חוק הספאם ושיווק דיגיטלי בישראל: הסכמה לדיוור, חריגים, הסרה ופיצויים

עסק שמקבל מלקוח מספר טלפון לצורך משלוח חשבונית אינו רשאי להניח שהמספר מותר מעתה לשימוש בקמפיינים שיווקיים. גם לקוח שרכש מוצר בעבר לא בהכרח הסכים לקבל פרסומות על כל מוצר אחר של העסק. מנגד, חוק הספאם מכיר במקרים שבהם מותר לשלוח פרסום ללקוח קיים אף ללא הסכמה מפורשת מראש. ההכרעה תלויה באופן שבו התקבלו הפרטים, במידע שנמסר לנמען, בהזדמנות שניתנה לו לסרב ובתוכן ההודעה שנשלחה.

הכללים הקבועים בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב-1982, משפיעים על ניהול רשימות תפוצה, מועדוני לקוחות, קמפיינים בדוא״ל ובמסרונים ושירותי דיוור חיצוניים. הם חלק מן המסגרת של דיני מחשבים ואינטרנט, אך נבדלים מחובות הפרטיות החלות על עצם איסוף המידע ושמירתו. מדריך זה מתמקד בשאלות מתי מותר לפנות לנמען, כיצד מוכיחים הסכמה או תחולת חריג, מה נדרש לאחר בקשת הסרה ומהם הסיכונים המשפטיים של משלוח אסור.

חוק הספאם בישראל: האיסור והערוצים שעליהם הוא חל

סעיף 30א לחוק התקשורת, המכונה ״חוק הספאם״, קובע ככלל כי מפרסם אינו רשאי לשגר דבר פרסומת בפקסימיליה, באמצעות מערכת חיוג אוטומטי, בהודעה אלקטרונית או בהודעת מסר קצר, בלי שקיבל מראש את הסכמתו המפורשת של הנמען. ההסכמה יכולה להינתן בכתב, בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת. החוק מבוסס בעיקרו על מודל של הסכמה מראש (Opt-in), ולא על מודל שלפיו מותר לשגר פרסומות עד שהנמען מבקש להפסיקן. להסבר הרשמי על האיסור והחריגים ראו שאלות ותשובות של משרד התקשורת בנושא דואר זבל.

האיסור אינו מוגבל להפצה המונית. גם הודעת פרסומת אחת שנשלחה ללא הסכמה או ללא תחולה של חריג עשויה להקים עילה. מנגד, עצם העובדה שהודעה נשלחה באמצעי דיגיטלי אינה הופכת אותה לדבר פרסומת. יש לבדוק את תוכן המסר, את מטרת שליחתו ואת האמצעי שבו הועבר.

שיחת מכירה אנושית רגילה אינה נכללת מעצם היותה שיחה בהסדר שבסעיף 30א, המתייחס בין היתר למערכת חיוג אוטומטי המעבירה מסר קולי מוקלט. אלא שעל פניות טלפוניות שיווקיות עשוי לחול הסדר נפרד מכוח חוק הגנת הצרכן ומאגר ״אל תתקשרו אליי״. ההבחנה חשובה לעסק שמנהל במקביל קמפיינים במסרונים ומוקד מכירות טלפוני.

מהו דבר פרסומת, ומתי הודעה תפעולית הופכת לשיווקית?

הגדרת ״דבר פרסומת״ בחוק כוללת מסר המופץ באופן מסחרי ומטרתו לעודד רכישת מוצר, רכישת שירות או הוצאת כספים בדרך אחרת. ההגדרה כוללת גם סוגים נוספים של מסרים, ובהם פנייה לציבור הרחב לשם בקשת תרומה או תעמולה, בכפוף להגדרות ולחריגים שבחוק, וכן מסרים מסוימים שמטרתם לגרום לנמען להתקשר למספר טלפון כדי לקבל מסר. אין הכרח שההודעה תכלול מחיר או כפתור רכישה. גם הזמנה לקבל הטבה חינמית יכולה להיות חלק ממהלך שמטרתו לעודד רכישת שירותים בהמשך.

ההבחנה נבחנת לפי תכלית המסר ולא לפי הכותרת שבחר לו המפרסם. הודעה על קבלת הזמנה, עדכון משלוח או שינוי בשעות פעילות עשויה להיות הודעת שירות. הוספת הנחה לרכישה הבאה או הזמנה להצטרף למסלול בתשלום עשויה להקנות לה גם אופי פרסומי. אין כלל שלפיו כל אזכור שיווקי בתוך הודעת שירות הופך אוטומטית את כולה לפרסומת אסורה; יש לבחון מהו עיקר תוכנה ומדוע נשלחה.

דוגמה עדכנית היא פסק הדין בת״צ (מחוזי מרכז-לוד) 16147-05-25 חאיק נ׳ שופרסל בע״מ ובת״צ 68081-07-25 חאיק נ׳ אלוניאל בע״מ (9.11.2026). בית המשפט דחה בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שעסקו בתוכן שיווקי נלווה לחשבוניות דיגיטליות שנשלחו בהסכמת הלקוחות. ההכרעה נשענה על הנסיבות ועל כך שעיקר המסרים היה תפעולי ושהרכיב הפרסומי היה משני ומצומצם. אין להסיק ממנה שניתן להפוך חשבוניות או הודעות משלוח לערוץ פרסום קבוע ללא בחינת היקף התוכן והמטרה שלשמה נשלח המסר.

גם הודעה המנוסחת באופן אישי אינה בהכרח הודעת שירות. ברע״א 4704/20 בן-עמי נ׳ Facebook Ireland Ltd. (9.2.2021), בחן בית המשפט העליון הודעות שהציעו הטבות בשירות הקידום הממומן וקבע כי מדובר בדברי פרסומת, אף שהותאמו לכאורה למקבלם. העובדה שהצעה עשויה להועיל ללקוח אינה מוציאה אותה מהגדרת הפרסום בחוק.

כיצד מקבלים הסכמה לדיוור פרסומי ומוכיחים אותה?

עסק המבקש לשלוח ניוזלטר שיווקי, מסרונים על מבצעים או פניות פרסומיות אחרות צריך להראות כי ניתנה הסכמה מפורשת לקבלתם, אלא אם מתקיים חריג הקבוע בחוק. בתהליך הרשמה לאתר רצוי להציג בחירה ברורה בקבלת פרסומות, בנפרד מאישור ההזמנה או מהסכמה לתנאי השירות. תיבה שסומנה מראש, נוסח עמום כגון ״אני מאשר קבלת עדכונים״ או הסכמה כללית לתקנון עלולים להותיר מחלוקת בשאלה אם המשתמש אכן הסכים לדיוור פרסומי.

הסכמה שניתנת במסגרת טופס מקוון צריכה להיות ניתנת להוכחה בדיעבד. לצורך כך ראוי לשמור את הנוסח שהוצג למשתמש, מועד ההסכמה, אופן מתן האישור, פרטי הערוץ שאושר ואת הקשר בין הפעולה לבין כתובת הדוא״ל או מספר הטלפון שאליהם נשלח הפרסום. עצם קיומה של כתובת במאגר CRM אינה הוכחה לכך שהנמען נתן הסכמה. גם העתק טופס הרשמה כללי אינו מספיק בהכרח אם לא ניתן להראות מה אושר בפועל ומתי.

בת״ק (תביעות קטנות תל אביב-יפו) 20453-03-11 לוטן נ׳ לוג טק תקשורת בע״מ (9.9.2011), נדחתה טענת המפרסמת כי הנמען אישר דיוור בעת הרשמה לאתר, לאחר שלא הובא תיעוד של ההרשמה הנטענת. באותו מקרה נפסקו פיצויים והוצאות בגין 17 הודעות שנשלחו. הלקח המעשי אינו שחובה להשתמש דווקא במערכת טכנולוגית מסוימת, אלא שנדרש תיעוד אמין של בסיס ההרשאה.

הסכמה להודעות מסחריות אינה זהה להסכמה לעיבוד מידע אישי. ניתן לעמוד בחובות היידוע לפי חוק הגנת הפרטיות ובכל זאת להפר את סעיף 30א בשל היעדר הסכמה לדיוור; ולהפך, הסכמה לקבלת פרסומות אינה מתירה כל שימוש אחר בפרטי הנמען. לעניין מסירת מידע על שימוש בנתונים ראו את המדריך מדיניות פרטיות באתר. לעניין תקפות ההסכמה לתנאים חוזיים מקוונים ראו גם תקנון אתר ותנאי שימוש.

חריג הלקוח הקיים: מתי מותר לשלוח פרסומות בלי הסכמה מראש?

סעיף 30א(ג) קובע חריג המאפשר למפרסם לשלוח דברי פרסומת בלי לקבל הסכמה מפורשת מראש, בתנאי שכל דרישותיו מתקיימות במצטבר. התנאי הראשון הוא שהנמען מסר את פרטי ההתקשרות במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה, ושהמפרסם הודיע לו אז כי הפרטים ישמשו לשליחת דברי פרסומת מטעמו. התנאי השני הוא שניתנה לנמען הזדמנות לסרב לקבלת הפרסומות, בכלל או מסוג מסוים, והוא לא סירב. התנאי השלישי הוא שהפרסומות עוסקות במוצרים או בשירותים מסוג דומה לאלה שבקשר אליהם נמסרו הפרטים.

החריג אינו הרשאה כללית לשווק לכל מי שקנה אי פעם דבר מה מן העסק. לדוגמה, לקוח שהזמין שירות אחסון אתרים יכול לקבל הודעה על שירות אחסון דומה אם התקיימו יתר התנאים, אך אין להסיק מכך שמותר לשווק לו ללא הסכמה מוצרים פיננסיים לא קשורים. אם העסק לא הודיע בזמן קבלת הפרטים על כוונתו להשתמש בהם לפרסום, הוא אינו משלים את החסר בכך שהוא מוסיף הודעת הסרה בתחתית הקמפיין הראשון.

האפשרות לסרב צריכה להיות ממשית. יש להבחין בין טופס שבו נמסר ללקוח באופן ברור שהפרטים ישמשו לדיוור והוצעה לו דרך סבירה לסרב, לבין הודעה כללית המוסתרת בתקנון או בקישור שאינו בולט. בשלב בירור תביעה יידרש העסק להראות כיצד התקיימו התנאים ביחס לנמען המסוים, ולא רק להציג את הנוהל שהיה אמור לחול.

בהתקשרות מתמשכת קובע סעיף 30א(ד)(2) כי עם סיום העסקה יראו את הנמען כמי שנתן הודעת סירוב לקבלת דברי פרסומת. לכן, עסק שמבטל מנוי של לקוח או מקבל הודעת ביטול כדין אינו יכול להניח שהחריג יאפשר לו להמשיך לשלוח פרסומות בשל עצם יחסי המסחר שהתקיימו בעבר. אם קיימת הסכמה נפרדת ותקפה לדיוור, יש לבחון את משמעותה ואת הודעות הסירוב שניתנו, אך אין להתעלם מההסדר המיוחד לסיום התקשרות מתמשכת.

דיוור לעסקים, פנייה חד-פעמית ופרסומות לתרומות

החוק חל גם על שיגור דברי פרסומת לנמענים עסקיים. סעיף 30א(ב) מאפשר פנייה חד-פעמית לבית עסק, באחד מאמצעי התקשורת המנויים בחוק, כאשר מטרתה להציע לנמען להסכים לקבל פרסומות מן המפרסם. החריג נוגע להצעה לקבל הסכמה ולא לקמפיין מסחרי חופשי. שליחת סדרת הצעות מחיר לכתובות של חברות, בלי שהתקבלה הסכמה, אינה הופכת למותרת רק מפני שמדובר בשיווק לעסקים (B2B).

פנייה חד-פעמית מן הסוג המותר צריכה לאפשר לנמען להבין במה הוא מתבקש להסכים. אין להפוך את ההזמנה להסכים למשלוח פרסומות למסר שיווקי מלא המתחזה לבקשת הרשאה. גם לאחר פנייה מותרת נדרשת הסכמה תקפה לפני משלוח שוטף של פרסומות, אלא אם יש בסיס אחר להחלת חריג בדין.

ההסדר לגבי בקשות תרומה ותעמולה אינו זהה בהכרח להסדר החל על פרסום מסחרי רגיל. סעיף 30א(ב) מתייחס גם לפנייה חד-פעמית שמטרתה לקבל הסכמה לשיגור מסרים מסוגים אלה. סעיף 30א(ב1) קובע חריג נוסף למשלוח בדואר אלקטרוני של מסרים לבקשת תרומה או לתעמולה בידי עמותה או חברה לתועלת הציבור, כל עוד הנמען לא הודיע על סירובו בהתאם לדין. החריג מוגבל לפי זהות המפרסם, מטרת ההודעה ואמצעי המשלוח; אין ללמוד ממנו שכל גוף ללא כוונת רווח רשאי לשגר מסרונים ללא הסכמה. המונח ״תעמולה״ לצורך הסעיף אינו כולל תעמולה פוליטית ובחירות, בהתאם להגדרתו בחוק.

חובת הסרה, חזרה מהסכמה והפרטים שחייבים להופיע בפרסומת

גם נמען שנתן בעבר הסכמה מפורשת רשאי בכל עת לחזור בו ולבקש להפסיק לקבל דברי פרסומת, בדרך כלל או מסוג מסוים. סעיף 30א(ד) מאפשר לו לבחור בין הודעת סירוב בכתב לבין הודעה בדרך שבה נשלחה הפרסומת. זכות זו אינה תלויה בנכונותו להמשיך להיות לקוח של העסק. מערכת הדיוור צריכה לעדכן את סטטוס ההסרה כך שהנמען לא ייכנס מחדש לקמפיין הבא באמצעות רשימה מיובאת, חשבון אחר או ספק שיווק חיצוני.

סעיף 30א(ה) קובע, ככלל, דרישות זיהוי וגילוי בדבר הפרסומת, ובכלל זה סימון ברור של אופיו הפרסומי, פרטי המפרסם ואפשרות פשוטה וסבירה לשליחת הודעת סירוב. כאשר מדובר בדוא״ל פרסומי יש להקפיד על ציון המילה ״פרסומת״ בכותרת ההודעה ועל כתובת תקפה לצורך הודעת סירוב, בהתאם להוראות הסעיף. לגבי הודעת מסר קצר נקבע הסדר מיוחד: המפרסם נדרש לציין את שמו ואת דרכי יצירת הקשר עמו לצורך מתן הודעת סירוב. אין להעתיק באופן מכני תבנית דוא״ל מלאה למסגרת מסרון מבלי לבדוק את הדרישות החלות על אותו אמצעי.

קישור להסרה בלחיצה אחת עשוי להיות אמצעי מועיל, אך אין להניח שהוא מייתר תמיד את זכות הנמען למסור סירוב בדרך שנקבעה בחוק. ברע״א 4704/20 בן-עמי נ׳ Facebook Ireland Ltd. (9.2.2021) הדגיש בית המשפט העליון את זכות הנמען לבחור את דרך הסירוב, לצד חובת תום הלב בהפעלת הזכות. במקרה שנדון לא נפסק פיצוי לנמען שהתעקש שלא להשתמש בלחצן הסרה פשוט בנסיבות שנקבעו, אך בית המשפט לא קבע כי לחצן ״הסר״ יכול להיות הדרך היחידה האפשרית בכל המקרים.

בת״ק (תביעות קטנות תל אביב-יפו) 36975-03-10 מור נ׳ אוניברסיטת תל אביב (19.8.2010), התקבלה תביעה בעקבות הודעות שנשלחו לאחר שהתובע ביקש להפסיק לקבלן. פסק הדין ממחיש כי הסכמה קודמת אינה מבטלת את זכותו של הנמען לחזור בו ממנה. מבחינת העסק, תיעוד הודעת ההסרה ומועד הטיפול בה חיוני לא פחות מתיעוד ההסכמה הראשונית.

שיווק בוואטסאפ, ברשתות חברתיות ובהודעות אוטומטיות

החוק אינו מעניק חסינות לערוץ פרסום רק משום שאינו דוא״ל או מסרון SMS רגיל. הודעה פרסומית הנשלחת ישירות לנמען ב-WhatsApp או במערכת מסרים אחרת עשויה להיכנס להגדרת הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בהתאם למאפייניה הטכנולוגיים ולנסיבות המשלוח. לכן יש לבדוק את תחולת סעיף 30א לפני הפעלת קמפיין ישיר ברשימת מספרי טלפון, גם אם המערכת מכנה אותו ״שיחת שירות״ או ״אוטומציה״.

לעומת זאת, מודעה שמוצגת באופן כללי בפיד, באנר באתר או פרסומת שהמשתמש נחשף אליה במהלך גלישה אינם בהכרח הודעה שנשלחה אליו באחת הדרכים המנויות בחוק. ההבחנה אינה נובעת מן המותג של הפלטפורמה אלא מאופן מסירת המסר. ייתכנו דרישות משפטיות אחרות לגבי הפרסום, לרבות הטעיה והגנת הפרטיות, גם אם מנגנון הפיצוי של סעיף 30א אינו חל על אותה פעולה.

במערכות שיווק אוטומטיות קיימת לעיתים הבחנה טכנית בין הודעות ״תפעוליות״ לבין הודעות ״שיווקיות״. הסיווג הפנימי אינו מכריע: הודעה על משלוח הזמנה יכולה להיות תפעולית, אך שרשור הודעות שנועד לגרום ללקוח לקנות מוצר נוסף עשוי להיחשב פרסום. לפני בניית רצף הודעות יש לבחון כל שלב, במיוחד כאשר הודעת הפתיחה נשלחת לאחר שהלקוח הותיר פרטים לצורך מטרה מוגדרת בלבד.

שיחות שיווקיות ומאגר ״אל תתקשרו אליי״

לצד חוק הספאם פועל הסדר נפרד בסעיפים 16א עד 16ג לחוק הגנת הצרכן, התשמ״א-1981, שנחקק בתיקון מס׳ 61 ועוסק בפניות שיווקיות טלפוניות. עוסק המבקש לבצע פנייה שיווקית לצרכן נדרש לבדוק אם מספרו רשום במאגר ״אל תתקשרו אליי״, בכפוף להוראות החוק ולחריגים הקבועים בו. ההסדר חל גם על שיחות באמצעי תקשורת אלקטרוניים במקרים שנקבעו בדין. פרטים על יישום ההסדר והחריגים מפורטים בתשובות הרשות להגנת הצרכן למפרסמים בנושא המאגר.

אין לערבב בין שני ההסדרים. הסכמה לדיוור אלקטרוני לפי סעיף 30א אינה בהכרח הסכמה תקפה לפנייה שיווקית למספר הרשום במאגר לפי חוק הגנת הצרכן, ולהפך. כאשר יש הסכמה נפרדת לפנייה שיווקית, יש לבדוק את הדרישות והתוקף שלה לפי חוק הגנת הצרכן. גם פנייה הנעשית במתכונת של שיחה באמצעות אפליקציה עשויה להיבחן לפי אופן הפנייה ותכליתה. מקור החובה כאן הוא הדין הצרכני, ולא עצם קיומו של מסרון לפי חוק הספאם.

פעילות שיווקית המשלבת מוקד טלפוני וקמפיין SMS צריכה אפוא לנהל שני מסלולי בדיקה: הרשאת הדיוור לפי סעיף 30א, ובדיקת הרשאת הפנייה הטלפונית והמאגר לפי חוק הגנת הצרכן. לעסק המוכר מוצרים מרחוק יש גם חובות גילוי וזכויות ביטול שאינן נובעות מחוק הספאם; הן מפורטות במדריך מסחר אלקטרוני ומכר מרחוק בישראל.

אחריות המפרסם, חברת השיווק וספק הדיוור

הגדרת ״מפרסם״ בסעיף 30א רחבה יותר מהגוף שלחץ בפועל על כפתור השליחה. היא עשויה לכלול גורם ששמו או מענו מופיעים בפרסומת לצורך רכישה, גורם שהפרסום מקדם את עסקיו או את מטרותיו, וכן גורם המשווק את המוצר או השירות עבור אחר. החוק מבחין בין אלה לבין גורם המבצע שיגור טכני בלבד במסגרת שירות תקשורת מן הסוג שהוחרג בהגדרה. לכן השימוש בחברת דיוור אינו מעביר באופן אוטומטי את כל האחריות המשפטית אליה, אך גם חברת שיווק פעילה אינה בהכרח חסינה מאחריות רק משום שפעלה עבור לקוח.

בהסכם עם משרד פרסום, חברת ניהול קמפיינים או ספק מערכת דיוור צריך להסדיר מי אחראי לקבלת הסכמה, לאימות תקפותה, לשמירת התיעוד וליישום בקשות הסרה. אם חברה רוכשת רשימת לידים, הסתמכות על הצהרה כללית של המוכר שהרשימה ״מאושרת לדיוור״ אינה תחליף לבירור למי ניתנה ההסכמה, לאילו מפרסמים ובאילו ערוצים. הסכמה שניתנה לגוף אחד אינה עוברת אוטומטית לכל גוף אחר שמשתמש באותה רשימה.

מנגנון השיפוי בין הספק ללקוח יכול לחלק ביניהם את עלות הטיפול בתביעות, אך אינו משנה כשלעצמו את זהות המפרסם לפי החוק או את זכויות הנמען. בהתקשרות מסחרית כדאי לקבוע גם חובת שיתוף פעולה במסירת תיעוד הרשמה, קבלת הודעות הסרה ושמירת היסטוריית הקמפיינים, שכן מידע זה עשוי להיות מכריע בהגנה מפני תביעה.

פיצויים על ספאם, תביעות קטנות ותובענות ייצוגיות

סעיף 30א(י) מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים לדוגמה, ללא הוכחת נזק, בסכום של עד 1,000 ש״ח בגין כל דבר פרסומת ששוגר ביודעין בניגוד לחוק. אין פירוש הדבר שכל הודעה מזכה אוטומטית בסכום המרבי. בית המשפט שוקל את הצורך באכיפה ובהרתעה, את עידוד מימוש הזכויות ואת היקף ההפרה. קיימות בחוק גם חזקות הנוגעות לידיעת המפרסם, ובין היתר ביחס לפרסומת שנשלחה לאחר שהנמען מסר הודעת סירוב.

ברע״א 2904/14 גלסברג נ׳ קלאב רמון בע״מ (27.7.2014) וברע״א 1954/14 חזני נ׳ הנגבי (4.8.2014), הדגיש בית המשפט העליון את התכלית ההרתעתית של הפיצוי ואת מקומו של הסכום המרבי כנקודת מוצא שבית המשפט רשאי להפחית ממנה לפי נסיבות המקרה. הנמען אינו חייב ככלל לצמצם את מספר ההפרות באמצעות הסרת עצמו מרשימה שהוא צורף אליה שלא כדין, אף שהתנהגותו ותום לבו עשויים להיות רלוונטיים להכרעה בפיצוי.

הדין מאפשר גם הגשת תובענה ייצוגית בתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס״ו-2006, אך במסלול זה אין פוסקים את הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק של עד 1,000 ש״ח להודעה. בת״א (מחוזי תל אביב-יפו) 1437/09 פלד נ׳ אול יו ניד בע״מ (11.6.2012), נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית לאחר שלא הונחה תשתית מספקת לנזק האישי והקבוצתי, אף שהייתה מחלוקת על חוקיות המשלוח. יש להבחין בין הוכחת הפרת סעיף 30א לבין עמידה בתנאים המיוחדים לאישור הליך ייצוגי.

לצורך בירור התביעה חיוני לשמר את ההודעה המקורית, מועד קבלתה, נתוני השולח, הודעות סירוב ותיעוד ההסכמות הנטענות. כאשר המפרסם מפעיל מערכת אוטומטית, ייתכן שניתן להראות באמצעות יומני המערכת אם ניתנה הסכמה, מתי הועברה בקשת הסרה ומדוע הודעה מסוימת נשלחה לאחריה. היעדר תיעוד עלול להקשות על הוכחת הטענות גם כאשר העסק סבור שפעל בתום לב.

ניהול דיוור ושיווק דיגיטלי בהתאם לחוק

הדרך להפחית חשיפה אינה מסתכמת בנוסח אחיד של ״אני מסכים לקבל פרסומות״. העסק צריך להבחין במערכותיו בין פרטים שנמסרו לקבלת שירות, פרטים שנאספו לצורך משא ומתן, נמענים שנתנו הסכמה מפורשת, לקוחות שהחריג שבסעיף 30א(ג) עשוי לחול עליהם ומי שביקשו הסרה. לכל קבוצה יש בסיס משפטי אחר לשליחת הודעות. כאשר תנאי החריג אינם מתועדים, אין להציג את הלקוח כאילו הסכים רק משום שביצע רכישה בעבר.

באתר ובטפסי לידים יש להתאים את נוסחי ההסכמה לערוצי הדיוור שבהם נעשה שימוש, ולשמור את גרסת הטופס שהוצגה בכל תקופה. במערכת CRM יש לוודא שבקשת הסרה מתעדכנת לפני משלוח חדש ושאינה נמחקת בעת ייבוא רשימה. הסכמים עם ספקי פרסום ודיוור צריכים להסדיר את מקור הרשימות, הרשאות השימוש, העברת נתוני ההסרה וחובת מסירת הראיות במקרה של מחלוקת.

שינוי מהותי בדרך איסוף הפרטים, הוספת ערוץ פרסום חדש או הרחבת השירותים המשווקים מחייבים בחינה מחדש של הבסיס למשלוח. אותו עסק יכול לשלוח הודעת שירות מותרת, הודעה שיווקית המותרת מכוח חריג הלקוח הקיים והודעה אחרת המחייבת הסכמה חדשה. ההבחנה צריכה להשתקף בפועל בתהליכי השיווק ולא רק בניסוח התקנון.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם