תביעה שהוגשה על ידי ארז ערג'י כנגד 1. ציון עוזרי, 2. עיריית רחובות, 3. ידיעות אחרונות בע"מ, 4. שלומית פרומר, 5. רשת שוקן בע"מ, 6. גל גפן רשת מקומונים. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופט אורן שוורץ. ביום 17.7.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: בקשה לסילוק על הסף של התביעה ולחילופין העברתה אל בית משפט השלום, בטענת חוסר סמכות עניינית. הבקשה הוגשה על ידי הנתבעת מספר 5, רשת שוקן בע"מ. לטענת הנתבעים לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה. הטעם לכך הוא שסכום התביעה נמוך מגדר סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. יתר עילות התביעה כנגד הנתבעים 2 – 6 הינן בגין עוולת לשון הרע. הואיל וטענות התובע המבוססות על פגיעה ב זכות יוצרים, אינן מקימות עילה, הרי שדין התביעה להימחק על הסף או להיות מועברת אל בית משפט השלום, לו הסמכות העניינית לדון בתביעה.
התביעה נסובה סביב תצלום שצילם הנתבע 1, מר ציון עוזרי. מר עוזרי, הצלם, הפיץ את התצלום לצדדים שלישיים, ביניהם הנתבעים 2 – 6, אשר עשו שימוש כזה או אחר בתצלום.
במסגרת התביעה דנן, טען התובע כי זכות היוצרים בתצלום הינן שלו בלבד. מכאן שהשימוש שעושה מר עוזרי בתצלום הינו שימוש שמפר את זכות היוצרים של התובע.
התובע עתר למתן סעד הצהרתי, לפיו יוצהר שזכות היוצרים בתצלום שייכות לתובע בלבד. עוד עתר, כי יינתן צו מניעה כנגד המשך השימוש בתצלום ואף יפסקו לזכותו פיצויים בגין עוולת לשון הרע בגין כל שימוש ושימוש שבוצע בתמונה. רכיב הסעד הכספי בתביעה הועמד על סך 1,950,000 ₪ וכך גם הוערכה התביעה למתן חשבונות, בגין השימוש שנעשה בתצלום.
תוצאות ההליך: הבקשה התקבלה. נפסק כי עילת התביעה מכוח חוק זכות יוצרים נדחית. בית המשפט הורה שהתביעה תועבר לעיונה של נשיאת בתי משפט השלום במחוז המרכז, כב' השופטת דפנה בלטמן, על מנת שתקבע לאיזה מבתי משפט השלום במחוז מרכז תועבר התביעה דנן.
בנוסף, בית המשפט חייב את התובע לשאת בשכר טרחת באי כוח התובעים בסך 3,000 ₪ לכל אחד ואחד מחמשת הצדדים המיוצגים.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
הבעלות בתמונה לצלם ולא לדמות המצולמת
כעולה מכתב התביעה עסקינן בתצלום שצילם מר עוזרי (הנתבע 1). בתצלום תועדו התובע וסבו כשהם לומדים תורה בחצר ביתם. אין חולק שמי שצילם את התצלום, מי שפיתח אותו ומי שערך אותו, הינו מר עוזרי בלבד.
סעיף 33 לחוק זכות יוצרים, שכותרתו "הבעלים הראשון של זכות היוצרים" קובע כדלקמן: "(1) היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה".
חוק זכות יוצרים אינו כולל הגדרה ל"יוצר" ול"יצירה". בהיעדר הגדרה כזו, ההכרעה מהי אותה יצירה שעליה נפרשת זכות הבעלות ומיהו אותו יוצר שיחשב כבעליה, מסורה לבית המשפט.
התובע צולם בילדותו על ידי מר עוזרי. כעולה מכתב התביעה התצלום צולם בלא קבלת הסכמת הוריו, היינו מדובר בתצלום דוקומנטרי, אשר לא הוזמן על ידי התובע.
נפסק כי בנסיבות המתוארות בכתב התביעה, על יסוד הוראות חוק זכות יוצרים וההלכה הפסוקה אין לתובע, בעל הדמות שצולמה, זכות יוצרים ברת הגנה בתצלום. מכאן, שאף אם יוכיח התובע את מלוא תביעתו, לא יזכה בסעד ההצהרתי המבוקש בה – הצהרה כי התובע הוא בעל זכות היוצרים בתצלום. ממילא לא יכול לזכות בסעד כספי או אחר מכוח חוק זכות יוצרים. משכך, דין עילת התביעה מכוח חוק זכות יוצרים – להידחות על הסף.
הואיל ועילת התביעה בגין חוק זכות יוצרים נדחתה ומאחר שסכום התביעה הועמד על סך 1.95 מיליון ₪ וכך גם הוערכה התביעה למתן חשבונות, הרי שבית המשפט המוסמך לדון בתביעה דנן הוא בית משפט השלום. בנסיבות אלה ועל מנת להימנע ממחיקת התביעה על הסף, הורה בית המשפט על העברתה התביעה אל בית משפט השלום במחוז מרכז, זאת מכוח סמכותו לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.