הליך שנדון בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופט רון גולדשטיין. ביום 07.04.24 ניתן פסק הדין.
הצדדים: התובע: ישראל ברדוגו הנתבעים: 1. אייל פרץ יזמות ונדל"ן 2. אייל פרץ
העובדות: התובע, צלם מוכר בינלאומית וזוכה בפרס ממשלתי, טוען כי הנתבעת, חברת בנייה, הפרה את זכויות היוצרים שלו בכך שפרסמה תמונה שיצר ללא רשותו.
התובע טוען כי פרסום התמונה ללא ידיעתו ואישורו מהווה פגיעה קשה בזכות הקניין ובאוטונומיה שלו. הוא טוען שהפרסום אף גרם לו לעומת נפש. בנוסף, התובע טוען כי הנתבעים הציגו את היצירה "באופן חתוך ומסולף", הסירו את שמו כיוצר וערכו "פרסום מסחרי מרושל" שפגע בו וביצירה. במעשים אלה הנתבעים גם הפרו את זכותו המוסרית של התובע ביצירה. התובע טוען גם כי מעשי הנתבעים פגעו במוניטין שלו וביכולתו לייצר הכנסה נוספת. זאת, מלבד הפסד עלות הרכישה ושחיקת ערך היצירה הגלום בהפצה פיראטית שלה. התובע הדגיש כי מאחר שהוראות הדין בקונגו אסרו בשנת 2006 על צילום, הוא נדרש להשקיע משאבים בקבלת רישיון ממשלתי לצורך הצילום, ואף לשאת בעלויות הכרוכות בשירותי אבטחה מטעם הממשל.
התובע טוען כי לאחר שאיתר את הפרסום המפר, בחודש נובמבר 2020, הוא פנה לנתבעים ודרש מהם להסיר את היצירה ולפצות אותו על דרך הפשרה. לטענתו הנתבעים דחו את טענותיו והותירו את הצילום בעמוד הפייסבוק. לפיכך, הוגשה התביעה הנדונה.
לאור האמור, התובע עתר לפיצוי בסך 18,000 ש"ח בגין הפרת זכויות היוצרים ביחס לפרסום בעמוד הפייסבוק ולפיצוי בסך 18,000 ש"ח בגין הפרת זכויות היוצרים ביחס לפרסום באתר איזי. כמו כן, התובע עתר לפיצוי בגין עגמת נפש בסך 8,000 ₪. בסך הכל התובע העמיד את תביעתו על סך של 80,000 ₪.
תוצאות ההליך: התביעה כנגד הנתבעת 1 התקבלה אך התביעה כנגד הנתבע 2 נדחתה.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
תחולת חוק זכות יוצרים
מדובר ביצירה שנוצרה לפני מועד תחילתו של החוק. למרות זאת, בית המשפט מצא כי יש להחיל את הוראות חוק זכות יוצרים במקרה הנדון. לפי סעיף 78 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, החוק חל ככלל גם על יצירות קיימות שנוצרו לפני תחילתו: "(א) הוראות חוק זה יחולו גם לגבי יצירה שנוצרה לפני יום התחילה, בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב) עד (י)… (ה) הוראות סעיפים 33 עד 36 לא יחולו על יצירה שנוצרה לפני יום התחילה, וימשיכו לחול לגביה לעניין זה הוראות הדין הקודם… (ט) לעניין זהות מחבר היצירה של יצירת צילום לפי סעיף 21 לחוק זכות יוצרים, 1911, שנוצרה לפני יום התחילה וכן לעניין תקופת זכות היוצרים ביצירת צילום כאמור, ימשיכו לחול הוראות הדין הקודם…"
לפיכך, הוראות החוק חלות גם על יצירות שנוצרו לפני יום התחילה. זאת, למעט, בין היתר, ההוראות שקבועות בסעיפים 33-36 לחוק, שעניינן הבעלות הראשונה של זכות היוצרים; יצירה מוזמנת; יצירה שנוצרה בידי עובד; ובעלות המדינה ביצירה. בעניינים אלה יחולו הוראות חוק זכות יוצרים, 1911 (החוק הקודם) על יצירות שנוצרו לפני יום התחילה של החוק. עם זאת, בנוגע לזהות מחבר היצירה של יצירת צילום שנוצרה לפני יום התחילה של החוק, יחול סעיף 21 לחוק הישן (סעיף 78(ט) לחוק). הוראת המעבר הקבועה בסעיף 78 לא כוללת הוראות כלשהם לגבי הזכות המוסרית, אך לפי הפסיקה, נראה כי הזכות המוסרית כפי שהיא קבועה בחור חלה גם על יצירות שנוצרו לפני יום התחילה.
יצירה מוגנת בזכת יוצרים
לפי חוק זכות יוצרים, "יצירת צילום" מוכרת כ"יצירה אומנותית" המוקנית בגינה זכות יוצרים בתנאי שמדובר ביצירה "מקורית".
לפיכך, בית המשפט קבע כי יצירת הצילום מושא התביעה הינה יצירה אומנותית כמשמעות סעיף 1 לחוק.
לפי סעיף 4 לחוק זכות יוצרים, לא די בכך שמדובר ביצירה אלא יש לבחון האם יש להכיר בה כיצירה מוגנת חפי החוק. לפי סעיף 4 לחוק, כדי שיצירה אומנותית, כגון היצירה מושא התביעה, תהיה יצירה מוגנת, עליה לעמוד בשתי דרישות: דרישת הקיבוע, אשר אין מחלוקת כי התקיימה במקרה הנדון; ודרישת המקוריות. הפסיקה הכירה שני מבחנים מרכזיים לצורך בחינת מקוריות היצירה – "מבחן היצירתיות" (כי היוצר יצר את היצירה ולא העתיק אותה מיצירה קודמת) ו-"מבחן ההשקעה". נקבע כי מבחנים אלו אינם מציבים, ככלל, רף גבוה בפני יוצר המבקש להגן על יצירתו בזכויות יוצרים (ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פיסקה 29 (פורסם בנבו, 14.3.2010). כמו כן, נקבע בפסיקה כי המקוריות יכולה להתבטא בהיבטים רבים ושונים כמו בחירת התזמון הנכון, בחירת זווית הצילום והתאורה; עיצוב הצילום ועוד (רע"א 7774/09 ויינברג נ' ויסהוף, פיסקה 11 לחוות-דעתו של כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין (פורסם בנבו, 28.8.2012); ת"א (מחוזי ת"א) 24778/87 קרן נ' שביט, פ"מ התשנ"א (1) 139, 153-149 (1989); ת"א (שלום ת"א) 25210-11-21 רחמני נ' ידיעות אינטרנט (שותפות רשומה), פס' 65-62 (פורסם בנבו, 26.3.2023)).
בית המשפט קבע כי אין כל ספק כי בצילום מושא התביעה התקיימה דרישת המקוריות. כלל לא מדובר במקרים בהם הצילום נעדר מקוריות. רחוק מכך, לצילום ערך אומנותי ברור ומיוחד וניתן להתרשם כי האובייקטים שצולמו בו הוצבו באופן אומנותי וייחודי, בזווית צילום מיוחדת, תוך מאמץ והשקעה.
הבעלות בזכות היוצרים בצילום
בית המשפט הסביר כי לאחר שהתובע הוכיח שיצירה לה הוא טוען היא יצירה מוגנת, עליו להוכיח שני דברים: כי הוא בעל זכות היוצרים ביצירה, וכי הנתבע הפר את זכותו.
בעניין הנדון הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח כי הוא בעל זכות היוצרים ביצירה. בית המשפט דחה טענה זו.
נפסק כי כל עוד לא הוכח שהיצירה היתה יצירה מוזמנת או יצירה שנוצרה בידי עובד, הרי שמחשב היצירה הינו הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה (עניין ידיעות אינטרנט, פסקאות 69-68). בית המשפט מצא את עדותו של התובע לפיה הוא יצר את הצילום כמספקת, ולא מצא בראיות שהגישה התובעת כדי לקבוע אחרת.
גם בספרות נקבע כי כאשר מדובר בזכות יוצרים ראשונית, ייתכן שכדי להוכיח את הזכות לא יידרש יותר מעדותו בעל פה של התובע, שלא נסתרה בבית המשפט, על כך שהוא יוצר היצירה (טוני גרינמן זכויות יוצרים (מהדורה שלישית, 2023) , בעמ' 795).
בנוסף, התובע הציג בישיבת ההוכחות לוח שנה שהופק בלוקסמבורג שבו מופיעה היצירה ובו מופיע שמו כצלם היצירה. התובע גם הציג פרסום משנת 2008 באתר ynet שכולל את הצילום עם קרדיט לתובע כיוצר היצירה. בישיבת ההוכחות התובע הציג לגב' ברגיג מהמחשב הנייד שלו את אתר חב"ד שבו כתוב כי התובע צילם את התמונה. בית המשפט גם מצא כמהימנה את טענת התובע כי הזכויות בצילום אינן שייכות לחברת "ברדוגו גרופ בע"מ" וכי הצילום לא נוצר כיצירה מוזמנת או כיצירה שיצר התובע כעובד. בית המשפט מצא כמהימנה את טענת התובע כי השימוש בחברה זו נעשה לצורך הפקת חשבוניות בלבד. כמו כן, עיון בפסיקה מלמד כי בגין אותו צילום מושא התביעה, ניהל התובע הליכים משפטיים לפי חוק זכות יוצרים. באותם הליכים לא התעורר כל ספק כי התובע הוא יוצר היצירה וכי זכויות היוצרים בה מוקנות לו באופן אישי (ת"א (שלום ראשל"צ) 8004-11-19 ברדוגו נ' דרך צדיקים הדרך לגאולה בע"מ (פורסם בנבו, 4.5.2021); ת"א (שלום ת"א) 26360-12-19 ברדוגו נ' מרכז תרבות בערד ע"ש סמואל רובין בע"מ (פורסם בנבו, 6.12.2022)).
לאור האמור, בית המשפט קבע כי התובע הוכיח כי הוא בעל זכות היוצרים בצילום מושא התביעה.
יצירה שנוצרה מחוץ לארץ
הנתבעת טענה כי מאחר שהיצירה נוצרה בקונגו, התובע לא הוכיח כי מוקנית לגביה הגנה מכוח זכות יוצרים. זאת, לאור הוראת סעיף 44 לחוק זכות יוצרים ומשום שקונגו אינה צד לאמנה בין לאומית בהתאם לסעיף 9 לחוק. בית המשפט דחה טענה זו.
בית המשפט הסביר כי אמנם ישנה חשיבות למקום הגיאוגרפי בו נוצרה היצירה, אך בדרך כלל הוא אינו מכריע לגבי עצם קיום הזכות היקף ההגנה עליה בישראל (גרינמן, עמ' 753). בעניין הנדון אין מחלוקת שהיצירה לא צולמה בישראל. עם זאת, מחומר הראיות עלה כי היצירה פורסמה לראשונה בישראל, באתר האינטרנט של התובע, שם הועמד הצילום למכירה. בהתאם לסעיף 18(א)(1) לחוק, יצירה אומנותית (לרבות יצירת צילום) עשויה להיות מוגנת בישראל מכוח "פרסום ראשון בישראל. הנתבעת לא הוכיחה כי היצירה לא פורסמה לראשונה בישראל (או כי היא פורסמה לראשונה בקונגו). אין די בהוכחת העובדה כי היצירה נוצרה בקונגו, כדי ללמד כי גם פורסמה שם לראשונה.
הפרת זכות יוצרים
לאחר שבית המשפט קבע כי לתובע זכות יוצרים ביצירה, הוא בחן את אופן השימוש של הנתבעת ביצירה. בית המשפט הסביר כי אין ספק שהנתבעת הפרה את זכויות היוצרים בצילום, בהתאם לסעיפים 47(א) ו-11 לחוק כאשר פרסמה אותו ללא רשות בעל זכות היוצרים תוך ביצוע פעולת העתקה (סעיף 11(1) לחוק והגדרת הדיבור "העתקה" בסעיף 12 לחוק). פרסום הצילום בדף הפייסבוק הפומבי של הנתבעת עולה גם כדי "העמדה לרשות הציבור" בהתאם לסעיפים 11(5) ו-15 לחוק. הנתבעת טענה כי אתרים נוספים ברשת האינטרנט פרסמו את הצילום, ומאתרים אלה היא העתיקה את הצילום. בית המשפט קבע כי אין בטענה זו כדי להכשיר את מעשי הנתבעת.
הפרת הזכות המוסרית
בנוסף להפרת זכויות היוצרים הכלכליות של התובע, כפי שפורט לעיל, טוען התובע כי הנתבעת הפרה גם את זכויותיו המוסריות ביצירה. טענה זו מבוססת על סעיפים 45 ו-46 לחוק זכות יוצרים, הקובעים כי לכל יוצר של יצירה אמנותית, דרמטית, מוזיקלית או ספרותית, קיימת זכות מוסרית אישית ביחס ליצירתו.
הזכות המוסרית כוללת: (א) זכות היוצר להיקרא על יצירתו: משמעותה ששם היוצר יופיע על היצירה בצורה הולמת, בהתאם לנסיבות. (ב) זכות היוצר שלא ייעשה פגם ביצירתו: משמעותה שאסור לשנות את היצירה באופן שעלול לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.
לטענת התובע, הנתבעת הפרה את זכויותיו המוסריות באופן הבא: הנתבעת לא ציינה את שם התובע כיוצר הצילום: כאשר הנתבעת השתמשה בצילום באתר האינטרנט שלה ובדף הפייסבוק שלה, היא לא ציינה את שם התובע כיוצר. הנתבעת הוסיפה לוגו על גבי הצילום: הנתבעת הוסיפה את הלוגו שלה על גבי הצילום, ובכך פגעה באינטגריטיות של היצירה ובביטוי האמנותי של התובע. התובע טוען כי פעולות אלה גרמו לו נזק תדמיתי ופגיעה בכבודו.
נפסק כי חומר הראיות מלמד בבירור, כי הנתבעת עשתה שימוש בצילום תוף שנטלה חירות אמנותית לבצע בה שינויים ומבלי ליתן לתובע קרדיט כיוצר הצילום ובכך די כדי לקבוע כי נפגעה זכותו המוסרית של התובע.
הגנת שימוש הוגן
סעיף 19 לחוק זכות יוצרים ("שימוש הוגן") קובע: "(א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך. (ב)לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה: (1) מטרת השימוש ואופיו; (2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש; (3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה; (4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה".
בית המשפט הסביר כי הגנה זו מאפשרת "שימוש הוגן" ביצירה למטרות כגון "לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך". אך בעניין הנדון מטרת פרסום הצילום היתה מטרה מסחרית מובהקת ובית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעת כי עמדה בבסיס הפרסום מטרה אחרת. הנתבעת היא חברה קבלנית מסחרית שעוסקת בייזום פרויקטים לבניה ומטרת פרסומיה השונים בדף הפייסבוק שלה, גם אם מדובר בברכה לראש השנה ויום הכיפורים, הינה להשיא את רווחיה, מכיוון שהנתבעת אינה חברה פילנתרופית או ישות משפטית אחרת שאינה פועלת למטרת רווח. אמנם, עצם קיומו של שימוש מסחרי לא שולל את תחולת הגנת השימוש ההוגן. אך ככל שאמנם מדובר בשימוש מסחרי, מחלש הטיעון בדבר השימוש ההוגן (ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פיסקה 29 (פורסם בנבו, 14.3.2010)). הנתבעים לא נתנו כל טעם מבורר, בשים לב למטרה המסחרית של הפרסום, המלמד מדוע יש להחיל את הגנת השימוש ההוגן. כמו כן, התובע הציג ראיות המספיקות כדי להראות שעדיין יש בצילום פוטנציאל כלכלי עבורו. לפיכך, בית המשפט דחה הגנה זו.
הגנת שימוש אגבי
הגנת "שימוש אגבי" מעוגנת בסעיף 22 לחוק. הגנה זו מוקנית כאשר השימוש ביצירה אחרת נעשית כבדרך אגב, בתוך יצירת צילום, יצירה קולנועית או תקליט. בית המשפט הסביר כי טענת הנתבעת לפיה מוקנית לה הגנה זו הועלתה באופן לקוני, ואינה מתיישבת עם הנתונים העובדתיים של הפרסום שנעשה בעניין הנדון, שבו הצילום שיצר התובע הוא הרסום שהעלתה הנתבעת לדף הפייסבוק שלה, כלומר יצירתו לא הופיע "ברקע הדברים" או באופן "אקראי" במסגרת אותו פרסום.
סעיף 23 לחוק קובע הגנה ל"שידור או העתקה של יצירה הממוקמת במקום ציבורי" וסעיף 26 קובע הגנה על "העתקה זמנית". בית המשפט הסביר כי לא הבין כיצד ניתן כלל לבחון את תחולתן של הגנות אלה בענייננו. היצירה מושא התביעה אינה "ממוקמת" במקום ציבורי "בקביעות" והפרסום שעשתה הנתבעת לא נעשה בדרך של "העתקה זמנית" כאמור בסעיף 26 לחוק. בית המשפט דחה על הסף את טענות הנתבעת בנוגע להגנות אלה.
הנתבעת גם טענה שמוקנית לה ההגנה הקבועה בסעיף 27א לחוק, בנוגע ל"יצירות שבעל זכות היוצרים בהן אינו ידוע או לא אותר".
בית המשפט לא קיבל את טענת התובעת בעניין זה. בית המשפט הסביר כי אמנם יש לקבל את טענתה של גב' ברגיג לפיה היא איתרה את הצילום באופן אקראי ברשת האינטרנט מבלי שהבחינה בשמו של היוצר. אך, בכך לא מספיק כדי להוכיח את תחולת ההגנה שקבועה בסעיף 27א לחוק. בעניין ת"א (מחוזי ת"א) 53689-10-17 ברדוגו נ' ד.איתן / ר. להב-ריג אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ, פסקה 64 (פורסם בנבו, (16.8.2020) הוסבר כי אמצעים רבים עומדים לפני גופים כדי לרכוש צילום בדרך המלך ולשלם תמורתו. פניה לאתר זר, "חינמי", ונטילת צילום דווקא ממנו, ללא ביצוע ניסיונות סבירים לאתר את בעל זכות היוצרים ביצירה, שקולה כנגד עצימת עיניים מכוונת שאינה מקימה הגנת מפר תמים.
בית המשפט הסביר כי מאחר שגב' ברגיג העידה בעצמה כי לא ביצעה על ניסיון ולו מינימלי כדי לברר את זהות היוצר, הנתבעת אינה זכאית להגנה המעוגנת בסעיף 29א לחוק, ולו משום שלא פעלה "בשקידה סבירה לגילוי או איתור בעל זכות היוצרים ביצירה, לפי העניין, לפני השימוש" (סעיף 27(א)(1) לחוק).
לפיכך, בית המשפט קבע כי התובעת לא יכולה להסתמך על ההגנה שבסעיף 27א לחוק.
פיצוי ללא הוכחת נזק
בית המשפט הסביר כי משנקבע שהנתבעת הפרה את הזכות הכלכלית של התובע, מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 56 לחוק בנוגע לזכאות התובע לפיצויים. לפי סעיף זה בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק, גם בל הפרת זכות היוצרים וגם בשל הפרת הזכות המוסרית, בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪. בקביעת הפיצויים בית המשפט נדרש לשקול, בין היתר, את היקף ההפרה; משך הזמן שבו בוצעה; חומרתה; הנזק הממשי שנגרם לתובע; הרווח שצמח לנתבעת; מאפייני פעילותה של הנתבעת; טיב היחסים שבין התובע לנתבעת; ושיקולי תום לב של הצד המפר.
היקף ההפרה – בית המשפט הסביר כי הפרסום היה בהיקף לא מבוטל, מאחר שהנתבעת הינה חברה קבלנית שפונה לציבור לקוחות רחב, ומפעילה לשם כך דף פייסבוק ייעודי. למרות שלא הוכח כי מדובר בהיקף חשיפה משמעותי במיוחד, לא ניתן לקבוע כי היקף החשיפה הוא קטן.
משך הזמן בו בוצעה ההפרה – ההפרה בוצעה לראשונה בסוף חודש ספטמבר 2020. התובע טען כי פנה לנתבעים בחודש נובמבר 2020. היתה מחלוקת רק לגבי מועד הסרת הפרסום. בית המשפט מצא כמהימנה ומשכנעת את עדותה של גב' ברגיג לפיה הסירה את הצילום מדף הפייסבוק מיד לאחר פניית התובע. התובע ניסה להסתמך על צילומי מסך של תוצאות חיפוש במנוע החיפוש "בינג", המתוארכים לסוף חודש דצמבר 2020, כדי להראות שהנתבעת לא הסירה את הצילום מדף הפייסבוק שלה עד לאותו מועד. אך בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת לפיה לא ניתן להסתמך על עמוד של תוצאות חיפוש זה כראיה לכך שהתמונה לא הוסרה מיד לאחר פניית התובע וייתכן שעמוד תוצאות החיפוש הציג את מה שהציג משום שהאתר עדיין נשמר ב"מטמון") (cache) של מנוע החיפוש. בכל מקרה, התובע לא הציג צילום מסך של דף הפייסבוק עצמו, נכון לסוף חודש דצמבר 2020, שמראה שהצילום עדיין הופיע בדף הפייסבוק במועד זה. לפיכך, בית המשפט קבע כי משך הזמן בו בוצעה ההפרה היה קצר מכפי שנטען.
בית המשפט הסביר כי עניין זה משליך על חומר ההפרה ותום לבה של הנתבעת – יש לזקוף לזכות הנתבעת את העובדה שהפרסום הוסר מיד לאחר פניית התובע. גם לפי התרשמותו מעדותה של גב' ברגיג, בית המשפט קבע כי הנתבעת כי הנתבעת או מי מטעמה לא התנהלו בחוסר תום לב בקשר לפרסום היצירה והסרתה. עם זאת, בית המשפט דחה מכל וכל את טענת הנתבעת בדבר חוסר תום לבו של התובע העצם הגשת התביעה והפנה לדבריו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין התובע, אשר יפים גם לעניין זה, לפיהם "העובדה שהתובע נלחם בנחישות רבה כדי למנוע הפרת זכות יוצרים ביצירותיו, אינה עומדת לגנותו אלא לזכותו. במיוחד על רקע מצב לא פשוט של אי כיבוד זכות יוצרים השורר במקומותינו." (עניין ד. איתן).
הנזק הממשי שנגרם לתובע והרווח שצמח לנתבעת עקב ההפרה לפי הערכת בית המשפט – בית המשפט הסביר כי יש לבחון בהקשר זה גם את חומר בראיות שנוגע למחיר שהתובע נוהג לגבות בעבור הצילום. עם זאת, בכך לא מסתכמים נזקיו של התובע כפועל יוצר מהשמטת הקרדיט, כמו גם הפגיעה האישית, הלא-ממונית, שנובעת מעצם הפרת זכות היוצרים, כאשר נטלה הנתבעת את יצירתו ללא רשות ופרסמה אותה, ללא מתן קרדיט.
בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעת כי לנוכח סעיף 56א לחוק, התובע לא זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק. הפרת זכות היוצרים בעניין הנדון היתה למטרה מסחרית מובהקת. לכן, ובהתאם לסעיף 56א(א)(3)(א) לחוק, הנתבעת לא יכולה להסתמך על כך שהתובע העמיד לטענתה לרשות ציבור ברשת האינטרנט יצירה שהועמדה קודם לכן לרשות הציבור, כבסיס לשלילת זכותו לעתור לסעד ללא הוכחת נזק.
לאור האמור לעיל, בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך של 30,000 ₪ המשקף אץ הפגיעה בזכות הכלכלית ובזכות המוסרית הנובעת מזכות היוצרים המוקנית לו בצילום. הפיצוי משקף גם את הטענות לעוגמת נפש.
