חברה שמטמיעה מערכת בינה מלאכותית בשירות הלקוחות שלה עשויה למסור לספק גישה לתכתובות, למסמכים מסחריים ולמידע אישי. אם המערכת גם מוסמכת להשיב ללקוחות, לשנות הזמנות או להפעיל שירותים אחרים, היא עלולה לבצע פעולות בעלות משמעות כספית ומשפטית. תנאי שימוש המתירים לספק להפעיל את המודל אינם עונים בהכרח על השאלות מי רשאי להשתמש במידע, מה יקרה כאשר המודל ישתנה ומי יישא בנזק של פעולה שגויה.
הסכמי בינה מלאכותית משלבים סוגיות של דיני מחשבים ואינטרנט, חוזים מסחריים, הגנת הפרטיות וקניין רוחני. ההסדרה הנדרשת משתנה בהתאם לפעילות: רכישת כלי AI קיים, פיתוח מערכת ייעודית, שילוב מודל באמצעות API, הפעלת סוכן אוטונומי או שימוש של עובדים בכלים חיצוניים. בכל אחת מן האפשרויות יש לברר מי שולט במידע ובפעולות המערכת, מי נותן את ההתחייבויות החוזיות ומה נותר בידי העסק כאשר ההתקשרות מסתיימת.
הסכם AI ייעודי, נספח להסכם SaaS או מדיניות שימוש
הסכם עם ספק AI אינו חייב להיות מסמך עצמאי. כאשר החברה רוכשת גישה למערכת קיימת, אפשר להסדיר את ההתקשרות בהסכם שירות ראשי, במסמך הזמנה ובנספחים הנוגעים לעיבוד מידע, לסודיות ולשימוש בבינה מלאכותית. ההסדרים הרגילים של הסכם SaaS ושירותי ענן ממשיכים להיות רלוונטיים לתשלום, לזמינות השירות, לתמיכה ולסיום המנוי. אלא שמערכת AI מוסיפה שאלות שלא בהכרח מקבלות מענה בהתחייבות לספק גישה לתוכנה: האם מותר להשתמש בקלט לשיפור המודל, האם התוצאות ניתנות לשחזור, והאם הספק יכול להחליף מודל באופן המשנה את איכות השירות.
כאשר הספק נדרש לפתח מערכת, לאמן מודל או ליצור רכיב ייעודי עבור הלקוח, יש להגדיר בנפרד את העבודה המוזמנת, נתוני האימון, אמות המידה לקבלת התוצר והזכויות ברכיבים שפותחו. שאלות אלה מצטרפות לסוגיות הנדונות בהסכם פיתוח תוכנה, אך אינן מסתיימות במסירת הקוד: מערכת מבוססת מודל עשויה להשתנות גם לאחר השלמת הפיתוח, בעקבות עדכונים, אימון נוסף או החלפה של ספק המודל.
התקשרות מסוג אחר נוצרת כאשר החברה אינה רוכשת מערכת AI בעצמה, אלא מאפשרת לעובדיה או לספקיה להשתמש בכלים חיצוניים. במקרה כזה לא תמיד ניתן לנהל משא ומתן על תנאי ספק השירות. ההגנה המעשית מחייבת להגדיר בהסכמי העבודה והשירותים ובמדיניות פנימית איזה מידע מותר להזין, אילו תוצרים מחייבים בדיקה ומי רשאי לאשר שימוש בכלי חדש.
הדין הישראלי והרגולציה שחלה על שימוש ב-AI
בישראל אין כיום חוק רוחבי אחד המסדיר את כל השימושים העסקיים בבינה מלאכותית. הזכויות והחובות נגזרות, בין היתר, מדיני החוזים, חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981, חוק זכות יוצרים, התשס״ח-2007, חוק עוולות מסחריות, התשנ״ט-1999, ומדיני הנזיקין והצרכנות ככל שהם חלים על הפעילות. בתחום מפוקח עשויות לחול הוראות ענפיות נוספות. מסמך המדיניות הממשלתי משנת 2023 מעדיף בשלב זה אסדרה ענפית ומפרט עקרונות לשימוש אחראי, אך אינו יוצר כשלעצמו מערכת התחייבויות חוזיות אחידה לכל החברות הפרטיות.
תיקון מס׳ 13 לחוק הגנת הפרטיות, שנכנס לתוקף באוגוסט 2025, עדכן את ההגדרות והרחיב את מנגנוני האכיפה. חברה שמעבירה מידע אישי לספק AI צריכה לבחון את מטרת השימוש ואת חלוקת התפקידים בינה לבין הספק לפי הפעילות בפועל, ולא רק לפי הכינויים שניתנו לצדדים בהסכם. טיוטת ההנחיה שפרסמה הרשות להגנת הפרטיות באפריל 2025 מבהירה את עמדתה לגבי תחולת דיני הפרטיות על שלבי פיתוח, אימון והפעלה של מערכות AI. מדובר במסמך שפורסם להערות הציבור, ולא בחקיקה חדשה.
פעילות באיחוד האירופי מחייבת בדיקה נפרדת של תקנת הבינה המלאכותית האירופית, EU AI Act, ושל ה-GDPR ככל שמעובד מידע אישי בתחולתו. תקנת ה-AI מבחינה בין ספק מערכת לבין מי שמפעיל אותה, ובין מערכות מסוגים וברמות סיכון שונות. תחולתה עשויה להגיע גם לגורמים מחוץ לאיחוד, למשל כאשר ספק משווק שם מערכת או כאשר נעשה באיחוד שימוש בפלט של מערכת בהתאם לתנאי סעיף 2. עצם השימוש של חברה ישראלית במוצר של ספק אירופי אינו מוכיח שכל הוראות התקנה חלות עליה. בהסכם בינלאומי יש להגדיר מי נושא בכל חובת ציות שחלה על פעילותם של הצדדים, ומי מספק את המידע והתיעוד הנדרשים לצורך קיומה.
בדיקת ספק AI והזכויות שהוא עצמו קיבל
ספק שמציג את המוצר כפתרון בינה מלאכותית עשוי לפתח את הממשק בלבד ולהסתמך על מודל של חברה אחרת, שירות אחסון של ספק נוסף וכלים חיצוניים לחיפוש ולהפעלת פעולות. הלקוח צריך לזהות את הגורמים בשרשרת השירות ולהבחין בין התחייבות של הספק הישיר לבין תנאים המוכתבים לו בידי מפעיל מודל הבסיס. הבדיקה נוגעת גם לזהות הגורם שמקבל את המידע, למקום עיבודו וליכולת של ספקי המשנה לשמור אותו או להשתמש בו.
לפני ההתקשרות יש לבדוק את תנאי ספק המודל, הגבלות השימוש, המסמכים המתארים את יכולות המערכת ואת מנגנוני האבטחה, וכן את האפשרות לקבל תיעוד של שינויים במוצר. כאשר הספק מציע שימוש מסחרי בתוצרים או מתחייב לשפות בגין הפרת זכויות, יש לברר אם בידיו רישיונות והתחייבויות מתאימים מספקי הטכנולוגיה והרכיבים שעליהם הוא מסתמך. התחייבות של מתווך טכנולוגי ללא כיסוי מתאים במעלה שרשרת האספקה מותירה את הלקוח חשוף גם אם נוסחה באופן רחב בהסכם.
יש הבדל בין שירות שבו המודל מופעל בסביבה המיועדת ללקוח לבין שירות ציבורי שבו נתונים נשלחים לתשתית משותפת. המונחים ״Enterprise״, ״Private״ או ״Dedicated״ אינם מבהירים כשלעצמם אם הקלט משמש לאימון, מי יכול לעיין בו, אם נשמרים יומני שימוש או אילו שירותים חיצוניים מקבלים אליו גישה. ההסכם צריך לקבוע את ההרשאות וההגבלות עצמן.
מידע שהלקוח מזין למערכת ואימון מודלים
הסוגיה החוזית הרגישה ביותר היא ההפרדה בין עיבוד מידע לצורך אספקת השירות לבין שימוש עצמאי של הספק באותו מידע. לצורך מתן השירות עשוי הספק לעבד מסמכים, הוראות משתמשים, נתוני לקוחות ותוצאות ביניים. מכאן לא נובעת הרשאה להשתמש בהם לאימון מודלים כלליים, לבדיקת מוצרים חדשים או לצורכי לקוחות אחרים. אם שימושים נוספים מותרים, ההסכם צריך להגדיר במדויק את מטרתם, את סוגי המידע ואת היקף ההרשאה.
ההגדרה החוזית של מידע לקוח צריכה להתייחס לא רק לקבצים המועלים למערכת, אלא גם לפרומפטים, לשיחות, לתוצאות חיפוש, ללוגים, למאגרי ידע שהמערכת שולפת מהם מידע ולנתונים הנגזרים מן השימוש. במערכת המשלבת מאגר מסמכים חיצוני עם מודל שפה, כגון מערכת המבוססת על שליפה ממאגר ידע, המידע עשוי להישמר בכמה רכיבים שונים, לרבות מאגרי אינדקס וייצוגים וקטוריים. יש לברר מה נשמר בכל רכיב, למי יש גישה אליו ומה נמחק עם סיום השירות.
התחייבות כללית שהספק לא ״ימכור מידע״ אינה שקולה לאיסור אימון. גם התחייבות שלא לאמן את מודל הבסיס אינה מכסה בהכרח שימוש בדוגמאות לקוח לשיפור מנגנוני דירוג, בדיקות איכות או פיתוח תכונות חדשות. אפשר להסדיר איסור על שימוש כזה ללא הרשאה מפורשת, מנגנון אישור לשימושים חדשים, הגבלת גישה של בודקים אנושיים וחובת מחיקה של מידע שנשמר לצורכי תפעול. אם הספק מבקש להשתמש בנתונים מצרפיים או מותממים, נדרש להגדיר מה נחשב למידע שאינו מאפשר זיהוי ומה מונע שילוב נתונים שבאמצעותו ניתן לזהות מחדש אדם או לחשוף סוד מסחרי.
בהיבט של פרטיות, הסכמת החברה להתיר לספק שימוש נוסף בנתונים אינה מחליפה את הבסיס המשפטי הדרוש לעיבוד מידע אישי של לקוחותיה או עובדיה. נוסף על כך, זכות חוזית לקבל מחיקה של קבצים אינה מבטיחה שניתן להסיר באופן נקודתי השפעה של מידע שכבר שימש לאימון מודל. כאשר אימון על מידע לקוח מותר, יש להסדיר מראש את מטרותיו, את היקפו ואת המגבלות הטכנולוגיות על מחיקה או הפרדה לאחר מכן.
פרטיות, סודות מסחריים ואבטחת מידע
העברת מידע אישי למערכת AI מחייבת לבחון את חובות בעל השליטה במאגר המידע ואת מעמדו של הספק כגורם המעבד מידע עבורו, ככל שאלה אכן תפקידיהם לפי החוק. תקנה 15 לתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע״ז-2017, מחייבת בנסיבות הנקובות בה בדיקת סיכוני מיקור חוץ והסדרה של מטרות העיבוד, הפעולות המותרות, אבטחת המידע, דיווח על אירועים, החזרת המידע והשמדתו. התניה בחוזה שלפיה ״האחריות לפרטיות חלה על הלקוח בלבד״ אינה פוטרת את הספק מחובות שחלות עליו מכוח הדין. להוראות הנוגעות ליידוע משתמשים ולמטרות השימוש במידע ראו את המדריך מדיניות פרטיות באתר.
אם המערכת מקבלת קוד מקור, הצעות מחיר, רשימות לקוחות או מסמכי מחקר, היא עשויה לקבל גם סודות מסחריים. במקרה כזה דרושה התחייבות סודיות המתאימה לאופי השירות, לרבות הגבלת השימוש במידע, התחייבויות כלפי עובדי הספק וספקי המשנה, קביעת הרשאות גישה ואיסור על חשיפת מידע של לקוח אחד בפני לקוח אחר. עצם ההגדרה של מידע כ״סודי״ בחוזה אינה מייתרת את הצורך לנקוט אמצעים מעשיים לשמירתו.
הסכם השירות צריך לקבוע כיצד מודיעים על חשד לאירוע אבטחה, כיצד משמרים יומני פעילות ומי נושא בעלות החקירה והטיפול. חובת דיווח של ספק ללקוח במועד קצר עשויה להיות חיונית כדי שהלקוח יוכל לעמוד בחובותיו כלפי הרשות להגנת הפרטיות. הסדרים אלה מוצגים בהרחבה במדריך אבטחת מידע ואירועי סייבר; בחוזה AI יש להוסיף אליהם את הסיכון לחשיפה דרך הפרומפטים, התוצרים ומנגנוני השליפה והכלים המחוברים למודל.
זכויות במודל, בהתאמות ובתוצרי הבינה המלאכותית
בהסכם AI נדרש להבחין בין מודל בסיס קיים, רכיבי תוכנה שהספק פיתח, התאמות שבוצעו עבור הלקוח, מאגרי המידע ששימשו להתאמה ותוצרים שהמערכת מפיקה במהלך השימוש. תשלום עבור הטמעת מערכת אינו מקנה ללקוח בהכרח בעלות במודל או בפרמטרים שלו, כשם שזכות שימוש בשירות אינה מקנה אוטומטית זכות להעביר את המודל למפעיל אחר. כאשר הלקוח מממן אימון או התאמה ייעודיים, יש להסדיר במפורש את זכויות השימוש, התחזוקה, המסחור והמעבר ביחס לרכיבים שנוצרו.
גם בנוגע לתוצרים יש להפריד בין הרשאה חוזית להשתמש בפלט לבין קיומה של זכות יוצרים מוגנת. ספק יכול להתיר שימוש מסחרי בתוצאה שהתקבלה, אך אינו יכול להבטיח בלעדיות משפטית בתוצר שאין לגביו זכות יוצרים או הבטחה שתוצאה דומה לא תופק עבור משתמש אחר. שאלת ההגנה על יצירה שנוצרה בסיוע אדם, הבעלות של מעסיק או מזמין והזכויות בתוכן של ספק חיצוני נדונות במדריך בעלות בתוצרי בינה מלאכותית בעסקים. בהסכם הנוכחי השאלה היא אילו זכויות שימוש הספק מתחייב להעמיד ללקוח ומהם החריגים להתחייבות.
סיכון נפרד נוגע להפרת זכויות של צדדים שלישיים, למשל כאשר פלט כולל חומר מוגן שהשימוש בו אינו מותר או כאשר ספק המודל השתמש בחומרים ללא הרשאות מתאימות. האחריות אינה נגזרת רק מהשאלה מי הפעיל את המערכת. יש לבחון את מקור החומר, את תנאי השירות ואת פעולות המשתמש. לכן סעיף השיפוי צריך להבחין בין תביעה הנובעת מהטכנולוגיה שסיפק הספק לבין תביעה הנובעת מחומר שהלקוח הזין או משימוש החורג מההוראות. ניתוח נפרד של היבטי ההפרה מצוי במאמר בינה מלאכותית והפרת זכויות יוצרים.
מדדי ביצועים, בדיקות קבלה והחלפת מודל
במערכת AI לא די בהתחייבות כללית לכך שהשירות יהיה ״מדויק״ או ״אמין״. כאשר המערכת מסווגת פניות, מפיקה מסמכים או ממליצה על פעולות, יש לקבוע מהו השימוש המוסכם, באילו נתונים תיבדק המערכת, כיצד נמדדות שגיאות ומהו שיעור הכשל שהלקוח מוכן לקבל. התחייבות שהמערכת לא תטעה לעולם אינה מדד ביצוע ישים; לעומתה, בדיקה על קבוצת מקרים מוסכמת, תיעוד סוגי הטעויות ומנגנון תיקון מאפשרים לברר אם הספק עמד בהתחייבותו.
בשלב ההטמעה אפשר לקבוע מבחני קבלה נפרדים לתפקוד הממשקים, למענה על תרחישים מסוימים, לטיפול במידע חסר ולהעברת החלטות לאישור אנושי. לאחר העלייה לאוויר נדרשים לעיתים בדיקות חוזרות, משום שאיכות התוצאות עשויה להשתנות עם עדכון המודל, שינוי מאגר הידע או שינוי התנהגות המשתמשים. יש להגדיר באילו מצבים נדרש הספק להודיע על שינוי מהותי, מתי מותר ללקוח לסרב לשינוי, ומהו הסעד אם גרסה חדשה אינה עומדת במדדים שהוסכמו.
שירות AI עשוי לכלול כמה שכבות שהזמינות שלהן נמדדת אחרת: שרת המודל, מאגרי הידע, ממשקי API ומנגנון הפעלת הכלים. מדד זמינות רגיל אינו מגלה אם המערכת פעלה אך סיפקה תוצאות שאינן עומדות בדרישות המקצועיות. לכן יש להפריד בין התחייבויות זמינות ותמיכה לבין התחייבויות בדבר איכות ביצוע, אבטחה ותקינות פעולות.
סוכני AI אוטונומיים: הרשאות לבצע פעולות בשם העסק
מערכת המספקת תשובה למשתמש יוצרת מערך סיכונים שונה ממערכת המורשית לשלוח הצעות מחיר, לזכות לקוח, למחוק רשומה או לבצע רכישה. כאשר סוכן AI מחובר למערכות הארגון, טעות בפירוש הוראה או מניפולציה באמצעות תוכן שהסוכן קרא עלולות להפוך מפלט שגוי לפעולה בעלת תוצאה כספית. בהסכם יש להגדיר אילו מערכות הסוכן רשאי להפעיל, באילו נתונים מותר לו לשנות מידע, מהן תקרות הפעולה שלו ואילו פעולות מחייבות אישור של אדם מוסמך.
מנגנון אישור אנושי צריך להיות מותאם לפעולה עצמה. אישור חד-פעמי של מנהל להפעיל את המערכת אינו שקול לאישור עסקה חריגה או להעברת מידע רגיש. רצוי להסדיר גם אפשרות להשבית הרשאות במהירות, לתעד את ההוראות שניתנו לסוכן ואת הפעולות שביצע, ולשחזר את רצף ההחלטות לאחר אירוע. כאשר לספק יש גישה לעדכן את הוראות ההפעלה של הסוכן, יש לקבוע באילו תנאים הוא רשאי לשנות את גבולות הפעולה.
אין הצדקה חוזית לפטור אוטומטי של הספק מאחריות לכל פעולה רק משום שנעשתה בידי ״בינה מלאכותית״. באותה מידה, הספק אינו יכול לשלוט בכל החלטה של עובד הלקוח שנתן למערכת הרשאות בלתי מוגבלות. חלוקת האחריות צריכה להתייחס ליכולת של כל צד למנוע את הסיכון: תכנון מנגנוני ההרשאה, איכות מנגנוני הבקרה, בחירת היישומים המחוברים למערכת והפעלתה בפועל.
אחריות לתוצאות שגויות, שיפוי והגבלת אחריות
סעיף אחריות בהסכם AI צריך להבחין בין כשל של המערכת לעמוד בתיאור השירות לבין נזק הנובע מהסתמכות בלתי מבוקרת של הלקוח על המלצה. אם הספק התחייב שהמערכת בודקת מסמכים לפי כללים מוגדרים, השאלה אינה רק אם התוצאה הייתה שגויה אלא אם הופרו אותם כללים והאם ההפרה גרמה לנזק. אם הלקוח בחר להשתמש בכלי שנועד לסיוע בכתיבה לצורך הכרעה אוטומטית בזכאות להטבה, יש לבחון האם השימוש נכלל במטרה החוזית המותרת ומה ידעו הצדדים על אופן ההפעלה.
תקרת אחריות המחושבת לפי דמי המנוי עשויה להיות מתאימה לתקלה זמנית בשירות, אך לא בהכרח משקפת חשיפה כתוצאה מדליפת מידע אישי, הפרת סודיות או תביעת קניין רוחני. אפשר לקבוע תקרות נפרדות לסיכונים שונים, להחריג מהן הפרות מסוימות או להסדיר שיפוי ייעודי בגין תביעות צדדים שלישיים. משא ומתן ענייני יתייחס גם לסעדים שאינם פיצוי כספי, כגון תיקון ליקוי, הפסקת עיבוד אסור, מחיקת מידע ושיתוף פעולה בהגנה מפני תביעה.
יש לבחון במפורש את תחולת השיפוי כאשר התוצאה השגויה נגרמה משילוב גורמים: נתוני לקוח שגויים, מודל בסיס חיצוני, רכיב צד שלישי או שינוי שביצע ספק לאחר ההטמעה. התחייבות גורפת של הספק לשפות בגין ״כל נזק הקשור ל-AI״ עלולה להתברר כחסרת משמעות אם ההסכם כולל חריג רחב המוציא כמעט כל שימוש מעשי מתחולתה. מנגד, הטלת מלוא הסיכון על הספק אינה תחליף לאחריות הלקוח להגדיר את היישום, להגביל הרשאות ולבדוק תוצרים במקומות שבהם השליטה מצויה בידיו.
חובות כלפי רגולטור או אדם שהמידע שלו נפגע אינן נעלמות בשל חלוקת אחריות בהסכם בין הספק ללקוח. אפשר להסדיר בין הצדדים את חלוקת העלויות וההתנהלות ביניהם, אך לא לשנות באמצעות חוזה את זהותו של הגורם שעליו מטיל הדין חובה ישירה.
מדיניות שימוש בבינה מלאכותית לעובדים ולספקים
גם ארגון שאינו מפתח מערכות AI נדרש להחליט כיצד עובדיו רשאים להשתמש בכלים כאלה. עובד עשוי להזין למערכת חיצונית הצעת מחיר חסויה, קטע קוד של לקוח או פרטים של מועמד לעבודה כדי לקבל סיכום או המלצה. לפני השימוש יש לבחון את תנאי השירות ואת ההרשאות שניתנו לספק, שכן הוראות סודיות בהסכם העבודה אינן מבטיחות שהמערכת החיצונית כפופה לאותן התחייבויות.
מדיניות פנימית אפקטיבית צריכה לקבוע אילו כלים מאושרים לשימוש, אילו סוגי מידע אין להזין, מתי נדרש אישור לשימוש בכלי חדש, כיצד בודקים תוצרים לפני מסירה ללקוח ומי אחראי לתיעוד ולהסרת גישה של עובד. כאשר העסק משתמש במערכת לקבלת החלטות הנוגעות לאנשים, צריך להגדיר גם את מעורבות הגורם האנושי, את האפשרות לתקן מידע שגוי ואת תהליך הבירור במקרה של תלונה. אין הכרח שכל שימוש בכלי עזר לכתיבה יעבור אישור משפטי; מדיניות שמבחינה בין שימושים לפי רמת סיכון תוכל לפעול גם בפועל.
הסדר דומה נדרש בהסכמים עם נותני שירותים. ספק תוכן או מפתח עצמאי עשוי להשתמש במערכות AI בלי שהמזמין מודע לכך, כאשר הוא מעביר אליהן מידע של החברה או יוצר תוצר שזכויות השימוש בו אינן ברורות. יש לקבוע האם שימוש כזה מותר, מהן מגבלותיו, והאם על הספק לגלות שנעזר ב-AI לצורך עבודה מסוימת. ההתחייבות צריכה להתייחס לסיכון שעליו מבקשים להגן, ולא להסתפק באיסור גורף שמנותק מצורכי הפרויקט.
סיום ההתקשרות, מחיקת מידע ומעבר לספק אחר
הזכות להפסיק מנוי אינה מבטיחה שהלקוח יוכל להמשיך להפעיל את התהליך העסקי שנבנה סביב המערכת. לפני ההתקשרות יש לברר האם אפשר לקבל בחזרה נתוני מקור, היסטוריית עבודה, תוצרים, הוראות מערכת, תבניות וקובצי תצורה בפורמט שימושי. לעומת זאת, מודל בסיס מסחרי או משקולות של מודל שהספק אינו בעליהן לא בהכרח יהיו ניתנים להעברה. אם מעבר כזה חשוב לעסק, יש להגדיר אותו כדרישה בהליך הרכש ולא להניח שזכות כללית לייצוא נתונים תספיק.
כאשר נעשתה התאמה ייעודית של מודל לנתוני החברה, יש להבחין בין הנתונים ששימשו להתאמה לבין התוצר הטכנולוגי שנוצר בעקבותיה. הסכם יכול לקבוע מי רשאי להשתמש בהתאמה לאחר סיום ההתקשרות, מה יימסר ללקוח ומה יישאר אצל הספק. אם מדובר בשירות המשלב כמה ספקים, יש להסדיר גם שיתוף פעולה במעבר, ניתוק ממשקים וביטול הרשאות למערכות החברה.
חובת מחיקה צריכה לכלול את העותקים שהספק ממשיך לשמור, את תקופות השמירה לצורכי גיבוי ותיעוד ואת חובת ההודעה על השלמת הפעולות. כאשר הספק הורשה לאמן מודל כללי באמצעות מידע הלקוח, יש להבחין מראש בין מחיקת נתוני המקור לבין האפשרות והחובה להסיר את השפעתם מן המודל. הסדרה מפורטת של נקודת היציאה מאפשרת ללקוח להעריך מראש את עלות המעבר ואת התלות האמיתית שנוצרת בספק.
