בקשה לצו מניעה זמני ותביעה שהוגשו על ידי בירמן עצים ופירזול בע"מ כנגד נסים פרג'ון מסחר (2000)בע"מ וסימו פרגון. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, השופט אברהם יעקב. ביום 7.11.2011 ניתן פסק הדין בתיק שעניינו: יבוא מקביל, מוניטין של משווק, מוניטין של יבואן בלעדי, עשיית עושר.
עובדות: בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים מלשווק, למכור, להפיץ, להעביר, למסור ו/או לעשות כל פעולה אחרת בקשר עם מוצרי "הטיש גרמניה", ולרבות מגירות ואביזרי מגירות להרכבה הידועים בשם "אינוטק".
המבקשת היא בעלת זכויות שיווק והפצה בלעדיות בישראל. לאחרונה נודע למבקשת כי המשיבים החלו לייבא לארץ מוצרים אלה תוך תלישת והסרת קוד מקור המוצר, מבלי שהמוצרים נארזים כיאות ומבלי שהוקם על ידי המשיבים מערך שיווק ומערך מתן שירות ואחריות וחלפים. לטענת המבקשת כתוצאה מפעולות אלה היא נחשפת למתן אחריות למוצרים פגומים המופצים על ידי המשיבים, תוך פגיעה במוניטין של המוצר.
נפסק: הבקשה לסעד זמני נדחית, הצו הארעי שניתן מבוטל.
המבקשת תשלם למשיבים את הוצאותיהם בסכום של 5,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
ליבואן בלעדי אין יכולת למנוע יבוא מקביל
פסק הדין המנחה בעניין הוא רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ ואח', פ"ד מ"ד(2) 309 (להלן: "ליבוביץ"). באותו עניין, נדון מקרה דומה, כאשר המשיבה 1 שם הייתה בעלת חוזה הפצה בלעדי בישראל עם יצרן עטי פרקר, והמשיבה 2 הייתה המשווקת הבלעדית של עטי קרוס בישראל. חוזי ההפצה העניקו למשיבות זכות הפצה בלעדית של אותם מוצרים בישראל.
המבקש נהג לרכוש עטים אצל המשיבות, אולם בשלב מסויים החל לרוכשם מגורם אחר אשר איננו היצרן, לייבאם לישראל ולמוכרם במחירים נמוכים מאלה המוצעים על ידי המשיבות.
בית המשפט פסק כי העובדות שם דומות מאוד לעובדות כאן. נפסק כי המשיבים בענייננו רכשו במשך תקופה את מוצרי "הטיש" מן המבקשת, ובשלב מסויים החלו לרכוש את המוצרים אצל גורם שלישי שאינו היצרן, ייבאו את המוצרים לישראל ומכרו אותם במחירים זולים יותר מאלה של המבקשת.
נפסק כי זכות ההפצה הבלעדית של המבקשת היא זכות חוזית המעוגנת בחוזה שבינה לבין "הטיש". זכות זו אינה זכות קניינית והיא אינה כובלת את כל העולם.
ליבואן אין מוניטין במוצר – המוניטין הוא ליצרן
בעניין ליבוביץ הנ"ל, קבע בית המשפט העליון כי המוניטין של המוצר הוא זכות קניין השייכת ליצרן. בית המשפט העליון התייחס לבניית המוניטין המקומי על ידי המשווק הבלעדי, אך הגיע למסקנה כי המוניטין השייך למפיץ הוא מוניטין שלו כסוחר או כסוכן, אך אין לו זכות קניין במוניטין של המוצר.
לפיכך פסק בית המשפט העליון כי אין למשיבות זכות למנוע יבוא מקביל של אותם מוצרים בעילה של נטילת קניינן שלא ברשות.
עשיית עושר ולא במשפט בשל ייבוא מקביל
אומנם המשיבים מפיקים טובת הנאה מהפעולה המסחרית אותה הם מבצעים. המשיבים גם נהנים מן השוק שפיתחה המבקשת לאותם מוצרים.
אולם מקום שלא ניתן להצביע על דין מפורש המקנה לזוכה זכות להתעשר או שולל זאת ממנו, המבחן לשאלה אם ההתעשרות אינה כדין הוא בבחינה – אם התעשרות זאת היא בלתי צודקת. מבחן צדק זה מודרך על פי תחושת המצפון והיושר.
זכות ההפצה הבלעדית של המבקשת היא זכות חוזית המעוגנת בחוזה שבינה לבין "הטיש". זכות זו אינה זכות קניינית והיא אינה כובלת את כל העולם. אין פירושה של הזכות כי המבקשת יכולה למנוע מכוח הזכות, צדדים שלישיים מלהפיץ את המוצרים בתחום בו הוענקה לה הבלעדיות. כל כוחה הוא ביחסים שבין "הטיש" לבין המבקשת בעלת זכות הבלעדיות. במקרה הנדון כאן זכות הבלעדיות היא ש"הטיש" חייבת להמנע מלמכור את המוצרים הנ"ל בישראל למישהו זולת המבקשת. זכות זו עומדת למבקשת, אך המשיבים לא גרמו להפרתה של זכות זו. יתכן שערכה של זכות ההפצה הבלעדית פחת לאור קיום היבוא המתחרה, אך פיחות אפשרי זה אין משמעו הפרת הזכויות.
נפסק כי דיני עשיית עושר ולא במשפט באים אף להגן על ציפייה של אדם שאינה עולה כדי זכות חוזית או קניינית, אך עשוייה עדיין להחשב לרכושו. ציפייה זו זוכה להגנה, אך בהיקף קטן יותר מאשר זו המוענקת לזכות הקנייה. מול הציפייה הזו ניצבים האינטרס הציבורי שבתחרות החופשית ואינטרס הפרט בחופש העיסוק. בהתמודדות ביניהם ידו של אינטרס המפיץ הבלעדי על התחתונה, כפי שאף נפסק בעניין ליבוביץ הנ"ל.