ינאי ר.ד.י - תקופת החסד ברישום עיצובי צמר גפן מתוק והחלטת הביטול המאוחרת

בהחלטת רשם הפטנטים והעיצובים אופיר אלון מיום 13.12.2020 בבקשות עיצוב 63960, 63961 ו-64026 של ינאי ר.ד.י השקעות בע"מ, נדונה תחולת תקופת החסד על פרסומים של עיצובי ממתקי צמר גפן מתוק שיוצרו באמצעות מכונות אוטומטיות. הרשם קבע כי פרסום שמקורו בבעלים המקורי של העיצוב עשוי ליהנות מההגנה שבסעיף 9 לחוק העיצובים גם כשהבקשה לרישום מוגשת בידי מי שרכש ממנו את הזכויות. בהתאם לכך אישר את בקשות 63960 ו-63961. בקשה 64026 נדחתה משום שביחס לפרסום קודם אחר, שלא הוכח שמקורו בבעל העיצוב, לא היה די בשינוי החזותי כדי ליצור אופי ייחודי. שני הרישומים שהותרו בהחלטה זו בוטלו בהליך נפרד שניתן בשנת 2024, ולכן יש לקרוא את הקביעה משנת 2020 לצד ההתפתחות המאוחרת.

מכונות אוטומטיות המעצבות צמר גפן מתוק

ינאי הגישה ביום 25.7.2019 בקשות לרישום עיצובים 63960 ו-63961, וביום 8.8.2019 את בקשה 64026. הבקשות עסקו בצורות שונות של ממתקים העשויים מצמר גפן מתוק, שהופקו במכונות בעלות זרוע רובוטית. המכונות פותחו ושווקו בידי החברה הסינית Guangzhou Sunzee Intelligent Technology. לפי הסכם מיום 30.5.2019, ינאי קיבלה זכויות בלעדיות לשיווק ולהפעלה של מכונות החברה בישראל, ופעלה לקידום מכירתן גם במדינות נוספות.

המחלקה לרישום עיצובים סירבה לבקשות בשל פרסומים מוקדמים ברשת. חלק מהתצלומים הופיעו בפייסבוק וביוטיוב מטעם החברה הסינית, וחלקם הגיעו ממקורות אחרים. ינאי טענה שמדובר בפרסומים של אותה יצירה שבבעלות היצרן המקורי, ולכן אין לראות בהם פרסומים השוללים חידוש ורישום.

האם פרסום שביצע הבעלים המקורי מוגן בתקופת החסד?

סעיף 9 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017, קובע שפרסום עיצוב במהלך 12 החודשים שלפני המועד הקובע אינו פוגע בכשירותו לרישום אם נעשה בידי בעל העיצוב או שמקור המידע הוא בבעל העיצוב. בהליך התעוררה שאלה פרשנית: האם יש להגביל את ההגנה לפרסום שביצע מי שמופיע כעת כמבקש הרישום, או שגם פרסום שביצע בעלים קודם עשוי ליהנות ממנה?

הרשם העדיף את הפרשנות השנייה. מטרת תקופת החסד היא לאפשר למעצב או לבעל הזכות להציג את המוצר, לבחון את השוק ולגייס מימון בלי שכל פרסום שלו יהפוך לפרסום קודם נגד בקשתו. תכלית זו אינה משתנה רק מפני שהבעלות בעיצוב הועברה לאחר מכן. הפרסום יכול להיות של הבעלים המקורי, וגם פרסום של צד שלישי המבוסס על מידע שמקורו בבעל העיצוב עשוי להיכלל בהגנה.

לצורך בקשות 63960 ו-63961 קיבל הרשם את ההסבר שהפרסומים הקודמים של הממתקים ברשת מקורם בחברת Sunzee, שהוצגה בהליך כבעלים המקורי של העיצובים. משום שהמחלקה לא העלתה נגדם פרסומים אחרים או השגות נוספות, הורה על רישום שני העיצובים.

מתי פרסום ברשת אינו נחשב לפרסום של בעל העיצוב?

התוצאה בבקשה 64026 הייתה שונה. הבוחנת הציגה פרסום קודם נוסף של ממתק בצורת פרח, אשר דמה לעיצוב המבוקש. בא כוח ינאי טען כי ייתכן שהתצלום מתעד מוצר פגום שיצרה אחת ממכונות Sunzee, ומכאן שמדובר בפרסום שמקורו בבעל העיצוב.

הרשם לא הסתפק באפשרות הזאת. במהלך הדיון הוצע להציג תצהיר שיתמוך בטענה, אך הדבר לא נעשה. לא הייתה ראיה מספקת לקשור את הפרסום לחברה הסינית, ולכן הוא נחשב פרסום קודם שיש להביא בחשבון. התקופה הקבועה בסעיף 9 אינה מגינה על כל פרסום של מוצר דומה המופיע ברשת; יש להוכיח את מקור המידע, ולא להניח אותו על סמך דמיון.

חידוש אינו מבטיח אופי ייחודי

הרשם השווה את בקשה 64026 לפרסום המוקדם. במרכז שני העיצובים הופיעה צורת פרח דומה, אך קווי המתאר החיצוניים היו שונים: בפרסום הקודם נראו שכבות מדורגות, ואילו בבקשה הוצגה מסגרת חיצונית אחידה. מאחר שמדובר בחלק מקווי המתאר של המוצר, נקבע שההבדל הוא פרט מהותי לצורך מבחן החידוש שבסעיף 6 לחוק.

ואולם סעיף 7 דורש גם אופי ייחודי, כלומר רושם כללי שונה בעיני המשתמש המיודע. כאן נקבע שהתוספת החזותית אינה יוצרת רושם כללי אחר. הרשם התחשב בכך שמדובר בממתק שהצרכן אינו מקדיש תשומת לב מיוחדת לכל פרט עיצובי שלו, ובכך שקיימות אפשרויות רבות לעיצוב צמר גפן מתוק גם כאשר בסיס המוצר עגול. הטענה לחופש עיצובי מצומצם נדחתה. בקשה 64026 לא עמדה אפוא בדרישת האופי הייחודי ונדחתה.

מה קרה לעיצובים שנרשמו לאחר ההחלטה?

להחלטה משנת 2020 יש המשך חשוב. ביום 5.12.2024 התקבלה בבקשה נפרדת החלטת סגנית רשם העיצובים ז'קלין ברכה בעקבות הליך ביטול שיזמו מיקי משה קובי וצביקה רבין. באותו הליך בוטלו הרישומים 63960 ו-63961 בשל פרסומים קודמים ובשל פגם בהוכחת הבעלות בעיצובים. הסקירה המלאה של ההחלטה המאוחרת מופיעה במאמר קובי ורבין נ' ינאי – ביטול עיצובי צמר גפן מתוק.

ההבדל בין ההכרעות אינו רק שינוי בתוצאה. ההליך הראשון עסק בהשגה על סירוב הרישום, על בסיס הראיות שהובאו בפני הבוחן והרשם. ההליך המאוחר עסק בתוקפם של הרישומים ובשאלת הבעלות, והוכרע לאחר בירור ראייתי אחר. החלטת הרישום הראשונית אינה חסינות מפני בקשה לביטול עיצוב רשום.

הפרשה מדגימה כיצד במסגרת רישום עיצוב בישראל יש להקפיד לא רק על מועד הפרסום ומקורו אלא גם על תיעוד שרשרת הבעלות בעיצוב. הסכם בלעדיות להפצת המכונה המייצרת את המוצרים אינו בהכרח מסמך העברת זכויות בעיצובים של המוצרים עצמם, והסוגיה עשויה לקבל משקל מכריע אם הרישום יותקף לאחר מכן.