רישום סימן מסחר בצרפת

למותג ישראלי הנכנס לשוק הצרפתי יש כמה אפשרויות הגנה: רישום לאומי בצרפת אצל רשות הקניין הרוחני INPI, סימן מסחר של האיחוד האירופי או ייעוד צרפת במסגרת מערכת מדריד. הבחירה תלויה בהיקף הפעילות, בזכויות קודמות ובצורה שבה המותג ישמש בפועל. בדין הצרפתי יש חשיבות מיוחדת לפרסום בקשות, לדרישות הייצוג של מבקשים זרים, ולחלון ההתנגדות שנפתח עוד לפני הרישום.

רישום סימן מסחר בצרפת אינו מחייב לפצל תמיד את שם המותג ואת הלוגו לשתי בקשות. האגרה הבסיסית בשנת 2026 היא 190 אירו לסוג הראשון, ותקופת ההתנגדות היא חודשיים ממועד פרסום הבקשה בכתב העת הרשמי BOPI. לצד אלה, יש לוודא שהסימן אינו מתנגש בזכויות קודמות ולהיערך לטיפול של נציג מוסמך כאשר בעל הבקשה הוא חברה ישראלית שאינה מבוססת באירופה.

רישום בצרפת בלבד או הגנה באיחוד האירופי?

בקשה לאומית מוגשת ל־Institut national de la propriété industrielle (INPI) ומכוונת להגנה בצרפת. סימן האיחוד האירופי (EUTM) נרשם ב־EUIPO ותקף גם בצרפת כחלק ממערכת הגנה רחבה יותר. לכן חברה הפועלת בצרפת בלבד עשויה לבחון מסלול לאומי, ואילו חברה המשווקת גם בגרמניה, באיטליה ובספרד עשויה להעדיף סימן אירופי. אך לא תמיד בקשה אירופית רחבה מתאימה: זכות קודמת במדינה אחרת באיחוד עשויה להשפיע עליה. ראו רישום סימן מסחר באיחוד האירופי.

צרפת חברה גם במערכת מדריד, ולכן בעל סימן ישראלי הזכאי להשתמש במערכת יכול לייעד אותה ברישום בינלאומי. ייעוד כזה אינו רישום בינלאומי אחיד הנותן הגנה אוטומטית, והרשות המקומית עדיין מוסמכת לבחון את הסימן לפי הדין החל. במהלך חמש השנים הראשונות הרישום הבינלאומי כפוף לכללי התלות בסימן הבסיס. להרחבה ראו רישום בינלאומי לפי פרוטוקול מדריד ואת הספר Intellectual Property Law in Israel מאת יונתן דרורי ויותם ורזנסקי־אורלנד, פרק 2, סעיפים 5.8.1–5.8.2, עמ׳ 183–184, לגבי מנגנון מדריד באופן כללי.

סימן מילולי ולוגו: מה אפשר לכלול בבקשה צרפתית?

אפשר לרשום סימן מילולי (marque verbale), חזותי (marque figurative) או סימן המשלב מילים ולוגו. כך עולה מהנחיות INPI לגבי סוגי סימנים. לכן הטענה בנוסח הישן של מדריך זה, שאי אפשר להגיש שם ולוגו יחד בצרפת, הייתה שגויה. עם זאת, בקשה אחת מתייחסת לצורה מסוימת אחת של הסימן, ולא למספר גרסאות חלופיות.

בחירת הצורה משפיעה על ההגנה. מותג שמופיע על אריזה עם לוגו צבעוני, אך משווק גם בשם מילולי ללא עיצוב, עשוי להזדקק להגנה מילולית נפרדת. לעומת זאת, רישום גרסה משולבת אחת עשוי להספיק לפעילות שיווקית מוגדרת. יש לשקול גם משמעות בצרפתית: שם שנראה מקורי בעברית או באנגלית עשוי להיות תיאורי או להישמע דומה לסימן אחר בשוק הצרפתי.

למה צריך לבדוק גם שמות מסחריים וזכויות שאינן רשומות כסימן?

חיפוש ראשוני ניתן לבצע במאגר DATA INPI, המאפשר לעיין במידע על סימנים צרפתיים, סימני האיחוד האירופי ורישומים בינלאומיים. INPI מדגישה כי המאגר אינו מחליף בדיקה של דמיון פונטי, חזותי ומושגי. מציאת סימן זהה אינה תנאי יחיד לסיכון; גם סימן דומה למוצרים קשורים עשוי להוות מכשול.

מעבר לסימנים רשומים יש בצרפת זכויות קודמות שעשויות לשמש בסיס להתנגדות או לביטול: שם חברה, שם מסחרי, שלט עסק, שם מתחם, זכויות בעלות היקף שאינו רק מקומי וסימן מוכר היטב, בכפוף לדרישות החוק. INPI מפרטת את העילות האפשריות. למשל, חברה ישראלית שנכנסת לשוק באמצעות מפיץ בצרפת צריכה לבדוק לא רק אם שם המותג מופיע במרשם סימני המסחר, אלא גם את שמות העסקים המקומיים ואת זכויותיו של המפיץ ביחס לשם.

הגשת בקשה ב־INPI: פרטת מוצרים, נציג מקומי ופולינזיה הצרפתית

הבקשה מוגשת דרך פורטל ההגשה המקוון של INPI. יש לציין את בעל הזכות, להציג את הסימן במדויק ולנסח את פרטת הטובין והשירותים לפי סיווג ניס. אי אפשר להרחיב את רשימת המוצרים והשירותים לאחר התשלום: אם התברר שיש צורך בכיסוי של פעילות נוספת, עלולה להידרש בקשה חדשה. אפשר לבחון תביעת דין קדימה בתוך שישה חודשים מהגשת בקשה קודמת בישראל, בהתאם לתנאי הדין.

מבקש ישראלי שמקום מושבו בישראל בלבד נדרש ככלל לנציג מוסמך בהליך הלאומי, שכן לפי הנחיות INPI חובה למנות נציג למבקש שאין לו מושב או מקום פעילות בצרפת, באיחוד האירופי או באזור הכלכלי האירופי. חובת נציג עשויה לחול גם במקרה של כמה מבקשים משותפים. יש להבחין בין דרישה זו בהליך הלאומי לבין מנגנון ההגשה במסלול מדריד.

פרט שחשוב ליצואנים הוא שפולינזיה הצרפתית אינה נכללת אוטומטית בהיקף הרגיל של בקשה צרפתית לאומית. פורטל INPI מאפשר לבקש הרחבת הגנה מתאימה לטריטוריה זו במסגרת ההגשה. לכן כאשר חברה משווקת גם בטריטוריות מעבר לים, צריך לברר את הכיסוי המשפטי לפי כל טריטוריה, ולא להסתפק בשם ״צרפת״.

אגרות רישום סימן מסחר בצרפת בשנת 2026

לפי טבלת האגרות הרשמית התקפה מ־27 באפריל 2026, אגרת הגשה אלקטרונית לסוג הראשון עומדת על 190 אירו ותוספת לכל סוג נוסף היא 40 אירו. אגרת הגשה לשני סוגים היא לפיכך 230 אירו ולשלושה סוגים 270 אירו. אלה אגרות הבקשה, ללא שכר טרחה של נציג, תרגום, חיפוש מקצועי או טיפול בסכסוך. גם צורת הסימן אינה מחייבת פיצול אגרה לשם ולוגו כאשר מגישים סימן משולב אחד.

אותה טבלה מפרטת 400 אירו להתנגדות המבוססת על זכות קודמת אחת, ו־150 אירו לכל זכות נוספת שעליה מבוססת אותה התנגדות. אגרת בקשת ביטול או פקיעה בפני INPI עומדת ככלל על 600 אירו, ואגרת חידוש רגילה היא 290 אירו לסוג אחד ו־40 אירו לכל סוג נוסף. אין להסיק מהסכומים הללו את העלות הכוללת של טיפול משפטי, משום שהיא תלויה גם במחלוקות, בטענות צדדים שלישיים ובדרישות הבחינה.

מתי מתנגדים לבקשה, ומה קורה אם הסימן כבר נרשם?

INPI מפרסמת בקשה לאומית ב־Bulletin officiel de la propriété industrielle (BOPI) בדרך כלל בתוך כשישה שבועות מן ההגשה. לבעל זכות קודמת יש חודשיים ממועד הפרסום להגיש התנגדות נגד הבקשה. זה אינו חלון של שלושה חודשים לאחר קיבול, כפי שנכתב במאמר הקודם. לפי הוראות INPI להתנגדות, אפשר בתנאים מסוימים להשלים מסמכי נימוק בחודש נוסף, אך אין בכך הארכת מועד להגשת ההתנגדות עצמה.

הרשות בוחנת את כשירות הסימן, ומסלול שלא נתקל בקשיים עשוי להסתיים ברישום בתוך כחמישה חודשים, כהערכה בלבד ולא כהבטחה. בקשת התנגדות, השגות או תביעה לזכות קודמת עשויות להאריך את ההליך. כאשר ההתנגדות נסמכת על סימן קודם הרשום חמש שנים לפחות במועד הרלוונטי, ניתן בנסיבות המתאימות לדרוש הוכחות לשימוש ממשי בו. יש לבחון הן את הרישום והן את הראיות בפועל.

הרישום תקף לתקופות של עשר שנים וניתן לחידוש. בתנאים המתאימים קיימת תקופת חסד של שישה חודשים לחידוש מאוחר, בתוספת אגרה של 50% מן האגרה הרלוונטית. בעל סימן שאינו משתמש בו באופן ממשי במשך חמש שנים רצופות עלול להיחשף להליך פקיעה מחמת אי־שימוש; אין מדובר בביטול אוטומטי. מאז הרפורמה שהחלה בשנת 2020, INPI מוסמכת להכריע בהליכי ביטול ופקיעה מסוימים, לצד סמכויות שיפוטיות שנותרו בבתי המשפט במקרים הקבועים בדין.

כאשר מותג ישראלי מתכנן פעילות בצרפת ואחר כך בשווקים נוספים, תכנון רישום המותג בצרפת יחד עם בדיקת זכויות קודמות והחלטה בין INPI, רישום אירופי ומדריד צריך להביא בחשבון גם את חוזי ההפצה, הבעלות בשם ותיעוד השימוש המסחרי בשוק המקומי. כך נמנעים מהנחה שרישום צרפתי מספיק תמיד לפעילות רחבה באירופה.