זכויות יוצרים בצילום ובתמונות בישראל: בעלות, שימוש והפרה

צילום שפורסם באתר אינטרנט, ברשת חברתית, בקטלוג או בעיתון עשוי להיות מוגן בזכויות יוצרים גם כשלא מופיעה עליו הודעת זכויות וגם כשהצלם העלה אותו לצפייה חופשית. בעלות בצילום, הרשאה להשתמש בו והחובה לתת קרדיט הן שלוש שאלות משפטיות שונות. ההבחנה ביניהן עומדת במרכזן של תביעות רבות על שימוש בתצלומים ללא רשות.

חוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007, מעניק הגנה ליצירות צילום מקוריות ומסדיר את הזכויות הכלכליות ואת הזכות המוסרית של היוצר. החוק כולל הסדרים מיוחדים לצילומים שהוזמנו, ליצירות שנוצרו במסגרת יחסי עבודה ולשימושים מותרים. מדריך זה עוסק בכללים החלים בישראל על צלמים, בעלי אתרים, עסקים, מפרסמים, מזמיני צילום ומי שמבקשים לאכוף זכויות בתמונות.

האם כל צילום מוגן בזכויות יוצרים?

סעיף 1 לחוק מונה יצירת צילום בגדר יצירה אמנותית, וסעיף 4 מעניק זכות יוצרים ליצירה אמנותית מקורית המקובעת בצורה כלשהי, בהתקיים יתר תנאי החוק. אין דרישה לרישום הצילום או לפרסומו במוזיאון. צילום מסחרי של מוצר, תיעוד אירוע, צילום עיתונות ודיוקן עשויים ליהנות מהגנה גם אם אין להם יומרה אמנותית.

המקוריות נבחנת באמצעות תרומתו העצמאית של הצלם. בחירת זווית, תאורה, מועד החשיפה, מיקום, קומפוזיציה, עדשה ועריכה עשויות לבטא החלטות יצירתיות. רמת המקוריות הנדרשת אינה גבוהה בהכרח, אך אין משמעות הדבר שכל קובץ דיגיטלי הוא יצירה מוגנת ללא בחינה. במקרים של העתקה טכנית גרידא של יצירה אחרת, ההגנה על תוצר חדש תלויה בקיומה של תרומה מקורית משלו.

ההגנה אינה חלה על העובדות שהצילום מתעד או על עצם הנושא המצולם. אם שני צלמים צילמו באופן עצמאי אותו אדם, אותו נוף או אותו אירוע, אין די בדמיון הנובע מהנושא המשותף כדי להוכיח העתקה. לעומת זאת, העתקת קובץ התמונה שצילם אדם אחר או חלק מהותי מן הביטוי הצילומי עשויה להוות הפרה גם כשהנושא עצמו נגיש לכל אדם.

למי שייכות זכויות היוצרים בתמונה?

לפי סעיף 33 לחוק, ברירת המחדל היא שהיוצר הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים. בצילום רגיל היוצר הוא בדרך כלל הצלם שביצע את הבחירות היצירתיות שהובילו ליצירה. הבעלות במצלמה, בכרטיס הזיכרון או בקובץ שהועבר ללקוח אינה מכריעה כשלעצמה מי מחזיק בזכויות היוצרים. ראו גם את המדריך על בעלות בזכויות יוצרים בישראל, המרחיב בשאלות יצירה מוזמנת ויחסי עבודה.

תשלום לצלם עבור יום עבודה או קבלת קבצים באיכות מלאה אינם בהכרח מעבירים למזמין את כל הזכויות הכלכליות בצילומים. מן הצד האחר, יש מצבים שבהם מעביד או מזמין יהיו הבעלים הראשונים של הזכות מכוח הוראה מיוחדת בחוק. לכן לפני הגשת תביעה או שימוש חוזר בתצלום צריך לברר כיצד נוצר הצילום, עבור מי, ומה הוסכם בין הצדדים.

צילום שנוצר במסגרת יחסי עבודה

סעיף 34 קובע כי מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות יוצרים ביצירה שעובדו יצר לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם הוסכם אחרת. אם צלם שכיר יוצר תמונות עבור מערכת עיתון במסגרת תפקידו, נקודת המוצא עשויה להיות שהזכויות הכלכליות שייכות למעסיק. לעומת זאת, עצם קיומם של קשרי עבודה בין הצדדים אינו מוכיח שכל צילום שהעובד צילם, לרבות בזמנו הפרטי ומחוץ לתפקידו, שייך למעסיק.

לעיתים המחלוקת נסבה על זהות היוצר ועל נסיבות יצירת הקובץ. מועד הצילום, ההוראות שקיבל העובד, מטרת ההזמנה, חוזה ההעסקה והדרך שבה נעשה שימוש בצילום לאורך השנים עשויים להיות רלוונטיים. גם כאשר הזכות הכלכלית שייכת למעסיק, יש לבחון בנפרד את הזכות המוסרית של היוצר.

צילום מוזמן וצילומי אירועים פרטיים

סעיף 35(א) קובע שביצירה שנוצרה לפי הזמנה הבעלים הראשון הוא היוצר, אלא אם הוסכם אחרת בין המזמין ליוצר, במפורש או במשתמע. כלל זה שונה מן הכלל החל על עובד שכיר. בהזמנת צילום מסחרי לעסק, יש אפוא לברר אילו זכויות ביקש הלקוח לקבל ומה הייתה כוונת הצדדים, ולא להניח שהמזמין מקבל אוטומטית בעלות מלאה בכל צילום.

סעיף 35(ב) קובע חריג חשוב: בצילום מוזמן של דיוקן או של אירוע משפחתי או אירוע פרטי אחר, הבעלים הראשון של זכות היוצרים הוא המזמין, אלא אם הוסכם אחרת. בצילום חתונה או אירוע משפחתי עשויה אפוא לחול נקודת מוצא שונה מזו החלה על צילום מוצרים או קמפיין עסקי. גם כאן כדאי להסדיר מראש את השימושים המותרים, את שמירת הקבצים, את זכות השימוש של הצלם בתיק עבודות ואת שאלת הקרדיט.

החוק אינו הופך כל צילום שבו מופיע אדם ל"דיוקן מוזמן" שכל זכויותיו שייכות למצולם. יש לבחון מי הזמין את הצילום, מה הייתה מטרת ההזמנה והאם מדובר בהסדר שעליו חלה הוראת סעיף 35(ב). גם צילום של אדם במסגרת אירוע עסקי או צילום עיתונאי אינו מוכרע רק לפי השאלה מי מופיע בתמונה.

מה ההבדל בין בעלות בתמונה לבין רישיון להשתמש בה?

רישיון שימוש מאפשר לבצע בצילום את הפעולות שהותרו בו, בלי שהבעלות בכל זכויות היוצרים תעבור בהכרח למקבל הרישיון. הרישיון יכול להיות מוגבל לפרסום אחד, לאתר מסוים, לתקופה מסוימת, למדינה, לקמפיין או לשימוש לא מסחרי. הוא יכול להיות ייחודי או שאינו ייחודי. סעיף 37 לחוק מסדיר העברת זכויות יוצרים והענקת רישיונות, וקובע כי חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי טעון מסמך בכתב. הרחבה על ההבדל בין סוגי הרישיונות ועל גבולות השימוש נמצאת במדריך העברת זכויות יוצרים ורישיונות שימוש בישראל.

כאשר לקוח הזמין צילומים לצורך כתבה או פוסט מסוים, אין להסיק מכך בהכרח שמותר לו להשתמש בהם גם בפרסומות ממומנות, בחומרי מכירה, בשלטי חוצות ובקמפיינים של צדדים שלישיים. היקף הרישיון נקבע לפי ההסכמה ונסיבות ההתקשרות. השאלה מי שילם עבור יום הצילום חשובה, אך אינה מחליפה את בדיקת זכויות השימוש.

בת״א (שלום תל אביב) 71998-12-20 אזולאי נ׳ קרני (28.8.2022) צילמה התובעת תמונות לצורך כתבה ופרסום מוגבל, ובהמשך נעשה בהן שימוש בפרסומים מסחריים נוספים. בית המשפט קבע כי השימושים שהוכחו חרגו מן ההרשאה ופגעו בזכות היוצרים ובזכות המוסרית. נפסק פיצוי כולל של 24,000 ש"ח נגד הנתבעים שחויבו, לצד הוצאות ושכר טרחה. המקרה מדגים מדוע חשוב להגדיר את גבולות ההרשאה כבר במועד ההזמנה.

האם מותר להשתמש בתמונה שהועלתה לאינטרנט?

פרסום צילום באתר או ברשת חברתית אינו העברת הזכויות בו לציבור. האפשרות לצפות בתמונה, לשמור אותה למכשיר או לשתף קישור אליה אינה מלמדת כשלעצמה שמותר להעלות עותק חדש לאתר, להשתמש בה בפרסומת או להדפיס אותה על מוצר. פעולות כאלה עשויות לערב העתקה והעמדה לרשות הציבור לפי סעיף 11 לחוק.

גם מתן קרדיט לצלם אינו יוצר רישיון. כיתוב "כל הזכויות שמורות ליוצר" או ציון מקור התמונה אינו הופך שימוש שלא הותר למותר. מן הצד השני, היעדר סימון של זכויות אינו הופך צילום לנחלת הכלל. יש לברר את מקור הזכויות ואת השימוש המבוקש, ובמקרים המתאימים לקבל רישיון.

תמונות ממאגרי תמונות ומאתרים המציעים רישיונות פתוחים עשויות להיות מותרות לשימוש לפי תנאי הרישיון. יש לבדוק אם הרישיון מתיר שימוש מסחרי, עריכה, הפצה מחדש, פרסום ברשתות חברתיות ושימוש במוצרים למכירה, ואם קיימת חובת ייחוס. זכות להשתמש בתמונה לפי רישיון אינה מבטיחה שכל יתר הזכויות הרלוונטיות, כגון זכויות של אדם מצולם או זכויות ביצירה אחרת המופיעה בתמונה, הוסדרו.

מתי פרסום צילום ברשת מהווה הפרת זכויות יוצרים?

סעיף 47 קובע כי מי שמבצע ללא רשות פעולה השמורה לבעל הזכות לפי סעיף 11, או מרשה לאחר לבצעה, מפר זכות יוצרים, אלא אם מדובר בשימוש מותר. העתקת צילום מאתר מתחרה, שילובו בקטלוג מסחרי, פרסום עותק שלו בדף עסקי או העברתו למפיץ לצורך פרסום נוסף עשויים להוות הפרה בהתאם לנסיבות.

בת״א (שלום תל אביב) 25775-12-20 ברדוגו נ׳ פרץ (7.4.2024) עשתה חברה שימוש מסחרי בתצלום ללא הרשאה, תוך שינויו וללא מתן קרדיט מתאים. בית המשפט קבע שהופרו הזכויות הכלכליות והזכות המוסרית, ופסק פיצוי כולל של 30,000 ש"ח נגד החברה; התביעה האישית נגד נתבע נוסף נדחתה. פסק הדין ממחיש שהאחריות נבחנת לפי מעשיו של כל נתבע, ואין להניח שמנהל יחויב אישית רק משום שהחברה השתמשה בתצלום.

בתצלומים המופצים בידי ספקי תוכן, יחסי ציבור או סוכנויות צילום עשויה להתעורר שאלה נוספת: האם המפיץ היה מוסמך לתת את ההרשאה. קבלת קובץ מעובד, ממזמין או ממשרד פרסום עשויה להצביע על הרשאה לשימוש מסוים, אך אין בכך תשובה אוטומטית לשאלת היקפה ולשאלת הבעלות.

הזכות המוסרית בצילום: קרדיט, חיתוך ושינוי התמונה

הזכות המוסרית נפרדת מזכות היוצרים הכלכלית. לפי סעיפים 45–46, היוצר זכאי ששמו ייקרא על היצירה בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות, וכן להגנה מפני סילוף, פגם או פעולה פוגענית ביצירה, בתנאים הקבועים בחוק. זכות זו אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא עשויה להישאר בידי הצלם גם כאשר הזכויות הכלכליות הועברו לאחר.

אין חובה כללית לתת קרדיט במתכונת זהה בכל סוג שימוש. ההיקף והמידה הראויים נבחנים לפי נסיבות הפרסום, אופי היצירה, המקובל בענף וסוג השימוש. מנגד, היעדר קרדיט במקום שבו היה ראוי לתתו עשוי לבסס עילה נפרדת גם אם השימוש הכלכלי בצילום הותר.

בת״א (מחוזי נצרת) 16297-08-15 לוי נ׳ ש.י.–א.ד. תקשורת (14.6.2016) הוזמן הצלם לצלם עורך דין, והזכויות הכלכליות בתצלום הועברו למזמין. התצלום פורסם במקומון בחמישה פרסומים נפרדים ללא ייחוס מתאים לצלם. בית המשפט פסק 35,000 ש"ח בגין הפרת הזכות המוסרית. העובדה שהמזמין החזיק בזכות הכלכלית לא שללה את זכות הצלם לקרדיט הראוי.

חיתוך תמונה, שינוי צבע, הוספת טקסט או יצירת קולאז' אינם מהווים בהכרח הפרה של הזכות המוסרית בכל נסיבות. יש לבחון אם השינוי עולה כדי פגיעה במובן החוק, לרבות הדרישות הנוגעות לכבודו או לשמו של היוצר והשיקולים שבסעיף 50. גם אם השינוי אינו פוגע בזכות המוסרית, הוא עשוי להיות חלק משימוש כלכלי שלא הותר ברישיון.

האם מתן קרדיט מאפשר העתקת תצלום?

לא. קרדיט אינו מחליף רשות מבעל הזכות הכלכלית. אפשר להפר את זכות היוצרים גם כששם הצלם מופיע באופן בולט, כשם שאפשר לפגוע בזכות המוסרית אף כאשר קיימת הרשאה להשתמש בקובץ. לפיכך, בבדיקה משפטית של צילום שפורסם יש להפריד בין השאלה מי רשאי להעתיק או לפרסם אותו לבין השאלה אם נעשה ייחוס ראוי ליוצר.

בת״א (שלום ראשון לציון) 24465-09-21 פלאש 90 נ׳ הילמן (17.8.2022) נעשה שימוש בתצלום עיתונות במסגרת פרסום פודקאסט עסקי ללא רשות וללא קרדיט. בית המשפט פסק 4,000 ש"ח לסוכנות הצילום בגין הפרת הזכות הכלכלית ו־6,000 ש"ח לצלם בגין הזכות המוסרית, נוסף להוצאות. ההפרדה בין הזכאים ובין סוגי הזכויות משמעותית גם כשמדובר באותו תצלום ובאותו פרסום.

צילום אדם: מה ההבדל בין זכויות יוצרים לפרטיות?

זכות יוצרים בצילום אינה זהה לזכויותיו של האדם המצולם. הצלם או בעל הזכות עשויים להחזיק בזכויות הכלכליות בתצלום, ואילו למי שמופיע בו עשויות להיות טענות מכוח חוק הגנת הפרטיות, דיני לשון הרע או הסכמים, בהתאם לתוכן התמונה ולנסיבות פרסומה. היעדר זכות יוצרים של המצולם בתמונה אינו מקנה לאחרים היתר לפגוע בפרטיותו.

בצילום לצורך פרסומת, קמפיין או פרסום מסחרי שבו אדם מזוהה, יש לבחון גם אם השימוש בדמותו מצריך הסכמה. הרשאת הצלם להשתמש בתצלום אינה בהכרח הרשאה של האדם המצולם לכך שפניו ישמשו לקידום מוצר. להפך, הסכמת המצולם להצטלם אינה בהכרח מעבירה למזמין את זכויות היוצרים של הצלם.

הסכמים מקצועיים יכולים להסדיר בנפרד את זכויות התמונה, את הסכמת המצולם, את תחומי השימוש ואת משך הרישיון. כשהצילום כולל קטינים, אירועים פרטיים או פרטים רגישים, נדרשת בחינה פרטנית גם של דיני הפרטיות ושל הסכמות הצדדים.

מתי צילום של יצירה אחרת מותר ללא רשות?

צילום של פסל, ציור או יצירה אמנותית אחרת עשוי לערב שתי יצירות: היצירה המצולמת והצילום עצמו. העובדה שהצלם יצר צילום מקורי אינה מבטלת את הזכויות הקיימות ביצירה המופיעה בתוכו. עם זאת, החוק מכיר בשימושים מותרים הרלוונטיים לצילום.

סעיף 22 מתיר שימוש אגבי ביצירה בדרך של הכללתה ביצירת צילום, ביצירה קולנועית או בתקליט, בתנאים הקבועים בו. סעיף 23 מתיר, בין היתר, העתקה בדרך של צילום של יצירה אדריכלית, יצירת פיסול או יצירת אמנות שימושית הממוקמת בקביעות במקום ציבורי. אין להסיק מכך שכל צילום של כל יצירה הנמצאת במקום ציבורי מותר בכל נסיבות, וחשוב לבחון את סוג היצירה ואת תנאי הסעיף.

צילום של אדם על רקע פסל המוצב בקביעות בכיכר שונה מבחינת המצב המשפטי מצילום מכוון של ציור המוצג באופן זמני בגלריה לצורך שכפולו בקטלוג מסחרי. לצד ההסדרים הייעודיים, סעיף 19 עשוי להתיר שימוש הוגן בתנאים המתאימים. להרחבה ראו שימוש הוגן בזכויות יוצרים בישראל.

שימוש הוגן בתמונות: האם מותר לפרסם צילום לצורך ביקורת או חדשות?

סעיף 19 מאפשר שימוש הוגן לצרכים כגון ביקורת, סקירה, מחקר ודיווח עיתונאי. שאלת ההוגנות נבחנת לפי מטרת השימוש, אופי התמונה, החלק שנלקח והשפעת השימוש על שוק היצירה. בתצלומים השימוש עשוי להיות בתמונה שלמה, אך הדבר אינו שולל או מקים לבדו את ההגנה.

כאשר בעל הזכות בצילום אינו ידוע או שלא ניתן לאתרו, יש לבחון בנפרד את סעיף 27א לחוק, המחייב חיפוש והודעה בתנאים הקבועים בו. ראו יצירות יתומות וזכויות יוצרים.

בת״א (שלום ראשון לציון) 48263-11-13 רונן נ׳ תנו לחיות לחיות (5.1.2016) פרסמה עמותה צילום של עוף דורס בפוסט ביקורתי שנועד להעלות מודעות לחשד להתעללות בבעלי חיים. בית המשפט קבע כי בנסיבות הפרסום התקיים שימוש הוגן ודחה את תביעת הצלם. ההכרעה לא העניקה פטור גורף לפרסום צילומים בפייסבוק; היא התבססה על ההקשר הציבורי ועל מכלול נסיבות השימוש.

מנגד, צילום המשמש כקישוט בכתבה, כאמצעי למשוך קוראים או כחלק מקמפיין מסחרי עשוי להתחרות בניצול הרגיל של היצירה, גם כאשר הכתבה עצמה עוסקת בנושא ציבורי. לכן המונח "דיווח עיתונאי" אינו מצדיק אוטומטית העתקת כל תמונה בעלת ערך חדשותי.

איך מוכיחים בעלות בצילום והעתקה שלו?

ראיות לבעלות וליצירת התמונה עשויות לכלול קובץ RAW, קובצי צילום מקוריים, נתוני מצלמה, רצף תמונות מאותו אירוע, תיעוד של תהליך העריכה, תכתובות והסכמי צילום. הנתונים אינם מהווים חזקה חלוטה: מטא־דאטה של קובץ ניתן לשינוי, והחזקת קובץ ברזולוציה גבוהה אינה מוכיחה בכל מקרה שהמחזיק הוא בעל זכות היוצרים.

כדי להראות העתקה, יש לתעד את התמונה של התובע ואת הפרסום הנטען כמפר, לרבות כתובת האתר, מועד העלאת התוכן, החשבון המפרסם, ההקשר המסחרי והקובץ שהופץ. כאשר הייתה הרשאה מוגבלת, יש לתעד גם את תנאיה ואת השימוש שחורג ממנה. בתביעה נגד כמה גורמים צריך לזהות מי העלה, הזמין, הפיץ או נתן הרשאה לשימוש, ומהי העילה נגד כל אחד מהם.

ההבחנה בין בעלות בקובץ לבין הוכחת בעלות בזכות באה לידי ביטוי במחלוקות שנסקרו באתר, ובהן תביעות שבהן לא הוכחה הבעלות הנטענת או שנבחנה העברת הזכויות בתצלום. כאשר מעוניינים להגיש תביעה, חשוב להציג את מערכת היחסים החוזית ואת מסמכי המקור ולא להסתפק בכך ששמו של התובע מופיע בפרסום.

פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים בצילום

סעיף 56 לחוק מסמיך את בית המשפט לפסוק במקרים המתאימים פיצוי בלא הוכחת נזק עד 100,000 ש"ח בשל כל הפרה. זהו סכום מרבי ולא תעריף קבוע לתמונה. בעת קביעת הפיצוי נשקלים היקף השימוש, משכו, חומרתו, הנזק והרווח המשוערים, פעילות המפר, היחסים בין הצדדים ותום הלב. הפרות שנעשו במסכת אחת של מעשים נחשבות כהפרה אחת לעניין סעיף זה.

בצילומים יש להבחין גם בין פיצוי לבעל הזכות הכלכלית לבין פיצוי בגין פגיעה בזכות המוסרית של היוצר. מספר התמונות או ההעלאות אינו מתורגם אוטומטית למכפלה של 100,000 ש"ח. במקרה שבו הופצו כמה תמונות, עשויה להתעורר מחלוקת אם מדובר במסכות נפרדות או בהפרה אחת, בהתאם לנסיבות ולשימושים.

לצד סעיף 56 קיימים הסייגים שבסעיף 56א לגבי פיצוי ללא הוכחת נזק במקרים מסוימים של פרסום יצירה אמנותית באינטרנט, וכן הוראת סעיף 58 בעניין מפר תמים. הסייגים אינם הופכים בהכרח את השימוש למותר, ואינם שוללים באופן גורף סעדים אחרים. בת״א (שלום ראשון לציון) 24465-09-21 פלאש 90 נ׳ הילמן (17.8.2022) נבחנו גם טענות לגבי שימוש הוגן וסייגים לפיצוי, לצד הפיצוי הכספי שנפסק.

מדריך נפרד באתר מפרט את מסלולי הפיצוי, שווי הרישיון, מספר ההפרות וחישוב הנזק: פיצויים בתביעות זכויות יוצרים בישראל; ולזכות הייחוס ושלמות היצירה ראו הזכות המוסרית בזכויות יוצרים בישראל.

מה כדאי לעשות כשמגלים שימוש בתצלום ללא רשות?

בשלב ראשון כדאי לשמר ראיות לפני פנייה למשתמש. צילום מסך עשוי לסייע, אך לעיתים נדרשים גם תיעוד כתובת מדויקת, מועד צפייה, קוד מקור, גיבוי של הפרסום וקבצים הקשורים להפצה. במקרה של שימוש מסחרי אפשר לתעד את המוצר, מספר הפרסומים, זהות הגורמים וההפצה ברשתות חברתיות ובחנויות.

לאחר מכן בודקים את הזכויות ואת האפשרות שהשימוש נעשה מכוח הרשאה, רישיון או שימוש מותר. מכתב התראה יעיל מזהה את בעל הזכות, את התצלום, את הפעולה המפרה ואת הדרישות להפסקת השימוש, לשימור מסמכים ולפיצוי מתאים. כאשר מתבקש סעד דחוף, ניתן לבחון גם בקשה לצו מניעה זמני או קבוע לפי נסיבות המקרה. תנאי ההליך הזמני מפורטים במדריך צו מניעה זמני בתביעת זכויות יוצרים בישראל.

הסרת התצלום בעקבות התראה עשויה לצמצם את משך ההפרה ואת היקפה, אך אינה מבטלת בהכרח מעשים שכבר בוצעו. במקרים מתאימים אפשר להסדיר רישיון לעתיד או להגיע להסכמה על תשלום פיצוי, בלי לפגוע בזכות לאכוף את ההפרה אם לא נמצא פתרון.

כמה זמן מוגנות זכויות יוצרים בצילום?

לפי סעיף 38 לחוק, תקופת זכות היוצרים ביצירה היא ככלל חיי היוצר ושבעים שנים לאחר מותו, בכפוף להוראות המיוחדות שבחוק. שאלת משך ההגנה בצילומים ישנים עשויה להיות מושפעת גם מהוראות המעבר ומהדין שחל בעת יצירת הצילום, ולכן אין להסיק מתקופת ההגנה הכללית שכל צילום היסטורי עדיין מוגן או שכבר פקע.

גם לאחר פקיעת הזכות בצילום מסוים עשויות להתעורר שאלות אחרות, כגון פרטיות, זכויות בחומר ארכיוני, תנאי גישה חוזיים או זכויות ביצירה נוספת המופיעה בתמונה. לכן יש לברר את מקורו של הצילום, את מועד יצירתו ואת זכויות הצדדים לפני שימוש מסחרי בו.

המסגרת המשפטית והמאמרים הנוספים באתר

המסגרת המשפטית נשענת על חוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007, ובפרט סעיפים 1, 4, 11–12, 19, 22–23, 33–38, 45–50, 52–58 ו־78. הסקירות באתר מאפשרות לבחון כיצד יושמו הכללים במקרים של צילום מוזמן, שימוש מעבר להרשאה, אי־מתן קרדיט, שימוש מסחרי ושימוש הוגן.

לדיון בעילת ההפרה ראו הפרת זכויות יוצרים בישראל; לניתוח שאלת השימוש ההוגן ראו שימוש הוגן בזכויות יוצרים בישראל; ולהרחבה על הסעדים ראו פיצויים בתביעות זכויות יוצרים בישראל. להפרות באתרי אינטרנט וברשתות חברתיות ראו הפרת זכויות יוצרים באינטרנט בישראל, ולייצוג משפטי ראו תחום זכויות היוצרים במשרד דרורי סתיו.

אם יש לכם שאלות בנושא, אתם מוזמנים לפנות אלינו בדוא״ל: office@dwo.co.il.

מאמרים נוספים באשכול: זכויות יוצרים בצילום

הפרת זכויות יוצרים בישראל | שימוש הוגן | הזכות המוסרית | יצירות יתומות