בפסק הדין ע"א (מחוזי י-ם) 58547-05-23 המרכז לטכנולוגיה חינוכית (חל"צ) ואריק כהן ספרים בע"מ נ' עלי תמימי (3.8.2023), דחתה השופטת מרים אילני בבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור שהגישו מוציאות לאור של ספרי לימוד נגד בעל כריכייה. נפסק כי כריכת גיליונות שכבר הודפסו אינה כשלעצמה "עשיית עותק" של יצירה, ולכן אינה הפרה ישירה של זכות יוצרים. בית המשפט הבהיר כי כורך עשוי לשאת באחריות להפרה עקיפה או תורמת, אך בעניינם של הצדדים לא הוכח היסוד הנפשי הדרוש לכך.
ספרי הלימוד שנתפסו בכריכייה והשאלה שהתעוררה
המערערות, המרכז לטכנולוגיה חינוכית ואריק כהן ספרים, הן מוציאות לאור המחזיקות בזכויות יוצרים בספרי לימוד. המשיב הפעיל כריכייה ביישוב א-רם. ביום 27.5.2019 נתפסו בכריכייה ספרים בשלבים שונים של כריכה, ובהם ספרי לימוד של המערערות. לא הייתה מחלוקת כי המערערות לא הזמינו את עבודת הכריכה ולא נתנו למשיב רשות לבצע אותה.
בית משפט השלום בירושלים, במסגרת ת"א 48425-09-19 ות"א 18543-03-20, דחה את התביעות ביום 18.3.2023. הוא הבחין בין הדפסת תוכן מוגן, שהיא עשיית עותק, לבין חיתוך, הדבקה ואיגוד של דפים שכבר הודפסו. באותן נסיבות לא ראה בכריכה הפרה ישירה. בסקירת פסק הדין בערכאה הראשונה בעניין מט"ח נ' תמימי נדונה אותה הכרעה; הערעור התמקד בשאלה אם יש לראות בכריכה חלק מהותי מפעולת ההעתקה.
מדוע כריכת ספר אינה "עשיית עותק" לפי סעיף 12?
סעיף 47 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, מפנה לפעולות המנויות בסעיף 11 לחוק לעניין הפרה ישירה. בענייננו נדונה זכות ההעתקה, המוגדרת בסעיף 12 כעשיית עותק של יצירה בכל צורה מוחשית. המערערות טענו כי בלא כריכה אין ספר מוגמר שניתן לשווק, ולכן אין להפריד את מלאכת הכריכה מתהליך יצירתו של העותק המפר.
בית המשפט לא קיבל את הפרשנות. ההעתקה של התוכן המוגן התרחשה בהדפסה; הכורך קיבל חומר שכבר נשא את היצירה ופעל במישור הפיזי של איגוד הדפים. גם כאשר הכריכה היא שלב משמעותי בשרשרת הייצור, אין די במיקומה בשרשרת כדי להפוך אותה להעתקת היצירה. השופטת אילני הצביעה גם על ההבדל בין הזיקה של המדפיס ליצירה לבין הזיקה של הכורך, והשלכותיו על סוג האחריות המשפטית.
ההבחנה בין הפרה ישירה, הפרה עקיפה והפרה תורמת
משמעות ההבחנה אינה פטור גורף לכורכי ספרים. הפרה ישירה לפי החוק אינה מותנית בידיעתו של המפר על עצם ההפרה, בכפוף להגנת המפר התמים המצומצמת שבסעיף 58. באחריות להפרה עקיפה, לפי סעיף 48 לחוק, יש לבחון אם הנתבע ידע או היה עליו לדעת שהעותק המוחזק למטרה עסקית הוא עותק מפר. הדוקטרינה הפסיקתית של הפרה תורמת מצריכה מודעות בפועל להפרה, בצד יתר יסודותיה.
בהקשר להבדלים שבין אחריות להפרה לבין הגנת "המפר התמים", ראו גם את פסק הדין בערעור ע"א 59414-07-22 מגזינט נ' זליגר, העוסק באי-הוכחת הרשאה לשימוש בצילום ובהיעדר הגנת מפר תמים.
בית המשפט הסביר כי החזקת עותקים מפרים למטרה עסקית עשויה להקים אחריות להפרה עקיפה, גם כשהמחזיק אינו זה שהדפיס אותם. הוא הוסיף כי כורך המעורב במודע בפעילות המפרה עשוי, בהתאם לראיות, לחוב בהפרה תורמת. ההבחנה משקפת את השוני בין מי שמייצר בעצמו עותק של היצירה לבין גורם ביניים הנוגע בעותק שכבר נוצר. לדיון רחב בעילות וביסודותיהן ראו הפרת זכויות יוצרים בישראל: הוכחת ההפרה והסעדים.
מדוע לא הוטלה אחריות על בעל הכריכייה?
הקושי של המערערות היה ראייתי. הצדדים הסכימו שההכרעה בערכאה הראשונה תינתן על סמך כתבי הטענות והסיכומים, בלי הגשת תצהירים ובלי שמיעת ראיות. הערעור לא יכול היה להשלים את התשתית העובדתית החסרה לגבי ידיעתו של המשיב על אופיים המפר של הספרים או לגבי מודעותו להפרה שבה תרם, לפי הנטען.
המערערות הפנו גם לטענות על תפיסות ספרים בכריכייה בשנים קודמות, אולם בית המשפט קבע שאין די באלה כדי להוכיח את היסוד הנפשי הדרוש להפרה עקיפה או תורמת. מכאן נדחה הערעור בלא צורך בקבלת תשובת המשיב; לא נפסקו הוצאות בערעור.
משמעות ההכרעה לבעלי זכויות ולנותני שירותי ייצור
פסק הדין מחדד שכאשר בעל זכויות מבקש לתבוע גורם ביניים בשרשרת ההדפסה והכריכה, עליו לזהות במדויק את הפעולה המיוחסת לו ואת בסיס האחריות המתאים לה. הטענה שהגורם היה חיוני לייצור העותק המפר אינה מחליפה את דרישת החוק להעתקה, ואינה פוטרת מהוכחת ידיעה או מודעות כשזו נדרשת. ההכרעה ניתנה על יסוד העובדות וההסדר הדיוני של המקרה, ולא נקבע בה כי פעילות כריכה של עותקים מפרים מותרת בכל מצב.
