עילות סירוב לרישום סימן מסחר

עילות סירוב לרישום סימן מסחר אינן מוגבלות לשאלה אם השם שנבחר מקורי או מושך מבחינה מסחרית. פקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב–1972, דורשת שהסימן יוכל להבחין בין טובין או שירותים ממקורות שונים, ובסעיף 11 קבועות עילות נוספות שבגינן סימן אינו כשר לרישום. חלקן מגנות על השפה המסחרית החופשית, אחרות על אינטרסים ציבוריים, ואחרות על בעלי זכויות קודמות ועל הציבור מפני הטעיה. במאמר זה נבחן את קבוצות העילות ואת ההבדלים ביניהן; לדיון במדרג האופי המבחין עצמו ראו את המאמר המרכזי באשכול, כשירות לרישום סימן מסחר.

היעדר אופי מבחין וסימנים תיאוריים

סעיף 8(א) לפקודה קובע דרישת יסוד: על סימן המסחר להיות בעל אופי מבחין. סעיף 11(10) מוסיף עילת פסלות ביחס לסימנים המורכבים ממילים, אותיות או ספרות המקובלות במסחר לציון טובין או לתיאורם, או הנוגעות במישרין למהותם או לאיכותם. הרציונל הוא שלא ראוי להקנות למבקש בלעדיות בביטויים הנחוצים גם למתחריו כדי לתאר את מוצריהם.

יש להבחין בין מונח גנרי, שהוא שמו הרגיל של סוג המוצר או השירות, לבין מונח תיאורי המתייחס לתכונה או למאפיין שלהם. בעוד שמונח גנרי אינו יכול לשמש כשלעצמו סימן מילולי בלעדי לגבי הטובין שאותם הוא מכנה, סימן תיאורי עשוי במקרים מתאימים להתקבל לרישום אם הוכח שרכש אופי מבחין בעקבות השימוש בו. סעיף 8(ב) מאפשר להתחשב באופי מבחין נרכש, וסעיפים 11(10) ו־11(11) כוללים הפניות לנסיבות שבהן אופי מבחין או אופן הצגת הסימן עשויים להיות רלוונטיים. אין בכך הבטחה לרישום כל מילה תיאורית שנעשה בה שימוש ממושך.

סעיף 11(11) מתייחס גם לסימנים שמשמעותם הרגילה גאוגרפית או שהם שמות משפחה, ומאפשר להביא בחשבון הצגה בדרך מיוחדת או אופי מבחין במקרים המתאימים. שאלה שונה היא שימוש בציון גאוגרפי מטעה, העשוי להיפסל מכוח הוראות אחרות גם כשנטען שהסימן מזוהה עם עסק מסוים. ההבחנה בין עצם משמעותו של הסימן לבין מצג מטעה היא מהותית.

סימנים הפוגעים באינטרסים ציבוריים וברשמיות המדינה

מספר עילות בסעיף 11 מגנות על אינטרסים ציבוריים שלא ניתן לצמצם לשאלת האופי המבחין. סעיף 11(1) עוסק בסימן המרמז על קשר עם נשיא המדינה או על חסותו; סעיף 11(2) מתייחס לדגלי מדינות, לסמלים של מוסדותיהן ולדגלים וסמלים של ארגונים בין־לאומיים, וכן לסימנים הדומים להם. סעיף 11(3) כולל סוגים נוספים של אותות וחותמות רשמיים ושל מצגי חסות, בכפוף לתנאים שנקבעו בו. בסעיף 11(4) נקבעו איסורים הנוגעים לביטויים המעידים לכאורה על זכויות קניין רוחני או על מעמד רישומי מסוים.

הוראות אלה נועדו, בין היתר, למנוע מבעל עסק לנכס לעצמו חזות של סמכות שלטונית או של זיקה רשמית שאין לו. אולם כל סעיף קובע מבחן ונוסח משלו. ההבחנה בין שימוש רגיל במילה לבין יצירת רושם של חסות נשיאותית נדונה במאמר סימן הרומז לקשר עם נשיא המדינה; סוגיית הדגלים והסמלים הרשמיים מוסברת בנפרד במאמר סימן המכיל דגלים או סמלים של מדינות ומוסדותיהן.

עילה נוספת בסעיף 11(5) היא סימן הפוגע או העלול לפגוע בתקנת הציבור או במוסר. זוהי עילה שערכיה עשויים להיות תלויי הקשר ותקופה, והיא אינה זהה לטענה שהסימן דומה לסימן של מתחרה. לדיון בגבולות עילה זו ראו את המאמר סימן העלול לפגוע בתקנת הציבור. עוד קובעת הפקודה מגבלות ביחס לסמלים בעלי משמעות דתית בלבד וביחס לדמות אדם ללא ההסכמה הדרושה, לפי סעיפים 11(7) ו־11(8).

סימנים היוצרים הטעיה או תחרות בלתי הוגנת

סעיף 11(6) מתייחס לסימן שיש בו כדי להטעות את הציבור, לסימן המכיל ציון מקור כוזב ולסימן המעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר. עילה זו שונה מן ההסדר הספציפי של סימן הדומה לסימן רשום קודם. בנוסף, סעיפים 11(6א) ו־11(6ב) מתייחסים למצגים גאוגרפיים מטעים, וסעיף 11(12) קובע הסדר מיוחד לציון גאוגרפי לגבי יינות ומשקאות אלכוהוליים בנסיבות המנויות בו.

כאן אין מדובר רק בחולשתו של הסימן כמזהה מקור מסחרי. סימן עשוי להיות ייחודי מבחינה לשונית ובכל זאת להטעות באשר למקור הטובין או להקנות יתרון בלתי הוגן באמצעות מצג שווא. לכן יש לבדוק את משמעותו הממשית של הסימן בהקשר לשוק, למוצרים ולקהל הרלוונטי. זוהי אחת הבדיקות המהותיות בהערכת כשירותו של סימן מסחר לפני הגשת בקשה לרישומו.

התנגשות עם סימני מסחר קודמים וסימנים מוכרים היטב

סעיף 11(9) מונע רישום של סימן הזהה לסימן אחר הרשום על שם בעלים אחר לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר, וכן של סימן הדומה לסימן כזה עד כדי הטעיה. הבדיקה אינה נשענת רק על זהות מילולית או על סיווג הטובין במאגר; נבחנים, לפי העניין, הדמיון בין הסימנים והקשר המסחרי שבין הטובין והשירותים. ראו בעניין זה את המאמר סימנים היוצרים חשש להטעיה ביחס לסימנים רשומים אחרים.

כאשר נדרש להכריע אם דמיון בין סימנים עשוי להטעות, הפסיקה עושה שימוש במבחן המשולש: מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הטובין וחוג הלקוחות ודרכי השיווק, ומבחן יתר נסיבות העניין. דרך יישומם של המבחנים והמשקל היחסי שלהם נדונים במאמר סימן מטעה ביחס לסימנים אחרים: המבחן המשולש.

הפקודה מעניקה הגנה גם לסימנים מוכרים היטב. סעיף 11(13) נוגע לסימן מוכר היטב גם אם אינו רשום, כאשר מדובר בטובין שלגביהם הוא מוכר היטב או בטובין מאותו הגדר; סעיף 11(14) עוסק בסימן מוכר היטב רשום גם ביחס לטובין שאינם מאותו הגדר, בכפוף לתנאים הנוגעים לקשר אפשרי ולפגיעה בבעל הסימן הרשום. אין להתייחס לכל סימן מוכר היטב כאילו הוא מוגן באותו היקף בכל מצב.

האם ניתן להתגבר על עילת סירוב?

התשובה תלויה בעילה. כאשר קושי הרישום נעוץ בהיעדר אופי מבחין של סימן תיאורי, ייתכן שאפשר להתמודד עמו באמצעות ראיות לאופי מבחין שנרכש. יש להבחין בין שאלת מהות האופי המבחין הנרכש לבין שאלת המבחנים והראיות להוכחתו. כאשר מועלית השגה הנוגעת לפרטת הטובין, למבנה הסימן או לזכויות קודמות, עשויות להידרש טענות משפטיות, הבהרות או התאמות לפי נסיבות המקרה. לעומת זאת, הוכחת פרסום או מכירות אינה מרפאת כשלעצמה פסלות הנובעת מסמל רשמי אסור, ממצג מטעה או מפגיעה בתקנת הציבור.

בחינת העילות לפני הגשת הבקשה יכולה לחסוך הסתמכות מסחרית על סימן שסיכויי הרישום שלו נמוכים או שההגנה האפשרית עליו צרה. היא מחייבת בדיקה משולבת של משמעות הסימן, הפרטה והזכויות הקודמות.

מאמרים נוספים באשכול: כשירות לרישום סימן מסחר ואופי מבחין

כשירות לרישום סימן מסחר | סימן מטעה ביחס לסימנים אחרים: המבחן המשולש | סימנים אשר יוצרים חשש להטעייה ביחס לסימנים רשומים אחרים | מהות האופי המבחין הנרכש | המבחנים להוכחת אופי מבחין נרכש | סימנים שאינם כשרים ברישום: סימן הרומז לקשר עם נשיא המדינה | סימנים שאינם כשרים ברישום: סימן המכיל דגלים או סמלים של המדינות ומוסדותיהן | סימנים שאינם כשרים ברישום – סימן העלול לפגוע בתקנת הציבור