גנני נ' אשל - הוכחת הפרת מדגם

בת"א (מחוזי תל אביב) 1085/05 אליעזר גנני ואח' נ' יורם אשל ואח' (12.1.2010), דחתה השופטת רות רונן תביעה להפרת מדגם רשום 22231 למחסום דוקרנים. אף שנדונה שאלת הדמיון החזותי לפי מבחן העין, התובעים לא הוכיחו שהמחסומים המצולמים יוצרו או שווקו בידי הנתבעים, ולא הוכיחו את מועדי ההפרות הנטענות. התובעים חויבו בהוצאות בסך 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ההליך ממחיש כי הוכחת דמיון בין מוצר למדגם רשום אינה מחליפה ראיות הקושרות את ייצורו או שיווקו לנתבע מסוים.

המחלוקת על מחסום הדוקרנים

אליעזר גנני וחברת א.צ.ר. עבודות קבלניות הגישו תביעה נגד יורם אשל וחברת אל-גו-תים, בטענה להפרת מדגם מספר 22231, שנרשם ביום 1 בפברואר 2004 למחסום דרך. לטענת גנני, המחסומים של הנתבעים היו דומים למחסום הרשום בצורתם, בממדיהם ובחומרים שמהם יוצרו. עוד נטען כי הם יוצרו באותה שיטה, באופן העלול להטעות לקוחות.

הנתבעים הכחישו שהמחסומים שהוצגו בתצלומים הם מתוצרתם, כפרו בטענת הדמיון והעלו גם טענות בדבר התיישנות ומעשה בית דין, על רקע סכסוכים קודמים בין הצדדים.

תצלומי המחסומים לא הוכיחו מי ייצר אותם

זה היה הקושי העיקרי בתביעה. גנני צירף לכתב התביעה ולבקשה לצו מניעה זמני תצלומים של מחסומי דרך, אך לא הציג ראיות שקשרו את המחסומים המצולמים לנתבעים. אחד התצלומים הציג מחסום שחור; הנתבעים טענו שמעולם לא ייצרו מחסומים שחורים. גם לגבי המחסומים האחרים לא הובאה ראיה מספקת לזהות היצרן, בפרט כאשר בשוק פעלו יצרנים נוספים.

בית המשפט עמד גם על החסר בראיות לגבי מועד הייצור והשיווק. התובע לא הוכיח מתי יוצרו המחסומים, היכן שווקו, ואף לא מתי צולמו. בהיעדר תשתית עובדתית כזאת, לא ניתן היה לקבוע שהנתבעים ביצעו את המעשים המהווים, לפי הנטען, הפרת מדגם.

גם תעודת רישום המדגם לא צורפה לתצהיר העדות הראשית של התובע. בית המשפט ציין שהיה בכך קושי ראייתי, אף שלא ראה בו לבדו מכשול שאי אפשר להתגבר עליו, משום שהרישום הוזכר בהליך הביניים ועצם קיומו לא היה שנוי במחלוקת ממשית.

מבחן העין אינו מחליף הוכחת מעשה הפרה

פסק הדין ניתן לפי סעיף 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים, שהסדיר את ההגנה על מדגמים רשומים לפי הדין הישן. לצורך בחינת הדמיון בין המדגם הרשום למוצר הנטען כמפר, הפנתה השופטת רונן להלכה בדבר "מבחן העין של הצרכן" ולשאלה אם מדובר בחיקוי העלול להטעות.

ואולם, השוואה חזותית נעשית בין המדגם הרשום לבין מוצר שניתן לייחס לנתבע. כאן לא הונחה התשתית העובדתית הנדרשת לזיהוי המוצרים שיוצרו או שווקו על ידי הנתבעים. משום כך, טענות בדבר דמיון במראה, במידות או בחומרי הגלם לא הספיקו לביסוס התביעה. על ההבחנה בין מבחן העין לפי הפקודה הישנה למבחן הרושם הכללי לפי חוק העיצובים ראו הוכחת הפרת עיצוב בישראל.

לכך נוספה החלטת רשם הפטנטים והמדגמים מיום 10 במרץ 2004, שבה נקבע כי מחסומים בעלי מדרך אחד אינם דומים למדגם של גנני ואינם מפרים אותו. גם להכרעה זו הייתה משמעות ביחסים שבין הצדדים.

ההתיישנות וההליכים הקודמים

היעדר ראיות למועדי הייצור, השיווק והצילום פגע בתובע גם בהתמודדות עם טענת ההתיישנות. משטענו הנתבעים להתיישנות, היה עליו למסור גרסה ברורה באשר למועד ההפרה הנטענת. העלאת סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות לראשונה בסיכומים, בלי תשתית עובדתית מתאימה, לא פתרה את הקושי.

בית המשפט נדרש גם לפסק דין קודם שניתן בסכסוך בין הצדדים, שבו נדונו, בין היתר, קדימות הפיתוח והחשש להטעיה. חלק מן הממצאים שנקבעו שם הקימו השתק פלוגתא; בנוסף, גנני לא היה רשאי לטעון בהליך הנוכחי טענות עובדתיות הסותרות את עמדתו בהליך הקודם. הדיון המלא בסוגיות אלה מופיע בסקירה הנפרדת של התיישנות והשתק בתביעת הפרת מדגם: גנני נ' אשל.

תוצאת ההליך

התביעה נדחתה. בית המשפט קבע כי גנני לא הוכיח את ההפרה הנטענת, ובכלל זה לא הוכיח שהנתבעים ייצרו או שיווקו את המחסומים שעליהם ביסס את תביעתו. גנני חויב בהוצאות הנתבעים בסך 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ההכרעה עוסקת במדגם שנרשם לפי פקודת הפטנטים והמדגמים. בהליך הנוגע לעיצוב לפי חוק העיצובים, התשע"ז-2017, יש לבחון את הוראות החוק ואת משטר ההגנה החל על אותו עיצוב. עם זאת, הדרישה להוכיח את מעשה ההפרה ולייחס אותו לנתבע נותרת שאלה ראייתית יסודית בכל תביעה בתחום העיצובים והמדגמים.

מאמרים נוספים באשכול: הפרת עיצובים ומדגמים

התיישנות והשתק בתביעת מדגם | צו מניעה זמני בפרשת ואקו פק | צו מניעה זמני בפרשת Smart Trike