1. ההיבטים המשפטיים בהעלאת משחק מובייל
העלאת משחק מובייל ל-App Store של Apple או ל-Google Play אינה מסתכמת בהתאמת המשחק לדרישות הטכניות של החנות ובהגשתו לבדיקה. לפני ההשקה צריך לבחון גם שורה של נושאים משפטיים, שחלקם נובעים מכללי החנויות וחלקם מהדין במדינות שבהן המשחק יהיה זמין.
Apple מרכזת את הדרישות העיקריות שלה ב-App Store Review Guidelines, ואילו Google מפרסמת את הדרישות החלות על אפליקציות ומשחקים במסגרת Google Play Developer Program Policies. הכללים עוסקים, בין היתר, בפרטיות, תשלומים, פרסום, תוכן, ילדים, חשבונות משתמש ותוכן שמועלה על ידי משתמשים.
היקף הבדיקה תלוי באופי המשחק. משחק שאינו דורש חשבון, אינו כולל פרסום ואינו מציע רכישות בתוך האפליקציה מעורר פחות שאלות ממשחק שאוסף מידע על שחקנים, משלב שירותי analytics ופרסום, מאפשר רכישת מטבעות או פריטים וירטואליים, כולל צ'אט בין משתמשים או פונה לילדים.
כבר בשלבי ההכנה להשקה צריך להבין איזה מידע המשחק אוסף, אילו שירותים חיצוניים משולבים בו, כיצד הוא מייצר הכנסות ומי קהל היעד שלו. בהתאם לכך ניתן לקבוע אילו מסמכים משפטיים נדרשים ואילו התאמות צריך לבצע במשחק עצמו.
כך למשל, משחק שאוסף מידע על המשתמשים יצטרך מדיניות פרטיות שתואמת את פעילותו בפועל. משחק הכולל חשבונות, רכישות או פעילות חברתית עשוי להצריך תנאי שימוש מפורטים. אם מוצעים מטבעות וירטואליים, מנויים או loot boxes, יש להתייחס גם לכללי התשלום של Apple ושל Google. כאשר המשחק פונה לילדים, חלות דרישות נוספות הנוגעות לפרטיות, פרסום ואיסוף מידע.
יש לבחון גם את הזכויות במשחק עצמו. שם המשחק, הלוגו, הדמויות, הגרפיקה, המוזיקה, הקוד ונכסים שהתקבלו מצדדים שלישיים עשויים להיות מוגנים בזכויות יוצרים, סימני מסחר או זכויות אחרות. להרחבה בנושא ניתן לקרוא גם את המאמר שלנו בנושא הגנת קניין רוחני על משחקי מחשב.
אישור המשחק על ידי Apple או Google אינו מהווה אישור לכך שהמשחק עומד בכל דרישות הדין. החנויות בודקות את המשחק לפי המדיניות שלהן, אך האחריות לעמידה בדיני פרטיות, הגנת הצרכן, זכויות יוצרים, סימני מסחר ודינים אחרים נשארת אצל המפתח או המפיץ.
מסיבה זו עדיף לבצע את הבדיקה המשפטית לפני ההגשה לחנויות. בעיות מסוימות אפשר לפתור בניסוח מסמך מתאים, אך אחרות מחייבות שינוי בממשק או בקוד, למשל הוספת אפשרות למחיקת חשבון, שינוי מנגנון התשלומים או קבלת הסכמה לפני ביצוע tracking.
2. פרטיות, איסוף מידע ומעקב אחר משתמשים
גם משחק שאינו מבקש מהשחקן להזין שם, כתובת או מספר טלפון עשוי לאסוף מידע אישי או טכני. כתובת IP, מזהי מכשיר, נתוני שימוש, היסטוריית רכישות, נתוני קריסה, מידע על פרסומות ומידע שנאסף באמצעות שירותי analytics הם רק חלק מהמידע שעשוי לעבור דרך משחק מובייל.
לפני ניסוח מדיניות הפרטיות צריך לבצע מיפוי של זרימת המידע במשחק. צריך לדעת איזה מידע נאסף, מי אוסף אותו, לאיזו מטרה הוא משמש, לאן הוא מועבר, האם הוא משותף עם גורמים נוספים וכמה זמן הוא נשמר.
מדיניות פרטיות
מדיניות הפרטיות צריכה לתאר את פעילות המשחק בפועל. נוסח כללי שהועתק מאתר או מאפליקציה אחרת עלול שלא להתאים לאופן שבו המשחק באמת פועל.
המדיניות צריכה להסביר בצורה ברורה איזה מידע נאסף מהשחקנים, למה הוא משמש, עם מי הוא עשוי להיות משותף וכיצד ניתן לפנות למפעיל המשחק בענייני פרטיות. בהתאם לאופי המשחק ולדין החל, יש להתייחס גם לשמירת מידע, מחיקתו ולזכויות המשתמש ביחס למידע שנאסף עליו.
עצם העובדה שאיסוף מידע מסוים מוזכר במדיניות הפרטיות אינה בהכרח מספיקה. במקרים מסוימים נדרשת גם הסכמה של המשתמש, הודעה ייעודית או הרשאת מערכת לפני הגישה למידע מסוים.
SDKs ושירותים של צדדים שלישיים
אחת הנקודות שקל לפספס היא שחלק ניכר מאיסוף המידע במשחק עשוי להתבצע דווקא על ידי שירותים חיצוניים. משחקים רבים משלבים SDKs לצורכי פרסום, analytics, מדידת קמפיינים, איתור תקלות, התחברות לחשבון או שירותים נוספים.
לדוגמה, SDK של רשת פרסום עשוי לקבל מזהה מכשיר ונתוני שימוש גם כאשר המידע אינו מגיע ישירות לשרת של מפתח המשחק. מבחינת Apple ו-Google, העובדה שמדובר בשירות חיצוני אינה פוטרת את המפתח מאחריות.
Google מבהירה במסגרת הדרישות הנוגעות ל-SDKs כי המפתח אחראי לכך שהקוד והשירותים המשולבים באפליקציה עומדים במדיניות Google Play. Apple דורשת אף היא מהמפתח להביא בחשבון את פעילותם של צדדים שלישיים, כפי שמוסבר בהנחיות User Privacy and Data Use.
לכן, כחלק מהבדיקה צריך לקבל רשימה של השירותים וה-SDKs המשולבים במשחק ולבדוק איזה מידע כל אחד מהם אוסף ומה נעשה בו.
Apple App Privacy
מעבר למדיניות הפרטיות, Apple דורשת מהמפתח לדווח באמצעות App Store Connect על אופן איסוף המידע והשימוש בו. מידע זה מוצג למשתמש בדף המשחק ב-App Store במסגרת App Privacy.
ב-Apple App Privacy נדרש המפתח לציין אילו סוגי מידע נאספים, לאילו מטרות הם משמשים, האם המידע מקושר לזהות המשתמש והאם נעשה בו שימוש לצורך tracking. גם מידע שנאסף באמצעות SDK של צד שלישי עשוי להיכלל בהצהרה.
התוצאה היא ששלושה דברים צריכים להתאים זה לזה: מה שהמשחק עושה בפועל, מה שנכתב במדיניות הפרטיות ומה שהוצהר ל-Apple.
Google Play Data Safety
Google מפעילה מנגנון דומה שנקרא Data Safety. במסגרת Google Play Console נדרש המפתח למסור מידע על איסוף ושיתוף מידע ועל מטרות השימוש בו.
גם כאן צריך להתייחס לאיסוף שנעשה באמצעות ספריות ו-SDKs של צדדים שלישיים. ההנחיות המלאות מופיעות בעמוד הרשמי של Google Play Data Safety.
לא כדאי להעתיק את התשובות שנמסרו ל-Apple ישירות ל-Google Play. הקטגוריות וההגדרות אינן זהות, ולכן כל הצהרה צריכה להיבדק בהתאם לדרישות החנות הרלוונטית.
App Tracking Transparency של Apple
הבדל משמעותי נוסף בין שתי הפלטפורמות הוא מנגנון App Tracking Transparency, או ATT, של Apple.
ATT רלוונטי במקרים שבהם מידע שנאסף על המשתמש או על המכשיר מקושר למידע שמקורו באפליקציות, אתרים או מקורות אחרים לצורכי פרסום ממוקד או מדידת פרסום. במקרים שבהם הכללים חלים, צריך לקבל את הרשאת המשתמש באמצעות מנגנון המערכת של Apple לפני ביצוע ה-tracking.
הדרישה חשובה במיוחד במשחקים המבוססים על פרסום או משלבים שירותי advertising ו-attribution. גם אם מפתח המשחק עצמו אינו מבצע את המעקב, פעילות של SDK המשולב במשחק עשויה להפעיל את דרישות ATT.
Apple גם אינה מאפשרת לעקוף סירוב של המשתמש באמצעות מזהים חלופיים או שיטות כגון fingerprinting. ניתן לקרוא על הדרישות בהרחבה ב-App Tracking Transparency.
ב-Google Play אין מנגנון זהה ל-ATT, אך קיימות דרישות אחרות ביחס למידע אישי, מזהי פרסום, הרשאות, הסכמה ושימוש ב-SDKs.
3. תנאי שימוש ורישיון משתמש: Terms of Use ו-EULA
לצד מדיניות הפרטיות, צריך לבחון כיצד מוסדרת מערכת היחסים המשפטית שבין מפעיל המשחק לבין השחקן. שני המונחים הנפוצים בהקשר הזה הם Terms of Use ו-End User License Agreement, או EULA.
EULA עוסק בעיקר ברישיון להשתמש בתוכנה. הוא מבהיר שהשחקן אינו רוכש בעלות במשחק או בקוד אלא מקבל רישיון להשתמש בהם בהתאם לתנאים שנקבעו. במסגרת זו ניתן להסדיר נושאים כמו העתקה, שינוי, reverse engineering, שימוש מסחרי וזכויות הקניין הרוחני במשחק.
Terms of Use עוסקים בדרך כלל במערכת יחסים רחבה יותר. במשחק הכולל חשבון משתמש, multiplayer, רכישות או אינטראקציה בין שחקנים, התנאים יכולים להסדיר את פתיחת החשבון והשימוש בו, איסור על cheating או שימוש ב-bots, חסימת משתמשים, רכישות, מטבעות וירטואליים, תוכן של משתמשים וסיום החשבון.
לא בכל משחק נדרשים שני מסמכים נפרדים. לעיתים ניתן להסדיר את הנושאים במסמך אחד. השאלה החשובה היא האם התנאים מתאימים לאופן שבו המשחק פועל ולסיכונים שהוא יוצר.
ב-Apple קיימת ברירת מחדל. אם המפתח אינו מספק EULA משלו, חל על המשחק ה-Standard EULA של Apple. מפתח שרוצה תנאים מותאמים יכול להגיש Custom EULA באמצעות App Store Connect ואף לקבוע באילו מדינות הוא יחול. Apple מסבירה את התהליך בעמוד Custom License Agreement.
ב-Google Play המבנה שונה. אין EULA סטנדרטי שמוחל על כל משחק באותה מתכונת של Apple. הסכם ההפצה של Google מעניק למשתמש רישיון בסיסי, והמפתח יכול לקבוע EULA או תנאי שימוש משלו, בכפוף ל-Google Play Developer Distribution Agreement.
במשחק מסחרי שכולל חשבונות, רכישות, מטבעות וירטואליים, multiplayer או תוכן של משתמשים, לא כדאי להסתפק בשאלה האם החנות מספקת EULA. צריך לבדוק האם ההסכם הקיים נותן למפעיל המשחק את הכלים הדרושים כדי להסדיר את השימוש במשחק ולאכוף את הכללים שלו.
4. תשלומים, מטבעות וירטואליים ו-Loot Boxes
משחקי מובייל רבים מוצעים להורדה בחינם ומייצרים הכנסות מתוך המשחק. Coins, gems, skins, characters, extra lives, battle passes ומנויים הם דוגמאות למוצרים דיגיטליים שהחנויות מסדירות באופן מפורט.
ב-Apple הכלל הבסיסי הוא שמכירת תוכן או יכולות דיגיטליות בתוך האפליקציה צריכה בדרך כלל להתבצע באמצעות Apple In-App Purchase. ב-Google Play חל עיקרון דומה באמצעות Google Play Billing. הכללים והחריגים מופיעים ב-App Store Review Guidelines וב-Google Play Payments Policy.
כאשר המשחק כולל מטבע וירטואלי, צריך לבחון לא רק כיצד השחקן משלם עבורו אלא גם מה הזכויות שהוא מקבל. תנאי השימוש צריכים להתייחס, לפי הצורך, לאפשרות להעביר מטבע או פריטים בין משתמשים, לפדיון לכסף אמיתי, לסגירת חשבון ולשינויים שמפעיל המשחק רשאי לבצע בכלכלה הפנימית של המשחק.
גם לחנויות עצמן יש כללים בנושא. Apple קובעת, בין היתר, כי credits או מטבעות שנרכשו באמצעות In-App Purchase אינם יכולים לפוג. Google קובעת שמטבע וירטואלי שנרכש בתוך האפליקציה מיועד לשימוש בתוך האפליקציה או כותר המשחק שלשמו נרכש.
Loot boxes מחייבים תשומת לב נוספת. כאשר שחקן משלם עבור אפשרות לקבל פריט אקראי, Apple ו-Google דורשות לחשוף מראש את הסיכויים לקבל את סוגי הפריטים האפשריים.
אם loot boxes הם חלק משמעותי מהמודל העסקי של המשחק, צריך לבדוק גם את הדין במדינות שבהן המשחק מוצע. במדינות מסוימות מנגנונים כאלה עשויים לעורר שאלות מתחום ההימורים, הגנת הצרכן והגנת קטינים.
כללי התשלום עצמם עשויים להשתנות בין מדינות. Apple ו-Google מפעילות כיום חריגים ומסלולים שונים ביחס לתשלומים חיצוניים ולשיטות חיוב חלופיות. משחק שמתוכנן להפצה בינלאומית צריך לכן לבחון את הכללים במדינות שבהן הוא מתכוון לפעול ולא להסתמך על כלל אחד לכל השווקים.
5. ילדים, חשבונות משתמש ותוכן שנוצר על ידי שחקנים
משחק הכולל חשבונות משתמש, קהל צעיר, chat או multiplayer דורש בדיקה נוספת של האופן שבו המשתמשים מזוהים, איזה מידע נשמר עליהם וכיצד הם יכולים לתקשר זה עם זה.
אם המשחק מיועד לילדים, או שילדים הם חלק מקהל היעד שלו, כללי הפרטיות והפרסום מחמירים יותר. Apple מפעילה את ה-Kids Category וקובעת דרישות מיוחדות ביחס לפרסום, analytics, רכישות וקישורים חיצוניים. Google מפעילה את Families Policies ודורשת מהמפתח להגדיר את קהל היעד ולהתאים לכך את איסוף המידע, הפרסום והשימוש ב-SDKs.
חשוב להבדיל בין דירוג גיל לבין קהל יעד. העובדה שמשחק קיבל דירוג שמאפשר גם לקטינים לשחק בו אינה הופכת אותו בהכרח למשחק שמיועד לילדים. מנגד, אם העיצוב, התוכן והשיווק של המשחק פונים בפועל לילדים, הצהרה פורמלית על קהל יעד מבוגר יותר לא בהכרח תפתור את הבעיה.
חשבונות ומחיקת חשבון
כאשר ניתן ליצור חשבון במשחק, צריך לתכנן מראש גם את האפשרות למחוק אותו.
Apple דורשת מאפליקציות שמאפשרות יצירת חשבון לאפשר למשתמש ליזום את מחיקת החשבון מתוך האפליקציה. Google דורשת אפשרות מחיקה מתוך האפליקציה ובנוסף מסלול חיצוני, למשל באמצעות עמוד באתר, כדי שמשתמש יוכל לבקש את מחיקת החשבון גם לאחר שהסיר את המשחק מהמכשיר. Google מפרטת את הדרישה בעמוד Account Deletion Requirements.
מחיקת חשבון אינה מחייבת בהכרח מחיקה מיידית של כל מידע שקיים במערכות החברה. לעיתים יש צורך לשמור מידע מסוים לצורכי חשבונאות, אבטחה, מניעת הונאה או חובה משפטית. במקרה כזה צריך לקבוע מה נשמר, מדוע ולכמה זמן, ולהתאים לכך גם את מדיניות הפרטיות.
Social Login
ל-Apple יש גם כללים מיוחדים כאשר משתמשים בשירות התחברות של צד שלישי, כגון Google או Facebook, לצורך החשבון הראשי במשחק. במקרים מסוימים נדרש להציע אפשרות התחברות חלופית שעומדת בתנאים שקבעה Apple. בפועל, במקרים רבים מדובר ב-Sign in with Apple.
ל-Google Play אין דרישה כללית מקבילה שמחייבת להציע Google Sign-In רק משום שהמשחק מציע שירות התחברות אחר.
Chat ותוכן של משתמשים
אם שחקנים יכולים להשתמש בצ'אט או בצ'אט קולי, לבחור usernames, ליצור clans, להעלות תמונות, לבנות שלבים או לפרסם תוכן אחר, המשחק עשוי להיחשב כמשחק הכולל User-Generated Content.
Apple דורשת במקרים כאלה מנגנונים לטיפול בתוכן בעייתי, דיווח על תוכן, חסימת משתמשים ויצירת קשר עם מפעיל השירות. Google דורשת אף היא מנגנוני moderation, דיווח וחסימה ותנאי שימוש שמבהירים איזה תוכן ואיזו התנהגות אינם מותרים.
אין די בסעיף בתנאי השימוש שאוסר על הטרדה או פרסום תוכן פוגעני. אם המשחק מאפשר אינטראקציה בין משתמשים, צריך לספק גם את הכלים שמאפשרים לאכוף את הכללים בפועל.
6. קניין רוחני וכללי תוכן
עוד לפני ההשקה צריך לוודא שלמפתח או למפיץ יש את הזכויות הדרושות בכל המרכיבים הכלולים במשחק.
הבדיקה מתחילה בשם המשחק ובלוגו. לפני השקעה במיתוג ובהשקה כדאי לבדוק אם קיימים סימני מסחר קודמים שעלולים ליצור התנגשות. במשחק בעל פוטנציאל מסחרי משמעותי כדאי לשקול גם הגשת בקשות לרישום סימן מסחר במדינות המרכזיות שבהן מתוכננת פעילות.
צריך לבדוק גם את הזכויות בדמויות, בגרפיקה, באנימציה, במוזיקה, בקטעי הקול, בסרטונים, בתמונות ובפונטים. גם כאשר רכיב מסוים נרכש באופן חוקי, צריך לקרוא את תנאי הרישיון ולוודא שהם מאפשרים את השימוש המתוכנן במשחק מסחרי.
אותו הדבר נכון לגבי קוד. משחקים עושים שימוש בספריות open source, plugins, APIs ובנכסים שנרכשו דרך Unity Asset Store, Unreal Marketplace ומקורות אחרים. לכל רכיב עשויים להיות תנאי רישיון משלו, ובחלק מהמקרים קיימות גם חובות כגון attribution או הצגת notices.
Apple אוסרת על שימוש בלתי מורשה בזכויות יוצרים, סימני מסחר ותוכן של צדדים שלישיים במסגרת App Store Review Guidelines. Google מפרסמת מדיניות דומה במסגרת Google Play Intellectual Property Policy.
שימוש ב-AI
אם נעשה שימוש בכלי AI ליצירת גרפיקה, מוזיקה, קולות, טקסטים או תכנים אחרים, צריך לבדוק את תנאי השימוש של השירות ואת הזכויות שהוא מעניק בתוצרים. כדאי לבחון גם איזה חומר הוזן לכלי והאם השימוש בו היה מותר, וכן האם התוצר עצמו עלול להפר זכויות של צד שלישי.
כאשר המשחק עצמו מאפשר למשתמשים ליצור תוכן באמצעות generative AI, מתווספות שאלות נוספות של moderation, פרטיות, תוכן אסור ואחריות לתוצרים שנוצרים באמצעות המערכת.
דירוג גיל ותוכן מוגבל
בנוסף לזכויות הקניין הרוחני, צריך לבדוק את אופי התוכן במשחק. אלימות, תוכן מיני, סמים, הימורים, simulated gambling ושפה בוטה עשויים להשפיע על דירוג הגיל ולעיתים גם על האפשרות להפיץ את המשחק.
ב-Apple נקבע Age Rating במסגרת App Store Connect. ב-Google Play מתבצע דירוג תוכן באמצעות מערכת המבוססת על IARC. חשוב להשיב בצורה מדויקת על שאלוני הדירוג ולעדכן אותם כאשר נעשה במשחק שינוי משמעותי.
משחק שכולל הימורים בכסף אמיתי כבר נמצא בתחום מוסדר הרבה יותר. במקרים כאלה עשויים להידרש רישיונות, הגבלת הפצה למדינות מסוימות ועמידה בדרישות מקומיות נוספות. אישור החנות אינו תחליף לבדיקה של דיני ההימורים במדינה שבה מוצע המשחק.
7. ההבדלים העיקריים בין Apple ל-Google Play ומה לבדוק לפני ההשקה
Apple ו-Google מטפלות בהרבה מאותם נושאים, אבל לא באותה דרך. ב-Apple קיים Standard EULA שחל כברירת מחדל אם המפתח לא הגיש EULA מותאם. ב-Google המבנה שונה, והמפתח יכול לקבוע תנאים משלו לצד ההסכמים שחלים במסגרת Google Play.
גם הצהרות הפרטיות שונות. Apple משתמשת ב-App Privacy, ואילו Google משתמשת ב-Data Safety. שתי המערכות נועדו להסביר למשתמש איזה מידע נאסף ומה נעשה בו, אך ההגדרות והטפסים אינם זהים.
בתחום המעקב Apple מפעילה את ATT, שאין לו מנגנון מקביל זהה ב-Google Play. בתשלומים, Apple משתמשת ב-In-App Purchase ו-Google ב-Google Play Billing. בכל הנוגע לחשבונות משתמש, Apple דורשת אפשרות להתחיל את תהליך מחיקת החשבון מתוך האפליקציה, בעוד Google דורשת גם דרך חיצונית לבקש את המחיקה.
לפני העלאת משחק ל-App Store או ל-Google Play כדאי לעבור על המשחק כפי שהמשתמש יחווה אותו מתחילתו ועד סופו. צריך לזהות מי הגורם שמפיץ את המשחק ובאילו מדינות הוא יוצע, להבין איזה מידע נאסף ואילו SDKs פועלים ברקע, לבדוק האם יש פרסום או tracking ולוודא שמדיניות הפרטיות וההצהרות לחנויות תואמות לפעילות בפועל.
צריך לבדוק גם אם נדרשים Terms of Use או EULA מותאמים, האם קיימים חשבונות משתמש ו-social login, האם ילדים נכללים בקהל היעד והאם קיימים chat, multiplayer או תוכן שמועלה על ידי משתמשים.
כאשר המשחק כולל רכישות, חשוב לבדוק את דרך התשלום ואת התנאים החלים על מנויים, מטבעות וירטואליים ו-loot boxes. במקביל יש לוודא שקיימות הזכויות הדרושות בשם המשחק, בלוגו, בדמויות, במוזיקה, בגרפיקה, בקוד וביתר הנכסים שמשולבים בו, ושדירוג הגיל והצהרות התוכן תואמים למשחק.
את הבדיקה הזו כדאי להשלים לפני הגשת המשחק לחנויות. חלק מהליקויים ניתן לתקן במסמכים המשפטיים, אבל אחרים מחייבים שינוי במשחק עצמו. מנגנון חסר למחיקת חשבון, מערכת לא מתאימה לדיווח על משתמשים, tracking שאינו עומד בדרישות Apple או דרך תשלום שאינה תואמת למדיניות החנות עלולים לחייב עבודת פיתוח נוספת ולעכב את ההשקה.
כללי Apple ו-Google משתנים מעת לעת, ולעיתים קיימים גם הבדלים בין מדינות. לכן, כאשר עומדים לפני השקת משחק חדש או לפני שינוי מהותי במשחק קיים, מומלץ לבדוק את המדיניות העדכנית של החנויות ואת הדרישות המשפטיות הרלוונטיות לשווקים שבהם המשחק צפוי לפעול.
בדיקה משפטית בשלב מוקדם יכולה לסייע לזהות בעיות לפני ההגשה לחנויות ולהתאים את מדיניות הפרטיות, תנאי השימוש, מנגנוני התשלום והיבטי הקניין הרוחני למאפיינים הספציפיים של המשחק. במקרים שבהם המשחק כולל איסוף מידע משמעותי, ילדים, רכישות, תוכן משתמשים או פעילות במספר מדינות, מומלץ לקבל ייעוץ משפטי פרטני לפני ההשקה.
