תביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ונדונה בפני השופט יהודה פרגו. ביום 26.7.2017 ניתן פסק הדין בתיק.
התובעות: חברת אלו ווינר בע"מ
הנתבעים: 1. ב.נ.ג. עיצובי אלומיניום בע"מ; 2. אברהם בוניאל; 3. רוני גז; 4. ג'אנסטיל תעשיות מתכת בע"מ; 5. רמי ג'אן
התובעים ייצגו על ידי עו"ד עמיר פרידמן, הנתבעים ייוצגו על ידי עורך דין דויד בלום.
עובדות: תביעה בה נטען כי הנתבעים 3-2 הפרו את פטנט מספר 173940 (הקשור ב"משקוף עיוור" המיועד להתקנת חלונות ודלתות בבניין) תוך ניצול ההכרה והידע של הפטנט מפרויקטים אותם ביצעו בשיתוף פעולה של חברת אלומינה – מי שהייתה בעלת הפטנט המקורית. וכי הנתבעים 5-4 ייצרו את המשקוף המוגן עבור אלומינה על פי השרטוטים המקוריים והתחייבו כלפיה לא לעשות כל שימוש בשרטוטים אלו.
בתביעה התבקשנו סעדים של "צווי מניעה, מתן חשבונות ותשלום פיצויים בסך של 1,000,000 ש"ח.
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. בית המשפט חייב את התובעת בתשלום הוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 100,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
תקיפה עקיפה של פטנט
הנתבעים טענו כי דינו של הפטנט בטלות שכן הוא התקבל תוך הסתרת מידע מרשות הפטנטים וטעות בשיקול הדעת של הרשות.
בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי הוא משוכנע שבטרם רישום הפטנט נעשתה בדיקה מדוקדקת על ידי "רשם הפטנטים", בדבר חדשנותו של הפטנט ואם יש מקום לרושמו ככזה. בסופו של יום אחת התביעות של הפטנט צומצמה, על פי הסכמת התובעת.
אם סברו הנתבעים שהייתה שגגה ברישום הפטנט, פתוחה הייתה בפניהם הדרך לפנות "לרשם הפטנטים" ולבקש את בדיקתו וביטול רישומו ככזה. עד היום הם לא עשו כן.
משמעות אי רישום הפטנט בארה"ב
הנתבעים טענו כי דינו של הפטנט בטלות שכן הוא לא התקבל לרישום בארה"ב.
בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי התנאים לרישום פטנט שונים ממדינה למדינה. בענייננו עסקינן בהפרות נטענות בישראל של פטנט רשום כדין בישראל.
הפרת פטנט
בית המשפט קבע כי עיקרי הפטנט מצאו את ביטויים בתביעה מס' 1 של הפטנט (התביעה הבלתי תלויה), כאשר כל שאר התביעות הן תוצר לוואי שלה (הכוונה לתביעות התלויות).
נוסח תביעה מס' 1 במקור הינו:
"1. A blind frame for a window or door, the blind frame comprising:
A profile having a shoulder for sitting on and affixing to a surface of a wall opening;
A channel defined by said shoulder, said channel extending at least partially around the periphery of the profile and defining a space between the frame and an adjacent wall surface, said space being adapted and configured to receive an amount of concrete for affixing the profile to the wall."
ובתרגום חופשי לעברית:
מסגרת סמויה ("עיוורת") לחלון או דלת, המסגרת הסמויה הכוללת:
רכיב ראשון: פרופיל עם כתף להלבשה על והצמדה אל משטח של פתח בקיר.
רכיב שני: תעלה המוגדרת ע"י הכתף האמורה, כאשר התעלה האמורה מקיפה לפחות חלק מהיקף הפרופיל ומגדירה חלל בין המסגרת לקיר הסמוך אליה;
רכיב שלישי: החלל האמור מותאם ומעוצב לקבל כמות בטון לקיבוע הפרופיל אל הקיר.
בית המשפט ניתח את המוצרים בהם עושים הנתבעים, אשר נטענו כמוצרים מפרים וקבע כי עולה, באופן ברור, שה"משקופים העיוורים" של הנתבעת, שונים לחלוטין בצורתם באופן ושיטת התקנתם מה"משקופים העיוורים" של התובעת המוגנים בפטנט.
ל"משקוף העיוור" של התובעת יש 3 פאות. עם הנחת המשקוף בפתח קיר הבנין, נוצרות ארבע פאות, כאשר הפאה הרביעית היא הקיר. בכך נוצר חלל/תעלה דרכה יוצקים את הבטון. בדרך זו, מתמלא החלל בבטון, מהדק את המשקוף לקיר הבניין ונוצרת אטימות בין המשקוף לקיר הבניין.
זה ייחודו של "המשקוף העיוור" של התובעת המוגן בפטנט.
"המשקוף העיוור" של הנתבעת שונה לחלוטין בצורתו ובאופן/שיטת הרכבתו.
למשקוף זה, שתי פאות בלבד ועוד פס מתכת צר מאוד לאורך אחת הפאות, שנועד לאפשר חיבור וקיבוע של המשקוף לקיר הבטון. המשקוף מחובר לקיר באמצעות שני מחברי/פסי מתכת צרים – אחד המחובר לאחת הפאות והשני לפס המתכת הצר –ושניהם מחוברים לקיר באמצעות ניטים מיוחדים ("וולסים" בלשון המסביר בסרט) הנורים מ"אקדח" המיועד לכך. עם חיבור המשקוף לקיר הבניין, נוצרים רווחים/פתחים בין הקיר ומסגרת המשקוף בכל היקפו, פתחים אותם יש למלא בבטון. על מנת למנוע היווצרות סדקים ברווח שבין המשקוף לקיר מותחים ביניהם "רשת אקספנדיט". מילוי הפתחים והידוק המשקוף לקיר מתבצע על ידי זריקת/השלכת בטון אל פתחים אלו, באמצעות "מסטרינה" (כלי עבודה של טייחים), עד למילוי כל הפתחים ויישורם למישור אחד. כדי שהבטון ייתפס בקיר עם זריקתו/השלכתו אל קיר הבניין, מרטיבים את הקיר במים.
בנוסף, נפסק כי אין מחלוקת ש"משקופים עיוורים" במבנה זה ואופן הצבתם וחיבורם לפתחי הבניין, היו קיימים מקדמת דנא ואינם מפירים את הפטנט של התובעת.
נפסק כי הסרטונים והתמונות שצולמו, מעידים על ההבדל בין משקופי הנתבעת לבין משקופי התובעת ועל ההבדל בשיטת ואופן הצמדתם/חיבורם לפתחי הבניין.
על כן, דחה בית המשפט את התביעה נגד הנתבעים 3-1 ב.נ.ג. עיצובי אלומיניום בע"מ, אברהם בוניאל ורוני גז.
משנדחתה התביעה נגד נתבעים 3-1 -ב.נ.ג. עיצובי אלומיניום בע"מ, אברהם בוניאל ורוני גז-ומשנקבע שלא הייתה כל הפרה על ידם של ה"משקוף העיוור" של התובעת המוגן בפטנט; ושנקבע ש"המשקוף העיוור" של נתבעת 1 – ב.נ.ג. עיצובי אלומניום בע"מ – שונה ואינו מפר את הפטנט של התובעת, נפסק כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 5-4 – ג'אנסטיל תעשיות מתכת בע"מ ורפי ג'אן – אשר נטען כלפיהם, שהם אלו שייצרו עבור הנתבעים 3-1 את ה"משקוף המפר את הפטנט", אשר לטענת התובעת, יוצרו על פי השרטוטים המקוריים ש"אלומינה" הפקידה בידיהם.
(להרחבה נוספת ראו בספר: י' דרורי, "דיני פטנטים", הוצאת פרלשטיין גינוסר (2023)).
