בת"א (שלום תל אביב-יפו) 56391-07-22 מיטל כהן נ' ג'ניאל ביוטי קאר בע"מ ואח' (17.7.2024), קבעה סגנית הנשיא השופטת כרמלה האפט כי רשת מכוני יופי ומנהליה הפרו זכויות יוצרים בכיור פדיקור שתכננה עבורם מעצבת פנים, כאשר העתיקו את העיצוב לסניף נוסף ללא רשותה. מעצבת הפנים החדשה הפרה גם את הזכות הכלכלית בשרטוטים ואת זכותה המוסרית של היוצרת, לאחר שהעתיקה את השרטוטים והחליפה בהם את שם המעצבת המקורית בשמה שלה. נפסק פיצוי כולל של 30,000 ש"ח והוצאות ושכר טרחה בסך 20,000 ש"ח. התביעה בעניין כורסת הפדיקור נדחתה, וגם עילת העיצוב הלא רשום לא שימשה בסיס לחיוב.
הזמנת עיצוב פנים לשני סניפים ושימוש בו בסניף שלישי
מיטל כהן, מעצבת פנים, נשכרה בשנים 2017–2019 לתכנון ולעיצוב של שני סניפים של רשת ג'ניאל ביוטי קאר בחולון. עבודתה כללה רכיבי עיצוב שונים, ובהם כיור פדיקור שתוכנן בהתאמה אישית לעמדות העבודה של הרשת. ההסכמים בין הצדדים קבעו כי התוכניות, המסמכים והקניין הרוחני שנוצרו בידי המעצבת נותרים רכושה, וכי המזמין רשאי להשתמש בהם לצורכי הבניינים שנכללו בהסכם בלבד.
בשנת 2021 פתחה הרשת סניף נוסף בעפולה, בעיצובה של מעצבת פנים אחרת, ענבל ברקוביץ'. בסניף החדש הותקנו ארבעה כיורי פדיקור הדומים לכיורים שתכננה כהן לסניפים הראשונים. במהלך ההליך התברר כי מנהלי הרשת מסרו למעצבת החדשה את שרטוטי הכיור, וביקשו ממנה להכין כיורים זהים. ברקוביץ' השתמשה בשרטוטים והחליפה בהם את מסגרת הפרטים שבה צוין שמה של כהן, במסגרת הנושאת את שמה שלה.
הנתבעים טענו כי הכיור הוא מוצר פונקציונלי בלבד, המבוסס על מידות ועל דרישות שנתנו לכהן, וכי בהזמנתו נרכשה להם אפשרות להשתמש בו גם במקומות נוספים. בית המשפט דחה את הטענה: הגדרת צרכיו של הלקוח היא נקודת פתיחה לתהליך העיצוב, ולא הוכחה לכך שהוא יצר בעצמו את הביטוי האמנותי הסופי.
זכויות היוצרים ביצירה מוזמנת נשארות בידי המעצבת
סעיף 35 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, קובע כי ביצירה מוזמנת הבעלות הראשונית בזכות היוצרים מוקנית ליוצר, אלא אם הוסכם אחרת במפורש או במשתמע. סעיף 37 מוסיף כי העברת בעלות בזכות או רישיון ייחודי טעונים מסמך בכתב, בעוד שרישיון שאינו בלעדי עשוי להינתן גם במשתמע.
בית המשפט בחן את הנוסח החוזי ואת ההתכתבויות שקדמו להתקשרות. כהן הבהירה בזמן המשא ומתן ששכרה משולם עבור הפרויקט המסוים, ולא עבור העברת זכויות היוצרים ברעיונות ובאלמנטים שעיצבה. ההסכמים שנחתמו שמרו בידי המעצבת את הזכויות בתוכניות והגבילו את השימוש המותר לשני הסניפים. העובדה שהנתבעים שילמו את התמורה או מסרו למעצבת החדשה את קובצי העבודה לא הקנתה להם זכות לעשות בהם שימוש בלתי מוגבל.
מבחינה מעשית, הרשת הייתה רשאית להחליף מעצבת ולהזמין תכנון עצמאי של הסניף השלישי, גם בסגנון כללי דומה. מה שלא הותר לה היה להעביר ליצרן ולמעצבת החדשה את השרטוט המוגן כדי לייצר ממנו העתקים מדויקים של אותו כיור, בניגוד להגבלת ההרשאה שנקבעה בהסכם. להבחנה זו חשיבות גם בסכסוכים אחרים בעניין בעלות בזכויות יוצרים ביצירה מוזמנת.
כיור פונקציונלי יכול להיות גם יצירת אמנות שימושית
בית המשפט קבע כי הכיור הוא יצירת אמנות שימושית, והשרטוטים הם יצירות אמנותיות מסוג תרשים. העובדה שלכיור תפקיד שימושי אינה שוללת מקוריות: צורתו הספציפית, שילוב חלקיו והבחירות העיצוביות שנעשו בו הצביעו על תרומה יוצרת מעבר להצגת מידות טכניות גרידא. גם אם הלקוח הגדיר את הדרישות המעשיות של העיצוב, זכות יוצרים אינה מגינה על הרעיון או הדרישה אלא על ביטויים המקורי.
הקושי המשפטי המרכזי היה סעיף 7 לחוק זכות יוצרים, השולל ככלל הגנת זכות יוצרים מעיצוב המשמש או מכוון לשמש לייצור תעשייתי. במקרה זה הוכח שהכיור תוכנן באופן ייחודי לשני סניפים, ושיוצרו עבורם עשרה כיורים בלבד. ארבעה כיורים נוספים הוכנו לסניף השלישי ללא רשות. בית המשפט הפנה גם להסדר בתקנות המדגמים בדבר ייצור של יותר מחמישים יחידות, ומצא שלא הייתה כוונה לייצור תעשייתי המוני. לכן הוכרה הגנת זכות יוצרים בכיור ובשרטוטיו.
משהוכרה הגנת זכות היוצרים, קבע בית המשפט שאין להעניק לאותן יצירות, בנסיבות המקרה, הגנה נוספת במקביל כעיצוב לא רשום. ההכרעה מדגישה כי כאשר נבחנות זכויות בעיצוב מוצר יש לזהות את המסלול המשפטי המתאים, ולא להניח שהגנת עיצוב לא רשום והגנת זכויות יוצרים חלות באופן מצטבר על אותו ביטוי חזותי.
העתקת שרטוטים ומחיקת קרדיט הן הפרות נפרדות במהותן
במהלך הדיון אישר אחד ממנהלי הרשת כי מסר לברקוביץ' את שרטוטי הכיור כדי שתכין כיורים זהים. בית המשפט מצא בהודאה זו ראיה ישירה להעתקה שלא הותרה. ברקוביץ' מצדה אישרה כי העתיקה את השרטוטים והתאימה את מסגרת הפרטים שבהם כך ששמה יופיע במקום שמה של כהן. בכך הופרו הזכות הכלכלית בשרטוט והזכות המוסרית של היוצרת לפי סעיפים 45–46 לחוק.
הטענה להעתקת כורסת הפדיקור נדחתה לאחר שבית המשפט בחן את התמונות ומצא הבדלים מהותיים בין הכורסאות בשני הסניפים. לא די בכך ששני פריטים משמשים לאותה מטרה או משתלבים באותו סגנון. במקרה של הכורסאות לא הוכח דמיון ברמה המצביעה על העתקה, ולכן לא היה צורך להכריע אם העיצוב עצמו מוגן.
פיצוי של 30,000 ש"ח והמשמעות להתקשרות עם מעצב
בשים לב להיקף ההעתקה, למשך השימוש בארבעת הכיורים, לתועלת שהפיקו הנתבעים מחיסכון בהזמנת תכנון חדש ולפגיעה האישית שנגרמה בשל מחיקת שם היוצרת מן השרטוט, נפסקו פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום כולל של 30,000 ש"ח. הנתבעים 1–3 חויבו ב-15,000 ש"ח ביחד ולחוד, ואילו ברקוביץ' חויבה ב-15,000 ש"ח נוספים. נוסף על כך נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ש"ח.
פסק הדין מדגים את החשיבות של הסדרת שימוש חוזר בשרטוטי מעצב במסגרת הסכם עבודה או הזמנת שירות. כאשר לקוח מבקש להרחיב רשת סניפים או להחליף מעצב, יש להבחין בין האפשרות לשחזר סגנון ורעיונות שאינם מוגנים כשלעצמם לבין העתקת תוכניות ומוצרים מקוריים שההרשאה לשימוש בהם הוגבלה לפרויקט מסוים. לדיון נוסף ראו זכויות יוצרים בישראל והזכות המוסרית של היוצר.
