רישום סימן מסחר מעניק לבעליו זכויות חשובות, אך אינו מבטיח שהרישום יישאר בפנקס בכל נסיבות. ניתן לתקוף רישום שנעשה שלא כדין, ובמקרים אחרים לבקש לבטלו בשל היעדר שימוש. פקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב–1972, מבחינה בין תיקון הפנקס לפי סעיף 38, מחיקת סימן לפי סעיף 39 וביטול רישום בשל אי־שימוש לפי סעיף 41. ההבחנה אינה פורמלית בלבד: היא משפיעה על העילה שיש להוכיח, על המועדים, על הראיות ועל התוצאה האפשרית.
המדריך עוסק בתקיפת רישומו של סימן מסחר. הליך אחר הוא ביטול רשות רשומה לשימוש בסימן מסחר לפי סעיף 52 לפקודה, שבו אין מבוקש לבטל את רישום הסימן עצמו. כאשר הבקשה עדיין בשלב שלאחר פרסום הקיבול ולפני הרישום, המסלול המתאים עשוי להיות התנגדות לרישום סימן מסחר, שעליה חל הסדר אחר.
תיקון פנקס סימני המסחר לפי סעיף 38
סעיף 38 מאפשר למי שנפגע מכך שרישום מסוים הוסף לפנקס ללא סיבה מספקת, נשאר בו שלא כדין, הושמט ממנו או נפל בו פגם, לבקש מהרשם לתקן את הפנקס. לעיתים הבקשה מכוונת למחיקת הרישום כולו, ולעיתים המחלוקת מוגבלת לטובין, לשירותים או לפרט מסוים ברישום. לכן חשוב להגדיר כבר בפתיחת ההליך מהי הטעות הנטענת ומהו התיקון המדויק המבוקש.
לא כל טעות בפנקס מצדיקה הליך יריבות מורכב. יש להבחין בין בקשה של בעל הסימן לשינוי פרטים או לצמצום הטובין לפי סעיף 36, לבין בקשה של צד שלישי המתנגד לזכאותו של בעל הסימן להחזיק ברישום כפי שהוא.
מחיקת רישום בשל היעדר כשירות, הטעיה או תחרות בלתי הוגנת
כאשר הטענה היא שהסימן לא היה כשיר להירשם מלכתחילה לפי סעיפים 7 עד 11 לפקודה, או שרישומו יוצר תחרות בלתי הוגנת ביחס לזכויותיו של המבקש בישראל, חל סעיף 39(א). דוגמאות אפשריות הן היעדר אופי מבחין, סימן העלול להטעות, התנגשות עם זכויות קודמות או פגם אחר בכשירות הרישום. יש להצביע על עילה מסוימת ולהוכיח את התנאים המשפטיים שלה; העובדה שמתחרה אינו אוהב את הרישום אינה מספיקה.
לפי סעיף 39(א), בקשה למחיקה מן הטעמים המנויים בו תוגש ככלל בתוך חמש שנים מיום מתן תעודת הרישום. עם זאת, הפקודה כוללת הסדרים מיוחדים, בין היתר ביחס לרישומים של תושבי חוץ לפי סעיף 16. לכן אין להחיל את מגבלת חמש השנים על כל בקשת ביטול או מחיקה ללא הבחנה.
בפסק הדין בעניין צבאות השם נ׳ ארגון נוער חב״ד הותירה ערכאת הערעור את מחיקת הסימן על כנה מטעמי תקנת הציבור, אך ביטלה את קביעת הרשם בדבר חוסר תום לב. ההבחנה ממחישה שאין להסיק חוסר תום לב מעצם היעדר הכשירות לרישום.
מחיקת סימן שנרשם בחוסר תום לב
סעיף 39(א1) קובע חריג חשוב: בקשה למחיקת סימן בטענה שהבקשה לרישומו הוגשה שלא בתום לב יכולה להיות מוגשת בכל עת. זהו מסלול נפרד מן הטענה שסימן אינו מבחין או דומה לסימן קודם. טענת חוסר תום לב מחייבת תשתית עובדתית על נסיבות הגשת הבקשה, ההתנהלות המסחרית ומערכת היחסים בין הצדדים; אין לראות בכל רישום של סימן דומה הוכחה אוטומטית לחוסר תום לב.
במקרים שבהם קיימות גם טענות לזכות קודמת, להטעיה או לניסיון לחסום מתחרה, יש לבחון אילו מהן מצדיקות עילה עצמאית ואילו משמשות ראיות לנסיבות הגשת הבקשה. סיווג לא נכון של העילה עלול להוביל למחלוקת מיותרת בשאלת המועד ובשאלת הנטל.
ביטול סימן מסחר בשל אי־שימוש לפי סעיף 41
סעיף 41 מאפשר לאדם מעוניין לבקש לבטל את רישום הסימן לגבי כל הטובין או השירותים שלגביהם נרשם, או לגבי חלקם. בין עילות הביטול: היעדר כוונה בתום לב להשתמש בסימן לצד היעדר שימוש בפועל; וכן אי־שימוש בתום לב בסימן במשך שלוש השנים שקדמו לבקשת הביטול. זוהי בדיקה המתמקדת בשימוש במותג ביחס לטובין או לשירותים הרלוונטיים, ולא רק בשאלה אם בעל הסימן מנהל פעילות עסקית כלשהי.
הפקודה מאפשרת לבעל הסימן להצביע על נסיבות מיוחדות במסחר שהביאו לאי־שימוש, להבדיל מכוונה לזנוח את הסימן. כמו כן, סעיף 41 מסדיר מקרים שבהם שימוש בסימן בידי בעל רשות רשומה, או שימוש בשינויים שאינם משנים את אופיו המבחין, ייחשב שימוש. אין לקבוע אוטומטית כי שימוש בגרסת לוגו חדשה, שימוש של בעל רישיון או שימוש בחלק מן המוצרים אינו רלוונטי; יש לבחון את ההסדר החוקי ואת הראיות.
בשונה מן המגבלה שבסעיף 39(א), עילת אי־השימוש לפי סעיף 41 אינה כפופה למועד כללי של חמש שנים מתעודת הרישום. השאלה המרכזית היא התקיימות התנאים הקבועים בסעיף ובתקופה הרלוונטית, לרבות הסייגים.
כיצד מוכיחים אי־שימוש בסימן מסחר?
לרוב קשה יותר להוכיח שאין שימוש מאשר להציג מסמך המעיד על שימוש. לכן נדרשת עבודת ראיות המותאמת לשוק המסוים: איתור המוצרים שנמכרים בפועל, בדיקות אצל מפיצים וקמעונאים, נתוני יבוא, פרסומים, חנויות מקוונות ומסמכים מסחריים. חיפוש אינטרנטי כללי, כשלעצמו, אינו בהכרח בסיס מספיק לביטול רישום.
חקירה פרטית עשויה למלא תפקיד משמעותי, אך אינה תנאי סטטוטורי נפרד בכל בקשה. השאלה היא אם הונחה תשתית ראייתית משכנעת לגבי הסימן, הטובין והתקופה. ניתוח ייעודי של החלטות הרשם ושל ראיות חקירה מוצג במאמר חקירה כעמוד השדרה של ביטול סימני מסחר מחמת אי־שימוש.
ביטול מלא לעומת ביטול חלקי
רישום סימן מסחר עשוי להשתרע על כמה סוגי טובין ושירותים, ובתוך כל סוג על מגוון פריטים. העובדה שנעשה שימוש מסוים בסימן אינה מחייבת בהכרח שהרישום יעמוד בתוקפו בהיקפו המקורי. כאשר הטענה נוגעת רק לחלק מן הפרטה, יש לברר אם ניתן לבקש סעד מצומצם, המותאם לתחום שבו לא נעשה שימוש או שבו התקיים הפגם.
מצד המבקש, חשוב לנסח במדויק את הטובין והשירותים שלגביהם נתבע התיקון. מצד בעל הסימן, יש לאסוף ראיות לשימוש בהתאמה לפרטה הרשומה, במקום להסתפק בפרסומים כלליים על קיומו של מותג.
מי רשאי להגיש בקשה ואיך מתנהל ההליך?
סעיף 38 מתייחס למי שנפגע מפגם בפנקס, ואילו סעיף 41 מדבר על אדם מעוניין. אין להניח שהדרישות למעמד המבקש זהות בכל אחד מן המסלולים. הבקשה צריכה לפרט את העילות, את הסעד ואת התשתית העובדתית, ולזהות את מספרי הסימנים ואת הטובין או השירותים שבמחלוקת.
לפי הנחיות רשות הפטנטים להגשת בקשה לתיקון הפנקס או לביטול רישום, לאחר הגשת הבקשה ניתנת לבעל הסימן אפשרות להשיב, ובהמשך מוגשות ראיות מטעם הצדדים ונקבע דיון לפי הצורך. גם כאשר בעל סימן אינו משיב, המבקש נדרש להניח תשתית ראייתית מספקת; עצם אי־המענה אינו תחליף להוכחת העילה. יש לבדוק את האגרה לפי סוגי הטובין או השירותים ואת המועדים הדיוניים החלים בהליך המסוים.
מה בין מחיקה וביטול לבין התנגדות לרישום?
התנגדות לפי סעיף 24 לפקודה מוגשת לאחר קיבול הבקשה ופרסומה, אך לפני שהסימן נרשם. בקשת מחיקה או ביטול נוגעת לסימן שכבר נרשם. אף שהטענות עשויות לחפוף, אין מדובר בשני שמות לאותו הליך: ההסדרים הנוגעים למועד, למעמד המבקש, לעילות ולראיות עשויים להיות שונים. בהקשר הזה ראוי לעיין גם בסקירת ההחלטה בעניין חברת המלח לישראל נ' סופר מדיק, המתייחסת למפגש בין התנגדות שלא הוגשה לבין בקשה מאוחרת למחיקה.
הקשר בין מחיקה או ביטול לבין תביעת הפרת סימן מסחר
נתבע בתביעת הפרה עשוי לטעון כי הזכות הרשומה אינה תקפה או שהיקפה מצומצם מן הנטען. לעיתים יהיה מקום לבחון הגשת בקשה נפרדת לרשם למחיקה או לביטול הרישום, לצד ניהול ההגנה בבית המשפט. ואולם הגשת בקשה לרשם אינה מוחקת את הסימן מעצמה, ואינה גורמת באופן אוטומטי לעיכוב התביעה. יש לבחון בכל תיק את טיב הטענה, את שלב ההליכים ואת השלכות ההכרעה האפשרית.
הליכים למחיקה ולביטול סימן רשום עשויים להתנהל במקביל למחלוקות על הפרת סימן מסחר. ראו גם את תחום העיסוק של המשרד בתביעות סימני מסחר. על בחירת עילות, ראיות וסעדים בבית המשפט ניתן לקרוא גם במדריך תביעת הפרת סימן מסחר בישראל.
החלטת הרשם והאפשרות לערער
הרשם רשאי להיעתר לבקשה במלואה או בחלקה, לדחות אותה או להורות על תיקון מתאים, בהתאם לעילה ולראיות. החלטות לפי סעיפים 38 ו־41 נתונות לערעור לפני בית המשפט המחוזי על פי הוראות הפקודה והדין החל. יש לבדוק את המועדים והדרישות הספציפיים, ולא להתייחס לערעור כאל סבב נוסף של הצגת ראיות ללא מגבלה.
בחירת ההליך המתאים תלויה בעילה שעליה נסמכת הבקשה, במועד הרישום, בתקופת השימוש ובסעד המבוקש. יש להבחין במיוחד בין תקיפת רישום שנעשה שלא כדין לבין ביטול בשל אי־שימוש שאירע לאחר הרישום.
לדיון משפטי נוסף: יונתן דרורי ויותם ורזנסקי-אורלנד, Intellectual Property Law in Israel, פרק 2, בחלק העוסק בביטול ובמחיקה של סימני מסחר.
לשאלות על מחיקה או ביטול של סימן מסחר רשום והליכים בפני רשם סימני המסחר ניתן לפנות אלינו בדוא"ל office@dwo.co.il.
לקריאה נוספת: התנגדות לרישום סימן מסחר בישראל | הליך השגה חד־צדדית בפני הרשם | בקשות מתחרות לסימני מסחר
