הפרת זכויות יוצרים באינטרנט בישראל

הפרת זכויות יוצרים באינטרנט יכולה להתרחש בהעתקת תמונה לאתר מסחרי, בהעלאת סרטון לרשת חברתית, בפרסום מאמר שהועתק מאתר אחר או בהנגשת קבצים מוגנים לציבור. העובדה שהיצירה זמינה ברשת אינה הופכת אותה לחופשית לשימוש. עם זאת, לא כל שימוש בתוכן שנמצא באינטרנט הוא הפרה: יש לבדוק מה בדיוק נלקח, איזו זכות נטען שהופרה, מי בעל הזכות, האם ניתנה הרשאה והאם מתקיים אחד השימושים המותרים בחוק. לשאלות הבעלות ביצירה שיצר עובד או ספק עבור עסק ראו בעלות בזכויות יוצרים בישראל.

הדין הישראלי מבחין בין מי שהעתיק או העלה את היצירה בעצמו, מי שהעמיד אותה לרשות הציבור, מי שהפנה אליה באמצעות קישור ובין מפעיל פלטפורמה המארחת תוכן שהעלו משתמשים אחרים. להבחנות אלה יש משמעות לעניין האחריות, אפשרות ההסרה והסעדים המשפטיים. המאמר מתמקד בהפרות בסביבה המקוונת; השאלה הרחבה יותר של ניהול תביעות והגנה על יצירות נדונה גם במסגרת תחום זכויות היוצרים במשרדנו.

איזה תוכן באינטרנט מוגן בזכויות יוצרים?

סעיף 4 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007, מקנה הגנה ליצירות מקוריות מן הסוגים המנויים בו, ובכללן יצירות ספרותיות, אמנותיות, דרמטיות ומוזיקליות, וכן לתקליטים בכפוף לתנאי החוק. תמונות, מאמרים, טקסטים מקוריים, איורים, סרטונים, יצירות מוזיקליות וקוד תוכנה עשויים להיות מוגנים גם כשהם מופיעים באתר אינטרנט או באפליקציה. הגנה אינה תלויה בדרך כלל ברישום היצירה במרשם כלשהו בישראל.

ההגנה ניתנת לביטוי המקורי, ולא לרעיון, לעובדה או לשיטת פעולה כשלעצמם. לכן, העתקת ניסוח, צילום או עיצוב מקורי עשויה לעורר שאלה של הפרה, בעוד ששימוש בעובדות הגלומות בטקסט או בכתיבת מאמר חדש על אותו נושא אינו בהכרח מפר. גם העתקה של חלק מן היצירה עלולה להפר זכות כאשר מדובר בחלק מהותי מבחינה איכותית; אין בחוק כלל שלפיו העתקה של מספר מילים, שניות או אחוזים מסוים מותרת תמיד.

תנאי שימוש באתר והודעת זכויות יוצרים עשויים להסדיר את הרשות לשימוש בתוכן, אך אינם יוצרים כשלעצמם זכות יוצרים במה שאינו מוגן לפי החוק. באותה מידה, היעדר הודעת © אינו מעיד על ויתור על הזכויות.

מה נחשב הפרת זכויות יוצרים באינטרנט?

סעיף 11 לחוק מגדיר את הפעולות השמורות לבעל זכות היוצרים לפי סוג היצירה. בסביבה המקוונת בולטות במיוחד הזכות להעתקה והזכות להעמדת היצירה לרשות הציבור. לפי סעיף 12, גם אחסון יצירה באמצעי אלקטרוני יכול להיחשב העתקה. לפי סעיף 15, העמדה לרשות הציבור מתקיימת כאשר נעשית ביצירה פעולה המאפשרת לאנשים מקרב הציבור גישה אליה במקום ובמועד לפי בחירתם.

כך, העתקת תמונה מאתר חדשות לאתר של עסק עשויה להיות גם העתקה וגם העמדה לרשות הציבור. העלאת שיר או סרטון לשרת המאפשר צפייה או האזנה לפי דרישה עשויה לעורר טענות דומות. לעומת זאת, העברת קישור רגיל לעמוד שבו היצירה מוצגת אינה זהה מבחינה משפטית להעלאת עותק של היצירה לשרת אחר. סיווג הפעולה תלוי באופן שבו היא נעשתה ובנסיבות הנלוות לה.

יש להבחין גם בין עצם קיומה של יצירה מוגנת לבין השאלה אם הנתבע עשה בה פעולה השמורה לבעל הזכות. לא די בכך ששני אתרים עוסקים באותו נושא, משתמשים במונחים דומים או מציגים מידע דומה.

תמונות, מאמרים וסרטונים באתרי אינטרנט

שימוש בתצלום שמצא בעל אתר בחיפוש תמונות אינו מקנה לו רישיון. מי שמעתיק תצלום לצורך פרסום מסחרי צריך לברר מי בעל זכויות היוצרים ומה היקף ההרשאה שניתנה. גם תמונה שפורסמה ברשת חברתית, תמונת מוצר של ספק או צילום שהועבר בקבוצת הודעות עשויים להיות מוגנים.

במקרה של מאמרים, הדיון אינו מסתיים בבדיקת הדמיון בין הכותרות. יש לבחון את הטקסט שהועתק, את מידת המקוריות ואת היקף השימוש. ציטוט מוגבל לשם ביקורת או דיווח עשוי להיבחן במסגרת שימוש הוגן, בעוד שהעתקת גוף כתבה שלם לצורך משיכת תנועה לאתר אחר תיבחן אחרת.

בסרטונים ובמוזיקה יש לעיתים כמה שכבות של זכויות: זכויות ביצירה המוזיקלית, בהקלטה, ביצירה הקולנועית וביצועים נפרדים, לפי העניין. הרשאה להשתמש בהקלטה אינה בהכרח הרשאה לעשות כל שימוש ביצירה המוזיקלית הכלולה בה. גם כאן יש לבחון את סוג השימוש ואת שרשרת הרישיונות ולא להניח שהעלאת התוכן לפלטפורמה אחת מאפשרת לפרסמו בכל פלטפורמה אחרת.

הפרת זכויות יוצרים בפייסבוק, באינסטגרם, בטיקטוק וביוטיוב

העלאת יצירה לרשת חברתית אינה מבטלת את זכויות היוצרים בה. כאשר משתמש מפרסם יצירה שיצר אדם אחר, יש להבחין בין שיתוף באמצעות הכלים שהפלטפורמה עצמה מעמידה, בכפוף לתנאי השירות ולהרשאות שניתנו, לבין הורדת קובץ והעלאתו מחדש לחשבון אחר. מבחינה טכנולוגית שתי הפעולות עשויות להיראות דומות לצופה, אך הן אינן בהכרח זהות מבחינת ההרשאה והזכויות המעורבות.

שימוש בקטע משיר לצורך סרטון פרסומי, למשל, מחייב בדיקה של הרישיונות החלים על אותו שימוש מסחרי. העובדה שהפלטפורמה כוללת ספריית מוזיקה אינה הוכחה שכל יצירה בספרייה מותרת לכל משתמש, לכל מטרה ובכל מדינה. גם מתן קרדיט ליוצר אינו מחליף קבלת רשות כאשר רשות כזו נדרשת.

במחלוקות כאלה נדרש לעיתים טיפול כפול: פנייה למנגנון הדיווח של הפלטפורמה לשם עצירת הפצה, לצד בחינת הזכויות והראיות לצורך דרישה משפטית. החלטת פלטפורמה להסיר תוכן, או לסרב להסירו, אינה בהכרח הכרעה בשאלת ההפרה לפי הדין הישראלי.

האם קישור, הטמעה או הפניה לתוכן מפרים זכויות יוצרים?

אין תשובה אחידה לכל סוגי הקישורים. יש הבדל בין קישור לאתר חוקי, הטמעת נגן באתר אחר, יצירת עותק של קובץ והפעלת אתר שמרכז הפניות שיטתיות לתכנים שהועלו בניגוד לדין. גם שאלות בדבר מקור התוכן, מודעות המפעיל ומטרת הפעילות עשויות לשנות את התוצאה.

סעיף 48א לחוק, שנוסף בתיקון משנת 2019, מטפל בהפרה עקיפה של הזכות להעמדה לרשות הציבור. הוא עשוי לחול על מי שפועל בדרך עיסוק כדי להקל או להרחיב את גישת הציבור ליצירה שהועמדה לרשותו בהפרה, במטרה להפיק רווח מן הפעולה ומן הגישה לתוכן, כאשר ידע או היה עליו לדעת על ההפרה. מדובר בהוראה הכוללת תנאים מצטברים; אין פירושה שכל קישור לתוכן מוגן הוא הפרה.

לצורך ניתוח מקרה קונקרטי יש לברר, בין היתר, האם התוכן הועמד במקור בהפרה, מה עשה מפעיל האתר, כיצד נוצרה הגישה ומה היה טיב הפעילות הכלכלית. טענה כללית שלפיה האתר 'רק מקשר' אינה מספיקה תמיד, אך גם עצם קיומו של קישור אינו מוכיח אחריות.

אחריות בעלי אתרים לתוכן שהעלו גולשים

כאשר משתמש מעלה יצירה לאתר או לפלטפורמה, יש לבחון בנפרד את מעשיו של המשתמש ואת מעשיו של בעל האתר. התשובה מושפעת ממעורבות המפעיל בפרסום, משליטתו בתוכן, מן המידע שהיה בידיו ומהפעולות שנקט לאחר שהובאה לידיעתו טענה קונקרטית להפרה. לא נכון להניח אחריות אוטומטית לכל מפעיל אתר בשל כל העלאה של משתמש, וגם לא להניח חסינות גורפת מפני שההעלאה בוצעה על ידי צד שלישי.

בפסק הדין בעניין בי.אין און ליין נ' שי לב ארי נדונה טענה להפרת זכויות בתצלומים שהועלו לאתר היכרויות, ובין השאר נבחנה שאלת אחריותו של בעל האתר לתוכן שהועלה על ידי גולשים. זהו מקרה המדגים מדוע בירור המעורבות בפועל והנסיבות העובדתיות חיוני לפני שמייחסים למפעיל אחריות להפרה.

מהו נוהל הודעה והסרה?

כאשר בעל זכויות מגלה תוכן המפר לכאורה את זכויותיו, מקובל לפנות למפעיל האתר או לשירות האחסון בהודעה המזהה את היצירה, את הזכות הנטענת ואת המקום המדויק שבו מופיע התוכן. הודעה מדויקת מאפשרת למקבל לברר את הטענה ולבחון צעדים מתאימים, ובהם הסרה או חסימת גישה. תיעוד ההודעה והתגובה עשוי להיות חשוב בבירור אחריותו של המפעיל.

אין להתייחס ל'הודעה והסרה' כאל מנגנון המעניק בישראל פטור גורף ואוטומטי מאחריות לכל ספק או אתר. גם אין להסיק שכל הסרה בעקבות תלונה היא הודאה בהפרה. כאשר מדובר בפלטפורמה בינלאומית, עשויים לחול בנוסף תנאי שירות והסדרים משפטיים של מדינות אחרות, אך הם אינם מחליפים את בדיקת הדין החל על הסכסוך בישראל.

מתי מותר להשתמש בתוכן ללא רישיון?

החוק מכיר בשימושים מותרים גם ללא הסכמת בעל הזכות. אחד המרכזיים שבהם הוא שימוש הוגן לפי סעיף 19, העשוי להתקיים למטרות כגון ביקורת, סקירה, מחקר, הוראה, דיווח עיתונאי או הבאת מובאות. אין מדובר ברשימה סגורה של מטרות, והבחינה נעשית על פי נסיבות השימוש.

בבדיקת ההוגנות נשקלים בין היתר מטרת השימוש ואופיו, אופי היצירה, היקף השימוש מבחינה כמותית ואיכותית והשפעתו על ערך היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה. שימוש מסחרי אינו שולל בהכרח שימוש הוגן בכל מקרה, אך עשוי להשפיע על האיזון. אין כלל שלפיו פרסום 'לצורכי לימוד' או ציון שמו של היוצר הופכים העתקה לשימוש הוגן.

לצד שימוש הוגן קיימים בחוק הסדרים ממוקדים, ובהם שימוש אגבי ביצירה לפי סעיף 22 והעתקה זמנית כחלק מהליך טכנולוגי בתנאים של סעיף 26. ההסדר של יצירות שבעל הזכות בהן אינו ידוע או לא אותר, בסעיף 27א, שונה מהגנת שימוש הוגן ומחייב עמידה בתנאים ייעודיים. להרחבה ראו יצירות יתומות וזכויות יוצרים.

גם רישיון פתוח, כגון רישיון Creative Commons, אינו הופך את היצירה לנחלת הכלל. יש לקרוא את תנאי הרישיון המסוים ולבחון אם הוא מתיר עיבוד, שימוש מסחרי והפצה חוזרת, ומהן חובות הייחוס החלות לפיו.

קרדיט ליוצר והזכות המוסרית ברשת

לצד הזכות הכלכלית קיימת ביצירות המתאימות גם זכות מוסרית. סעיפים 45–46 לחוק עוסקים, בין היתר, בזכות היוצר ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות ובזכותו שלא ייעשו בה סילוף או פעולה פוגענית העומדים בתנאי החוק. זכויות אלה עשויות להתעורר בעת שימוש בתמונות, בטקסטים וביצירות חזותיות גם כאשר ניתנה רשות מסוימת לשימוש כלכלי.

היעדר קרדיט עלול להקים טענה עצמאית לפגיעה בזכות מוסרית, בהתאם לסוג היצירה ולנסיבות; מנגד, הוספת קרדיט אינה מתירה העתקה או העמדה לרשות הציבור שנעשו ללא הרשאה. לכן, יש לבחון את שתי מערכות הזכויות בנפרד.

מי רשאי לדרוש הסרה או להגיש תביעה?

לפני משלוח דרישה יש לברר את שרשרת הבעלות. ככלל, היוצר הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים, בכפוף להסדרים הקבועים בחוק, לרבות הסדרים ביחסי עובד ומעסיק וביצירות מוזמנות מסוגים מסוימים. נוסף על כך עשויה הזכות לעבור בהסכם או בירושה, וייתכן שניתן לגביה רישיון ייחודי.

סעיף 54 לחוק קובע שבעל הזכות, ובנסיבות מסוימות גם בעל רישיון ייחודי, רשאים להגיש תביעה בשל הפרה. מי שמחזיק בעותק של יצירה, מנהל עמוד ברשת חברתית או שילם עבור צילום אינו בהכרח בעל זכות היוצרים. במקרה של תמונות שנרכשו ממאגר יש לבדוק מה הוקנה ברישיון, למי ובאילו תנאים.

כיצד פועלים כאשר מגלים הפרה באינטרנט?

לפני שמבקשים להסיר תוכן, רצוי לתעד את הפרסום באופן המאפשר לזהות את כתובת העמוד, החשבון המפרסם, מועד הגילוי, היצירה המקורית ומאפייני השימוש. צילום מסך לבדו עשוי שלא להספיק כאשר התוכן מתחלף, כאשר יש מחלוקת על מקור הקובץ או כאשר נדרשת הוכחת היקף ההפצה. לעיתים נכון לשמר גם קבצי מקור, נתוני יצירה, הסכמי רישוי, התכתבויות וקבלות המעידות על בעלות או על הרשאה.

לאחר מכן יש לבחון האם השימוש אכן מפר, האם קיים רישיון או שימוש מותר, ומהו הצעד המתאים: פנייה ישירה למפרסם, דיווח לפלטפורמה, דרישה למפעיל האתר או פנייה לערכאות. דרישה להסרה המבוססת על זכויות שלא נבדקו או על חלק שאינו מוגן עלולה ליצור מחלוקת מיותרת ולהחליש את עמדת הדורש.

כאשר לא ידועה זהותו של מי שהעלה תוכן מפר, פרק ח'1 לחוק, ובכלל זה סעיפים 60ב–60ה, מסדיר הליך שיפוטי לקבלת פרטי מידע לצורך בירור זהותו ונקיטת הליכים, בכפוף לתנאים ולבחינת בית המשפט. אין מדובר בזכות אוטומטית לקבל פרטים אישיים ישירות מפלטפורמה על סמך משלוח מכתב דרישה בלבד.

אילו סעדים אפשר לקבל בגין הפרת זכויות יוצרים באינטרנט?

סעד מרכזי הוא צו מניעה להפסקת השימוש המפר. סעיף 53 לחוק מתייחס לזכאות לסעד בדרך של צו מניעה, בכפוף לשיקול דעת בית המשפט ולנסיבות. במקרים המתאימים ניתן לבקש גם סעדים זמניים, כאשר התנאים לקבלתם שונים מההכרעה הסופית בתביעה. לדיון בתנאים ובפסיקה ראו צו מניעה זמני בתביעת זכויות יוצרים בישראל.

סעיף 53א מסדיר, בתנאים שקבע המחוקק, אפשרות לבקש מבית המשפט המחוזי צו המורה לספק גישה להגביל את הגישה למקור תוכן שעיקרו עומד בתנאים המפורטים בסעיף. זהו כלי ייעודי שאינו שקול לדרישה רגילה להסרת תמונה מפוסט בודד.

בנוסף ניתן לתבוע פיצוי בגין נזק שנגרם מן ההפרה, ובמקרים מתאימים לבקש פיצוי בלא הוכחת נזק לפי סעיף 56 לחוק. הסעיף מאפשר לבית המשפט לפסוק עד 100,000 ש"ח בשל כל הפרה, אך אין פירוש הדבר שכל תמונה, פרסום או הורדה מקנים באופן אוטומטי סכום זה. בית המשפט בוחן בין היתר את היקף ההפרה, משכה, חומרתה, הנזק המשוער, הרווח שהפיק המפר ותום לבו. לפי סעיף 56(ג), הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים נחשבות להפרה אחת לצורך סעיף זה.

הסייג לפיצוי ללא הוכחת נזק בפרסום יצירות אמנות באינטרנט

סעיף 56א קובע סייגים חשובים לתחולת מנגנון הפיצוי ללא הוכחת נזק. אחד מהם נוגע להעמדת יצירה אמנותית ברשת לאחר שכבר הועמדה לרשות הציבור, בכפוף לקיום התנאים המצטברים הקבועים בחוק: הפסקת ההפרה בתוך זמן סביר לאחר קבלת הודעה, היעדר העתקה מקטלוג המיועד למכירה או לרישוי של היצירות וקיום תנאי נוסף הנוגע לאופיו הלא מסחרי של השימוש או לסוגו ולהיקפו של הגוף המשתמש. נקבעו גם חריגים וסייגים להסדר זה.

לפיכך, הסרה מהירה עשויה להיות בעלת משמעות משפטית, אך היא אינה יוצרת חסינות כללית ואינה שוללת בהכרח סעדים אחרים או אחריות להפרה עצמה. יש לבדוק את תחולת סעיף 56א על נסיבות המקרה לפני חישוב החשיפה הכספית. דיון עקרוני בתכליות הפיצוי ניתן למצוא גם במאמר פיצוי ללא הוכחת נזק בקניין רוחני.

קבלת מכתב התראה על הפרת זכויות יוצרים ברשת

מי שקיבל מכתב התראה אינו צריך להניח מראש שהתביעה מוצדקת, אך גם לא להתעלם ממנה. יש לבחון מהי היצירה הנטענת, האם קיימת בה זכות יוצרים, מי מוסמך לדרוש את אכיפתה, כיצד נעשה השימוש, האם ניתנה הרשאה והאם קיימת הגנה לפי החוק. הסרה של הפרסום עשויה לצמצם נזק מתמשך, אך אינה מוחקת בהכרח עילת תביעה בגין שימוש שכבר נעשה.

אופן הבדיקה של מכתב התראה, בירור הטענות וניהול ההגנה מפורטים בנפרד במדריך התגוננות מפני תביעות הפרת זכויות יוצרים. ההבחנה בין המאמרים מכוונת: כאן נבחנים מאפייני ההפרה ברשת והדרכים לאכיפת זכויות בה, ואילו המדריך האחר עוסק בראש ובראשונה בהיערכות הנתבע ובניהול טענות ההגנה.

מקורות משפטיים ועיון נוסף

המסגרת המשפטית מבוססת על חוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007, ובפרט סעיפים 4–5, 11–16, 19, 22, 26, 45–48א, 53–56א ו-60א–60ה. לעיון שיטתי בדיני ההפרה, בשימושים המותרים ובסעדים ראו יונתן דרורי ויותם וירז'נסקי-אורלנד, Intellectual Property Law in Israel (2019), פרק 4, סעיפים 7–9, עמ' 362–381.

אם יש לכם שאלות בנושא, אתם מוזמנים לפנות אלינו בדוא״ל: office@dwo.co.il.