בע״א 8485/08 The FA Premier League Limited נ׳ המועצה להסדר ההימורים בספורט (14.3.2010), דחה בית המשפט העליון, מפי השופט סלים ג׳ובראן ובהסכמת השופט ניל הנדל, כאשר השופטת מרים נאור הצטרפה לתוצאה, את ערעורן של מפעילות ליגות הכדורגל באנגליה ובסקוטלנד ושל חברת Football DataCo על דחיית תביעתן נגד המועצה להסדר ההימורים בספורט. נקבע כי לוחות המשחקים שפרסמו הליגות אינם מוגנים בזכויות יוצרים, משום שבחירת הנתונים המופיעים בהם וסידורם אינם עומדים בדרישת היצירתיות. עוד נקבע כי המועצה השתמשה בנתוני המשחקים עצמם ולא בביטוי מוגן, וכי השימוש אינו מקים עילה בעשיית עושר ולא במשפט. הערעור נדחה במלואו והמערערות חויבו בהוצאות בסך 30,000 ש״ח. סקירה זו עוסקת בהכרעת בית המשפט העליון, בנפרד מפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי.
הרקע לסכסוך וההליכים הקודמים
המערערות מנהלות את ליגות הכדורגל באנגליה ובסקוטלנד. מדי שנה הן קובעות את סדר המשחקים בין הקבוצות ומפרסמות לוחות הכוללים את שמות הקבוצות, מועדי המשחקים ומקומם. ארגון המשחקים מחייב תיאום בין קבוצות, אצטדיונים וגורמים נוספים, וכרוך בהשקעת משאבים ניכרת. המחלוקת לא הייתה על היקף ההשקעה בארגון התחרויות, אלא על האפשרות להגן בזכויות יוצרים על לוחות המשחקים המתפרסמים בעקבותיהן.
המועצה להסדר ההימורים בספורט, שהיא הגוף היחיד המוסמך על פי חוק לערוך בישראל הימורים על תוצאות משחקי ספורט, כללה בטופסי ההימורים שלה גם משחקים מהליגות הבריטיות. לצורך כך הציגה את שמות הקבוצות המתמודדות ואת מועדי המשחקים, מבלי לקבל את הסכמת המערערות או לשלם להן תמלוגים.
המערערות טענו כי לוחות המשחקים הם יצירות ספרותיות מוגנות וכי נטילת נתונים מתוכם לצורך פעילות מסחרית מפרה את זכויותיהן. לחלופין נטען כי המועצה מתעשרת שלא כדין מפעילותן ומההשקעה הכרוכה בארגון המשחקים.
בת״א (מחוזי ת״א) 1022/04 The FA Premier League Limited נ׳ המועצה להסדר ההימורים בספורט (2.7.2008), דחתה השופטת ציפורה ברון את התביעה. בית המשפט המחוזי קבע כי לוחות המשחקים אינם עומדים בדרישת המקוריות, וכי ממילא המועצה אינה מעתיקה את הלוחות עצמם אלא משתמשת בנתונים המופיעים בהם. גם התביעה בעשיית עושר ולא במשפט נדחתה.
בערעור טענו המערערות כי המחוזי העניק משקל מופרז למבחן היצירתיות והתעלם מהמאמץ ומהשיקולים המורכבים הכרוכים בקביעת סדר המשחקים. הן הסתמכו גם על פסיקה אנגלית שהכירה בהגנת זכויות יוצרים על לוחות משחקי כדורגל, וטענו כי המועצה עושה שימוש בחלקים מהותיים ובעלי ערך מסחרי מלוחות המשחקים שלהן.
דרישת המקוריות ביצירה ספרותית מסוג לקט
בית המשפט העליון בחן את ההגנה על לוחות המשחקים לפי חוק זכות יוצרים, 1911 ופקודת זכות יוצרים, 1924, וכן לפי חוק זכות יוצרים, התשס״ח-2007. מאחר שהמערערות ביקשו גם סעד הצהרתי הצופה פני עתיד, נדרשה התייחסות לשני ההסדרים. בית המשפט קבע כי החוק החדש לא שינה את הדין הרלוונטי למחלוקת, אלא עיגן את הכללים שהתפתחו בפסיקה.
סעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים מעניק הגנה, בין היתר, ליצירה ספרותית מקורית. הגדרת יצירה ספרותית בסעיף 1 כוללת טבלה ולקט של נתונים. עם זאת, סעיף 5(4) לחוק מבהיר כי זכות יוצרים אינה חלה על עובדה או נתון כשלעצמם, אלא על דרך ביטוים.
מכאן נובעת ההבחנה בין המידע הכלול בלקט לבין הלקט כיצירה. העובדות והנתונים אינם הופכים לרכושו הבלעדי של המלקט רק משום שאסף ופרסם אותם. לעומת זאת, בחירה יצירתית של נתונים או סידור מקורי שלהם עשויים להיות מוגנים.
בית המשפט הסתמך על ההלכה שנקבעה בע״א 513/89 Interlego A/S נ׳ Exin-Line Bros. S.A., פ״ד מח(4) 133 (1994), שלפיה דרישת המקוריות נבחנת באמצעות שני תנאים מצטברים: השקעה ויצירתיות. די בהשקעה מינימלית של משאב אנושי ובמידה נמוכה של יצירתיות, אך השקעה מרובה אינה יכולה לפצות על היעדר יצירתיות. יצירה עצמאית שאינה מועתקת מאחר אינה נעשית, מעצם עובדה זו בלבד, ליצירה מוגנת.
גישה זו תואמת את ההכרעה האמריקאית בעניין Feist Publications, Inc. v. Rural Telephone Service Co., 499 U.S. 340 (1991), שדחתה הכרה בזכויות יוצרים על בסיס מאמץ האיסוף לבדו. בפסק הדין בעניין Premier League הובהר כי הגישה שאומצה בפסיקה הישראלית אינה זו שהנחתה את פסק הדין האנגלי בעניין Football League Ltd. v. Littlewoods Pools Ltd. [1959] 2 All E.R. 546, שעליו הסתמכו המערערות.
לעניין לקטים, סעיף 4(ב) לחוק זכות יוצרים קובע כי המקוריות נבחנת בבחירה ובסידור של היצירות או הנתונים. בית המשפט הבהיר כי מדובר בשתי חלופות: יצירתיות בבחירת הנתונים יכולה להספיק גם ללא סידור יצירתי, ולהפך. אין הכרח להוכיח מקוריות בשניהם גם יחד.
ההבחנה בין ארגון משחקי הכדורגל לבין יצירת לוח המשחקים
ההכרעה התמקדה בהפרדה בין שני שלבים שונים: קביעת משחקי הכדורגל עצמם והכנת לוח הנתונים המתאר אותם.
בית המשפט קיבל כי ארגון הטורנירים הוא מלאכה מורכבת, המחייבת השקעה רבה ותיאום בין גורמים שונים. אלא שההשקעה בקביעת המשחקים אינה שקולה להשקעה ביצירת הלקט. לאחר שנקבעו המשחקים, מועדם ומקומם, נתונים אלה הם עובדות קיימות. השאלה הרלוונטית לדיני זכויות יוצרים היא אם נעשתה בחירה יצירתית של הנתונים שיופיעו בלוח או אם סידורם מבטא מקוריות.
לוחות המשחקים כללו את כלל המשחקים של הטורניר הרלוונטי, בלי תהליך יצירתי של מיון או סינון. הם נערכו בסדר כרונולוגי, תוך ציון קבוצת הבית, הקבוצה האורחת ומקום המשחק. בתוך מועדי המשחקים נעשה שימוש גם בסדר אלפביתי. בית המשפט מצא כי מדובר בדרך הצגה שגרתית ופונקציונלית, ללא ביטוי אישי יצירתי.
אמנם עצם הכנת הרשומות הייתה כרוכה בהשקעה מינימלית, ולכן מבחן ההשקעה התקיים. אולם לא נמצאה יצירתיות בבחירת הנתונים או בסידורם. לפיכך, לא הוכרה זכות יוצרים בלוחות המשחקים, לא כמכלול של נתונים ולא באופן הצגתם המסוים.
ההכרעה אינה שוללת הגנה על טבלאות או מאגרי מידע בשל אופיים הפונקציונלי. היא מחייבת להצביע על מקוריות בלקט עצמו. גם יצירה שמטרתה העברת מידע עשויה להיות מוגנת כאשר הבחירה, הסיווג או העריכה משקפים שיקול דעת יצירתי. במקרה זה לא נמצאה מקוריות כזאת.
השימוש בנתוני המשחקים לא היווה הפרה גם בהנחה שהלוחות מוגנים
בית המשפט קבע טעם נוסף ועצמאי לדחיית טענת ההפרה. גם אילו לוחות המשחקים היו עומדים בדרישת המקוריות, המועצה לא העתיקה את הביטוי שהיה עשוי לזכות להגנה.
המועצה השתמשה בשמות הקבוצות, במועדי המשחקים ובנתונים הנוגעים להם. היא לא העתיקה את מבנה הלוחות או את אופן סידור המשחקים בהם. טופסי ההימורים כללו רק חלק ממשחקי הליגות הבריטיות, לצד משחקים מישראל וממדינות אחרות, והציגו אותם בטבלאות בעלות מבנה שונה.
בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה לא הועתקו המאפיינים שעשויים היו להיות מוגנים, אף לא בחלק מהותי. העובדה שהמועצה בחרה משחקים אטרקטיביים מבחינה מסחרית לא הפכה את הנתונים עצמם לביטוי מוגן.
ההבחנה בין קיומה של זכות יוצרים לבין הפרתה היא מהותית. גם כאשר הלקט המקורי מוגן, השימוש בעובדות שנכללו בו אינו מפר בהכרח את הזכות. לצורך הוכחת הפרה יש לזהות את רכיבי הביטוי המוגנים ולהראות כי הנתבע העתיק אותם, ולא להסתפק בהוכחת שימוש במידע שמקורו ביצירה.
דחיית התביעה בעשיית עושר ולא במשפט
המערערות ביקשו לחייב את המועצה בתשלום גם מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל״ט-1979. לשיטתן, המועצה הפיקה הכנסות מהימורים שהתבססו על המשחקים שאורגנו על ידן, ולכן נהנתה מפרי השקעתן ללא תמורה.
בית המשפט בחן את הטענה על פי סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט ועל רקע ההלכה שנקבעה ברע״א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ׳ פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע״מ, פ״ד נב(4) 289 (1998). בהתאם להלכה זו, עצם ההנאה הכלכלית מתוצר שיצר אחר אינה מספיקה, כאשר אין זכות קניין רוחני המונעת את השימוש. לשם ביסוס עילת השבה נדרש יסוד נוסף ההופך את ההתעשרות לבלתי צודקת.
בנסיבות המקרה לא נמצא יסוד כזה. המועצה הייתה הגוף היחיד המוסמך לערוך הימורי ספורט בישראל, ולכן לא התקיימה תחרות מסחרית בינה לבין מנהלות הליגות. השימוש בנתוני המשחקים גם לא מנע מהמערערות להפיק הכנסות ממכירת כרטיסים, מזכויות שידור או מפעילויות מסחריות אחרות. בית המשפט אף העלה את האפשרות שהימורים על משחקי הליגות מגבירים את העניין הציבורי בהם.
אף מעבר להיעדר התחרות, לא נמצאה התנהגות פסולה או בלתי הוגנת בעצם השימוש בנתונים. חיוב המועצה בתמלוגים עבור מידע עובדתי שאינו מוגן בזכויות יוצרים היה מקנה למערערות, למעשה, שליטה מסחרית במידע שהדין הותיר לשימוש הציבור.
עם זאת, בית המשפט לא קבע כי דיני עשיית עושר לעולם אינם חלים על שימוש במידע שאינו מוגן בזכויות יוצרים. השופט ג׳ובראן הותיר בצריך עיון את שאלת התאמת מבחני היסוד הנוסף שנקבעו בעניין א.ש.י.ר. למקרים שבהם התביעה מבוססת על רעיון או מידע. ההכרעה הוגבלה למסקנה שבנסיבות המקרה לא התקיים יסוד נוסף המצדיק השבה.
על יסוד הדברים נדחה הערעור על כל חלקיו. השופט הנדל הסכים לפסק דינו של השופט ג׳ובראן. השופטת נאור הצטרפה למסקנה שהשימוש בנתונים המופיעים בלוחות המשחקים אינו מוגן בזכויות יוצרים, ולהכרעה בדבר ההוצאות.
משמעות פסק הדין להגנה על מאגרי מידע ולקטים
ההבחנה שנקבעה בפסק הדין יושמה גם במקרים שבהם התוצאה הייתה שונה. בע״א (מחוזי חי׳) 40319-02-10 סגל נ׳ גולדהמר (10.8.2010), נדונה העתקה של חלקים מעתירה לבג״ץ. בית המשפט המחוזי בחיפה הבחין בין לוחות המשחקים, שבהם לא נמצאה בחירה יצירתית, לבין כתב טענות הכולל בחירה, ארגון ועיבוד של נתונים וטענות משפטיות לכדי ביטוי מקורי.
בע״א 7996/11 סייפקום בע״מ נ׳ רביב (18.11.2013), נבחנה מקוריותם של שרטוטים טכניים. פסק הדין ממחיש כי גם ביצירה פונקציונלית עשויים להתקיים רכיבי ביטוי מקוריים הראויים להגנה, וכי יש להבחין בינם לבין רעיונות, שיטות ביצוע ורכיבים המוכתבים משיקולים טכניים.
לכן, בבחינת הגנה על מסד נתונים, רשימה מסחרית או לקט אחר, אין די בהצגת עלויות האיסוף וההפקה. יש לזהות את הבחירות היצירתיות שנעשו בעריכת המידע ולבחון אם הן משתקפות בתוצר שעליו מבוקשת ההגנה. כאשר נטענת הפרה, נדרשת בדיקה נפרדת של הרכיבים שניטלו בפועל.
הבחנות אלה הן בעלות משמעות מעשית בניהול סכסוכי זכויות יוצרים הנוגעים למאגרי מידע וליצירות פונקציונליות. בעל מאגר המבקש למנוע שימוש במידע צריך לבסס את תביעתו על ביטוי מוגן שהועתק, ואילו המשתמש במידע אינו חייב בתמלוגים מכוח זכויות יוצרים רק משום שהנתונים נוצרו או נאספו בהשקעה ניכרת.
