מכון הרטמן נ׳ ויילר ישראל - שם בדוי, תמונה מוויקישיתוף וזכות מוסרית (ערעור)

בפסק הדין רת״ק (מחוזי י־ם) 43340-10-25 מכון שלום הרטמן – ישראל (חל״צ) נ׳ יעל ויילר ישראל (נבו 17.12.2025), קיבלה השופטת תמר בר־אשר את הערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות, וביטלה חיוב של מכון הרטמן לשלם פיצוי בסך 8,000 ש״ח בגין פרסום תמונה ללא קרדיט. התובעת לא הוכיחה שהיא צילמה את התמונה והמחוזי מצא כי לא ניתן היה לזהות את היוצר באמצעות שקידה סבירה. הערעור התקבל והתובעת חויבה בהוצאות של 2,000 ש״ח.

הרקע: צילום מוויקישיתוף במערך שיעור

המכון פרסם בפברואר 2018 מערך שיעור בנושא ״מתנות לאביונים״ שהציג מקטע מצילום של קופת צדקה הקבועה בקיר בירושלים. הצילום הופיע בוויקישיתוף (Wikimedia Commons) תחת שם המשתמש JHistory ורישיון CC BY-SA 4.0. התובעת טענה שהיא זו שצילמה והעלתה אותו בשנת 2015. המכון לא ציין לצד התמונה שם צלם או קרדיט ונדרש לפצות אותה. התביעה הוגשה בינואר 2025 בסך 38,900 ש״ח, בשל הפרת זכויות כלכליות ומוסריות, לרבות שימוש במקטע מן התצלום בלבד.

פסק הדין בתביעות קטנות: שימוש הוגן ופגיעה בזכות המוסרית

ביום 25.9.2025 קיבל בית המשפט לתביעות קטנות בבית שמש, הרשמת הבכירה אביגיל ון־קרפלד, את התביעה בחלקה בת״ק 68173-01-25. נקבע כי התמונה מקורית ומוגנת, וכי יעל ויילר ישראל הוכיחה שהיא היוצרת. ביחס לזכות הכלכלית נקבע כי השימוש החינוכי במערך השיעור היה שימוש הוגן לפי סעיף 19 לחוק זכות יוצרים. למרות זאת, בשל אי־מתן קרדיט והצגת מקטע מהתמונה, נפסק פיצוי של 8,000 ש״ח מכוח הזכות המוסרית.

חזקת יוצר התמונה כאשר מופיע שם בדוי

במחוזי נבחן סעיף 64(1) לחוק זכות יוצרים, הקובע חזקה לזיהוי יוצר על פי השם המופיע על היצירה. כאשר מדובר בשם בדוי, החזקה מותנית בכך שזהות בעל השם הבדוי ידועה בציבור. כאן JHistory הוביל לשם המשתמש ״יעל י״ ולחשבונות שהוצגו כחשבונות בדויים או חסומים, אך לא לשם התובעת. השופטת בר־אשר מצאה שאין תשתית ראייתית מספקת לקשור את התובעת לצילום. עצם הצגת תצלום בחשבון שאינו מזוהה אינה מאפשרת לאדם מסוים לתבוע בגינו בלי להוכיח את זיקתו אליו.

בית המשפט הפנה גם לת״א (שלום י־ם) 11222-03-23 יעל ויילר ישראל נ׳ דוד אסף (18.7.2024), שבו נדחתה תביעה דומה. במכלול הראיות, גם לו ניתן היה להניח שהכינוי שייך לתובעת, לא נמצא שהמכון יכול היה להכיר את הקשר בינה לבין התמונה או לזהותו בדרך סבירה.

יצירה יתומה ושקידה סבירה לאיתור בעל הזכות

המחוזי הפנה לסעיף 27א לחוק זכות יוצרים, העוסק בתנאים לשימוש ביצירה שבעל הזכויות בה אינו ידוע או לא אותר. השופטת קבעה כי בנסיבות הנדונות לא ניתן היה לזהות את הצלם אפילו בשקידה סבירה, ולכן אין בסיס לחייב בגין היעדר קרדיט לתובעת. בתמונות המופצות תחת רישיון Creative Commons יש לפעול לפי תנאי הרישיון, לרבות תנאי הייחוס. כאן ההכרעה התבססה על היעדר הוכחה לזהות היוצר ועל הקושי לאתרו.

להרחבה ראו יצירות יתומות וזכויות יוצרים וכן זכויות יוצרים בצילום ובתמונות.

מה קבע בית המשפט ביחס לפיצויים?

נוסף על הביטול המוחלט של החיוב, העיר המחוזי למעלה מן הצורך כי גם אילו היה מקום לפיצוי, סכום של 8,000 ש״ח היה גבוה בנסיבות. השיקולים שנזכרו כללו פרסום למטרה חינוכית שלא למטרת רווח, היקף שימוש מצומצם, הסרת התמונה לאחר פנייה והיעדר נזק ממשי. בית המשפט הזכיר מקרים שבהם נפסקו סכומים של כ-2,000 ש״ח ואף פחות, אך לא קבע תעריף כללי להפרת זכות מוסרית.

תוצאת הערעור והמשמעות למשתמשים בתמונות

בית המשפט קיבל את בקשת רשות הערעור, דן בה כערעור, ביטל את פסק הדין המקורי וחייב את יעל ויילר ישראל בהוצאות המכון בסך 2,000 ש״ח. הערעור לא הוכרע בכך שכל צילום מוויקישיתוף מותר לשימוש ללא ייחוס, אלא בכישלון להוכיח את זכות התובעת ובאי־אפשרות לזהות את הצלם. ראו גם הזכות המוסרית ושימוש הוגן.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם