אבטחת מידע ואירועי סייבר: חובות משפטיות, דיווח ואחריות בישראל

מתקפת כופרה יכולה להשבית מערכת מחשוב בלי להוציא ממנה קובץ אחד. חדירה לחשבון של עובד יכולה לחשוף מאגר לקוחות גם כאשר לא נגרם נזק למערכות. בשני המקרים נדרשת תגובה טכנולוגית, אך החובות המשפטיות אינן זהות: הן תלויות בסוג המידע שנפגע, ברמת האבטחה החלה על המאגר, בזהות הגורם האחראי ובפעולות שבוצעו במידע.

אבטחת מידע ואירועי סייבר מצויים במפגש שבין דיני מחשבים ואינטרנט, דיני הגנת הפרטיות והמשפט המסחרי. החובה להגן על מידע אישי נובעת מן הדין גם לפני שהתרחשה תקיפה, בעוד שהגנה על קוד מקור, מידע עסקי ומערכות תפעוליות עשויה לנבוע מהסכמים ומדינים נוספים. לאחר אירוע נדרשות הכרעות נפרדות לגבי בלימת הפגיעה, שימור ראיות, דיווח לרשויות, הודעה ללקוחות ואחריות לנזקים.

חובות אבטחת מידע לפי הדין הישראלי

המסגרת העיקרית להגנה על מידע אישי בישראל היא חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981, ותקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע״ז-2017. התקנות מחייבות אמצעי אבטחה ארגוניים וטכנולוגיים ביחס למאגרי מידע, ואינן מסתפקות בהצהרה כללית של בעל המאגר שהוא שומר על פרטיות לקוחותיו. הן חלות גם על מאגר שאינו חייב ברישום. לכן, העובדה שעסק אינו נדרש לרשום את מאגר הלקוחות שלו אינה פוטרת אותו מקיום חובות האבטחה.

תיקון מס׳ 13 לחוק הגנת הפרטיות, שנכנס לתוקף ביום 14 באוגוסט 2025, שינה את הגדרות החוק, צמצם את חובת הרישום, הסדיר חובות נוספות והרחיב את כלי האכיפה של הרשות להגנת הפרטיות. לצורך החלת התקנות יש לבחון את הגדרות המאגר והמידע האישי לפי הדין העדכני, ולא להסתמך על הקריטריונים הישנים של חובת הרישום. מידע אישי עשוי להימצא במערכות ניהול לקוחות, בתיקי עובדים, בפלטפורמות שירות, במאגרי משתמשים ובמערכות ענן. מידע עסקי שאינו מידע אישי עשוי לקבל הגנה משפטית מכוח חוזים, דיני סודות מסחריים וחובות אחרות, גם אם תקנות אבטחת המידע אינן חלות עליו בשל תוכנו.

לצד הוראות האבטחה קיימות חובות של יידוע, שימוש במידע למטרות מותרות וזכויות עיון ותיקון. אלה נידונות בנפרד במדריך מדיניות פרטיות באתר. ההבחנה מעשית: מדיניות פרטיות מתארת כיצד נעשה שימוש במידע; תקנות אבטחת המידע מחייבות לבחון כיצד המידע מוגן בפועל.

רמת האבטחה קובעת את היקף החובות

התקנות מבחינות בין מאגרים ברמת אבטחה בסיסית, בינונית וגבוהה, וקובעות הסדרים מיוחדים גם למאגר המנוהל בידי יחיד העומד בתנאיהן. הסיווג אינו נקבע לפי תחושת הסיכון של מנהל המחשוב. יש לבדוק את מטרות המאגר, סוגי המידע הכלולים בו, מאפייני בעליו, היקף המידע ומספר בעלי הרשאות הגישה, בהתאם לתוספות לתקנות. מאגר המכיל מידע רגיש על לקוחות רבים עשוי להיות כפוף לחובות שונות ממאגר מצומצם של פרטי קשר עסקיים.

תקנה 2 מחייבת מסמך הגדרות מאגר, המתאר בין היתר את מטרות השימוש במידע, סוגיו, העברות מידע אל מחוץ לגבולות המדינה וסיכוני אבטחה מרכזיים. תקנה 4 מחייבת נוהל אבטחת מידע; תקנות נוספות עוסקות במיפוי מערכות, הרשאות, זיהוי משתמשים, בקרה על גישה, אבטחה פיזית, תקשורת ומיקור חוץ. עצם קיומם של מסמך ונוהל אינו מוכיח שהארגון עומד בדין אם ההרשאות במערכות בפועל שונות מאלה שנקבעו בהם.

במאגרים ברמת אבטחה בינונית או גבוהה קיימת, בין היתר, חובה לערוך ביקורת פנימית או חיצונית אחת ל-24 חודשים לפחות, בהתאם לתקנה 16. ברמת אבטחה גבוהה נדרשים גם סקר סיכונים ומבדקי חדירה במועדים הקבועים בתקנה 5, ככלל אחת ל-18 חודשים לפחות. תוצאות הבדיקות מחייבות התייחסות לליקויים שהתגלו; דוח שנותר ללא טיפול אינו משלים את חובת הבקרה. להוראות המפורטות ראו את המדריך ליישום תקנות אבטחת המידע של הרשות להגנת הפרטיות.

היערכות משפטית וארגונית לפני אירוע סייבר

ארגון שמחזיק מידע אצל כמה ספקים צריך לדעת מי יכול לגשת לכל מערכת, מי רשאי להעתיק נתונים ומי מוסמך להפסיק את פעילותה במקרה חירום. הסדרת הרשאות לפי תפקיד, ביטול גישה של עובד שסיים את עבודתו, מנגנוני אימות ובקרת גישה אינם רק אמצעי אבטחה מקובלים; ביחס למאגרי מידע חלות עליהם הוראות מפורשות בתקנות. במאגרים ברמות האבטחה הרלוונטיות נדרשים גם תיעוד גישות ושמירת נתוני אבטחה לפרקי הזמן שנקבעו בדין.

נוהל טיפול באירוע צריך לקבוע מי מקבל דיווח ראשוני, מי מוסמך להורות על ניתוק מערכות או על שחזור נתונים, כיצד משמרים יומני מערכת ואילו גורמים מחליטים על פנייה לרגולטור. תקנה 11 מחייבת תיעוד אירועי אבטחה וקביעת הוראות להתמודדות עמם בנוהל האבטחה. במאגרים ברמת אבטחה בינונית יש לקיים דיון תקופתי באירועי אבטחה לפחות אחת לשנה, וברמת אבטחה גבוהה לפחות אחת לרבעון, לצורך בחינת הצורך בעדכון הנהלים.

יש להבחין גם בין ממונה על אבטחת מידע לבין ממונה על הגנת הפרטיות. אלה תפקידים שונים שמקור חובת המינוי והסמכויות שלהם אינו זהה. תיקון 13 קבע חובת מינוי ממונה על הגנת הפרטיות לגופים המנויים בחוק, ולא לכל עסק בישראל. ארגון הנדרש למנות ממונה צריך להסדיר את עבודתו מול ההנהלה, הגורמים הטכנולוגיים והיועץ המשפטי בלי להניח שהמינוי מעביר אליו את אחריות הארגון לקיום הוראות הדין.

מתי תקיפת סייבר נחשבת לאירוע אבטחת מידע

אירוע סייבר עשוי להתבטא בגניבת סיסמה, בהתחזות למשתמש, בהצפנת קבצים, בהשחתת אתר, בהעברת מידע החוצה או בהשבתת שירות. תקנות אבטחת המידע מגדירות אירוע אבטחה בזיקה לפגיעה בשלמות המידע או לשימוש במידע ללא הרשאה או בחריגה ממנה. השאלה המשפטית אינה אם האירוע כונה בתחקיר ״מתקפת סייבר״, אלא מה אירע למידע שבמאגר ולמערכות המאפשרות גישה אליו.

למשל, אם עובד הורשה לצפות בנתוני לקוחות לצורך טיפול בהזמנות אך הוריד אותם לצורך שימוש פרטי, עשויה להתעורר שאלת שימוש בחריגה מהרשאה גם בלי חדירה חיצונית למערכת. אם מתקפת כופרה הצפינה מידע והפכה אותו לבלתי נגיש, הרשות להגנת הפרטיות רואה בכך אפשרות לפגיעה בשלמות המידע, גם כאשר טרם נמצאה ראיה להעתקתו אל מחוץ לארגון. לעומת זאת, ניסיון חדירה שנחסם בלי שניתנה גישה למידע אינו שקול אוטומטית לאירוע אבטחה חמור החייב בדיווח.

סיווג האירוע מחייב לברר אילו מאגרים נפגעו, מהי רמת האבטחה החלה עליהם, אילו הרשאות נוצלו, אם נחשף מידע אישי, אם נוצר עותק ממנו ואם נפגעה שלמותו. היעדר ודאות לגבי מלוא היקף החדירה אינו מצדיק להניח שלא נוצרה חובת דיווח, במיוחד במאגר ברמת אבטחה גבוהה.

הפעולות הראשונות לאחר גילוי האירוע

התגובה הראשונה צריכה לשלב עצירת הפגיעה עם שמירת האפשרות לברר מה התרחש. ניתוק שרת שנפגע, חסימת חשבון או החלפת סיסמאות עשויים להיות חיוניים; מחיקת קבצים או התקנה מחדש של מערכת בלי שימור ממצאיה עלולות למחוק גם את הראיות הדרושות לזיהוי התוקף, לקביעת היקף החשיפה ולהליך משפטי עתידי. יש לתעד מתי זוהה האירוע, אילו פעולות בוצעו, מי הורה עליהן ומהו המידע שהיה זמין לכל מקבל החלטה.

כאשר מעורבים ספקי ענן, חברות תגובה לאירוע או מבטח סייבר, יש לברר מיד מי מחזיק בלוגים ובנתוני הגישה, לכמה זמן הם נשמרים ומי מוסמך לדרוש את שימורם. חוות דעת טכנולוגית הנערכת לצורך בירור עובדתי אינה הופכת באופן אוטומטי למסמך חסוי רק מפני שעורך דין מעורב בהזמנתה. יש להסדיר מראש את מטרות הבדיקה, אופן התיעוד והעברת הממצאים.

במתקפת כופרה עשויה להתעורר דרישה לתשלום בתמורה למפתח פענוח או להבטחה שלא לפרסם מידע. תשלום אינו מבטיח שהמידע יימחק או שלא ייעשה בו שימוש נוסף. לפני החלטה יש לברר את זהות מקבל התשלום ככל שניתן, מגבלות משפטיות הנוגעות לתשלום, תנאי הביטוח, האפשרות לשחזר את המערכות וההשפעה על שימור הראיות.

חובת דיווח לרשות להגנת הפרטיות והודעה לנושאי המידע

תקנה 11(ד)(1) מחייבת הודעה מיידית לרשות להגנת הפרטיות על אירוע אבטחה חמור במאגר ברמת אבטחה בינונית או גבוהה, וכן דיווח על הצעדים שננקטו בעקבותיו. חובת הדיווח חלה על בעל השליטה במאגר ועל המחזיק במאגר, בהתאם להוראות התקנות; לפי עמדת הרשות, דיווח של אחד מהם על אותו אירוע מקיים את חובת הדיווח המשותפת, אך אינו פוטר את הגורמים האחרים מטיפול באירוע ומקיום יתר חובותיהם.

סף הדיווח משתנה לפי רמת האבטחה. במאגר ברמת אבטחה בינונית הוא מתייחס, בין היתר, לשימוש בלתי מורשה בחלק מהותי מן המאגר או לפגיעה בשלמות המידע בחלק מהותי ממנו. במאגר ברמת אבטחה גבוהה הסף מחמיר: לפי פרשנות הרשות, גם כניסה לא מורשית למערכות המאגר שהעניקה גישה למידע עשויה לחייב דיווח, בלי להמתין להוכחה שהמידע הועתק או נמסר בפועל. את ההבחנה והדוגמאות מפרט דף הדיווח הרשמי על אירוע אבטחה חמור.

הדין הישראלי אינו קובע לכל הארגונים פרק זמן אחיד של 72 שעות לדיווח לרשות. כאשר התקיימו התנאים לדיווח לפי תקנה 11, הדרישה היא לדווח באופן מיידי. אפשר למסור בדיווח הראשוני את העובדות הידועות באותו שלב ולהשלים פרטים בעקבות החקירה. המתנה עד להפקת דוח פורנזי סופי עלולה שלא להתיישב עם החובה. עצם הדיווח למשטרה או למערך הסייבר הלאומי אינו מחליף את הדיווח לרשות להגנת הפרטיות.

הודעה לכל אדם שהמידע שלו עלול היה להיחשף אינה חובה גורפת בכל אירוע. תקנה 11(ד)(2) מסמיכה את הרשות, בתנאים הקבועים בה, להורות על הודעה לנושאי מידע העלולים להיפגע. חובת הודעה עשויה לנבוע גם מהסכם עם לקוח, מהוראות של רגולטור ענפי או מדין זר החל על הפעילות. משום כך יש להבחין בין דיווח לרשות, הודעה לנושאי המידע ועדכון לקוחות עסקיים, ולא למסור הודעה פומבית בלתי מבוססת המתארת דליפה שטרם הוכחה.

מערך הסייבר הלאומי מפעיל ערוץ דיווח על אירועי סייבר לצורך מענה מקצועי ראשוני. זהו מסלול נפרד מהדיווח לפי תקנות אבטחת המידע. חובות דיווח מחייבות נוספות עשויות לחול על גופים בתחומים מפוקחים ועל ספקים שהדין המסוים חל עליהם.

אחריות ספקי תוכנה, שירותי ענן ומיקור חוץ

העברת מאגר מידע לספק אחסון או העמדת מערכת SaaS בידי קבלן חיצוני אינן מוציאות את המידע ממערכת החובות המשפטיות של בעל השליטה בו. תקנה 15 מחייבת בחינת סיכוני אבטחת המידע הכרוכים בהתקשרות עם גורם חיצוני והסדרה חוזית של נושאים מוגדרים. בין היתר יש להגדיר את המידע והמערכות שאליהם רשאי הספק לגשת, מטרות העיבוד, אופן הטיפול במידע בתום ההתקשרות, החובות המוטלות על בעלי הרשאות מטעם הספק והסדרים לגבי ספקי משנה.

התקנות דורשות גם מנגנוני דיווח ופיקוח על הספק. בהסכם נדרש להסדיר הודעה על אירוע אבטחה ודיווח תקופתי על קיום החובות, לצד אמצעי בקרה של בעל המאגר. בחוזה מסחרי יש טעם להגדיר גם מועד קצר למסירת הודעה ראשונית על חשד לאירוע, חובת שימור לוגים, שיתוף פעולה בבדיקה פורנזית, מימון פעולות השחזור וחלוקת האחריות לתביעות של נושאי מידע. הוראות אלה אינן זהות כולן לחובות המפורשות בתקנות, אך בלעדיהן עשוי בעל המאגר להתקשות לבצע את חובותיו בזמן אמת.

אם ספק מודיע על פריצה לסביבת האחסון שלו, הלקוח העסקי אינו יכול להסתפק בהפניה להסכם ובדרישה שהספק ״יטפל״ באירוע. עליו לברר איזה מידע של לקוחותיו נחשף, אילו הרשאות נוצלו ומהו סיווג המאגר שלו לעניין חובת הדיווח. פירוט הדרישות הרגולטוריות מופיע גם בהנחיות הרשות לאבטחת מידע במיקור חוץ.

חדירה למחשבים, גניבת מידע וסודות מסחריים

אירוע סייבר עשוי להקים עילות נגד מי שביצע את החדירה או השתמש במידע שניטל, גם כאשר לא נחשף מידע אישי. סעיפים 4 ו-5 לחוק המחשבים, התשנ״ה-1995, עוסקים בחדירה שלא כדין לחומר מחשב ובחדירה שנעשתה כדי לעבור עבירה אחרת. ברע״פ 8464/14 ורע״פ 8617/14 מדינת ישראל נ׳ עזרא (15.12.2015), קבע בית המשפט העליון כי עבירת החדירה אינה מוגבלת לפריצה טכנולוגית מתוחכמת, וכי גם גישה למחשב באמצעות פרטי התחברות שהושגו שלא כדין עשויה להיכנס לגדר האיסור.

נטילת מידע עסקי עשויה להקים בנוסף עילה של גזל סוד מסחרי לפי סעיפים 5 ו-6 לחוק עוולות מסחריות, התשנ״ט-1999. לצורך ההגנה נדרש להראות שהמידע אינו נחלת הרבים, שסודיותו מעניקה יתרון עסקי ושננקטו אמצעים סבירים לשמירתה. בת״א (מחוזי תל אביב-יפו) 2117/07 גאמידה נ' פישר (5.12.2012), חויבה חברה שקיבלה מידע עסקי שנשאב ממחשבי מתחרתה באמצעות עובד לשעבר. בית המשפט הדגיש את מעורבות מקבל המידע ואת ההגנה שניתנה לסודות אף שלא כל אמצעי האבטחה של בעליהם היו מיטביים.

בת״א (מחוזי תל אביב-יפו) 2262/08 ובת״א 8781-07-13 קוריאה מוטורס ישראל בע״מ נ׳ אברהם אונגר (10.3.2021), נבחן שימוש בחומרים שהושגו בפריצה למחשבים לצורך סכסוך מסחרי. בית המשפט פסק פיצויים בגין גזל סודות מסחריים ופגיעה בפרטיות, לצד צווים האוסרים שימוש בחומרים שהועתקו. ההכרעות ממחישות את ההבדל בין סיכון אבטחה פנימי של בעל המידע לבין אחריותו העצמאית של מי שנוטל או מנצל את המידע באמצעים פסולים.

חשיפה לאכיפה ולתביעות בעקבות כשל אבטחה

אירוע אבטחה אינו מוכיח כשלעצמו שהארגון הפר את הדין. בבירור האחריות נבחנים האמצעים שנדרש ליישם לפני האירוע, מצבם בפועל, הטיפול בהתראות קודמות, תפקוד הספקים וקיום חובת הדיווח. תקנות אבטחת המידע קובעות חובות שניתן לבחון את הפרתן גם כשלא הוכח נזק כספי ללקוח. תיקון 13 הרחיב את מנגנון העיצומים הכספיים ואת סמכויות האכיפה של הרשות, ובין ההפרות הניתנות לאכיפה מצויה גם אי-מסירת דיווח מיידי על אירוע אבטחה חמור.

במישור האזרחי עשויה להתעורר אחריות מכוח דיני הגנת הפרטיות, רשלנות, הפרת חובה חקוקה או הפרת התחייבות חוזית, לפי יסודות כל עילה. כאשר לקוח עסקי טוען כי ספק תוכנה גרם לדליפת מידע, יש לבחון את רמת השירות שהובטחה, הוראות אבטחת המידע בהסכם, אופן החלוקה של הרשאות הניהול והקשר הסיבתי בין ההפרה הנטענת לבין הנזק. תביעה ייצוגית עשויה לעורר שאלות נוספות ביחס לעילה האישית, לקיומה של קבוצה ולתנאים לאישור ההליך.

ביטוח סייבר עשוי לכסות חלק מהוצאות התגובה, שחזור המערכות וההתדיינויות, בהתאם לפוליסה. ההחלטות הראשונות לאחר האירוע צריכות להביא בחשבון דרישות הודעה למבטח, תנאים להעסקת גורמי חקירה ואבטחה והוראות בדבר פשרה או תשלום. עמידה בחובה רגולטורית אינה תלויה בקיומו של כיסוי ביטוחי.

הטיפול המשפטי לאחר בלימת האירוע

עם חידוש הפעילות יש להבחין בין סגירת האירוע במערכות לבין השלמת בירורו המשפטי. יש לאסוף את נתוני הגישה, לוחות הזמנים, הממצאים הפורנזיים וההחלטות שהתקבלו; לזהות אילו לקוחות, עובדים וספקים עלולים להיות מושפעים; ולהשלים דיווחים ועדכונים שהדין או ההסכמים מחייבים. אם נמצא שהאירוע נבע מהרשאות מיותרות או מכשל בפיקוח על ספק, הטיפול מחייב שינוי ממשי במערכות ובהתקשרויות ולא רק תיקון של נוהל כתוב.

כאשר ידוע או נחשד שמידע עסקי הועתק בידי עובד לשעבר או מתחרה, שימור הראיות עשוי להיות תנאי להגשת תביעה, לבקשת צו מניעה או לבקשה לסעדים לשם הגנה על ראיות. כאשר נפגע מידע אישי, תיעוד החקירה והצעדים שננקטו נדרש גם לצורך התנהלות מול הרשות להגנת הפרטיות. כאשר נפגעים גם מידע אישי וגם מידע עסקי, ייתכן שיידרשו במקביל הליכים משפטיים שונים וסעדים שונים.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם