (5.9.2023), דחה השופט יעקב שפסר את ערעורם של מפעילת אתר חדשות מקומי ועורכו הראשי על חיובם בפיצויים לצלם בגין פרסום תצלום ללא הרשאה ופגיעה בזכותו המוסרית. נקבע כי הימצאות התצלום במערכת תמונות משותפת של רשת מקומונים אינה מעידה כשלעצמה על רשות להשתמש בו בכל כתבה, וכי המערערים לא הוכיחו את תנאי הגנת "המפר התמים".
תמונה שפורסמה מחדש במערכת של רשת מקומונים
יוסי זליגר, צלם עיתונות, תיעד שולחן ליל סדר בביתו של האדמו"ר מקרעטשניף ברחובות. התמונה פורסמה קודם לכן, בהרשאתו, במסגרת כתבה באתר mynet רחובות. ביום 14.4.2019 הופיעה אותה תמונה באתר אשדוד נט, בכתבה שעסקה בקריאה לציבור להזמין חיילים בודדים ואנשים נוספים לליל הסדר. בתחתית התמונה ניתן קרדיט לצלם, אולם לטענתו לא ניתנה הרשאה לפרסום החדש.
המפעילה והעורך טענו כי אתר אשדוד נט נעזר במערכת ניהול תוכן משותפת לרשת אתרים מקומיים, ובה מאגר תמונות שבו עושים שימוש עורכים וכתבים. לשיטתם, תמונה שהועלתה למאגר הותרה לשימוש חוזר, ואין לצפות מהכתב לבקש בכל פעם אישור נפרד.
בפסק הדין של בית משפט השלום ברחובות, ת"א 3421-12-19 (7.7.2022), התקבלה התביעה בחלקה. נפסקו 30,000 ש"ח נגד החברה ו-15,000 ש"ח נגד העורך הראשי בגין הפגיעה בזכויות הצלם. הניתוח של הערכאה הראשונה מופיע בסקירה זליגר נ' מגזינט, העוסק בהפרת זכות יוצרים בתמונה. הערעור התמקד בעיקר בהרשאה הנטענת להשתמש בתמונה ובהגנת המפר התמים, לצד ערעור על הזכות המוסרית ועל גובה הפיצוי.
מאגר תמונות משותף אינו תחליף להרשאה
בית המשפט המחוזי הבחין בין היכולת הטכנית לשלוף צילום מתוך מאגר לבין ההרשאה המשפטית לפרסמו. רישיון שימוש ביצירה יכול להינתן גם בעל פה, ולעיתים אף להשתמע מהתנהגות בעל הזכות. אולם כאשר הנתבע טוען שהייתה לו הרשאה לפעולה שלכאורה מפרה את זכות היוצרים, עליו להוכיח את קיומה ואת היקפה.
המערערים לא הציגו הסכם, רישיון או ראיה מספקת לכך שהצלם הרשה להם לפרסם את התמונה בכתבה המסוימת באתר אשדוד נט. הרשות שניתנה לפרסום קודם באתר mynet רחובות לא הוכיחה הסכמה בלתי מוגבלת לכל שימוש עתידי ברשת האתרים. גם היעדר סימון טכני במאגר המגביל את השימוש אינו מעביר לצלם את הנטל להוכיח שהרשות הוגבלה. בית המשפט לא התערב בממצאי בית משפט השלום, שהתבססו על העדויות והמסמכים שנבחנו בפניו.
מדוע נדחתה הגנת "המפר התמים"?
סעיף 58 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, קובע סייג לפיצויים כאשר המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת שביצירה קיימת זכות יוצרים. זו אינה הגנה למי שהניח שקיבל רשות להשתמש ביצירה מוגנת; היא נוגעת לטעות מוצדקת בדבר עצם קיומה של זכות יוצרים. הנטל להוכחת ההגנה מוטל על הנתבע.
להבחנה בין אחריות להפרה ישירה, להפרה עקיפה ולהפרה תורמת, ובכללה משמעות היסוד הנפשי, ראו גם את פסק הדין בע"א 58547-05-23 המרכז לטכנולוגיה חינוכית נ' תמימי.
המערערים ציינו את שמו של זליגר כצלם ולא חלקו על קיומן של זכויותיו בתמונה. המחלוקת האמיתית הייתה אם ניתן להם אישור להשתמש בה מחדש. בנסיבות אלה לא התקיימה הטעות המצומצמת שלשמה נועדה ההגנה. בית המשפט גם עמד על הציפייה מגוף תקשורת, שעיסוקו בפרסום יצירות, לבדוק את מקורן ואת תנאי השימוש בהן ולא להסתמך על הנחה כללית שלפיה כל פריט במאגר משותף מותר לפרסום חוזר.
חיתוך התצלום, אחריות העורך והפיצוי שנפסק
בית משפט השלום מצא שהתמונה נחתכה בחלקה התחתון, ובכך נפגעה זכותו המוסרית של הצלם לשלמות היצירה לפי סעיף 46(2) לחוק. בערעור נטען, בין השאר, כי התצלום הגיע למערערים כבר במצב זה וכי נדרשה חוות דעת מומחה להוכחת החיתוך. בית המשפט המחוזי דחה את הטענות. הוא קבע שלא נדרשה חוות דעת מומחה לצורך ההשוואה החזותית שערכה הערכאה הראשונה, וכי אין הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים ובמסקנותיה.
הערעור על שיעור הפיצויים נדחה אף הוא. בית המשפט מצא שבית משפט השלום שקל את השיקולים הרלוונטיים, לרבות אופיו של השימוש, היקפו, הפגיעה בצלם והתנהלות הצדדים. חיוב החברה בסך 30,000 ש"ח והעורך הראשי בסך 15,000 ש"ח נותר על כנו, ולכך נוספו הוצאות הערעור בסך 10,000 ש"ח לטובת הצלם. גם טענת הבעלות בתצלום מכוח הזמנת יצירה לא התקבלה, על יסוד התשתית העובדתית שנקבעה.
המשמעות למערכות חדשות ולבעלי אתרים
מסקנת פסק הדין נוגעת להבחנה שבין ניהול טכנולוגי של מאגר מדיה לבין ניהול הזכויות המשפטיות בכל פריט בו. האפשרות להעביר קובץ בין אתרים באותה רשת אינה מרחיבה מעצמה את תנאי הרישיון שקיבל האתר הראשון. כאשר התמונה פורסמה ברשות לצורך כתבה מסוימת, יש בסיס לבדוק אם שימוש נוסף נכלל ברשות שניתנה או מצריך הסכמה חדשה. הסוגיה משתלבת במסגרת הרחבה של זכויות יוצרים בצילום ובתמונות בישראל.
