התנגדות למתן פטנט בישראל: עילות, מועדים וניהול ההליך

התנגדות למתן פטנט היא ההזדמנות לתקוף בקשת פטנט שכבר התקבלה על ידי רשות הפטנטים, אך טרם נרשמה כפטנט. מבחינת חברה הפועלת בתחום טכנולוגי שבו הוגשה הבקשה, עשויה להיות לכך חשיבות רבה: גם אם הבוחן סבר שהאמצאה כשירה לפטנט, ייתכן שקיימים פרסומים קודמים, פגמים בתביעות או עובדות הנוגעות לזכאות באמצאה שלא עמדו לפניו.

עבור מבקש הפטנט, התנגדות משנה את אופי ההליך. במקום בחינה המתנהלת מול הרשות, נפתח סכסוך בין בעלי דין ובו כתבי טענות, תצהירים, חוות דעת מומחים ולעיתים גם חקירות וערעורים. ההכרעה אינה עוסקת רק בשאלה אם יינתן פטנט, אלא גם בשאלה מה יהיה היקף ההגנה שיישאר למבקש.

מתי ניתן להגיש התנגדות לפטנט?

סעיף 30 לחוק הפטנטים קובע כי כל אדם רשאי להגיש התנגדות בתוך שלושה חודשים מיום פרסום קיבול בקשת הפטנט, בהתאם לסעיף 26 לחוק. המועד הקובע הוא פרסום הקיבול ביומן הפטנטים, לאחר שלב הבחינה. אין לבלבל אותו עם פרסום הבקשה בשלב מוקדם יותר, ובוודאי שלא עם מועד הגשתה המקורי.

בשלב הראשון יש להגיש הודעת התנגדות, ואין חובה לצרף אליה את כל הראיות. את כתב הטענות המפורט, הכולל את עילות ההתנגדות, העובדות והסעד המבוקש, יש להגיש בתוך חודש ממועד מסירת ההודעה. פרק 8 בספר ״דיני פטנטים״ עומד על ההבחנה בין המועד הסטטוטורי להגשת הודעת ההתנגדות, שאותו אין הרשם מוסמך להאריך, לבין מועדים דיוניים אחרים בהליך, שניתן להאריך בנסיבות המותרות בדין.

אם חלף המועד ולא הוגשה התנגדות, אין בכך לקבוע שהאמצאה אכן ראויה לפטנט. אולם לאחר שניתן הפטנט, המסלול משתנה: ניתן לבחון בקשה לביטול פטנט רשום, ובנסיבות מסוימות גם טענות נגד תוקפו במסגרת תביעת הפרה. להבדל בין התנגדות מוקדמת לבין ביטול לאחר הרישום יש משמעות גם מבחינת נטל ההוכחה.

מי רשאי להתנגד ומהן העילות?

הזכות להתנגד אינה שמורה למתחרה ישיר או למי שכבר נפגע כלכלית. סעיף 30 משתמש בביטוי ״כל אדם״. התפיסה שביסוד ההסדר היא שלא רק למתנגד הפרטי, אלא גם לציבור, יש עניין בכך שלא יוענק מונופולין מכוח פטנט על אמצאה שאינה כשירה להגנה.

העילות קבועות בסעיף 31 לחוק: קיומה של סיבה שבגללה היה הרשם מוסמך לסרב לקיבול הבקשה; היעדר כשירות לפי סעיף 4(2); או טענה שלפיה המתנגד, ולא המבקש, הוא בעל האמצאה. בפועל, רבים מההליכים עוסקים בהיעדר חידוש, בהיעדר התקדמות המצאתית או בפגמים מהותיים בפירוט ובתביעות הפטנט.

טענה להיעדר חידוש מחייבת להראות כי האמצאה הנתבעת כבר נחשפה לפני המועד הקובע. אין די להצביע על מסמך המשתייך לאותו תחום טכנולוגי. נדרש ניתוח של לשון תביעות הפטנט והשוואה של רכיביהן המהותיים לגילוי קודם. ככלל, לא ניתן לשלול חידוש באמצעות צירוף מלאכותי של רכיבים שנלקחו ממסמכים נפרדים, כאילו תוארו במסמך אחד.

הבדיקה שונה כשנטען להיעדר התקדמות המצאתית. ייתכן שהצירוף המסוים אינו מתואר בשלמותו בפרסום קודם כלשהו, ובכל זאת ניתן להראות שהוא היה מובן מאליו לבעל מקצוע בתחום. אלא שעצם האפשרות לשלב בין שני מסמכים אינה מספיקה; צריך להסביר מדוע בעל המקצוע היה מגיע לשילוב הנתבע בהתחשב בידע הקודם, בלי להסתמך על ידיעת האמצאה בדיעבד.

נניח שבקשת פטנט מתייחסת למנגנון מכני המורכב משלושה רכיבים. פרסום ישן המתאר רק שניים מהם עשוי שלא לשלול את חידוש הצירוף הנתבע כולו. המתנגד יכול לבחון אם הרכיב השלישי והשילוב שלו עם האחרים היו מובנים מאליהם, אך זו טענה אחרת, המחייבת הסבר וראיות המתאימים לעילת ההתקדמות ההמצאתית. הבחנה זו משמעותית במיוחד בתיקים שבהם ההכרעה תלויה בחוות דעת מומחים.

טענה הנוגעת לבעלות באמצאה מחייבת גישה שונה. סעיף 33 מאפשר למתנגד המבסס את זכאותו לבקש שהפטנט יינתן לו. במקרה כזה מטרת ההליך אינה בהכרח למנוע הגנה על האמצאה, אלא למנוע את הענקתה למי שאינו זכאי לה.

הכנת כתב ההתנגדות והראיות

התנגדות טובה אינה מסתפקת באמירה שתביעות הפטנט רחבות מדי או שהרעיון היה ידוע. היא נבנית מתוך קריאה של התביעות, זיהוי המאפיינים הטכניים שבמחלוקת, בירור המועד הקובע ואיתור הידע הקודם הרלוונטי. מסמך פטנט יכול להיות ראיה משמעותית, אך כאשר הטענה מבוססת על שימוש קודם במוצר, יש לברר גם מה נחשף לציבור בפועל ומה היה ניתן ללמוד מאותו שימוש.

בהליך המתנהל בפני הרשם מוגשים כתבי טענות, תצהירים וחוות דעת. לעיתים קיימת משמעות לא רק לתוכן של מסמך טכני אלא גם למועד שבו פורסם, לשאלה אם היה נגיש לציבור וליכולת של בעל מקצוע להבין ממנו את פרטי האמצאה. טעויות בשאלות אלו עלולות להחליש טענה משפטית מבוססת לכאורה.

אין לראות בשלב הראיות בתשובה הזדמנות לבצע מקצה שיפורים בהתנגדות. פרק 8 בספר ״דיני פטנטים״ מסביר את ההבחנה בין מענה לעניין שהתעורר בראיות הצד שכנגד לבין ניסיון להוסיף באיחור תשתית עובדתית שהיה מקום להציג קודם לכן. ניהול הראיות מראש חשוב הן למתנגד והן למבקש הפטנט המבקש להגן על זכותו.

שלבי ההליך בפני רשם הפטנטים

לאחר הגשת הודעת ההתנגדות וכתב הטענות המפורט, מגיש מבקש הפטנט כתב טענות שכנגד. לפי ההסבר הרשמי של הרשות, מוקצים לכך שלושה חודשים מיום הגשת כתב הטענות של המתנגד. לאחר מכן קבועים שלבים להגשת ראיות המתנגד, ראיות מבקש הפטנט וראיות בתשובה, שכל אחד מהם כפוף למועדים שנקבעו בדין ובהחלטות הרשם. התקופות העיקריות המפורטות באתר הרשות הן שלושה חודשים לכל שלב ראייתי.

עם השלמת שלבי הראיות מתקיים, ככל שנדרש, דיון שבו נחקרים המצהירים והמומחים. לאחר הגשת הסיכומים ניתנת החלטה מנומקת. זהו הליך שעשוי להימשך זמן ניכר, במיוחד כאשר המחלוקת מחייבת ניתוח של טכנולוגיה מורכבת ומספר רב של פרסומים קודמים.

אופן פתיחת ההליך, רשימת המסמכים, דרישות ההגשה והאגרות מפורטים בעמוד הרשמי של רשות הפטנטים להגשת התנגדות למתן פטנט. ההסדר מעוגן בסעיפים 30–34 לחוק ובתקנות 57–75 לתקנות הפטנטים. את המועדים ואת הדרישות יש לבדוק לפי הנוסח המחייב במועד נקיטת ההליך.

נטל ההוכחה בהליך התנגדות

בהליכי התנגדות נטל השכנוע באשר לכשירות האמצאה מוטל ככלל על מבקש הפטנט. הוא עדיין אינו בעל פטנט רשום, וההתנגדות היא שלב נוסף בדרך לקבלת הזכות. אין משמעות הדבר שהמתנגד פטור מהצגת ראיות. עליו להניח תשתית לטענה שלפיה הבקשה אינה כשירה לרישום, ואילו המבקש נדרש להתמודד עם אותה תשתית ולהראות שההגנה המבוקשת מוצדקת.

יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות, העשוי לעבור מצד לצד במהלך ההתדיינות. כך, הצגת פרסום קודם משמעותי יכולה לחייב את מבקש הפטנט להביא הסבר וחוות דעת נגדית, אף אם הבקשה כבר עברה בחינה ברשות. הימנעות מהגשת ראיות אינה בהכרח בחירה דיונית ניטרלית. בפרק 8 בספר ״דיני פטנטים״ נדונה בהרחבה ההשפעה של הבחנות אלה על תוצאות ההליך.

תוצאות ההתנגדות וסמכויות הרשם

לפי סעיף 32 לחוק הפטנטים, הרשם רשאי לקבל התנגדות, לדחותה או לקבלה באופן חלקי. הוא רשאי גם להפעיל סמכויות הנוגעות לבחינה נוספת, לחלוקת הבקשה ולתיקון הפירוט או התביעות. לכן אין להניח שהליך התנגדות יסתיים בהכרח במתן פטנט כפי שהתבקש מלכתחילה או בדחייה מוחלטת של הבקשה.

עבור מי שהגיש התנגדות כדי להסיר חסם מסחרי, עשויה להיות משמעות רבה דווקא לצמצום התביעות. ייתכן שהפטנט יינתן, אך בנוסח שאינו מקיף עוד את המוצר המתוכנן. מבחינת מבקש הפטנט, האפשרות לשמור על תביעות מצומצמות אך תקפות עשויה להיות עדיפה על אובדן ההגנה כולה.

הרשם מוסמך לפסוק הוצאות סבירות לפי סעיף 162(ב) לחוק, ועל החלטותיו ניתן לנקוט הליכי ערעור בהתאם להוראות הדין. נוכח העלויות האפשריות של חוות דעת ושל שמיעת ראיות, הערכת סיכויי ההתנגדות צריכה להביא בחשבון גם את הסיכון הכלכלי של ניהול ההליך.

משיכת התנגדות אינה מבטיחה את מתן הפטנט

לעיתים המתנגד ומבקש הפטנט מגיעים להסכמה מסחרית וההתנגדות נמשכת. אולם ההליך אינו סכסוך פרטי בלבד. סעיף 34 לחוק מקנה לרשם סמכות שלא להעניק את הפטנט גם לאחר ביטול ההתנגדות, אם במהלך הדיון נחשף חומר המצביע על כך שלא היה מקום לקבל את הבקשה מלכתחילה.

המשמעות היא שהצדדים אינם יכולים להביא לכך שמידע מהותי על אי־כשירות האמצאה יימחק מתיק הרשות רק באמצעות הסכם ביניהם. לפני הסכמה על משיכת התנגדות צריך לבחון לא רק את תנאי הפשרה, אלא גם את החומר שכבר הוגש ואת השפעתו האפשרית על המשך הבחינה.

בחירת ההליך המתאים לסכסוך

התנגדות מתאימה במיוחד כאשר חלון שלושת החודשים עדיין פתוח, וקיימת תשתית לכאורית המצביעה על פגם בכשירות הבקשה או בזכאות של המבקש. כאשר הפטנט כבר ניתן, יתכן שהדרך המתאימה תהיה בקשת ביטול. אם במקביל מתנהלת תביעת הפרה, עשויה להתעורר גם השאלה באיזו ערכאה נכון לברר את תוקפו של הפטנט.

בחירה בין המסלולים מחייבת להגדיר את התוצאה המבוקשת. יש הבדל בין ניסיון למנוע מתחרה מלקבל פטנט רחב מדי, לבין מקרה שבו בעל אמצאה מבקש להוכיח שהזכויות שייכות לו. ייצוג משפטי בהתנגדויות ובהליכי פטנטים צריך להתחיל בבחינת התביעות, הידע הקודם והסיכון המסחרי הקונקרטי, ולא רק בסימון עילת התנגדות מתוך החוק.

להרחבה ראו בספרי ״דיני פטנטים״ (2023), בפרק 8, העוסק בעילות ההתנגדות, כתבי הטענות והראיות, נטל ההוכחה, סמכויות הרשם ומשיכת התנגדות.

אם יש לכם שאלות נוספות בנושא התנגדות למתן פטנט או התגוננות מפני התנגדות, אתם מוזמנים לפנות אלינו בדוא״ל office@dwo.co.il.