ערעור שהוגש על ידי חברת טרפלקס פל-ים בע"מ וחברת UNIDELTA S.P.A כנגד חברת פלסאון. ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת רות רונן) מתאריך 25.05.2010 בת"א 1795/06. הערעור נדון בבית המשפט העליון בפני הרכב השופטים השופטת מרים נאור, השופט חנן מלצר והשופט יורם דנציגר. השופט חנן מלצר כתב את עיקר פסק הדין. ביום 18.12.2014 ניתן פסק הדין.
העובדות: ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בגדרו נקבע כי אחד מבין מוצריה של המערערת 2, אשר יובא ושווק בישראל על-ידי המערערת 1 (מוצר יונידלתא), יש בו הפרה של פטנטים הרשומים בישראל על שם המשיבה.
פלסאון הינה חברה אשר עוסקת בייצור ושיווק של מָחבַּרים לצינורות. על שמה של החברה רשומים שני פטנטים ישראלים: פטנט ישראלי מס' 125899, ו-פטנט ישראלי מס' 127327, אשר מהווה "פטנט מוסף" לפטנט הראשון. שני הפטנטים הנ"ל עוסקים במָחבַּרי צינורות.
פלסאון הגישה לבית המשפט המחוזי, תביעה לקבלת צו מניעה קבוע כנגד המערערות וכן פיצויים מהן בעילות של: הפרת פטנט ו"גניבת עין". בכתב התביעה טענה פלסאון כי בחודש דצמבר 2005 נודע לה שהמערערת 1 שיווקה בישראל מחברי צינורות שיוצרו על-ידי המערערת 2 (מוצר יונידלתא), ושהיה בהם, לגישתה של פלסאון, חיקוי מפר של הפטנטים הנ"ל שבבעלותה, במשמעות סעיף 49 לחוק הפטנטים. כן טענה פלסאון כי עיצובו של מוצר יונידלתא דומה לעיצובם של המחברים שהיא מייצרת, ושיווקו עולה כדי "גניבת עין", במשמעות מונח זה בחוק עוולות מסחריות.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי: בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל (בפסק דין חלקי שדן בשאלת האחריות) את התביעה להפרת הפטנט בהתבסס על סעיף 49 לחוק הפטנטים, בקובעו כי על אף שלא היתה "הפרה מילולית" של הפטנט (קרי: ניצול אמצאתה של פלסאון בדרך המוגדרת בתביעות שהוגדרו במסמכי הפטנט שבבעלותה) – מוצר יונידלתא מהווה הפרה של עיקר הפטנט של פלסאון, וזאת מאחר שמוצר יונידלתא: "פועל פעולה הזהה במהותה לזו של האמצאה, ובאותן דרכים שבהן פועל הפטנט".
על כן אסר בית המשפט קמא על המערערות לעשות שימוש במחברים שיש בהם הפרה של הפטנט של פלסאון. בנוסף נאסר על המערערות לעשות שימוש במחברים המהווים חיקוי של מחברי פלסאון, זאת, כנראה, בהתבסס על העוולה של גניבת עין.
כן הוציא בית המשפט צו המורה למערערות להמציא למשיבה דו"ח מאומת על ידי רואה חשבון על כל המכירות שהן ביצעו עד למועד עריכת הדו"ח לשם הערכת הפיצויים בגין ההפרות הנטענות.
בנוסף בית המשפט קמא חייב את המערערות בהוצאות המשיבה וכן בשכר טרחת עורכי דינה של פלסאון בסכום כולל של 60,000 ש"ח + מע"מ.
תוצאות ההליך: נפסק כי דין הערעור להתקבל. ביחס לעילת הפרת הפטנט, בקשת הפטנט של פלסאון אושרה לנוכח השכלול המקורי שהציגה במחברי צינורות בעלי קטרים גדולים. עם זאת, על אף שאכן קיים דמיון בין מוצר יונידלתא לבין האמצאה של פלסאון – הוא איננו נוגע לשכלול האמור. שכלול זה נעדר ממוצר יונידלתא, ולכן המוצר האחרון מהווה מוצר נחות ביחס למחבר שבבסיס הפטנט של פלסאון, שהרי הוא עושה שימוש רק בידע שהיה במסגרת נחלת הכלל במועד הגשת בקשת הפטנט של פלסאון.
על כן לא סבר בית המשפט כי יש במוצר יונידלתא הפרה של הפטנט של פלסאון. מאידך גיסא – עוולת גניבת העין, שלא נותחה בפסק הדין, טעונה עדיין בירור שטרם הושלם, ולכן יש להחזיר מכלול זה לבית המשפט המחוזי הנכבד.
בנוסף נפסק כי המשיבה תחוייב בהוצאות המערערות בשתי הערכאות, בסכום כולל של 75,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בערעור:
פרק התביעות בפטנט (CLAIMS)
בחלק התביעות בבקשת פטנט כלשהי, מגדיר מבקש הפטנט את תחום ההגנה המונופוליסטית שברצונו לפרוס על אמצאתו.
פרק זה מורכב מתביעות בלתי תלויות, אשר מגדירות את האמצאה ודרכי פעולתה, ומתביעות תלויות, המתבססות על התביעות הבלתי תלויות, ומוסיפות דרכים אפשריות נוספות למימוש האמור בהן (ראו: דניאל פריימן פטנטים, בעמ' 96 (1979) (להלן: פריימן); עמיר פרידמן פטנטים: דין, פסיקה ומשפט משווה, בעמ' 216-214 (2001) (להלן: פרידמן)).
בענייננו, המשיבה טוענת כי מחבר יונידלתא מהווה הפרה של תביעות 1 ו-3 שבפטנט הראשון, ותביעות 3 ו-4 שבפטנט השני. מבין תביעות אלה, תביעה 1 שבפטנט הראשון הינה תביעה בלתי תלויה (להלן: תביעה 1), והיתר (תביעה 3 בפטנט הראשון ותביעות 3 ו-4 בפטנט השני) הן תביעות תלויות, אשר במסגרתן מתוארות דרכים אפשריות נוספות למימוש האמצאה, המוגדרת בצורה רחבה בתביעה 1.
לצורך הכרעה בשאלת הפרת פטנט בענייננו אין תמיד צורך לדון בפירוט בתביעות התלויות, אלא ניתן להסתפק באמור בתביעה 1.
בתמצית ניתן לומר כי בתביעה 1 שבפטנט פלסאון מתואר מחבר הכולל 5 רכיבים: גוף המחבר ("body member"), טבעת אטימה ("sealing ring"), שרוול לחיצה ("compression sleeve"), טבעת חביקה ("gripping ring") ואום הצמדה ("securing nut"). כמו כן נכתב בתביעה האמורה כי המחבר מתאפיין ("characterized") בכך שהוא כולל גם אלמנט הגבלה ("limiting element"), המשתרע באופן צירי מטבעת החביקה לגוף המחבר (כמעין רגליות). בהמשך התביעה מתוארים שלבי הקיבוע והאטימה ותפקידו של אלמנט ההגבלה, ככל שחלה התקדמות בהידוקו של אום ההצמדה, וזאת בשלבים המפורטים שם.
לצורכי המחשה, ראו לעיל שרטוט של האמצאה של פלסאון.
לעניין מבנה התביעה מאזכר בית המשפט את סעיף 29 לאמנת הפטנטים האירופית (European Patent Convention – EPC), אשר מורה כך:
"Rule 29:
(1) The claims shall define the matter for which protection is sought in terms of the technical features of the invention. Wherever appropriate claims shall contain:
(a) a statement indicating the designation of the subject-matter of the invention and those technical features which are necessary for the definition of the claimed subject-matter but which, in combination, are part of the prior art;
(b) a characterising portion – preceded by the expression "characterised in that" or "characterised by" – stating the technical features which, in combination with the features stated in sub-paragraph (a), it is desired to protect".
בסעיף הנ"ל מתואר מבנה התביעות הראוי בפטנטים, ואת משמעותו של השימוש במונח "characterized" בתביעות אלה. לפי הסעיף האמור, תכלול התביעה חלק מאפיין, הנפתח במונח "characterized", ובו יצוינו החלקים אשר עליהם, בשילוב עם יתר רכיבי האמצאה, מעוניין מבקש הפטנט לפרוס את ההגנה המונופוליסטית במסגרת הפטנט. כך בענייננו מתבקשת הגנה על השילוב של אלמנט ההגבלה עם יתר רכיבי האמצאה, ולא על אלמנט ההגבלה בפני עצמו.
תפקיד היועץ המדעי לצורך פרשנות פטנט
תובענות בדיני פטנטים מחייבות את בית המשפט לעסוק לעיתים בנושאים הדורשים מומחיות טכנית רבה. לשם כך מורה סעיף 189 לחוק הפטנטים כי בית המשפט רשאי למנות יועץ מדעי מטעמו "אשר יסייע לו בגביית הראיות וייעץ לו, אך לא יטול חלק במתן פסק הדין". אין משמעות הסעיף כי תפקידו של היועץ מוגבל לגביית ראיות בלבד, אלא בית המשפט רשאי להיעזר בו גם בשאלות מהותיות, ואף להסתמך על חוות הדעת של היועץ המדעי בהחלטתו (ראו: רע"א 4943/05 קמטק בע"מ נ' אורבוטק בע"מ [פורסם בנבו] (30.5.2005); פרידמן, בעמ' 812-807). יחד עם זאת, ככל שבית המשפט מעוניין להיעזר בחוות-דעתו של היועץ המדעי לצורך שאלת פרשנות הפטנט ובפרט שאלת "עיקר האמצאה", מובן כי עליו לנקוט במשנה זהירות מכיוון ששאלה זו דורשת פרשנות של מסמכי הפטנט והכרה של הידע הקודם בתחום (עובדתית ומשפטית). במשפט האנגלי נקבע כי במקרים שבהם נעשה שימוש ביועץ מדעי – אין בית המשפט מחויב בהכרח לאמץ את חוות דעתו.
הפרת פטנט
סעיף 49 לחוק הפטנטים אוסר על שני סוגים של הפרות פטנט, וכך הוא מורה:
"49. (א) בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר באותן התביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט (להלן – הפרה)".
בסעיף זה מוענקת, איפוא, לבעל הפטנט הגנה מונופוליסטית מפני ניצול ללא רשות, או שלא כדין של אמצאתו: "בדרך המוגדרת בתביעות" (מקובל לכנות הפרה מסוג זה כהפרה מילולית של הפטנט), או "בדרך דומה לכך שיש בה… עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט" (נהוג לכנות הפרה שכזו כהפרה של עיקר האמצאה).
בית המשפט המחוזי הנכבד קבע, כאמור, כי לא מתקיימת במקרה דנן הפרה מילולית של הפטנט של פלסאון, וזאת לנוכח היעדר זהות מוחלטת בין פעולתו של המחבר של המערערות, לבין המוגדר בתביעות הפטנט של פלסאון. במסגרת הערעור שלפנינו הצדדים לא חלקו על קביעה זו, כך שלב המחלוקת בערעור נוגע לשאלת הפרת עיקר האמצאה, שהוא נושא הפטנט של פלסאון. בהפרה מסוג זה אדון מיד.
הפרה בדרך של הפרה מילולית
לצורך הוכחת הפרה מילולית, על בעל הפטנט להוכיח כי המוצר המתחרה פועל באופן זהה למוגדר בתביעות המנויות בכתב הפירוט של הפטנט. נדירים הם יחסית המצבים שבהם תבוצע הפרה מילולית של הפטנט, קרי: בדיוק בדרך המתוארת במסמך התביעות של הפטנט, ולרוב יבצע המפר, לכאורה, שינוי ברכיב מסוים במוצר, על מנת להראות כי קיים שוני בין המוצר בגינו הוא נתבע לבין האמצאה המוגנת במסגרת הפטנט.
הפרה בדרך של נטילת עיקרה של האמצאה
בשונה מהפרה מילולית, נטילת עיקרה של האמצאה, שהוא נושא הפטנט, תיתכן בדרכים שונות ומגוונות. נדירים הם יחסית המצבים שבהם תבוצע הפרה מילולית של הפטנט, קרי: בדיוק בדרך המתוארת במסמך התביעות של הפטנט, ולרוב יבצע המפר, לכאורה, שינוי ברכיב מסוים במוצר, על מנת להראות כי קיים שוני בין המוצר בגינו הוא נתבע לבין האמצאה המוגנת במסגרת הפטנט.
כדי להתמודד עם סיטואציות מעין אלה שתוארו לעיל, מורה סעיף 49 לחוק הפטנטים כי תיתכן הפרה של פטנט, אף בהיעדר זהות מוחלטת בין המוצר המפר לכאורה, לבין האמצאה שבמסגרת הפטנט, וזאת כאשר הדמיון ביניהם נוגע לעיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט.
כפועל יוצא מכך פותחו בפסיקה העוסקת בדיני הפטנטים דוקטרינת האקוויוולנטיים ודוקטרינת הווריאנטים. על פי דוקטרינות אלו, תיתכן הפרה של הפטנט גם כאשר מתבצעים: שינוי, החלפה או השמטה של חלקים לא מהותיים של האמצאה, תוך כדי ניצול האמצאה בדרך של נטילת חלקים מהותיים בה.
וכיצד יוכל בית המשפט לקבוע אם הדמיון הקיים בין המוצר המתחרה לבין האמצאה המוגנת במסגרת הפטנט עולה כדי הפרה של הפטנט? – לשם כך נדרש, איפוא, בית המשפט לזהות ולהגדיר מהו "עיקר האמצאה", אשר זוכה להגנה מונופוליסטית במסגרת הפטנט.
כדי לבחון שאלה זו, בשלב הראשון, על בית המשפט לדון בשאלה: מהו עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט, אשר לפיה ייקבע היקף ההגנה המונופוליסטית המוקנה לבעל הפטנט. בשלב השני, על בית המשפט לבחון אם המוצר המתחרה אכן עושה שימוש ב"עיקר האמצאה" שהוא נושא הפטנט.
בעניין פרשנות הפטנט וקביעת עיקר האמצאה – אין הערכאה הדיונית נהנית מיתרון על פני ערכאות הערעור ומשכך לא ראה בית המשפט מניעה להכריע בסוגיה זו, על יסוד החומר הרב המונח בפניו.
קביעת עיקר האמצאה
לפי הסיפא של סעיף 49 לחוק הפטנטים, נקודת המוצא בבחינת עיקר האמצאה היא התביעות אשר נכללות במסמכי הפטנט. בתביעות אלה מגדיר מבקש הפטנט את היקף ההגנה שברצונו לפרוס על האמצאה.
אולם, כדי למנוע פריסת הגנה מונופוליסטית רחבה יתר על המידה, אשר עלולה לפגוע באיזון שבין שני האינטרסים הציבוריים המונחים בבסיס דיני הפטנטים: עידוד התפתחות טכנולוגית מחד גיסא, והבטחת פעילות כלכלית חופשית מאידך גיסא – הותוו בפסיקה מספר עקרונות מנחים בקביעת היקף ההגנה המונופוליסטית במסגרת הפטנט (עקרונות שהוצגו בפסק דין בעניין חסין אש).
העיקרון הראשון, קביעת "עיקר האמצאה", שהוא נושא הפטנט – תיעשה, אמנם, לנוכח האמור בכתב התביעות, אולם זה יפורש (ובמידת הצורך – יצומצם) לאור כתב הפירוט, ובשים לב לתנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק הפטנטים. בתוך-כך, תיבחן, בין היתר, שאלת חדשנותה של האמצאה ביחס לידע הפומבי הקיים (ראו: סעיף 4 לחוק הפטנטים, שכותרתו: "אמצאה חדשה – מהי?").
בית המשפט העליון התייחס אל הפרשנות שהוגדרה על ידי היועץ המדעי כפרשנות שגוייה בסוגיה זו והביא כאלגוריה דוגמה זו:
"משל למה הדבר דומה? להגדרת המטרה של אמצאת השעון הדיגיטאלי כ-"הצגת השעה", והענקה של הגנה במסגרת דיני הפטנטים על בסיס הגדרה זו. אמנם ההגדרה הנ"ל נכונה לשעונים דיגיטליים, אך בה בעת היא מתאימה באותה מידה גם לשעונים האנלוגיים (שקדמו לשעונים הדיגיטליים). מובן כי דיני הפטנטים אינם מאפשרים פריסת הגנה מונופוליסטית בהתאם להגדרה הנ"ל, אחרת יראו שעונים אנלוגיים כמפרים את הפטנט של אמצאת השעון הדיגיטלי, ככל שפטנט שכזה הוא בר-רישום".
דוגמה זו ממחישה את החשיבות בהכרת הידע הקודם בשלב הגדרת עיקר האמצאה.
העיקרון השני, עוד עולה מכאן כי ההכרעה ביחס לשאלה מהו עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט, תעשה לנוכח תכונותיה הייחודיות של האמצאה, או התהליך הייחודי המוגן בפטנט, כאשר במישור זה ייבחנו, בין היתר: ההישגים והתוצאות שביקשה האמצאה להשיג, כפי שהם נלמדים מכתב הפירוט של הפטנט.
פטנט קומבינציה
זאת ועוד – העקרון השלישי שהוצג בפסק דין בעניין חסין אש דורש חידוד כאשר עסקינן בפטנט קומבינציה, כפי שמתעורר בענייננו נוכח הגדרתו של הפטנט של פלסאון על-ידי בית המשפט קמא כפטנט מסוג זה.
פטנט קומבינציה מוגדר כפטנט הכולל אמצאה חדשה ומתקדמת, תוך שילובם של מספר רכיבים שכבר "נתפרסמו בפומבי" (כלשון סעיף 4 לחוק הפטנטים; עיינו: פרידמן, בעמ' 120-117). בפטנט מסוג זה לא מוענקת הגנה לכל רכיב מרכיבי האמצאה בנפרד, אלא לשילוב של אותם רכיבים. לפיכך, כאשר מדובר בפטנט קומבינציה, ההגנה המונופוליסטית תינתן כאשר השילוב בין רכיבי האמצאה (קרי: הקומבינציה) הוא שיעמוד בדרישות הקבועות בסעיף 3 לחוק הפטנטים.
מן הכלל אל הפרט, במוקד הערעור שבפנינו עומדת טענת המערערות כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בהחלטתו לפיה התקיימה הפרה של "עיקר האמצאה", שהוא נושא הפטנט של פלסאון, וזאת מכיוון שלא הכריע כלל בשאלה מהו אותו "עיקר האמצאה". בית המשפט פסק כי יש ממש בטענת המערערות בעניין זה.
ניתן לתמצת את לב המחלוקת בין הצדדים בענייננו בסוגית ההפרה על דרך של נטילת "עיקר האמצאה" כך: המערערות גורסות כי "עיקר האמצאה" בפטנט של פלסאון הוא השילוב שבין אלמנט ההגבלה לטבעת האטימה. לשיטתן, טבעת האטימה הנכללת בגדר עיקר האמצאה בפטנט פלסאון הינה בעלת תכונות המאפשרות את השגת היתרונות המתוארים בכתב הפירוט של הפטנט, דהיינו: החדרה פשוטה של הצינור למקומו, ללא צורך לפרק את המחבר, ואפשרות החדרה של צינורות בקטרים שונים. לגישתן של המערערות, מכיוון שמוצר יונידלתא איננו מאפשר השגה של היתרונות האמורים – אין הוא עושה שימוש ב"עיקר האמצאה", שהוא נושא הפטנט של פלסאון, ובכך נשללת האפשרות כי מדובר בהפרה של הפטנט.
פלסאון סוברת מנגד, כי "עיקר האמצאה" שבמרכז הפטנט שבבעלותה הוא אלמנט ההגבלה עצמו, אשר קיים גם במוצר יונידלתא, ולפיכך אכן מתקיימת הפרה של הפטנט. באשר לעמדת המערערות בנוגע לטבעת האטימה, המשיבה טוענת כי בפועל אין הבדל בין טבעת האטימה המוגנת על ידי הפטנט לבין טבעת האטימה שבה נעשה שימוש במוצר יונידלתא. זאת מכיוון שבתביעות הפטנט, אשר בהן מוגדר היקף ההגנה המונופוליסטית על האמצאה – לא הוגבלה צורתה של טבעת זו. לפיכך, לשיטתה של המשיבה, אף אם ייקבע כי עיקר האמצאה נושא הפטנט של פלסאון הוא השילוב שבין אלמנט ההגבלה לבין טבעת האטימה, מוצר יונידלתא עושה שימוש בעיקר האמצאה ולפיכך מהווה הפרה של הפטנט של פלסאון לפי סעיף 49 לחוק הפטנטים.
בית המשפט פסק כי עיקרה של האמצאה, אשר זוכה להגנה המונופוליסטית במסגרת הפטנט, נעוץ בשילוב של אלמנט ההגבלה עם יתר רכיבי האמצאה, ובעיקר ביתרונות המושגים כתוצאה מהשילוב האמור.
נפסק כי קבלת עמדתה של המשיבה, הגורסת כי עיקר האמצאה נושא הפטנט של פלסאון הוא אלמנט ההגבלה בלבד – עלולה דווקא להוביל לביטולו של הפטנט, מפאת היעדר החידוש שבאלמנט זה. שכן באלמנט ההגבלה בפטנט של פלסאון, כשהוא לעצמו, אין חידוש והוא איננו יכול (כשלעצמו) להוות את "עיקר האמצאה" בפטנט פלסאון.
כאמור, עיקר האמצאה עליו חלה ההגנה המונופוליסטית במסגרת הפטנט איננו יכול להתפרס על רכיבים, או על שילובם של רכיבים (כאשר מדובר בפטנט קומבינציה), אשר אינם עומדים בדרישות סעיף 3 לחוק הפטנטים, קרי, שאינם: חדשניים, מועילים, ניתנים לשימוש תעשייתי ובעלי התקדמות טכנולוגית. לשון אחר: כדי שרכיב, או שילובם של רכיבים בפטנט ייחשב כעיקר האמצאה בו – עליהם לעמוד בדרישות הנ"ל.
על כן, יש לבכר את הפרשנות שלפיה עיקר האמצאה נושא הפטנט של פלסאון נעוץ בשילוב של אלמנט ההגבלה עם יתר רכיבי האמצאה, על פני פרשנותה של המשיבה לפיה עיקר האמצאה הוא אלמנט ההגבלה עצמו, וזאת מכיוון שהפרשנות האחרונה עלולה להוביל לביטולו של הפטנט של פלסאון לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק הפטנטים.
הפרסומים "העומדים לרשות הציבור"
במסגרת דיני הפטנטים מוענקת הגנה מונופוליסטית לבעל פטנט בתמורה לתרומתו בהגדלת אוצר הידע הציבורי (ראו: פריימן, בעמ' 27). תנאי החדשנות המוגדר בסעיפים 3 ו-4 לחוק הפטנטים נועד למנוע הענקת הגנה כאמור על אמצאות, אשר כבר נמצאות בנחלת הכלל.
בהתאם לרציונל זה נקבע כי אמצאה תיחשב לחדשה ככל שטרם הגשת הבקשה לפטנט – לא נתפרסמה האמצאה בפומבי על ידי תיאור, ניצול או הצגה באופן שמאפשר לבעל מקצוע לבצעה. בהיבט של פומביות הפרסום, אין להסתפק בהצבעה על קושי מסוים באיתורו של הפרסום הקודם, כדי לבסס טענת היעדר פומביות, אלא על הטוען כך להוכיח כי לא קיימת אפשרות ממשית לעיון במסמכים על ידי הציבור. נפסק כי אין חולק כי פטנט פלסים מצוי במאגר רשם הפטנטים וקיימת אפשרות ממשית לעיין בו.
תביעה חמדנית
נפסק כי על אף שאיפותיה של המשיבה להגנה רחבה ככל האפשר לפטנט, סבר בית המשפט כי בכך חורגת ההגדרה בתביעה מן האמצאה עצמה, ותביעתה במישור זה מהווה "תביעה חומדת", בבחינת מרובה תפסת – לא תפסת. בסוג כזה של תביעות, בית המשפט נדרש לפנות לבחינת ההישגים והתוצאות שאליהם שאף הממציא להגיע באמצאתו, אשר מתוארים במסמכי הפירוט שבמסגרת הפטנט, כדי לצמצם את היקף ההגנה באופן חלקי (ולעיתים אף באופן מלא, אשר עלול להוביל אף לביטולו של הפטנט). דברים אלה נכונים ביתר שאת כאשר הרחבת היקף ההגנה על-ידי מבקש הפטנט עשויה להוביל למצב שבו נכלל בהיקף זה מוצר שהיה קיים עוד במועד הגשת בקשת הפטנט, ואשר על חסרונותיו נועדה האמצאה להתגבר.
את העיגון החקיקתי לגישה זו ניתן למצוא בסעיף 13 לחוק הפטנטים, אשר מורה כדלקמן:
"13. (א) הפירוט יסתיים בתביעה או בתביעות המגדירות את האמצאה, ובלבד שכל תביעה כאמור תהא נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט.
(ב) ניתן לבטא בתביעה יסוד מיסודותיה של האמצאה כאמצעי או כצעד לעשיית פעולה מסויימת ואין צורך לפרט את המבנה, החומר או הפעולות הדרושות לעשייתה של אותה פעולה; רואים תביעה שבוטאה כאמור כאילו פורטו בה המבנה, החומר או הפעולות הנוגעות בדבר כפי שתוארו בפירוט".
מהסעיף הנ"ל עולה כי על התביעות לנבוע באופן סביר מהמתואר במסמך הפירוט שבמסגרת הפטנט וכי במידה שמבקש הפטנט לא פירט בכתב התביעות את המבנה, החומר או הפעולות הדרושות לעשיית הפעולה שהיא יסוד מיסודות הפטנט, יש "לשאוב" את התיאור של אלה ממסמך הפירוט.
בענייננו נפסק כי חרף ניסיונה של המשיבה לנסח את התביעות באופן רחב, כך שההגנה המונופוליסטית שתוקנה לה באמצעות הפטנט לא תוגבל למבנה, או לתכונות מסוימים של טבעת האטימה, ברור כי ההגנה המוקנית לה באמצעות הפטנט –איננה יכולה להתפרס על מוצרים שאינם מאפשרים להשיג את אותם יתרונות, הישגים ותוצאות המוגדרים בכתב הפירוט בפטנט של פלסאון – המהווים את החידוש, או את "ההתקדמות האמצאתית", לעומת מחברי הצינורות שהשימוש בהם היה נפוץ בתקופה שקדמה למועד הגשת הבקשה לרישום הפטנט. יתרונות אלה כוללים, כאמור: אפשרות החדרה פשוטה של הצינור למקומו, ללא צורך בפירוקו של המחבר, אלא בפעולה מתמשכת אחת, וחיבורם של צינורות בקטרים שונים.
סיכום עיקר האמצאה בפטנט של פלסאון ובחינת שאלת ההפרה
בית המשפט סכם וקבע כי עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט של פלסאון הינו השילוב של אלמנט ההגבלה עם יתר רכיבי המחבר, וביניהם טבעת אטימה רחבה וגמישה, בעלת תכונות המאפשרות החדרה פשוטה של הצינור למקומו, בפעולה מתמשכת אחת, ללא צורך בפירוקו של המחבר, וגם חיבורים של צינורות בעלי קטרים שונים.
בהתאם להגדרה של עיקר האמצאה שהובאה לעיל, ונוכח היעדר מחלוקת בין הצדדים כי מוצר יונידלתא איננו ניחן בתכונות הנ"ל, שהרי לצורך החדרת צינור למוצר יונידלתא נדרש פירוקו של המחבר, והוא איננו מאפשר על דרך הכלל חיבור של צינורות בעלי קטרים שונים – דעת בית המשפט היא כי אין במוצר יונידלתא הפרה של עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט של פלסאון.
ניתן לסכם את העניין גם באופן הבא – עובר לבקשת הפטנט של פלסאון, יוצרו ונמכרו בעולם מחברים לצינורות בעלי קטרים גדולים, שתפקידם היה לבצע "קיבוע ואטימה" של צינורות, וזאת לצורך מניעת זליגה של נוזלים במעברם מצינור אחד לאחר (יעוד זה אף עמד בבסיס האמצאה שבמסגרת פטנט פלסים). ממסמכי בקשת הפטנט של המשיבה (ואף מפרסומיה המסחריים) ניתן ללמוד כי היא פיתחה מחבר לצינורות בעלי קטרים גדולים, שהוא האמצאה שבמרכז בקשת הפטנט, שיש בו שיפור מסוים ביחס למחברים שהיו קיימים עובר למועד הגשת בקשתה לרישום הפטנט; שיפור זה נועד להקל בהרכבה ומאפשר שימוש באותו מחבר לצינורות בקטרים משתנים. מכיוון שמחברי צינורות היו כבר חלק מהידע הקיים במועד הגשת הבקשה, ברי כי שיפור זה הוא שאיפשר למשיבה לזכות בהגנה מונופוליסטית במסגרת דיני הפטנטים. ואולם, במסגרת חלק התביעות במסמכי הפטנט של פלסאון, המשיבה ניסתה להרחיב את ההגנה המונופוליסטית גם על ידע שהפך זה מכבר (לאחר פקיעת תוקפו של פטנט פלסים), לנחלת הכלל, עליו לא זכאית המשיבה להגנה במסגרת דיני הפטנטים.
בית המשפט סבר כי מוצר יונידלתא עושה בהקשר זה שימוש אך ורק בידע שמהווה חלק מנחלת הכלל, ואיננו פולש לתחום ההגנה שחל על הפטנט של פלסאון. אמנם קיים דמיון מסוים בין חלקי המחבר ואופן פעולתם במוצר יונידלתא לבין האמצאה של פלסאון, אך מוצר יונידלתא איננו כולל את אותו שיפור שבגינו זכתה המשיבה להגנה במסגרת הפטנטים, ועל כן אין בו הפרה של הפטנט של פלסאון.
(להרחבה נוספת ראו בספר: י' דרורי, "דיני פטנטים", הוצאת פרלשטיין גינוסר (2023)).
למידע נוסף או לשאלות ביחס למאמר צרו אתנו קשר:
טל:03-6005572
פקס:03-6005531
דוא"ל:office@dwo.co.il
למידע נוסף על רישום פטנטים במשרדנו ראו>> מידע נוסף בעמוד זה על רישום פטנטים.
למידע נוסף על תביעות פטנטים במשרדנו ראו>> מידע נוסף בעמוד זה ייצוג בתביעות פטנטים.
