הדמיון בין הסימנים
סעיף 11(9) לפקודה קובע כדלקמן:
"סימן הזהה עם סימן שהוא שייך לבעל אחר וכבר הוא רשום בפנקס לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר, והוא הדין בסימן הדומה לסימן כאמור עד כדי שיש בו להטעות"
לצורך בחינת קיומו של דמיון מטעה בין סימנים, פיתחה הפסיקה את "המבחן המשולש", הכולל את מבחני המשנה הבאים: מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין. למבחנים אלה נוסף מבחן השכל הישר הניצב בפני עצמו.
מבחן המראה
הערכת הדמיון במראה הסימנים נעשית על פי הסימנים בשלמותם, אך תוך שימת לב מיוחדת למרכיביהם הדומיננטיים.
הרכיב הדומיננטי בשני הסימנים הינו המלה "PIONEER" וזאת למרות השוני בעיצובים. משום הרכיב המילולי המשותף המובלט, ומפאת זיכרונו הבלתי מושלם של הלקוח, ניתן להניח כי צרכן סביר יטעה לחשוב שמדובר בסימני מסחר המציינים מקור טובין אחד.
מבחן הצליל
נפסק כי כאשר עסקינן במוצרים שאינם מוצרי מדף, מקבל מבחן הצליל משנה חשיבות, שהרי הלקוח הוגה את הסימן באוזני הזבן ולא רק קורא אותו על גבי האריזה.
נפסק כי הלקוח הממוצע יקצר את הסימן בהגייתו ויתמקד ברכיב הדומיננטי בו. יתרה מכך, לקוח סביר יכול להניח כי מוצרים הנושאים את הסימנים הינם של אותו יצרן או משווק, כאשר הסימן "PIONEER" הינו סימן הבית והמלים POWER TOOLS"" הינם סימן מוצר.
על כן נפסק כי אין הבדל משמעותי בהגיית הסימנים.
מבחן סוגי הסחורות, הלקוחות וצינורות השיווק
על מנת להכריע בשאלה האם טובין הינם מאותו הגדר מקובל להפעיל מספר מבחנים אשר פורטו בספרו של א.ח. זליגסון "דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם", התשל"ג – 1973, בעמ' 82-83:
"א. מהו טבע הסחורות והרכבן?
ב. מה הוא אופן השימוש בסחורות?
ג. מה הם צינורות המסחר הרגילים, דרכם משווקים את הסחורות?
אם לפי אחד משלושת המבחנים קיים דמיון או קרבה, יש הצדקה להוצאות המסקנה, שסוגי הסחורות דומים. ברם, נראה (גם לפי הפסיקה האנגלית), כי המבחן השלישי אינו בעל משקל כמו המבחן הראשון והשני."
נפסק כי למרות ההבדל בין הפרטות ובין סוג המוצרים הנמכרים על ידי כל אחד מהצדדים, הצרכן רגיל לראות חברות מתרחבות לתחומים נושקים. החפיפה המסוימת בין הסחורות והעובדה שהתחומים הינם נושקים עשויות להוביל למסקנה כי הסחורות הינן מאותו הגדר.
לעניין זה אזכרה סגנית הרשם את החלטת הרשם בבקשה למחיקת סימן מסחר מס' 129015 HIKE, NIKE International Ltd נ' שי מכר סחר (1996) בע"מ (פורסמה בנבו, 3.12.2008):
"לטעמי אין נפקות לעובדה כי הסחורה הנמכרת על-ידי מבקשות המחיקה והחופפת לזו הנמכרת על-ידי בעלת הסימן, מהווה רק חלק מפעילותן של מבקשות המחיקה, בעוד היא מהווה את עיקר פעילותה של בעלת הסימן. ברגע ששני הצדדים עוסקים במכירה בישראל של אותו סוג מוצרים, מדובר באותו הגדר."
על כן נפסק כי סוגי הסחורות, הלקוחות וצינורות השיווק דומים.