הליך שנדון בבית משפט השלום בתל אביב- יפו, בפני השופט עדי הדר. ביום 3.8.21 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים: – התובע: ישראל ברדוגו; – הנתבעת: מדינת ישראל – חשב המשרד לפיתוח הנגב והגליל.
עובדות: התובע (צלם במקצועו) הגיש תביעה בה ביקש לחייב הנתבעת (מדינת ישראל) בתשלום סך של 80,000 ₪ בגין פגיעה בזכויות היוצרים שלו עקב פרסום צילום שצילם ופרסם וכן ביקש צו מניעה שיורה לנתבעת להפסיק את השימוש בתמונתו.
התובע טען כי בשנת 2008 ערך מיזם צילומים בקבר רחל, במסגרתו הוא הפיק את היצירה נשוא התובענה.
התובע טען כי הוא גילה שהנתבעת עשתה ועושה שימוש ברכושו כאשר העתיקה והעמידה לרשות הציבור את היצירה על-מנת לשווק את הנתבעת והעומד בראשה. היצירה זכתה לוויראליות לא מבוטלת, נחשפה לעשרות אלפי עוקבים אשר חלקם הוסיפו סימני חיבוב (LIKE), הגיבו ושיתפו את היצירה וזאת מבלי שידעו כי יש בהתנהלות הנתבעת כדי הפרת זכויות יוצרים.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. ביהמ"ש חייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 14,000 ₪ בגין פגיעה בזכות המוסרית והכלכלית שלו ובגין עוגמת נפש.
כמו כן, בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע שליש מסכום האגרה וסך של 5,000 ₪ בגין שכ"ט בא כוח התובע.
קרי, הסך הכולל שנפסק הוא כ: 19,000 ש"ח!
הערה שלנו: אנו סבורים כי הפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים אינו רק אמצעי לאכיפת זכויות, אלא גם רכיב מכונן של אותן זכויות. דהיינו, אפשרות האכיפה היא זו היוצרת את הזכות. אנו סבורים כי סוגיית הפיצוי במסגרת חוקי הקניין הרוחני הינה סוגיה מרכזית, המכתיבה את היקף ההגנה האפקטיבי לזכויות הקניין הרוחני. לסוגיה זו השפעה מכרעת על תחום הקניין הרוחני ולהיקף ההגנה בתחום.
על כן, קביעה של פיצוי שאינו עומד ביחס הגיוני לגובה הנזק, עלולה ליצור הרתעת יתר או הרתעת חסר.
יתר על כן, קביעת פיצוי נמוך שעל מדינת ישראל לשלם, כאשר מדינת ישראל היא הגורם שמבצע את ההפרה משקפת מדיניות בעייתית, לפיה המדינה שאמורה לתת דוגמה אישית ביחס לערך של שמירה על זכויות יוצרים פוגעת בזכות היוצרים ויוצאת נשכרת מכך.
בנוסף, פסיקת הוצאות, מן הראוי שתיעשה בהתאם להוצאות ריאליות-סבירות שהיו לצד המנצח בניהול ההליך ולא כתלות בגובה הסכום שנפסק וזאת מאחר וגובה הפיצוי הנפסק בהליך קניין רוחני קטן, בדרך כלל, מסכום שכר הטרחה לניהול ההליך. אנומליה זו יוצרת מצב בו קיים כשל שוק אשר מונע הגשה של תביעות, שכן מדוע לשלם לעורך הדין שכ"ט שסביר וסכום הפיצוי הכולל בפסק הדין לא יכסה אותו?
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
זכות יוצרים בתמונה
נפסק כי התמונה אשר צולמה בקבר רחל מהווה יצירה אמנותית מקורית כהגדרתה בסעיף 1 לחוק זכות יוצרים. הנתבעת הודתה בפרסום התמונה.
הגנת שימוש הוגן לא התקבלה
פרק ד' לחוק זכות יוצרים קובע כי ישנם שימושים מותרים ביצירות לשם השגת מטרות מסוימות, אף ללא קבלת רשות מבעל זכות היוצרים וללא תשלום תמורה.
אמנם הפרסום בוצע על-ידי משרד ממשלתי ללא כוונת רווח, אך זה לא מצדיק שימוש ביצירה ללא קבלת רשות הבעלים לכך. לתובע ישנה זכות לשלוט בשימוש ביצירתו ולהפיק ממנה את הרווח הכלכלי הנובע משליטה זו.
הנתבעת פרסמה את היצירות ברשת החברתית, המשתמשים ברשת שיתפו את הפרסומים וסימנו כי אהבו אותם. בכך הנתבעת נהנתה מהפרסום. בכך השימוש פגע בשוק הלקוחות בכוח של היצירה שהתובע העמיד למכירה.
בת.א. 57923-10-19 ברדוגו נ' הסוכנות היהודית (פורסם בנבו) נקבע כי העתקת יצירה ופרסומה בעלויות אפסיות בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות פוגעות פגיעה קשה ביוצר אשר השקיע מחשבה, זמן וממון רב כדי ליצור את היצירה והשימוש האמור פוגע בערך היצירה וביכולת היוצר למכור אותה לקהל לקוחות בכח.
נפסק כי השימוש ביצירה אינו מותר וכי הגנת השימוש ההוגן אינה עומדת לנתבעת.
הגנת מפר מפר תמים לא התקבלה
סעיף 58 לחוק זכות יוצרים קובע: "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה".
הגנת המפר התמים עומדת למי שלא ידע ולא חשד כי קיימת זכות יוצרים ביצירה. רק הנחה מוטעית- בעלת יסוד נאמן- על אי קיום זכות יוצרים תעניק למפר הגנה, ואילו הנחה סתמית כי קיימת הרשאה או על כך שלא מדובר בהעתקה- אינה מעניקה את ההגנה.
בענייננו, נפסק כי הנתבעת לא הביאה תשתית ראייתית לביסוס טענת המפר התמים. לכן, לא ידוע אם התמונה הועתקה מאתר התובע או ממאגרים "חינמיים" אשר העתיקו התמונה מאתר התובע.
בית המשפט הדגיש כי גם אם התמונה מצויה באינטרנט, המפרסם עדיין צריך לבדוק האם זכות היוצרים של היצירה מוגנת. בעצם הימצאות התמונות באינטרנט, אינה מקימה הגנה לנתבעת.
הנתבעת בענייננו היא גוף ציבורי גדול וברשותה משאבים על-מנת לבחון את קיומן של זכויות היוצרים והיא אינה יכולה להסתמך על הנחות בדבר אי קיום זכות יוצרים.
על כן, נדחתה הטענה להגנת המפר התמים.
פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים
נפסק כי בענייננו לא קם סייג לתחולה לעניין פיצויים בלא הוכחת נזק על-פי הוראת סעיף 56א לחוק זכות יוצרים. זאת, משום שסעיף זה תוקן במסגרת תיקון מספר 5 לחוק בשנת תשע"ט-2019 וההפרות בענייננו הן החל משנת 2016.
גם לגופו של עניין, אין מקום לסייג התחולה, משום שלא התקיימה הוראת סעיף 56א (1) לחוק: "המפר חדל מההפרה בתוך זמן סביר לאחר שקיבל הודעה מבעל הזכות או מי מטעמו בדבר ההפרה", מכיוון שהנתבעת לא חדלה מההפרה בתוך זמן סביר.
סעיף 56 לחוק זכות יוצרים קובע את השיקולים לעניין פסיקת הפיצוי:
א. היקף ההפרה – הנתבעת פרסמה צילום של התובע ברשת החברתית החל משנת 2016 ועד 2020 באתר השר. התובע לא פעל במסגרת ההליכים המקדמיים כדי לבדוק היקף החשיפה.
ב. משך הזמן בו בוצעה ההפרה – ההפרה בוצעה במשך מספר שנים עד להסרת הפרסום.
ג. חומרת ההפרה – ההפרה פגעה בזכותו המוסרית ובזכות היוצרים של התובע.
ד. הנזק הממשי שנגרם לתובע – נעשה שימוש ביצירה שצולמה על בסיס ניסיון רב שנים של התובע. התובע מוכר רישיונות שימוש זמניים בסכומים גבוהים המהווים אמת מידה לגובה דמי הרישיון עבור השימוש ביצירותיו. בפרסום התמונה באתר השר כלפי קהל שהיה עשוי לרכוש את התמונה נגרם נזק לתובע, אך לא ברור מה היקף הנזק הממשי.
ה. הרווח שצמח לנתבעת מההפרה – התובע לא הצביע על רווח שצמח למעט תשומת לב לאתר השר.
ו. מאפייני פעילות הנתבעת – הנתבעת היא גוף ללא מטרת רווח, אך היא גוף גדול המודע לדיני זכויות היוצרים.
ז. טיב היחסים שבין התובע לנתבעת – בין הצדדים התקיימה התדיינות קודמת.
ח. תום לב של הנתבעת – הנתבעת לכל הפחות עצמה את עיניה בקשר למקור היצירה ולא ערכה את הבירורים הנדרשים באשר למקורה.
ט. התנהלות הצדדים במהלך הדיון – התובענה נשמעה במהירות וביעילות יחסית.
לעניין הפיצוי, התובע הסתמך בסיכומיו על פסק הדין בעניין תא (ת"א) 69995/04 שלמה ערד נ' משכל הוצאה לאור והפצה בע"מ, (פורסם בנבו), בו נקבע פיצוי בסך של 60,000 ₪, המתייחס לארבע תמונות שצולמו בזמן מלחמה.
בענייננו, נפסק כי מדובר בתמונה אחת, ללא צורך בהשקעת משאבים מרובה וללא נתונים לגבי היקף החשיפה של התמונה.
התובע תאר בתצהירו כיצד צילם את התמונה על-ידי שלשול המצלמה מגובה של מספר מטרים ולפיכך הושקע מאמץ מיוחד להבדיל מצילום רגיל. למרות זאת, הטענה שמדובר בתמונה ייחודית מחייבת העמדת חו"ד של מומחה לאמנות שיאשר הטענה לערך מיוחד ונדיר בשווי של עשרות אלפי ₪.
לכן, נקבע פיצוי בסך של 14,000 ₪ בלבד לגבי פגיעה בזכות המוסרית, הכלכלית ועוגמת נפש.
לעניין הבקשה למתן צו מניעה, נקבע כי אין עוד צורך בצו מרגע שהצילום הוסר מהאתר.
