סעיף 1 לחוק הפטנטים קובע כי בעל האמצאה הוא "הממציא עצמו או הבאים מכוחו והם מי שזכאי לאמצאה מכוח הדין או על פי העברה או על פי הסכם". אולם, סעיף 132(א) לחוק הפטנטים קובע כי "אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן – אמצאת שירות), תקום לקניין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה…".
הבעלות באמצאת שירות אינה נקבעת רק לפי השם שנרשם בבקשת הפטנט. כאשר אמצאה פותחה עקב השירות ובתקופת השירות, ברירת המחדל היא שהזכויות בה קמות למעסיק, בכפוף להסכם אחר ולמנגנוני הוויתור שבחוק. שאלת הבעלות נפרדת מן השאלה אם העובד זכאי לתמורה נוספת.
הקושי מתעורר כאשר העובד סבור שהוא בעל האמצאה, בעוד שהחברה רואה בה תוצר של עבודתו עבורה. הסיווג כאמצאת שירות משליך על הבעלות בזכויות, על רישום בקשת הפטנט ועל האפשרות לדרוש תמורה בעד הפיתוח. אלה שאלות קשורות, אך הדין אינו נותן לכולן תשובה אחת.
מהי אמצאה של עובד בעבור המעביד – אמצאת שירות?
סעיף 132 מצריך בירור של ארבעה יסודות להכרה באמצאה כאמצאת שירות: (1) קיומה של אמצאה ולא רעיון מופשט בלבד; (2) יחסי עובד ומעסיק; (3) קשר סיבתי בין פיתוח האמצאה לבין השירות; (4) גיבוש האמצאה בתקופת השירות. לצד אלה קובע החוק חריגים והסדרים שיכולים להשאיר את הזכויות בידי העובד, ובמיוחד הסכם אחר או ויתור של המעסיק. אין למנות את החריג של הסכם אחר כתנאי עובדתי חמישי לעצם הגדרת האמצאה.
בהיעדר אחד היסודות הנדרשים, אין די בסעיף 132 לבדו כדי להקנות את הבעלות למעסיק. עדיין יש לבדוק אם קיימת העברת זכויות מכוח הסכם או דין אחר.
תנאי 1 – קיום של אמצאה
הדין עוסק באמצאה שגובשה לכדי פתרון טכנולוגי, ולא בעצם העלאתו של רעיון כללי.
לא תמיד קל לקבוע מתי רעיון נעשה לאמצאה. עובד יכול לחשוב על כיוון פתרון במהלך העסקתו ולפתח את המרכיבים הטכנולוגיים שלו רק לאחר שסיים לעבוד. במקרה כזה נדרש לברר מה בדיוק הומצא בתקופת השירות; אין די בעובדה שהכיוון הכללי עלה אז כדי לקבוע שהאמצאה כולה קמה לקניין המעסיק.
שרטוט, מפרט או תיעוד ניסוי עשויים להוכיח שהפתרון הטכנולוגי התגבש בתקופה מסוימת. עצם עריכת שרטוט אינה מבטיחה שהפתרון הוא אמצאה כשירת פטנט, אך היא יכולה לסייע לקבוע מתי חדל הרעיון להיות מופשט. כך למשל, בה"פ (מחוזי ת"א) 994/83 רוזנצוויג נ' התעשיה האווירית (פורסם בנבו, 22.1.1998) בית המשפט הגדיר את הרגע שבו הוכנו השרטוטים המעשיים על-ידי הממציא, כרגע בו התגבשה האמצאה.
מועד הגיבוש שניתן להוכיח הוא אחת השאלות המרכזיות בסכסוך. אם האמצאה התגבשה בתקופת ההעסקה, יש להמשיך ולבדוק גם את הקשר לשירות ואת ההסכמות בין הצדדים.
תנאי 2 – קיום של יחסי עובד-מעסיק
שאלת מעמדו של הממציא כעובד לצורך סעיף 132 נבחנת על רקע טיב הקשר עם החברה ותכלית ההסדר בדיני הפטנטים. מבחני דיני העבודה עשויים לסייע, אך אין להניח שסיווגו של מפתח כקבלן או כעובד לצורך מס או תלוש שכר מכריע לבדו את שאלת הבעלות באמצאה.
הבדיקה חשובה במיוחד לגבי יועצים, מייסדים וקבלני משנה שהשתלבו בעבודת צוות הפיתוח.
תנאי 3 – העובד הגיע לאמצאה עקב שירותו
כאן נבחן הקשר הסיבתי בין עבודת העובד לבין פיתוח האמצאה, ולא רק העובדה ששני הדברים התרחשו באותה תקופה.
המשימות שהוטלו על העובד, תחום פעילותו, מידע שהועמד לרשותו והשתתפותם של עמיתים בפיתוח עשויים לחזק את טענת המעסיק. אין זו ספירה מכנית של זיקות: יש להראות כיצד תרמו תנאי השירות להיווצרות הפתרון המסוים שבמחלוקת.
תנאי 4 – העובד הגיע לאמצאה בתקופת שירותו
לצד הקשר הסיבתי נדרש גם קשר בזמן: האמצאה צריכה להתגבש בתקופת השירות.
הפרשנות הרחבה מגדירה את תקופת השירות כתקופת השירות הפורמלית. פרשנות זו מחשיבה גם אמצאות שנוצרו בחופשות, בשנת שבתון, בחל"ת או לאחר שעות העבודה- כאמצאות שפותחו בתקופת השירות.
הפרשנות הצרה מתמקדת בקשר בין העבודה בפועל לבין האמצאה. על-פי גישה זו, תיתכן תקופה שבה אדם נחשב לעובד אך הוא אינו בשירות בפועל. לכן, יש להראות כי האמצאה פותחה במהלך ביצוע הפעולות שלשמן הועסק הממציא, ולא רק במהלך התקופה שבה הוא נחשב באופן פורמלי ל"עובד".
החריג לכלל הבעלות: הסכם אחר בין העובד למעסיק
גם כשהתקיימו יסודות אמצאת השירות, יש לבחון אם הצדדים הסכימו על חלוקת זכויות אחרת. סעיף 132(א) מכיר במפורש בהסכם אחר ובוויתור המעסיק על האמצאה בתוך שישה חודשים ממסירת הודעת העובד לפי סעיף 131. במקרים המתאימים יש לבחון גם את מנגנון היעדר התשובה לפי סעיף 132(ב). פרשת אוריין נ׳ בונה, הנדונה במאמר נפרד באתר, ממחישה מדוע התנהגות הצדדים וידיעת המעסיק עשויות להיות מכריעות בבירור קיומה של הסכמה.
חובת העובד להודיע על האמצאה
סעיף 131 לחוק הפטנטים קובע כי על העובד מוטלת חובה "להודיע למעבידו בכתב על כל אמצאה שהגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו, סמוך ככל האפשר לאחר שהמציא אותה, וכן על כל בקשת פטנט שהגיש."
חובת ההודעה חלה גם על אמצאה שנוצרה עקב השירות אך לא בתקופת השירות וגם על אמצאה שנוצרה בתקופת השירות אך לא עקב השירות, וכן על כל פטנט שהגיש העובד. עם זאת, למעסיק מוקנית בעלות רק באמצאת שירות שהעובד הגיע אליה עקב השירות ובתקופת השירות.
סעיף 139 לחוק הפטנטים קובע כי העובד חייב לגלות למעביד בכל עת את כל פרטי האמצאה וכן כל פרט בעל חשיבות לעניין האמצאה.
סעיף 132(ב) מאפשר לעובד לציין בהודעתו לפי סעיף 131 כי אם המעסיק לא ישיב תשובה נוגדת בתוך שישה חודשים תקום האמצאה לקניינו. רק אם נמסרה הודעה הכוללת את ההצהרה האמורה ולא ניתנה תשובה נוגדת במועד, חל המנגנון הסטטוטורי הזה. שתיקה של המעסיק לאחר הודעה שאינה כוללת את ההצהרה אינה זהה בהכרח להסכמה להעברת הבעלות לעובד.
גם לאחר שהבעלות הוסדרה עשויות להתעורר שאלות על זהות הממציאים ועל מסמכי ההגשה. פסק הדין ביונה נ׳ טבורובסקי: חיוב עובד לחתום על בקשת פטנט עסק בעובד שסירב לחתום בטענה שאחד הממציאים נרשם שלא כדין. בית הדין דחה את הטענה העובדתית באותו מקרה; אין בכך חובה כללית לחתום על הצהרת ממציא שאינה נכונה. זהות הממציא ובעלות המעסיק הן שתי שאלות שונות.
סכסוך בעלות על אמצאת שירות: הכרעת רשם הפטנטים
כאשר העובד והמעסיק חלוקים בשאלה אם האמצאה שייכת למעסיק מכוח סעיף 132, סעיף 133 מאפשר לכל אחד מהם לפנות לרשם הפטנטים להכרעה אם מדובר באמצאת שירות. השאלה אינה זהה למחלוקת על תמורה לעובד. תקנות 195–198 מסדירות את הבקשה, את הגשת התשובה והראיות ואת הדיון בפני הרשם. נטל ההוכחה, המסמכים ומנגנון ששת החודשים נדונים בסכסוך בין עובד למעסיק על בעלות באמצאת שירות, ובכלל זה בפרשת אוריין נ׳ בונה.
האם עובד זכאי לתמורה בעד אמצאת שירות?
בעלות המעסיק באמצאה אינה שוללת בהכרח את האפשרות שעובד יהיה זכאי לתמורה נוספת על שכרו. סעיף 134 לחוק הפטנטים קובע שכאשר אין הסכם המסדיר את הזכאות לתמורה, שיעורה ותנאיה, הסוגיה תוכרע בידי הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים. מדובר בשאלה נפרדת מזו של הבעלות באמצאה, והיא דורשת בחינה של חוזה ההעסקה ושל הוראות החוק.
הסכמי ויתור, מועדי ההתיישנות, שיקולי התמורה לפי סעיף 135 והאפשרות לעיון מחדש לפי סעיף 136 נדונים במאמר הייעודי תמורה ותמלוגים לעובד בגין אמצאת שירות. לדוגמה מעשית לפרשנות של הסכמי ויתור ראו גם את החלטת הוועדה בבקשה לפסיקת תמלוגים בעד אמצאות שירות. אין ללמוד מעצם רישומו של פטנט או מערכו המסחרי שנפסק שיעור תמורה מסוים.
אם המחלוקת על אמצאת השירות אינה נפתרת בהסכמה ונדרש הליך משפטי, יש להבחין בין בירור הבעלות בפני הרשם לבין דרישה לתמורה. ההקשר הרחב של ניהול סכסוכי פטנטים מוצג בסקירה על תביעות פטנטים וליטיגציה בישראל.
מאמרים נוספים באשכול: ממציאות ובעלות בפטנטים
DABUS: האם בינה מלאכותית יכולה להיחשב כממציא? | העברת בעלות בפטנט בישראל | אוריין נ׳ בונה: בעלות בפטנט של עובד
