סודות מסחריים ביחסי עובד-מעביד: חובת סודיות, חובת אמון ואי תחרות

מעבר של עובד לחברה מתחרה אינו הופך כשלעצמו להפרת סוד מסחרי. עובד רשאי לעזוב את מקום עבודתו, להמשיך לעסוק במקצועו ולהשתמש בידע ובניסיון המקצועי שרכש. מנגד, הוא אינו רשאי לקחת עמו מידע עסקי סודי של המעסיק ולעשות בו שימוש לטובתו או לטובת מתחרה.

המתח הזה עומד במרכז חלק ניכר מן המחלוקות בתחום הסודות המסחריים. השאלה אינה רק אם העובד חתם על סעיף סודיות או על תניית אי תחרות, אלא מהו המידע שבמחלוקת, האם הוא אכן סוד מסחרי, כיצד נשמר, כיצד הגיע לידי העובד ומה עשה בו לאחר מכן.

לא כל מה שהעובד למד שייך למעסיק

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, מגן על מידע עסקי שאינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי כדין בנקל, שסודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי ושננקטו אמצעים סבירים לשמור עליו. התנאים האלה חלים גם כאשר מי שנחשף למידע הוא עובד. עצם העובדה שמידע נוצר בתוך חברה או נלמד במהלך העבודה אינה הופכת אותו לסוד מסחרי.

ההבחנה החשובה היא בין מידע של המעסיק לבין הידע המקצועי שהפך לחלק מכישוריו של העובד. סעיף 7(א)(1) לחוק קובע במפורש כי לא תוטל אחריות בגין גזל סוד מסחרי כאשר הידע הגלום בסוד הגיע לעובד במהלך עבודתו והפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים.

מהנדס אינו נדרש לשכוח כיצד לפתח מוצר, איש מכירות אינו מאבד את כישורי המשא ומתן שלו ומנהל אינו נדרש להתעלם מן הניסיון שצבר בניהול צוותים או תהליכים. גם ידע מקצועי שנרכש מתוך הצלחות וכישלונות יכול להפוך לחלק מניסיונו של העובד.

המצב שונה כאשר מדובר במידע קונקרטי של העסק: קוד מקור, נוסחה, מפרט שאינו פומבי, תוכנית פיתוח, תמחור פנימי, תחזית עסקית, מידע על מרווחי רווח, מסד נתונים, פרטי התקשרויות עם לקוחות או מידע טכנולוגי שהחברה שומרת בסוד. העובדה שהעובד מכיר את המידע היטב, ואף זוכר אותו, אינה הופכת אותו בהכרח למיומנות מקצועית כללית. תוכנו של המידע חשוב יותר מן השאלה אם הוא נמצא בקובץ, בדוא"ל או בזיכרונו של העובד.

להרחבה על התנאים שבהם מידע זוכה להגנה ראו סוד מסחרי בישראל: מהו סוד מסחרי ואילו תנאים נדרשים להגנה.

שימוש במידע של המעסיק יכול להוות גזל גם כאשר העובד קיבל אותו כדין

עובד נחשף בדרך כלל למידע של המעסיק בהסכמתו. לכן במקרים רבים המחלוקת אינה עוסקת בעצם קבלת המידע אלא במה שנעשה בו לאחר מכן.

סעיף 6(ב)(2) לחוק קובע כי שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו הוא גזל כאשר השימוש נעשה בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד. העובד אינו צריך "לגנוב" מסמך כדי שתקום עילה. מידע שנמסר לו לצורך ביצוע תפקידו יכול להפוך למושא להפרה אם הוא מנוצל בהמשך למטרה שלא הותרה.

מצב טיפוסי הוא עובד המקבל גישה לנתוני מחירים, לקוחות או פיתוח לצורך עבודתו, ולאחר מכן משתמש בהם להקמת פעילות מתחרה או מעביר אותם למעסיק החדש. לעניין ההבחנה בין נטילה, שימוש והעברה ראו גזל סוד מסחרי בישראל – מהי נטילה, שימוש והעברה אסורים.

חובת האמון של העובד רחבה יותר מחובת השמירה על סוד מסחרי

יחסי עבודה מטילים על העובד חובות תום לב, נאמנות ואמון. בתקופת העבודה חובות אלה עשויות לאסור התנהגות גם כאשר המעסיק אינו מצליח להוכיח שהמידע המסוים עומד בכל התנאים להגדרת "סוד מסחרי".

בתע"א (אזורי י-ם) 2977/09 דיזנהויז יוניתורס תיירות נכנסת נ' תוחפה עלי (8.6.2013), לא הוכח שרשימת הסוכנים שבמחלוקת הייתה סוד מסחרי. למרות זאת, בית הדין מצא הפרה של חובות האמון ותום הלב, בין היתר על רקע פעילות להקמת עסק מתחרה והעברת קשרים עסקיים בתקופה הרלוונטית.

ההבחנה חשובה. דחיית טענה לקיומו של סוד מסחרי אינה מעניקה לעובד היתר לפעול בניגוד עניינים במהלך עבודתו, להעביר פעילות עסקית לעצמו או לנצל את מעמדו אצל המעסיק לצורך בניית פעילות מתחרה.

לאחר סיום יחסי העבודה, לעומת זאת, אין להניח שחובת האמון יוצרת איסור כללי ובלתי מוגבל על תחרות. ככל שמבקשים למנוע מן העובד לעסוק בתחום שבו עבד, נדרש לזהות אינטרס לגיטימי קונקרטי המצדיק את ההגבלה.

סעיף סודיות אינו הופך כל מידע של המעסיק לסוד מסחרי

הסכמי עבודה כוללים לעיתים הגדרות רחבות מאוד של "מידע סודי", ולעיתים נקבע בהם שכל מידע שהעובד נחשף אליו שייך למעסיק ואסור לשימוש גם לאחר סיום העבודה.

להתחייבות חוזית כזו עשויה להיות משמעות עצמאית, אך היא אינה מחליפה את התנאים שקובע חוק עוולות מסחריות. מידע פומבי או מידע שניתן לגלות בנקל אינו הופך לסוד מסחרי רק משום שחוזה העבודה מכנה אותו "סודי".

עם זאת, חוזה סודיות מדויק יכול להיות משמעותי מאוד. הוא מסייע להבהיר איזה מידע נמסר לעובד, לאיזו מטרה, מה נאסר עליו לעשות בו לאחר סיום העבודה ומה עליו להחזיר או למחוק. בהקשר זה ראו גם הסכם סודיות – NDA.

מעבר למעסיק מתחרה אינו אסור כשלעצמו

העובדה שעובד עובר ישירות למתחרה אינה מספיקה כדי למנוע את העסקתו שם. דיני העבודה מאזנים בין זכות המעסיק להגן על אינטרסים לגיטימיים לבין חופש העיסוק של העובד והאינטרס הציבורי בניידות עובדים ובתחרות.

בע"ע (ארצי) 164/99 פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ' רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (1999), נקבע כי יש להבחין בין הכישורים והניסיון שהעובד רשאי לקחת עמו לבין סודות מסחריים של המעסיק הקודם. עצם המעבר לחברה מתחרה אינו יוצר כשלעצמו איסור על ההעסקה.

גישה זו משתלבת בהלכה שנקבעה בע"א 6601/96 AES System Inc. נ' סער, פ"ד נד(3) 850 (2000), שלפיה התחייבות "עירומה" שלא להתחרות, שאינה מגינה על אינטרס לגיטימי של המעסיק, אינה מצדיקה פגיעה בחופש העיסוק.

לכן תניית אי־תחרות בחוזה עבודה אינה נאכפת רק משום שהעובד חתם עליה.

מתי ניתן להגביל את עיסוקו של עובד

הפסיקה מכירה במספר אינטרסים שעשויים להצדיק הגבלה מתאימה של עיסוקו של עובד, ובהם הגנה על סוד מסחרי, השקעה מיוחדת בהכשרתו של העובד, תמורה מיוחדת ששולמה בעד התחייבות להגבלת העיסוק, וכן נסיבות הנוגעות לחובת תום הלב והאמון.

בס"ע (אזורי נצ') 28192-12-10 אבישי נ' תה ויסוצקי (2.2.2011), נדחתה בקשת המעסיקה למנוע מעובדת לעבור ליוניליוור. בית הדין קבע שלא הוכח אינטרס לגיטימי המצדיק את ההגבלה, ובפרט לא הוכח שהעובדת עתידה להשתמש בסוד מסחרי במסגרת עבודתה החדשה.

גם כאשר העובד מחזיק במידע שהוא לכאורה סודי, אין מכאן מסקנה אוטומטית שאסור לו לעבוד אצל מתחרה. לצורך הגבלה בפועל נבחנת גם האפשרות הסבירה שיעשה במידע שימוש במסגרת תפקידו החדש והפגיעה הצפויה למעסיק הקודם.

הסעד צריך להגן על האינטרס הלגיטימי, לא להעניק למעסיק פטור מתחרות. אם ניתן למנוע שימוש במידע מסוים בלי למנוע מן העובד לעבוד במקצועו, הגבלה גורפת על עצם ההעסקה עלולה להיות רחבה מן הנדרש.

רשימות לקוחות אינן הופכות את העובדים ל"שייכים" למעסיק

מחלוקות רבות בין מעסיקים לעובדים לשעבר נוגעות ללקוחות. גם כאן יש להפריד בין קשרים מקצועיים לבין מידע סודי.

עובד יכול להכיר את השחקנים בענף, לדעת מי החברות המרכזיות ולשמור קשרים מקצועיים שיצר במהלך הקריירה. לעומת זאת, מאגר הכולל מחירים, תנאי אשראי, מועדי חידוש, היסטוריית רכישות, אנשי קשר פנימיים, העדפות ונתוני משא ומתן עשוי להיות מידע סודי של המעסיק.

בת"א (שלום ראשל"צ) 3810-07 סורוביץ מרקטינג בע"מ נ' הנדיקר בע"מ (18.1.2010), הוכח כי רשימת הלקוחות כללה תנאי התקשרות, מחירים ורווחים וכי נשמרה במערכות המעסיקה. השימוש ברשימה לצורך פנייה ללקוחות לטובת המתחרה הוכר כגזל סוד מסחרי.

הבחינה המלאה של רשימות לקוחות מפורטת במדריך רשימות לקוחות ומידע עסקי כסוד מסחרי בישראל.

העתקת קבצים שונה מהסתמכות על ניסיון מקצועי

במחלוקת לאחר עזיבת עובד יש משמעות רבה לאופן שבו המידע יצא מן החברה. העתקת תיקיות, שליחת מסמכים לחשבון דוא"ל פרטי, הורדת מאגר CRM, העברת קוד למאגר פרטי או שמירת מסמכים בענן אישי מציבים תשתית עובדתית שונה לחלוטין מעובד שממשיך להשתמש בניסיון המקצועי שצבר.

עם זאת, גם היעדר העתקה פיזית אינו מכריע. מידע קונקרטי אינו מאבד את אופיו הסודי רק משום שהעובד זוכר אותו. השאלה היא אם מדובר בידע מקצועי כללי שהפך לחלק מכישוריו, או במידע עסקי מסוים שהמעסיק זכאי להמשיך לשמור בסוד.

לכן הטענה "לא לקחתי שום מסמך" אינה בהכרח סוף הדיון, כשם שהטענה "הוא מכיר את המידע" אינה מספיקה כשלעצמה להוכחת גזל.

גם המעסיק החדש צריך להיזהר משימוש במידע

הסיכון אינו מוגבל לעובד. סעיף 6(ב)(3) לחוק מטיל אחריות גם על מי שמקבל סוד מסחרי או משתמש בו כאשר הוא יודע, או כאשר הדבר גלוי על פניו, שהמידע הועבר אליו בדרך אסורה.

מעסיק חדש שמקבל מעובד קבצים, רשימות לקוחות, קוד, מצגות פנימיות או חומרי תמחור של המעסיק הקודם אינו יכול להתייחס אליהם כאל "הניסיון שהעובד הביא איתו". עצם השימוש במידע עלול לחשוף גם אותו לאחריות.

מבחינה מעשית, קליטה של עובד ממתחרה צריכה להיעשות ללא קבלת חומרים של המעסיק הקודם ותוך הבהרה שהעובד אינו רשאי להביא או להשתמש במידע סודי שאינו שלו.

ההגנה מתחילה עוד לפני שהעובד עוזב

מעסיק המבקש להגן על מידע מול עובדים צריך לעשות זאת בזמן אמת. אם כל העובדים יכולים לגשת לכל מאגר, אם קבצים נשלחים לחשבונות פרטיים דרך שגרה ואם אין הבחנה בין מידע רגיש למידע רגיל, יהיה קשה יותר לטעון לאחר מכן שמדובר בסוד שנשמר באמצעים סבירים.

הגנה יעילה מבוססת על התאמת הרשאות לתפקיד, סימון מידע רגיש, התחייבויות סודיות שמתארות את סוגי המידע הרלוונטיים, הגבלת העתקה וייצוא במקומות המתאימים ותהליך מסודר בעת סיום ההעסקה. כאשר מתעורר חשד להעברת מידע, יש חשיבות גם לשימור מהיר של לוגים, תכתובות ומידע ממערכות החברה לפני שהראיות נמחקות או משתנות.

מנגד, עובד שעוזב מקום עבודה צריך להבחין בין מה שהוא רשאי לקחת איתו מבחינה מקצועית לבין נכסי המידע של המעסיק. הניסיון, הכישורים והידע הכללי ממשיכים איתו. מאגרי המידע, הקבצים והסודות המסחריים של המעסיק אינם הופכים לחלק מחופש העיסוק רק משום שהעובד נחשף אליהם במסגרת תפקידו.

לפסיקה מרכזית בנושא סודות מסחריים, חופש העיסוק ואי-תחרות ראו גם AES System נ' סער ו-עלית נ' סרנגה.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם