בהחלטת הפוסקת בקניין רוחני ד"ר רויה ישראלי בבקשה לביטול עיצוב רשום 65547, טרמודן בע"מ נ' בלוק אמריקה בע"מ (3.9.2024), נדחתה הבקשה לבטל את הרישום של בלוק טבעתי המשמש לבניית עמוד בעל מראה דמוי חיפוי לבנים. נקבע כי פרסומים קודמים של בלוקים טבעתיים והתוכניות האדריכליות של פרויקט מגורים לא שללו את חידוש העיצוב ואת אופיו הייחודי; כי מראהו החיצוני לא הוכתב רק מתפקידו הטכני; וכי לא הוכח שהבקשה לרישום הוגשה שלא בידי בעל העיצוב. המבקשת חויבה בהוצאות בסך 35,000 ש"ח.
בלוק טבעתי שנועד להיראות כעמוד מחופה לבנים
בלוק אמריקה הגישה ביום 24.8.2020 בקשה לרישום עיצוב שכותרתו "חיפוי לעמוד", והרישום ניתן ביום 7.9.2020. אף שהמוצר נקרא "חיפוי", הפוסקת הבהירה כי מדובר בבלוק טבעתי הנערם עם בלוקים נוספים לצורך בניית עמוד. החריצים שעל גבי הבלוק, מספרם ומיקומם, יוצרים במבנה המוגמר מראה המדמה חיפוי בבריקים או בלבני סיליקט.
המחלוקת התעוררה סביב פרויקט "אור ים" באור עקיבא. במסגרת הפרויקט פורסמו דרישות אדריכליות למראה העמודים, וספקים שונים הציעו פתרונות לעמידה בהן. טרמודן טענה שעיצוב בלוק אמריקה אינו חדש מפני שהוא מבוסס על המפרט האדריכלי, על בלוקים טבעתיים מוכרים ועל מוצר שהיא עצמה פיתחה. עוד נטען שהמראה מוכתב מתפקודו של הבלוק, ושהעיצוב נוצר למעשה בידי האדריכלית ולא בידי בלוק אמריקה.
להחלטה קדמה גם תביעת הפרה שהגישה בלוק אמריקה נגד טרמודן בשנת 2021. ההכרעה שנדונה כאן עסקה בתוקף הרישום בפני רשות הפטנטים, ולא קבעה אם מוצר מסוים של טרמודן מפר את הזכות הרשומה.
לצורך שלילת חידוש אין משלבים כמה פרסומים קודמים
הפוסקת הבהירה כי לפי סעיף 6 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017, שאלת החידוש נבחנת מול פרסום קודם אחד המציג עיצוב זהה או עיצוב הנבדל ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים. טרמודן הציגה תמונות וסרטון של בלוקים טבעתיים משנים קודמות, וטענה שאפשר לשלב את הידוע על מבנה הבלוק עם תוכנית האדריכל כדי להגיע לעיצוב הרשום.
הטענה נדחתה. מבחן החידוש אינו מבחן של הרכבת מוצר מתוך מקורות שונים. הבלוקים שהוצגו בפרסומים המוקדמים לא כללו את אותו עיטור של חריצים המדמים נדבכים של לבנים. הבדלי המרקם והעיטור הם מאפיינים חזותיים של העיצוב, ולצורך מבחן החידוש יש להם משמעות. לא די בכך שהמבנה הפנימי והתכלית הבנייה של המוצרים דומים.
גם הפרט האדריכלי של פרויקט "אור ים" לא תיאר את העיצוב הרשום עצמו. תוכניות הפרויקט התייחסו לחיפוי עמודי בטון בלבני סיליקט. המוצר של בלוק אמריקה יצר באמצעות בלוקים טבעתיים עמוד שנראה דומה מבחינה אדריכלית, אך דרך עיצוב פני הבלוק ומיקומי החריצים בו היו שונים מן האופן שבו הונחו הלבנים בתוכנית. הפוסקת הבחינה בין דרישה להגיע לתוצאה אדריכלית מסוימת לבין חשיפת המראה החזותי המדויק של המוצר שמאפשר להשיג אותה.
אופי ייחודי בשוק שבו חופש העיצוב מוגבל
לאחר שנמצא שהעיצוב חדש נבחן גם האופי הייחודי שלו לפי סעיף 7 לחוק. טרמודן טענה כי בשוק רווי של בלוקים וחיפויים די בשינוי מזערי כדי להקנות ייחודיות, וכי התכנון האדריכלי השאיר למתחרים מרחב עיצובי מצומצם מאוד. בלוק אמריקה טענה שהמבנה המדמה לבנים בצירוף החריצים יוצר רושם חזותי עצמאי.
הפוסקת עמדה על כך שהמשתמש המיודע מכיר את התחום, אך אינו בוחן מוצר כאילו היה מהנדס הבודק רק את התאמתו הטכנית לפרויקט. השאלה היא איזה רושם כולל יוצר המוצר בהשוואה לעיצובים שפורסמו קודם לכן. נקבע כי המאפיינים החזותיים של הבלוק הרשום מספיקים ליצירת רושם כללי שונה מן העיצובים הקודמים שהוצגו. ההנחה שקיימת דרישה תכנונית משותפת לא הופכת את כל הפתרונות החזותיים השקולים לאותו עיצוב.
פונקציונליות, תכנון אדריכלי וזהות המעצב
לפי סעיף 10(1) לחוק, מראה שהוכתב אך ורק בידי פעולת המוצר אינו כשיר להגנה. טרמודן ביקשה להחיל חריג זה על הבלוק בטענה שהמוצר נועד בהכרח ליישם את פרט העמוד שבמפרט האדריכלי. הפוסקת דחתה את ההשוואה בין אילוץ עיצובי שמציבה התוכנית לבין אילוץ טכני הנובע מאופן פעולת המוצר. עצם הנחת הבלוקים זה על גבי זה היא תהליך בנייה פונקציונלי שאינו מוגן. הזכות הרשומה מתייחסת למראה החיצוני ולחריצים המוטבעים על פני הבלוק, שאינם מוכתבים כולם אך ורק בידי התפקוד.
נבחנה גם הטענה שהאדריכלית בפרויקט הייתה בעלת הזכות האמיתית. הפוסקת מצאה כי האדריכלית העידה שלא הייתה מעורבת בעיצוב הבלוק המסוים, וכי מנהל בלוק אמריקה, הראל מילשטיין, יצר את המוצר. העדויות לא נסתרו. לפיכך לא הוכח פגם בבעלות שהיה עשוי לשמש עילה לביטול לפי סעיף 48(א)(2).
הבקשה לביטול נדחתה והרישום נותר בתוקף. ההחלטה משלימה את התמונה העולה מהחלטות אחרות בתחום: בעניין קובי ורבין נ' ינאי בוטלו עיצובים של ממתק לאחר שהוכחו פרסומים קודמים והיעדר בעלות; כאן ההבדלים החזותיים והראיות ליצירה העצמאית הובילו לתוצאה הפוכה. בשני המקרים נבחן תוקף הרישום בהתאם לראיות ולמאפייני המוצר, ולא לפי עצם קיומה של תחרות מסחרית. להרחבה ראו ביטול עיצוב רשום בישראל ורישום עיצובים בישראל.
