הליך שנדון בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופט אריאל צימרמן. ביום 11.3.22 ניתן פסק הדין.
הצדדים: התובע: ישראל ברדוגו; הנתבע: משרד הביטחון (מבקר מערכת הביטחון).
התובע יוצג על ידי חברי עורך הדין אריאל דובינסקי.
העובדות: התובע (צלם במקצועו) הגיש תביעה בה ביקש לחייב הנתבעת (משרד הביטחון) בתשלום סך של 165,000 ₪ בגין פגיעה בזכויות היוצרים והזכות המוסרית שלו עקב פרסום של שני צילומים שצילם ופרסם. צילום אומנותי של ידו של סופר סת"ם העמל על מלאכתו, שצילם התובע בשנת 2006, וצילום של ביקור הרמטכ"ל דאז רא"ל גבי אשכנזי בכותל, שצילם התובע בשנת 2007.
בשנת 2018 התובע גילה כי יצירת כי יצירת הסת"ם נערכה, הוסר ממנה שמו והופצה בידי משרד הביטחון כתמונת שער לחומר תורני בעניין פרשת השבוע, בעשרות אתרים. בשנת 2019, התובע גילה כי צילום הרמטכ"ל נכלל במצגת שערך משרד הביטחון והופץ בשנת 2014.
המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת מועד ההסרה המדויק וזיקתו למכתבי ההתראה של התובע וכן, על גובה הפיצוי שראוי לפסוק בנסיבות העניין.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. בית המשפט קבע כי הנתבעת הפרה את זכות היוצרים ואת הזכות המוסרית בכל אחת משתי התמונות. בית המשפט קבע כי בגין הפרת הזכות הכלכלית והזכות המוסרית יחד ביחס לכל אחת משתי התמונות בנפרד, תשלם הנתבעת לתובע סכום של 25,000 ₪, וסה"כ תשלם הנתבעת לתובע סכום כולל של 50,000 ₪.
בנוסף, נפסק כי הנתבעת תישלם לתובע את הוצאותיו בסכום כולל של 19,645 ₪: מלוא האגרה שבה נשא, בסכום כולל של 4,045 ₪; עלות חוות הדעת שבה נשא בפועל, בסכום כולל של 5,000 ₪; ומלוא שכ"ט עורך דינו, בסכום כולל של 10,500 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
דרישת היצירתיות ביחס לצילום תיעודי
הנתבע, מבקר מערכת הביטחון, טען כי צילום הרמטכ"ל אינו עומד בדרישת היצירתיות המינימלית שבחוק, מכיוון שאין קושי בצילום של הרמטכ"ל אם התובע נקרה למקום.
בית המשפט הסביר כי לגישה זו אין עיגון בפסיקה: אפילו אם צילום הוא תיעודי, הוא מקיים ככלל את דרישת היצירתיות המינימלית, בטביעת עינו הייחודית של הצלם, ויש בה מרוחו, מטעמו ומכישוריו של המצלם.
שימוש הוגן
הנתבע טען כי אפילו אם היצירה מוגנת, השימוש בה היה "שימוש הוגן".
בית המשפט קבע כי גזירת תמונה מתוך אתר חדשותי, מחיקת הכיתוב "צילום: "ישראל ברדוגו" באמצעות מלבן לבן, ושילובה בתוך מצגת Powerpoint לצרכי הצבא – אין קשר קלוש בין אלה ל"שימוש הוגן" כמשמעות האמור בחוק (סעיף 19) ובפסיקה, לא מבחינת מטרת השימוש ולא מבחינת הוגנותו.
כפל פיצוי ואחריות להפרה
הנתבע טען כי הפרת הזכויות בצילום יצירת הסת"ם כבר זיכתה את התובע בפיצוי בהליך נגד משרד החינוך.
בית המשפט קבע כי העובדה כי גורם נוסף מפר את זכויות היוצרים אינו מהווה הגנה, אלא רק מדגים גישה חוצת משרדים בנוגע לאי-כיבוד זכויות יוצרים. באשר להשערה שמא אותו חייל עלום נטל את התמונה המפרה דווקא מן המפר הקודם, ולא במישרין מאתר התובע, בית המשפט קבע כי מדובר בהשערה בלבד, ואף כזו שממילא אינה פוטרת את משרד הביטחון מהאחריות שלו להפרה.
לסיכום, בית המשפט קבע כי לתובע אין הגנה מפני טענת ההפרה.
הפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים
בית המשפט בחן את שאלת הפיצוי, בהתאם לאמור המידה שבסעיף 56 לחוק זכות יוצרים, ועל רקע הפסיקה הנוהגת. אמות המידה עניינן בהיקף ההפרה, משך הזמן שבו בוצעה, חומרתה, הנזק הממשי שנגרם לתובע, הרווח שצמח לנתבע, מאפייני פעילותו של הנתבע, ותום לבו.
לגבי התמונה יצירת הסת"ם – בית המשפט קבע כי הוכח כי יצירת הסת"ם עברה מניפולציה גרפית בדמות שינוי צבעה וחיתוכה כך שמיקום סימן המים עם סמליל התובע לא יופיע בה. מכיוון שהיצירה שימשה את עמוד "פרשת השבוע" באתר הרבנות הצבאית, נעשה בה שימוש בעשרות עמודי אינטרנט נפרדים, אף שהתובע והמומחה התקשו להעריך כמה ניתן היה להיחשף אליה במנועי החיפוש. משרד הביטחון לא נתן הסבר להפרה, זולת טענה להפרת הזכויות ביצירות על ידי חיילים צעירים ברמה מקצועית נמוכה ביחידה מתוך טעות מקרית וחוסר שיקול דעת. ההפרה נמשכה שנים אחדות. התמונות אינן זמינות עוד ברשת. אין ודאות כי מכתבי ההתראה את התובע הגיעו לתעודתם.
לגבי התמונה צילום הרמטכ"ל – בית המשפט קבע כי גם צילום הרמטכ"ל נערך בדרך של מניפוציה גרפית, וניסיון בוטה של הסתרת זהות היוצר באמצעות מלבן לבן. גם כאן, היתה ידיעה של מפרי הזכות הן על זהות היוצר, הן על איסור הפגיעה בזכות, ונעשתה פגיעה בוטה בזכות זו בשיטת העתק הדבר והסתרה גרפית של שם היוצר. השימוש נעשה במצגת לצרכי הצבא באתר הרבנות הראשית. ויכוח נטול רלוונטיות ניצת בשאלות של "גריטה" או שמא "אירכוב" של המצגת ובה התמונה. טעמי ההפרה ומשכה דומים לאמור בעניין יצירת הסת"ם.
בית המשפט הסביר כי מדובר בהפרות זכות יוצרים וזכות מוסרית יחד, בשתי תמונות נפרדות. לגבי יצירת הסת"ם, יש לראותה כ"מסכת אחת" של הפרות (סעיף 56(ג) לחוק), בשל ההקשר הקרוב עד מאוד שבו שבו והופיעו התמונות באתר הרבנות הראשית (בית המשפט העיר כי אפילו אם פוצלו ההפרות כמספר עמודי אינטרנט נפרדים של "פרשת השבוע", לא היה בכך כדי להשפיע כאן על הפיצוי הכולל). מכיוון שהנזק אינו ניתן להוכחה בנסיבות אלה, הרי שביחס לשתי התמונות יש לבחון את הפיצוי בהתאם לסכום המרבי של פיצויים בלא הוכחת נזק בשל הפרת כל זכות (100,000 ₪, כאמור בסעיף 56(א) לחוק), וזאת בזיקה לפסיקה הנוהגת.
לאחר בחינת נסיבות ההפרות במקרה זה, בית המשפט קבע כי אין הדעת נוחה מגישת המעין-תעריף שבה אוחזת המדינה, ומגישת "השגגה המצערת" החוזרת ונשית בטיעוני המדינה.
בית המשפט קבע כי חשיבות רבה טמונה במיהות המפר בעניין זה – המדינה – וביכולתה במנוע בנקל הפרות מעין אלה. לא די בהעלאת טענה ל"תום לב" (שאינו קיים במישור האובייקטיבי) בכל הקשור להפרות זכויות היוצרים, או מאמצים שאינם מוכחים למנוע פגיעות בזכויות יוצרים. וככלל, אם משרד הביטחון נזקק לטענות אודות הפרות מובהקות של זכויות יוצרים על ידי חיילים צעירים ברמה מקצועית נמוכה מתוך טעות מקרית וחוסר שיקול דעת, אזי פיצוי גבוה מזה שהציע משרד הביטחון ישקף כיאות את הקושי בדרך התנהלותו של המשרד, למצער בתקופה הרלוונטית.
לסיכום, בית המשפט קבע כי בגין הפרת הזכות הכלכלית והזכות המוסרית יחד ביחס לכל אחת משתי התמונות בנפרד, ישלם הנתבע לתובע סכום של 25,000 ₪, וסה"כ ישלם הנתבע לתובע אפוא סכום של 50,000 ₪.
