הסכם SaaS (Software as a Service) הוא הסכם למתן גישה לתוכנה המופעלת ומתוחזקת על ידי ספק, בדרך כלל באמצעות האינטרנט ובתמורה לדמי מנוי. בניגוד לרכישת עותק של תוכנה המותקנת אצל הלקוח, כאן המשך השימוש תלוי בזמינות השירות, בתחזוקת המערכת ובגישה למידע הנשמר בה. לכן הסכם SaaS אינו מסתכם בהרשאה להשתמש בתוכנה: הוא קובע מה הספק חייב לספק לאורך זמן, מה רשאי הלקוח לעשות במערכת, מי אחראי למידע ומה קורה כשהשירות נפסק.
מהו הסכם SaaS ומדוע צריך אותו?
שירותי SaaS משמשים כיום לניהול קשרי לקוחות, חשבונאות, כוח אדם, שיווק, שירות לקוחות, פיתוח תוכנה ותהליכים עסקיים נוספים. לקוח עסקי עשוי להסתמך על המערכת לצורך פעילות יומיומית, בעוד שהספק מנהל את סביבת ההפעלה, מבצע עדכונים ובוחר את ספקי התשתית. חלוקת השליטה הזאת יוצרת תלות הדדית: הלקוח זקוק להמשכיות השירות ולגישה לנתוניו, והספק זקוק לכללים ברורים בנוגע לשימוש, לתשלום, לאחריות ולשינויים במוצר.
מטרת ההסכם היא להגדיר מראש את השירות ואת חלוקת הסיכונים. למשל, חברה שרוכשת מערכת לניהול הזמנות אינה זקוקה רק להתחייבות לקבל שם משתמש וסיסמה. עליה לדעת אילו ממשקים כלולים במנוי, מי מטפל בתקלות, מה משך ההשבתה המותר, האם ניתן לייצא את היסטוריית ההזמנות ומה יקרה אם הספק יפסיק לספק רכיב חיוני. מבחינת הספק, אותם פרטים מאפשרים לתמחר את השירות, להבחין בין התחייבות חוזית לבין תוכנית פיתוח עתידית ולהימנע מהתחייבויות שאינן תואמות את יכולת המערכת.
בהתקשרות עסקית יש להבחין בין הסכם SaaS לבין הסכם פיתוח תוכנה. הסכם פיתוח עוסק בעיקר ביצירת תוצר, באפיונו, במסירתו ובזכויות בו. הסכם SaaS עוסק בשימוש מתמשך במערכת קיימת, גם אם נדרשות התאמות או הטמעה בתחילת ההתקשרות. כאשר הספק מפתח ללקוח רכיב ייעודי לצד השירות השוטף, נכון להגדיר בנפרד את אבני הדרך, מבחני הקבלה והזכויות בתוצר הפיתוח. הסכם SaaS משלב דיני חוזים עם סוגיות מתחום דיני מחשבים ואינטרנט, ובהן רישוי תוכנה, פרטיות ואבטחת מידע.
מבנה ההתקשרות: הסכם ראשי ונספחים
בהתקשרויות גדולות נהוג להשתמש בהסכם מסגרת (Master Services Agreement או MSA), בטופס הזמנה המגדיר את השירותים והמחירים, ובנספחים תפעוליים ומשפטיים. נספח רמת שירות (Service Level Agreement או SLA) קובע את מדדי הזמינות והתמיכה; נספח עיבוד מידע (Data Processing Agreement או DPA) מסדיר את עיבוד המידע האישי כאשר הדבר נדרש; ומדיניות שימוש מותר מגדירה פעולות שהלקוח אינו רשאי לבצע באמצעות הפלטפורמה.
אין חובה להשתמש בכל המסמכים הללו בכל התקשרות. לעיתים די בהסכם אחד הכולל את כל ההוראות, ואילו שירות הנרכש בממשק מקוון עשוי להתבסס על תנאי שירות וטופס הזמנה אלקטרוני. השאלה אינה כמה מסמכים נחתמו, אלא אם ניתן לזהות את מלוא תנאי העסקה ואת הגרסה המחייבת של כל מסמך. יש לקבוע מה גובר כאשר טופס ההזמנה, ה-MSA, ה-SLA ומדיניות השימוש מכילים הוראות סותרות. הסכמה למחיר מיוחד בטופס ההזמנה, למשל, אינה צריכה להתבטל בגלל הוראה כללית במסמך המצורף אליו.
במערכת המיועדת ללקוחות רבים משתמש הספק לעיתים בתנאים אחידים שאינם נתונים למשא ומתן. חוק החוזים האחידים, התשמ״ג-1982, עשוי לחול גם על התקשרויות בין עסקים, בהתאם למבחני החוק. לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק, בית המשפט רשאי להתערב בתנאים מקפחים, לרבות בנסיבות מסוימות בתניות המקנות לספק כוח בלתי סביר לשנות חיובים מהותיים או להשעות את השירות. עצם הכללת התניה בהסכם אינה מבטיחה שתיאכף. דיון בהסכמים מקוונים ובחוזים אחידים מופיע בספרם של יונתן דרורי, יותם וירז׳נסקי-אורלנד, אוריה ירקוני ויהונתן בר שדה, דיני אינטרנט במשפט המסחרי (פרלשטיין-גינוסר, 2015), פרק ג׳, עמ׳ 146–148.
היקף השירות והרשאות השימוש בתוכנה
ההסכם צריך לזהות את המערכת, המודולים והתכונות הנכללים בשירות, את סביבת ההפעלה ואת שלב תחילת השירות. אם הספק נדרש להסב נתונים ממערכת קודמת, לבצע אינטגרציה או להכשיר עובדים, יש לקבוע אם אלה שירותים כלולים או עבודות נוספות, מי מספק את הנתונים וההרשאות הנדרשים ומהם התנאים להשלמת ההטמעה. הבטחה כללית שהמערכת ״תותאם לצורכי הלקוח״ עלולה ליצור מחלוקת אם לא צורפו אפיון או הגדרת תוצרים.
הרשאת השימוש עשויה להיות מוגבלת למשתמשים ששמותיהם נקובים, למספר משתמשים בו-זמנית, לחברה מסוימת או לקבוצת חברות. לקוח המבקש לאפשר גישה לעובדי חברות קשורות, ליועצים או לקבלני משנה צריך לוודא שההרשאה כוללת אותם. מנגד, הספק רשאי להגדיר שימושים אסורים, כגון שיתוף חשבונות מעבר למוסכם, עקיפת מנגנוני אבטחה, ביצוע ניסיונות חדירה ללא אישור או שימוש במערכת המכביד באופן חריג על לקוחות אחרים.
לשירותי SaaS מתווספים לעיתים ממשקי API, חיבור למערכות אחרות וכלי אוטומציה. ראוי לציין את מגבלות הקריאות, נפחי האחסון, אפשרויות הייצוא, ההרשאות והמחירים החלים על שימוש החורג מהמנוי. ספק רשאי לפתח ולשנות מוצר ענן במהלך חיי ההסכם, אך מבחינת הלקוח יש הבדל בין עדכון גרסה רגיל לבין הסרת תכונה שהייתה תנאי מרכזי לבחירת המערכת. מנגנון שינוי מסודר יכול לכלול הודעה מוקדמת, חלופה סבירה או זכות סיום אם נפגעה פונקציונליות מהותית.
זכויות קניין רוחני ובעלות במידע
ברוב הסכמי SaaS, זכויות הקניין הרוחני בתוכנה, בקוד המקור, בממשקים ובתיעוד נשארות בידי הספק או בעלי הזכויות שמהם קיבל רישיון. הלקוח מקבל הרשאה להשתמש בשירות לתקופת ההתקשרות ולהיקף השימוש שהוגדר. גישה לממשק המערכת אינה מעבירה כשלעצמה בעלות בתוכנה. כאשר הלקוח משלם עבור התאמות מיוחדות, יש לקבוע במפורש אם הזכויות בהן שייכות לספק, ללקוח או מוקנות ברישיון, ומה רשאי כל צד לעשות בקוד ובידע שפותחו.
לצד הזכויות בתוכנה יש להגדיר את מעמדם של נתוני הלקוח. הביטוי ״בעלות במידע״ מקובל בהסכמים מסחריים, אך לא כל נתון הוא נכס שמתקיימת בו זכות קניין עצמאית. נכון לקבוע במונחים חוזיים כי הלקוח שומר על זכויותיו בתכנים ובנתונים שהוא מעלה או יוצר במערכת, וכי הספק מקבל רק את ההרשאות הנחוצות להפעלת השירות, לאחסון, לגיבוי ולתמיכה, בכפוף לדין ולזכויות צדדים שלישיים. אותו סעיף צריך להסדיר גם את זכות הלקוח לגשת לנתונים ולייצא אותם במהלך המנוי ובסיומו.
מחלוקות מתעוררות כאשר הספק מבקש להשתמש בנתוני הלקוח לצרכיו. יש להבחין בין נתוני שימוש טכניים הנחוצים להפעלה ולבקרה, מידע מצרפי שאינו מאפשר זיהוי, נתונים הנוגעים למשתמשים מסוימים ותוכן עסקי או סודי של הלקוח. הסכמה לשימוש במידע לצורך שיפור השירות אינה שקולה בהכרח להרשאה להשתמש במסמכים, בשיחות או במידע אישי לצורך אימון מערכות בינה מלאכותית או לפיתוח מוצרים אחרים. יש להגדיר במפורש אילו סוגי מידע מותרים לשימוש נוסף, לאילו מטרות, באילו אמצעי הגנה והאם השימוש מותר גם לאחר סיום ההסכם.
אם המערכת כוללת רכיבים של צדדים שלישיים או תוכנות בקוד פתוח, חשוב שהספק יוודא שהרישיונות שברשותו מאפשרים את השירות שהוא מעניק. עצם השימוש ברכיב קוד פתוח אינו קובע לבדו שהספק חייב למסור ללקוח את כל קוד המקור שלו; המסקנה תלויה ברישיון הספציפי ובאופן שבו נעשה שימוש ברכיב. ההבחנה מפורטת במדריך רישיונות קוד פתוח, ואילו הזכויות המהותיות בתוכנת מחשב נדונות במדריך זכויות יוצרים בתוכנה.
תשלום, תקופת המנוי וחידוש ההתקשרות
הסכם SaaS צריך להסביר כיצד מחושב התשלום: דמי מנוי קבועים, תשלום לכל משתמש, חיוב לפי נפח שימוש, מספר עסקאות, אחסון או שילוב ביניהם. יש לציין אם המחיר כולל הטמעה, אינטגרציות, תמיכה, גיבוי, שירותי API ותוספות בתשלום. ללקוח חשובה היכולת לחזות את העלות הכוללת; לספק חשוב למנוע שימוש החורג מן ההנחות שעל בסיסן נקבע המחיר. לכן יש לקבוע מראש כיצד מודדים חריגה, מתי נשלחת הודעה עליה והאם ניתן לחייב אוטומטית על שימוש עודף.
בהתקשרויות ארוכות יש לבחון גם את תקופת ההתחייבות ואת מנגנון החידוש האוטומטי. אם ההסכם מתחדש לשנה נוספת בהיעדר הודעה מוקדמת, יש לקבוע מועד ברור למסירת ההודעה ולוודא שהוא משתקף בטופס ההזמנה. כאשר הספק רשאי לשנות את התעריף בחידוש, רצוי לקבוע אם נדרש עדכון מראש, אם קיימת תקרת התייקרות, והאם רשאי הלקוח להפחית מספר משתמשים או לעבור למסלול מצומצם יותר. שינוי מחיר חד-צדדי במהלך תקופת התחייבות קצובה מחייב תשומת לב מיוחדת.
על הצדדים להסדיר גם את השלכותיו של סכסוך כספי: מועדי תשלום, ריבית פיגורים, טיפול בחשבונית שבמחלוקת והאפשרות להשעות שירות בגין חוב. לקוח שמנהל באמצעות המערכת פעילות חיונית עשוי לבקש שהספק לא ישעה את השירות בשל סכום שנוי במחלוקת בתום לב, כל עוד שולמו הסכומים שאינם שנויים במחלוקת. מנגד, הספק זקוק למנגנון גבייה ולהגנה מפני לקוח הממשיך להשתמש בשירות בלי לשלם. ההסדר היעיל מבדיל בין איחור נקודתי לבין הפרת תשלום מהותית ומתמשכת.
זמינות השירות, תחזוקה ותמיכה (SLA)
נספח רמת השירות הוא אחד החלקים המעשיים ביותר בהסכם SaaS. התחייבות כללית לשירות ״רציף ואמין״ אינה מגדירה מתי התרחשה הפרה. ב-SLA יש לקבוע כיצד מודדים זמינות, מהו פרק המדידה, אילו שעות ופעולות נכללות בו ומה מוחרג ממנו. אם הובטחה זמינות חודשית באחוז מסוים, יש להבהיר אם המדידה נעשית מנקודת מבטו של משתמש קצה, של שרתי הספק או של מערך הניטור הפנימי שלו. גם חלונות תחזוקה מתוכננים צריכים להיות מוגדרים ולא לשמש חריג בלתי מוגבל.
התחייבות לזמינות אינה מחליפה הגדרה של טיפול בתקלות. ראוי להבחין בין זמן תגובה ראשוני לפנייה, זמן תחילת טיפול, יעד לתיקון והליך הסלמה כאשר התקלה נמשכת. במערכת המנהלת פעילות מסחרית, תקלה המונעת מכל המשתמשים גישה אינה דומה לקושי נקודתי בהפקת דוח. ניתן לסווג אירועים לפי חומרתם ולקבוע לכל סוג רמת מענה מתאימה, לרבות שעות תמיכה וסוגי ערוצי התקשורת. מבחינת הספק, המדדים צריכים להיות בני מדידה ולהתייחס לרכיבים שבשליטתו.
הסכמי SaaS רבים קובעים זיכוי בדמי השירות (Service Credits) בשל אי-עמידה במדדי זמינות. יש לבדוק כיצד הזיכוי מחושב, אם נדרשת בקשה בתוך פרק זמן מסוים, ומהי תקרתו. מבחינת הלקוח, זיכוי כספי צנוע עלול להיות חסר משמעות כאשר המערכת מושבתת למשך זמן ממושך. לכן נכון לבחון אם הזיכוי הוא התרופה הבלעדית, ואם השבתות חוזרות או ממושכות מקנות זכות לסיים את ההתקשרות ולקבל החזר יחסי. מבחינת הספק, מנגנון זיכויים מדורג יכול להוות דרך צפויה ומוגבלת לפצות על חריגות תפעוליות רגילות.
הגנה מפני אובדן מידע מחייבת טיפול מפורש בגיבויים ובהתאוששות מאסון. מדד RTO מבטא את משך הזמן המרבי המתוכנן להשבת המערכת לפעולה לאחר אירוע, ואילו RPO מבטא את היקף אובדן הנתונים האפשרי במונחי זמן. שני המדדים נוגעים לצרכים שונים: מערכת שעולה מחדש בתוך שעה אך משחזרת נתונים מלפני יומיים אינה מספקת אותה הגנה כמערכת המאפשרת גם שחזור עדכני. יש לקבוע מי מבצע את הגיבויים, באיזו תדירות נבדקת יכולת השחזור, מה נכלל בהתחייבות ומהן ההחרגות.
פרטיות, אבטחת מידע וספקי משנה
שירות SaaS עשוי לכלול אחסון ועיבוד של נתוני עובדים, לקוחות או משתמשי קצה. ההסכם צריך להגדיר את תפקידו של כל צד ביחס למידע האישי. לפי חוק הגנת הפרטיות, לאחר תיקון 13, בעל השליטה במאגר הוא הגורם הקובע את מטרות עיבוד המידע, ואילו מחזיק הוא גורם חיצוני המעבד מידע עבורו. ספק SaaS עשוי לשמש מחזיק ביחס למידע שהלקוח מעלה למערכת, ובנסיבות אחרות להיות בעל שליטה ביחס למידע שהוא אוסף לצרכיו. הכינוי החוזי שניתן לצדדים אינו מכריע לבדו את סיווגם על פי הדין.
כאשר ספק חיצוני מקבל גישה למאגר מידע של הלקוח, יש לבחון את תחולת תקנה 15 לתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע״ז-2017. התקנה והנחיות הרשות להגנת הפרטיות עוסקות, בין היתר, בבירור סיכוני ההתקשרות ובהסדרה חוזית של סוגי המידע, מטרות העיבוד, מערכות הגישה, אמצעי האבטחה, סודיות, דיווח על אירועי אבטחה והשבת המידע או השמדתו בסיום ההתקשרות. סעיף כללי שלפיו הספק ״יפעל לפי כל דין״ אינו מחליף את ההגדרה המעשית של התחייבויותיו. כאשר ה-GDPR חל על ההתקשרות וספק ה-SaaS מעבד מידע אישי עבור הלקוח, יש להסדיר את העיבוד בהסכם עיבוד מידע (DPA) או במסמך משפטי מחייב אחר, בהתאם לדרישות סעיף 28(3) ל-GDPR.
אבטחת מידע דורשת חלוקת אחריות מפורטת. הספק עשוי להיות אחראי לאבטחת התשתית, לתיקוני אבטחה, לניטור חריגות ולשמירה על הפרדה בין לקוחות; הלקוח עשוי להיות אחראי לניהול הרשאות עובדיו, לבחירת סיסמאות או להגדרות גישה שהוא שולט בהן. ההסכם צריך להתייחס להצפנה, לבקרת גישה, לשמירת יומני פעילות, לבדיקות אבטחה ולשיתוף פעולה בחקירת אירועים לפי הסיכונים הרלוונטיים לשירות. יש לקבוע מתי וכיצד מודיע הספק ללקוח על אירוע אבטחה, איזה מידע עליו למסור וכיצד מתואם הטיפול כאשר קמה חובת דיווח לרשות או לנושאי מידע.
השירות עשוי להתבסס על ספקי אחסון, תשתית, ניטור או תמיכה נוספים. יש להגדיר באילו תנאים רשאי ספק ה-SaaS להסתייע בספק משנה, אילו התחייבויות עליו להחיל עליו ומה יקרה אם יוחלף ספק המשפיע באופן משמעותי על הטיפול במידע. כאשר הנתונים מועברים אל מחוץ לישראל, יש לבדוק גם את הוראות הדין החלות על העברה למאגרים מחוץ למדינה. לצורך הבנת חובות הגילוי והשימוש במידע אפשר להיעזר במדריך מדיניות פרטיות באתר; הוא אינו מחליף את ההסדרה החוזית בין הלקוח לספק.
אחריות, מצגים, שיפוי והגבלת אחריות
ספק SaaS עשוי להתחייב שהשירות יתאים למפרט מוסכם, כי עומדות לו הזכויות הנדרשות להעמיד את התוכנה לשימוש וכי יפעיל את המערכת ברמת מיומנות סבירה. מנגד, הלקוח עשוי להתחייב להשתמש בשירות כדין, לספק מידע שיש לו זכות למסור ולא להעלות תכנים הפוגעים בזכויות אחרים. ההתחייבויות צריכות להיקשר לחובות שבשליטת כל צד. הצהרה גורפת של הספק שהמערכת מתאימה לכל צורך עסקי אינה תחליף לאפיון; התחייבות גורפת של הלקוח לכל שימוש שייעשה בחשבונו אינה חייבת להתעלם מכשל אבטחה שבאחריות הספק.
סעיפי הגבלת אחריות קובעים אילו נזקים ניתן לתבוע ומהו הסכום המרבי שהצד המפר עשוי לשלם. מקובל לקשור תקרת אחריות להיקף דמי השירות ששולמו בתקופה מוגדרת, אך הקשר הזה עשוי להיות בעייתי כשעלות המנוי נמוכה ביחס לנזק האפשרי מאובדן מידע או מהשבתה של פעילות חיונית. לכן ראוי לבחון אם יש לקבוע תקרות נפרדות להפרת סודיות, לאירועי אבטחת מידע, להפרת זכויות קניין רוחני ולהתחייבויות שיפוי, במקום להחיל תקרה אחת על כל סוגי ההפרות.
יש לבחון בנפרד החרגה של נזקים עקיפים או תוצאתיים. בהסכמי תוכנה, חלק מרכזי מנזקי הלקוח עלול לנבוע מאובדן עסקאות, עלויות שחזור, הפסקת פעילות או דרישות של גורמים שלישיים. כותרת הסעיף אינה מכריעה תמיד אם נזק מסוים ייחשב ישיר או עקיף לפי הדין החל. יש לנסח את ההחרגות באופן מדויק ולוודא שאינן מרוקנות מתוכן התחייבויות מרכזיות בהסכם. כשמדובר בנוסח אחיד, גם תניות הגבלת אחריות והשינוי החד-צדדי של השירות עשויות לעמוד לביקורת לפי חוק החוזים האחידים.
שיפוי נדרש בדרך כלל כאשר צד שלישי מגיש תביעה הקשורה לזכויות או למעשים של אחד הצדדים. כך, הספק עשוי לשפות את הלקוח בגין טענה שהתוכנה מפרה זכות קניין רוחני של צד שלישי; הלקוח עשוי לשפות את הספק בגין תוכן אסור שהעלה, אם האחריות לכך הוטלה עליו בהסכם. יש לקבוע מה מפעיל את חובת השיפוי, מי שולט בניהול ההגנה המשפטית, האם נדרשת הסכמה לפשרה ואילו הוצאות כלולות. התחייבות לשיפוי בלי מנגנון כזה עלולה ליצור מחלוקת נוספת דווקא כשמוגשת תביעה.
השעיית השירות, סיום ההסכם והשבת המידע ללקוח
זכותו של הספק להשעות שירות אינה זהה לזכותו לסיים את ההסכם. השעיה זמנית עשויה להיות מוצדקת בשל סיכון אבטחה, שימוש בלתי חוקי או אי-תשלום מהותי, אך יש להגדיר את התנאים להפעלתה, את היקפה ואת ההודעה שתימסר ללקוח ככל שהנסיבות מאפשרות זאת. כאשר הסיכון מוגבל לחשבון מסוים, ראוי לבחון אם אפשר להגביל את אותו חשבון במקום להשבית מערכת שלמה. ללקוח חשוב לקבל פרק זמן לתיקון הפרה שאינה דחופה; לספק חשוב לשמור יכולת פעולה מיידית כשקיים סיכון ממשי ללקוחות אחרים או לתשתית.
עילות סיום מקובלות כוללות הפרה יסודית שלא תוקנה בתוך תקופה מוסכמת, חדלות פירעון, אי-תשלום מתמשך או כשלי שירות חוזרים. ניתן להסכים גם על זכות סיום ללא הפרה לאחר תקופת מינימום. יש להסדיר מה קורה לדמי מנוי ששולמו מראש, לתשלומים עבור שירותי הקמה, לזיכויי SLA ולחיובים שהצטברו עד למועד הסיום. הגדרה לא ברורה של התחייבות למנוי שנתי לצד זכות הפסקה מיידית עלולה להשאיר מחלוקת לגבי יתרת התמורה.
הסוגיה החשובה ביותר בסיום שירות SaaS היא היכולת להמשיך לפעול בלעדיו. כבר בעת ההתקשרות יש לקבוע כיצד יוכל הלקוח לייצא את הנתונים, באיזה פורמט, האם הייצוא כולל גם קבצים מצורפים, היסטוריית פעולות, הרשאות ומטא-נתונים, ומה עלות הסיוע במעבר. קובץ שמכיל רשומות בסיסיות בלבד אינו תמיד מאפשר להפעיל מערכת חלופית. כאשר המעבר מורכב, נכון להסדיר תקופת מעבר שבמהלכה השירות נמשך ברמת שירות מוסכמת וניתן סיוע לספק החדש.
יש להסדיר בנפרד את מחיקת המידע לאחר הסיום. על ההסכם לקבוע חלון זמן שבמהלכו הלקוח רשאי לקבל את נתוניו, מתי יימחקו עותקי העבודה, מה יקרה לגיבויים ומהם החריגים לשמירה הנדרשת לפי דין. אין להבטיח מחיקה טכנית מיידית של כל עותק אם מערך הגיבוי אינו מאפשר זאת, אך יש לקבוע מגבלות גישה ותקופות מחיקה מוגדרות. במערכת שבה נשמר מידע אישי יש לתאם הוראות אלה עם חובות הדין ועם ההתחייבויות כלפי נושאי המידע.
בהתקשרויות שעליהן חלות הוראות האיחוד האירופי יש להביא בחשבון גם את ה-EU Data Act, שפרק המעבר בין שירותי עיבוד נתונים בו חל החל מ-12 בספטמבר 2025. ההסדר מבקש להסיר חסמים חוזיים וטכניים למעבר בין ספקים של שירותים הנכללים בתחולתו; לפי לוח הזמנים שנקבע, ביטול חיובי מעבר מסוימים ייכנס לתוקף ב-12 בינואר 2027. אין להסיק מכך שכל ספק SaaS ישראלי כפוף להסדר, או שההוראות מחייבות העברת קוד המקור של הספק. תחולתן נבחנת לפי השירות, השוק והוראות התקנה.
