תביעת הפרת סימן מסחר שהגישה חברת יקב רימון בע"מ כנגד חברת טעמי הגליל בע"מ. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט יהודה זפט. ביום 21.3.2011 ניתן פסק הדין בתיק.
הנתבעים משווקים יינות מפרי הרימון שלטענת התובעת מהווים חיקוי מטעה של יינות רימון שהיא משווקת. על כן הגישה התובעת תביעה לצו מניעה האוסר על הנתבעים לייבא ו/או לייצר ו/או לשווק את המוצרים המפרים ולהורות על השמדת המוצרים המפרים, להורות לנתבעים למסור דין וחשבון על היקפי הייצור והשיווק של המוצרים המפרים ולחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצויים בגין נזקים שגרמו לה בצירוף פיצוי בסך 100,000 ₪ מכוח הוראות סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 ופיצוי בסך 100,000 ₪ מכוח הוראות סעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007.
התביעה נדחתה. נפסק כי אין חשש שציבור הלקוחות הרלבנטי יטעה לחשוב שהיינות המשווקים על ידי הנתבעת הם של התובעת או קשורים אליה. בנוסף נפסק כי התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:
הפרת סימן המסחר
בית המשפט פסק כי ההשוואה בין התווית הנטענת להיות מפירה לבין סימן המסחר נעשית בהתחשב במכלול הרכיבים שעל התווית, ואפילו קיים דמיון מה בין האיור שעל תווית הבקבוק המשווק על ידי הנתבעת לבין האיור הכלול בסימן המסחר, אין בו כדי להוות דמיון מטעה בין התווית של הנתבעת לבין סימן המסחר.
על כן, דחה בית המשפט את טענות התובעת לעניין הפרת סימן המסחר הרשום.
גניבת עין
סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, קובע: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".
כדי לזכות בתביעתה בעילה של גניבת עין על התובעת להוכיח שיינות הרימונים שהיא משווקת רכשו מוניטין וקיים חשש שציבור הלקוחות יטעה לחשוב שיינות הרימונים המשווקים על ידי הנתבעת הם מתוצרת התובעת או קשורים אליה.
אופן ההשוואה בין המוצרים
בית המשפט פסק כי צורת בקבוק התובעת אינה ייחודית ומקובלת בשוק היינות ועל כן לא תינתן הגנה לצורה זו. יתר על כן, התובעת לא רשמה מדגם על צורת בקבוקי היין שהיא משווקת.
השוואה בין הבקבוקי התובעת מעלה כי הם שונים באופן מהותי מהרכיבים המופעים על תווית בקבוק היין המשווק על ידי הנתבעת. נוכח כל אלה, נראה כי אין דמיון מטעה בין התוויות של הנתבעת לבין התווית של התובעת.
בשל מחירו הגבוה של יין הרימונים (100 ₪), לקוח המעוניין לרכוש יין רימונים בודק את תוית המוצר בטרם רכישתו ואינו בוחר את המוצר על פי צורת תחתית הבקבוק.
על כן נפסק כי, הדמיון בין האיורים על שרוול הבקבוקים אינו מבסס חשש שצרכנים יחשבו בטעות שבקבוקי היין של הנתבעת הינם של התובעת.
המוניטין במוצר
נפסק כי יין הרימונים של התובעת רכש מוניטין. עם זאת, נוכח מסקנת בית המשפט לפיה אין חשש שציבור הלקוחות הרלבנטי יטעה לחשוב שהיינות המשווקים על ידי הנתבעת הם של התובעת או קשורים אליה, דין התביעה להידחות גם בעילות של גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט והטעיית הצרכנים.
