בקשה לציון שם הממציא בפטנט בישראל: מחלוקות והליך בפני הרשם

מהנדס מגלה כי בקשת פטנט שהגישה החברה כוללת פתרון שפיתח, אך שמו אינו מופיע ברשימת הממציאים. החברה אינה חולקת בהכרח על תרומתו לפרויקט; לטענתה הוא השתתף ביישום הטכנולוגיה ולא בגיבוש האמצאה. מכאן עשויה להתפתח מחלוקת על עצם הזכות להירשם כממציא, גם כשאין ויכוח שהפטנט שייך לחברה. חוק הפטנטים מאפשר לממציא לדרוש את ציון שמו, ומעמיד לרשות בעל הפטנט ואחרים מנגנון התנגדות.

ההליך עוסק בזהות מי שתרמו לאמצאה הנתבעת בפטנט. הוא אינו מסלול מקוצר לקבלת הבעלות בפטנט, לתביעה לתמלוגים או לביטול הפטנט. ההבחנה הזו מעוגנת במפורש בסעיפים 39–43 לחוק הפטנטים, התשכ״ז–1967, ובתקנות 78–84 לתקנות הפטנטים.

מי רשאי לדרוש את ציון שם הממציא?

סעיף 39 מקנה לממציא שעל אמצאתו נתבקש פטנט, וכן לשאיריו, את הזכות לדרוש כי שמו יצוין בפירוט, בפנקס ובתעודת הפטנט, בכפוף להוראות החוק והתקנות. זו זכות אישית לייחוס האמצאה. אדם ששמו הושמט מבקשה רשאי להגיש את הדרישה גם כאשר בעלת הבקשה היא חברה שבה עבד, ואין צורך להוכיח תחילה שהפטנט שייך לו. גם כאשר החברה הייתה זכאית מלכתחילה לבעלות באמצאה, השאלה אם ציינה את הממציאים הנכונים נותרת פתוחה.

סעיף 42 מבהיר כי התחייבות של ממציא לוותר על הזכות לדרוש את ציון שמו אינה תקפה. לכן סעיף בחוזה העסקה שמעביר לחברה את כל הזכויות באמצאות אינו שקול להסכמה שהחברה רשאית למחוק את שם הממציא. בה בעת, סעיף 43 שולל את המסקנה ההפוכה: רישום שמו של אדם כממציא אינו מקנה לו, בשל כך בלבד, זכות בעלות באמצאה או בפטנט. ייתכנו אפוא ממציא רשום שאין לו זכויות קנייניות ומעסיק שהוא בעל הפטנט אף שאינו הממציא.

מה נחשב תרומה המצאתית ולא רק השתתפות בפיתוח?

בתיקי פיתוח משותף קל להוכיח שעובד השקיע שעות רבות בניסויים, בבניית אב־טיפוס או בפתרון בעיות הנדסיות. קשה יותר לקבוע אם תרומתו נוגעת לרעיון האמצאתי עצמו. בדיקת זהות הממציאים מחייבת לזהות את הפתרון הנתבע בבקשת הפטנט ולברר מי השתתף בגיבושו. תפקיד בכיר בצוות, ניהול התקציב, מימון המחקר או השתתפות בבדיקות אינם מספיקים כשלעצמם.

פסק הדין שחל טלרפואה נ׳ אורן (ע״ר 49328-10-10, 7.11.2011) ממחיש את ההבחנה. המחלוקת נגעה לבקשת פטנט למכשיר לדגימת דם בתנאי ואקום. אורן תרם תרומה הנדסית משמעותית לפיתוח המכשיר, אך בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את ערעור החברה וקבע שלא הוכחה תרומתו לגיבוש הרעיון האמצאתי המשלב את רכיבי המערכת. יישום מיומן של רעיון שכבר גובש אינו הופך, ללא תרומה המצאתית נוספת, את מי שביצע אותו לממציא משותף.

זה אינו מבחן של חשיבותו המסחרית של העובד או של כמות העבודה שהשקיע. לעיתים שינוי קטן לכאורה בגיבוש הפתרון עשוי להיות תרומה המצאתית, ולעיתים חודשים של פיתוח טכני אינם משנים את הגרעין האמצאתי שכבר הוגדר. ההכרעה תלויה במסמכי הפטנט, בשלב שבו גובש הפתרון ובתיעוד עבודת המשתתפים.

כיצד מגישים את הדרישה לרשות הפטנטים?

תקנה 78 קובעת כי דרישה לציון שם הממציא מוגשת לרשות הפטנטים בכתב. שירות רישום והסרת שמות ממציאים של רשות הפטנטים מאפשר לבעל בקשת הפטנט או לבעל הפטנט להגיש בקשה לעדכון שמות, ומבהיר שגם ממציא שאינו בעל הבקשה רשאי להגיש דרישה להוספת שמו ללא הסכמת הבעלים. במקרה כזה מועברת הדרישה לתגובת הבעלים.

אין די בכתיבה כללית שלפיה המבקש היה שותף להמצאה. רצוי לזהות את מספר הבקשה או הפטנט, את האמצאה ואת החלקים המסוימים שבהם נטענת תרומה המצאתית. מסמכי רעיון מוקדמים, שרטוטים, גרסאות של מפרט הפטנט, מחברות מעבדה והתכתבויות יכולים ללמד מי הגה את הפתרון ומתי. ההגשה צריכה להפריד בין הוכחת חלקו של המבקש באמצאה לבין שאלות חוזיות על שכרו או על הבעלות בזכויות.

האם אפשר להוסיף ממציא לאחר מתן הפטנט?

דרישה לציון שם הממציא יכולה להתעורר עוד במהלך בחינת הבקשה וגם לאחר מתן הפטנט. תקנה 79 מבחינה בין הרישום בפנקס לבין ציון השם בתעודת הפטנט: כאשר הדרישה הוגשה עד תום חודש מיום פרסום הקיבול, יש לציין את שם הממציא גם בתעודת הפטנט. לכן יש לבדוק את שלב הבקשה ואת מועד פרסום הקיבול לפני שמניחים שכל דרישה מאוחרת תאפשר תיקון זהה של כל מסמכי הפטנט.

האפשרות להגיש דרישה בשלב מאוחר אינה סיבה להתעלם ממועדים ומסיכונים דיוניים. בפרק 11.1.5 בספר ״דיני פטנטים״ (2023) נדונות השלכות הבחירה בין הגשת הדרישה בתקופת הבחינה לבין העלאתה לאחר מתן הפטנט. כאשר מתנהלת במקביל מחלוקת בעלות, הבחירה עשויה להשפיע גם על השאלה אם הרשם ימשיך לדון בדרישת ציון השם או יעביר אותה למסלול אחר.

מה קורה כאשר בעל הפטנט מתנגד לציון השם?

לפי סעיף 40, כאשר הממציא או שאיריו דורשים את ציון שמו אף שאין בידיהם בעלות באמצאה או בפטנט, הרשם יודיע על הדרישה לבעל הזכות. אם מתקיימת אותה שעה התנגדות למתן הפטנט לפי סעיף 30, תימסר הודעה גם לצדדים האחרים לאותו הליך. ההכרעה תתקבל לאחר שמיעת טענות הגורמים הנוגעים בדבר, אם ביקשו להישמע במועד.

תקנה 81 נותנת למי שנמסרה לו הודעה לפי תקנה 80 חודש אחד ממועד מסירת ההודעה כדי להודיע על התנגדותו. זה אינו חודש מיום שהוגשה בקשת הפטנט, וגם אינו תקופת ההתנגדות הרגילה לפרסום קיבול בקשת פטנט. לפי תקנה 82, לאחר הגשת ההתנגדות יחולו סדרי הדין של התנגדות למתן פטנט: דורש ציון השם ייחשב למבקש, ומי שהתנגד ייחשב למתנגד. מי שקיבל הודעה ולא התנגד יצורף כמשיב, אלא אם ביקש להשתחרר מכך.

בשלב זה תוכרע המחלוקת לפי תרומתו של כל אדם לאמצאה המסוימת. חברה שסבורה כי המבקש רק ביצע ניסויים בהנחיית ממציא אחר תצטרך להציג את רצף הפיתוח ואת מסמכי הרעיון המוקדמים. המבקש, מצדו, יידרש לקשור את עבודתו לרכיבים ההמצאתיים, ולא רק להראות שהיה עובד חיוני בצוות.

מתי דרישה לציון שם הופכת לסכסוך על בעלות בפטנט?

סעיף 41 מציב גבול לסמכות לדון בדרישת ציון שם הממציא. הרשם לא ייזקק לדרישה אם הוא סבור שמן הדין לבררה כטענה שלפיה המתנגד, ולא המבקש, הוא בעל האמצאה לפי סעיף 31(3), או במסגרת הליך מתאים לפי סעיף 73. במילים אחרות, דרישה שרק עטופה בכותרת ״ציון שם הממציא״, אך מבקשת למעשה להעביר את הבעלות בפטנט, אינה מחייבת את הרשם להתייחס אליה כבקשה טכנית לשינוי שמות.

תקנות 83–84 מסדירות את המעבר. אם הרשם מצא, לאחר שהוגשו כתבי הטענות, כי יש לברר את העניין בהליך התנגדות או ביטול, עליו להודיע על כך לצדדים בכתב מנומק. דורש ציון השם רשאי לבקש בתוך חודש מיום ההודעה שיראו את דרישתו כהודעת התנגדות או כבקשת ביטול, לפי העניין, תוך תשלום האגרה הנדרשת. יש חשיבות מעשית למועד ולנוסח ההודעה: הסבת ההליך משנה את המסגרת המשפטית ואת הסעד האפשרי.

לא כל מחלוקת בין עובד למעסיק על הפטנט היא מחלוקת מסוג זה. כאשר החברה מודה שהעובד המציא את הפתרון אך חולקת על בעלותו בו, הסכסוך עשוי להיות על אמצאת שירות לפי סעיף 133; כאשר המחלוקת היא מי פיתח את הרעיון האמצאתי, מסלול ציון השם עשוי להתאים. הטענות על בעלות באמצאת שירות בפני רשם הפטנטים דורשות אפוא בירור נפרד מן הדרישה לציון שם.

האם אפשר להסיר אדם מרשימת הממציאים?

רשות הפטנטים מפעילה גם שירות להסרת שם ממציא מפטנט או מבקשה. לפי ההנחיות המנהליות המתפרסמות בשירות, לצורך הסרת שם יש להגיש מסמך הכולל את הסכמת האדם להסרה. כאשר קיימת מחלוקת עובדתית על עצם היותו ממציא, אין להניח שמסלול ההסרה בהסכמה יאפשר למחוק את שמו ללא בירור. לפני נקיטת צעד כזה יש לזהות את האמצאה, את תפקידו של אותו אדם ואת המסמכים שעל יסודם צורף מלכתחילה.

גם בהקשר זה אסור לערבב בין זהות הממציא לבין הבעלות באמצאה. אדם עשוי להיות ממציא משותף אף שהעביר את כל זכויותיו לחברה; מחיקתו ממסמכי הפטנט לא נעשית כדבר שבשגרה רק משום שסיים את עבודתו או אינו מעורב עוד במיזם.

חתימת עובד על מסמכי פטנט אינה הודאה בזהותם של כל הממציאים

מחלוקות על ממציאות מתעוררות לעיתים כשחברה מבקשת מממציא לחתום על מסמכי הגשה. בעניין ביונה נ׳ טבורובסקי (13.6.2012) סירב עובד לשעבר לחתום בטענה שאדם נוסף נרשם כממציא שלא כדין. בית הדין האזורי לעבודה דחה את הטענה העובדתית וחייב את העובד לחתום בנסיבות המקרה. בית הדין לא קבע שיש לחייב אדם לחתום על הצהרת ממציא שאינה נכונה; הוא הכריע לאחר בחינת הראיות שהוצגו לפניו.

הסכם העסקה המטיל חובת סיוע בהגשת בקשות פטנט עשוי לחייב את העובד לשתף פעולה, אך אין בהתחייבות חוזית כזו כדי להחליף בדיקה עניינית של זהות הממציאים. סירוב לחתום מסיבה שאינה מבוססת עשוי לעורר סכסוך חוזי; ספק ממשי באשר לדיוק ההצהרה מחייב בירור של העובדות לפני החתימה.

אילו ראיות עשויות להכריע מחלוקת על זהות הממציא?

המסמך המרכזי אינו תמיד תעודת הפטנט. כדי להבין מי הגה את האמצאה, יש לעבור מן התביעות המתארות את ההגנה המבוקשת אל התיעוד המתוארך של עבודת הפיתוח. טיוטת מפרט שהועברה לפני הצטרפותו של עובד לצוות, שרטוט המראה את עקרון הפעולה, תוצאות ניסוי ששינו את דרך הפתרון או גרסאות קוד עשויים לתמוך בגרסאות שונות לגבי המועד שבו גובש הרעיון האמצאתי.

גם עדות על אופי העבודה יכולה להיות מכרעת. אם אדם רק מילא הוראות לצורך בניית אב־טיפוס, תרומתו עשויה להיות טכנית; אם הוא מצא פתרון שהפך חלק מן האמצאה הנתבעת, המסקנה עשויה להשתנות. אין להכריע רק לפי תיאור התפקיד, לפי חלוקת מניות בחברה או לפי סדר השמות במסמכי הפרויקט. יש להוכיח תרומה אמיתית לאמצאה ולא רק השתתפות בפרויקט.

הקשר בין ציון שם הממציא לבין הליכים משפטיים אחרים

כאשר מחלוקת על זהות הממציאים מתנהלת לצד התנגדות לרישום פטנט, בקשה לביטולו או סכסוך בעלות, יש לבחור בקפידה את הסעד המבוקש ואת הערכאה המוסמכת. סעיף 41 מאפשר לרשם להימנע מבירור של דרישת ציון שם כאשר המחלוקת הראויה היא על הבעלות באמצאה; סעיף 43 מונע את ההנחה שציון השם לבדו יפתור את שאלת הבעלות. ההבחנות בין הליכי הרשם לבין תביעות בבית המשפט משתלבות במסגרת ליטיגציית פטנטים בישראל.

ההסדר נובע מחוק הפטנטים, סעיפים 39–43 ו־31(3), ומתקנות הפטנטים, תקנות 78–84. ההבחנה בין ציון שם הממציא לבין מחלוקת הבעלות נדונה גם אצל יונתן דרורי, ״דיני פטנטים״ (2023), סעיף 11.1.5, וכן בדיון שבסעיף 18.12 על טענות בדבר זהות הממציא בהליכי הפרת פטנט.

סוגיות קרובות בממציאות ובעלות בפטנטים

ממציא בינה מלאכותית: החלטת DABUS | זכויות עובד בפטנט של מעביד