ניסוח פטנטים בתחום הכימיה והחומרים: הרכבים, טווחים ותהליכי ייצור

אינפוגרפיקה אנכית בעברית המסבירה על מה ניתן לקבל פטנט בתחום הכימיה, באמצעות דוגמאות של תרכובת כימית חדשה, משפחת תרכובות מסוג Markush ותהליך כימי חדש.משרד דרורי סתיו מלווה חברות טכנולוגיה ותעשייה, יזמים וממציאים בניסוח ובהגשה של בקשות פטנט בתחום הכימיה והחומרים בישראל ובעולם. ניסיוננו בתחום מבוסס על שילוב של הבנה מדעית וטכנולוגית עם מומחיות משפטית בדיני פטנטים, בניסוח תביעות ובהליכי רישום פטנטים, תוך התייחסות למאפיינים הייחודיים של חומרים כימיים, פולימרים, ציפויים ותהליכי ייצור.

ניסוח פטנטים בתחום הכימיה והחומרים מציב אתגר מיוחד: השינוי ההמצאתי אינו תמיד יצירה של חומר חדש. לעיתים הוא נובע משילוב של חומרים מוכרים, מבחירת טווח ריכוזים מסוים, משינוי במבנה הפנימי של חומר או מתהליך ייצור המקנה לו תכונות חדשות.

המשימה היא להגדיר בתביעות את השינוי הטכנולוגי בעל הערך, תוך הבטחת תמיכה מספקת בפירוט ובתוצאות הניסויים. בחירה לא נכונה של רכיב, טווח מספרי או תכונה פיזיקלית עלולה לצמצם את הגנת הפטנט או ליצור קושי בבחינת החידוש וההתקדמות ההמצאתית.

ניסוח פטנטים להרכבים כימיים: אילו רכיבים חייבים להופיע בתביעה?

נניח שחברה מפתחת ציפוי תעשייתי עמיד בפני קורוזיה. הציפוי מבוסס על שרף פולימרי, חומר מקשר ותוסף המשפר את ההיצמדות למתכת.

אם החידוש נובע מהאינטראקציה בין השרף לתוסף, יש לבחון אם נכון להגביל את התביעה לתוסף המסוים שבו נעשה שימוש בניסויים, או שקיימת משפחת חומרים בעלת תכונות משותפות המסוגלת להשיג את אותה תוצאה.

הבחירה משפיעה על היקף ההגנה. תביעה המגדירה רק את התוסף המסחרי המסוים עלולה לאפשר למתחרה להשתמש בחומר חלופי. מנגד, תביעה המתייחסת לכל חומר המשפר היצמדות, בלי להגדיר מאפיינים כימיים או פונקציונליים הנתמכים בפירוט, עלולה להיות רחבה מכפי שהאמצאה מצדיקה.

אחת הדרכים להגדיר חלופות כימיות היא באמצעות תביעות Markush, שבהן מתוארת משפחה של תרכובות באמצעות מבנה כימי משותף וקבוצות חלופיות.

לפי הנחיות ה־EPO בנושא קבוצות Markush, כאשר החלופות הן תרכובות כימיות, בחינת אחדות האמצאה מתייחסת, בין היתר, לפעילות או לתכונה משותפת ולמבנה כימי משותף בעל משמעות. עצם האפשרות לכלול מספר רב של חלופות בנוסחה אחת אינה מוכיחה שכל החלופות כשירות להגנה.

טווחי ריכוזים ויחסים בין רכיבים: מתי בחירה מצומצמת היא אמצאה?

בתעשייה הכימית, תכונות המוצר עשויות להיות רגישות במיוחד לכמות של רכיב מסוים.

נניח שבפיתוח חומר ניקוי תעשייתי מתברר שריכוז מוגדר של חומר פעיל שטח מעניק שילוב מוצלח בין יעילות הניקוי לבין יציבות התמיסה. טווח רחב מדי עלול לכלול הרכבים ידועים או ריכוזים שאינם משיגים את היתרון הטכנולוגי הנטען.

דוגמה מועילה מופיעה בהנחיות ה־EPO לשנת 2026 בעניין אמצאות בחירה. ההנחיות מתארות תביעה לחומר ניקוי המכיל חומר פעיל שטח בריכוז של 3%–6% ממשקל ההרכב, כאשר בפרסום קודם תואר טווח רחב יותר של 1%–30%, עם דוגמה מסוימת של 25%.

בנסיבות המתוארות בהנחיות, הטווח המצומצם עשוי להיחשב חדש משום שהוא צר יחסית לטווח הקודם ומרוחק מהדוגמה שפורסמה. לעומת זאת, אם הפרסום הקודם היה כולל דוגמה בריכוז 4.5%, היה בכך כדי לשלול את החידוש של הטווח הנתבע.

גם כאשר הטווח חדש, עדיין יש לבחון התקדמות המצאתית. בחירה בטווח מסוים עשויה להיחשב מובנת מאליה אם היא תוצאה צפויה של אופטימיזציה שגרתית. לכן, כאשר יתרון טכנולוגי מצדיק את בחירת הטווח, רצוי שהפירוט יכלול נתונים המדגימים את משמעות הבחירה, ובמיוחד את ההבדלים בין ריכוזים הנמצאים בתוך הטווח לבין ריכוזים שמחוץ לו.

בבקשות העוסקות בסגסוגות, בתערובות פולימריות או בחומרים מרוכבים, לעיתים אין משמעות לטווח של רכיב אחד ללא בחינת היחס בינו לבין רכיבים אחרים. במקרה כזה, ניסוח התביעות צריך לשקף את הצירוף הטכנולוגי ולא להציג כל ריכוז בנפרד.

פטנטים לפולימרים ולחומרים מתקדמים: מעבר לנוסחה הכימית

שני מוצרים בעלי הרכב כימי דומה עשויים להתנהג בצורה שונה לחלוטין. בפולימרים, לדוגמה, התכונות עשויות להשתנות בהתאם למשקל המולקולרי, להתפלגות המשקלים המולקולריים, לדרגת הגבישיות, למבנה הנקבוביות ולאופן העיבוד.

נניח שחברה מפתחת ממברנה פולימרית המשמשת לסינון תעשייתי. ההבדל בין הממברנה החדשה לבין ממברנות קיימות אינו בהכרח בחומר הגלם, אלא במבנה הנקבוביות, בעמידות המכנית או בשילוב בין חדירות לבררנות הסינון.

במקרה כזה יש לבחון אם נכון להגדיר את האמצאה באמצעות מאפיינים מבניים, כגון גודל נקבוביות או צפיפותן, באמצעות תכונות מדידות כגון חדירות ולחץ פריצה, או באמצעות שילוב ביניהם.

אולם שימוש בפרמטרים מחייב דיוק. אם התביעה מגדירה חומר כבעל חוזק מתיחה מסוים, יש להבהיר כיצד נמדד החוזק. התוצאה עשויה להשתנות בהתאם לצורת הדגימה, לתנאי הבדיקה ולקצב הפעלת העומס.

לפי הנחיות ה־EPO בעניין הגדרת אמצאה באמצעות פרמטרים, על הפרמטרים להיות ברורים וניתנים לקביעה באופן אמין. כאשר שיטת המדידה אינה מובנת מאליה לבעל המקצוע, יש לוודא שהיא מוגדרת באופן שמאפשר לקבוע את גבולות התביעה. משמעות הדבר היא שמנסח הפטנט צריך להכיר לא רק את החומר עצמו, אלא גם את שיטות האפיון שבאמצעותן ניתן להבחין בינו לבין חומרים אחרים.

הגנה על תהליכי ייצור כימיים: דוגמה מפטנט של Gore

לעיתים ההתקדמות הטכנולוגית אינה בהרכב החומר אלא בתהליך הייצור המשנה את המבנה הפנימי שלו.

דוגמה לכך היא הפטנט האמריקאי US 3,953,566 של W. L. Gore & Associates, שניתן בשנת 1976 ועוסק בתהליך לייצור מוצרים נקבוביים מפולימרים של טטראפלואורואתילן, ובפרט PTFE.

תביעה 1 אינה מסתפקת בתוצאה הרצויה של קבלת חומר נקבובי. היא מתארת תהליך הכולל מתיחה של מוצר PTFE שלא עבר סינטור, לאחר הכנתו בשיחול משחתי והסרת חומר הסיכה, בקצב העולה על כ־10% לשנייה ובטמפרטורה שבין כ־35 מעלות צלזיוס לבין טמפרטורת ההיתוך הגבישית של הפולימר.

התביעות התלויות מוסיפות מאפיינים מוגדרים: תביעה 13 מתייחסת לנקבוביות של כ־40%–97%, ותביעה 23 מוסיפה שלב חימום לאחר המתיחה לטמפרטורה שמעל טמפרטורת ההיתוך הגבישית של הפולימר.

הדוגמה ממחישה כיצד אפשר להגן על תהליך ייצור באמצעות התנאים המביאים לקבלת המבנה הרצוי, ולא באמצעות תיאור כללי של התוצאה.

עם זאת, חשוב להבחין בין תביעה לתהליך ייצור לבין תביעה לחומר המתקבל בתהליך, המכונה Product-by-Process. לפי הנחיות ה־EPO בנושא Product-by-Process, הגדרת מוצר באמצעות אופן ייצורו אינה הופכת מוצר ידוע לחדש. באירופה השימוש בסוג זה של תביעה כפוף, בין היתר, לכך שהמוצר עצמו כשיר לפטנט ושלא ניתן להגדירו בצורה מספקת בדרך אחרת.

הניסוח וההיקף המשפטי של תביעות מוצר לפי תהליך מחייבים בחינה נפרדת בכל מדינת יעד. בישראל, בפרט, קיימות בפסיקה ובהחלטות רשם הפטנטים שאלות הנוגעות להגנה על המוצר לעומת ההגנה על התהליך. לניתוח ההבחנות הללו ולהרחבה על תביעות Markush ו־Product-by-Process, ראו את הספר ״דיני פטנטים״, סעיף 5.3.3.

נתוני ניסויים: כיצד מוכיחים שהחומר החדש באמת שונה?

בתחום הכימיה והחומרים, תוצאות ניסויים עשויות להיות הבסיס המרכזי להוכחת היתרון הטכנולוגי.

נניח שחברה פיתחה תערובת פולימרית בעלת עמידות משופרת בחום. אם היא מבקשת להגן על משפחה רחבה של תערובות, לא תמיד יספיק להציג ניסוי יחיד שנערך על הרכב מסוים. יש לבחון האם היתרון מתקיים גם בהרכבים אחרים הנכללים בתחום התביעה, והאם השינוי בתכונות נובע מן המאפיין ההמצאתי או מגורם אחר, כגון אופן עיבוד הדגימה.

לעיתים ההשוואה החשובה ביותר אינה בין המוצר החדש לבין מוצר מסחרי אקראי, אלא בין המוצר החדש לבין חומר דומה שבו חסר בדיוק הרכיב או התנאי שהמבקש מציג כחידוש. לדוגמה, אם נטען שתוסף מסוים משפר את עמידותו התרמית של פולימר, ניסוי השוואתי בין ההרכב החדש לבין הרכב זהה ללא התוסף עשוי לסייע בבידוד תרומתו של התוסף.

לפי הנחיות ה־EPO בעניין התקדמות המצאתית של אמצאות בחירה, כאשר ההתקדמות ההמצאתית נשענת על יתרון טכנולוגי המיוחס לטווח שנבחר, נדרשת התאמה בין היתרון לבין היקף התביעה. יתרון שהוכח רק לגבי חלק מן הטווח לא בהכרח יצדיק הגנה על הטווח כולו.

לכן, כאשר מתכננים ניסויים לצורך הגשת בקשת פטנט, כדאי לחשוב מראש גם על מבנה התביעות: אילו השוואות יסייעו להבחין בין האמצאה לידע הקודם, ואילו תוצאות נחוצות כדי לתמוך בהיקף ההגנה המבוקש.

פרשנות תביעות בפטנטים כימיים: חשיבות הניסוח המדויק

בתחום הכימיה, הבדל לכאורה קטן בין רכיבים או בין הגדרות כימיות עשוי להיות בעל משמעות גדולה להיקף ההגנה.

בעניין מונסנטו, שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הודגשה חשיבותן של לשון התביעות ושל פרשנות המאפיינים הכימיים מנקודת מבטו של בעל המקצוע בתחום. המשמעות המעשית היא שכבר בעת ניסוח הבקשה יש לברר אילו מאפיינים כימיים חיוניים לאמצאה, אילו רכיבים ניתנים להחלפה ואילו מגבלות עלולות לאפשר למתחרה לפתח חומר בעל פעולה דומה מחוץ להיקף התביעות.

באותה מידה יש להקפיד על דיות התיאור לפי סעיף 12 לחוק הפטנטים: הפירוט צריך לאפשר לבעל מקצוע לבצע את האמצאה על יסוד התיאור והידע המקצועי שלו. בתחום הכימיה עשויה להידרש גם מומחיות משולבת בכמה תחומי משנה לשם הבנת אמצאה מורכבת.

להרחבה על פרשנות תביעות כימיות בעניין מונסנטו ועל דרישת דיות התיאור ראו ״דיני פטנטים״, פרק 3.3 וסעיף 5.2.3.

תכנון ההגנה על החומר ועל תהליך ייצורו

בעת ניסוח בקשת פטנט בתחום הכימיה והחומרים יש לבחון אם עיקר התרומה הטכנולוגית נמצא בהרכב, במבנה החומר, בתהליך ייצורו או בשילוב ביניהם.

בחירה זו משפיעה גם על האסטרטגיה המסחרית. כאשר אפשר לזהות את הרכבו של מוצר מתחרה באמצעות בדיקה מעבדתית, תביעה להרכב עשויה לאפשר איתור הפרה ביתר קלות. לעומת זאת, הפרה של תביעה לתהליך ייצור המתבצע במפעל סגור עשויה להיות קשה יותר להוכחה.

במקרים מסוימים ראוי לבחון גם את היחס בין הגנת פטנט לבין שמירת פרטי תהליך כסוד מסחרי. עם זאת, אין להשמיט מן הבקשה מידע הדרוש לעמידה בדרישות הגילוי רק כדי לשמרו בסוד.

החלטות אלה הן חלק מאסטרטגיה מקצועית של רישום פטנטים בישראל ובעולם, שמטרתה ליצור הגנה המשקפת את התרומה הטכנולוגית של האמצאה ואת הדרך שבה המוצר צפוי להיות מיוצר, משווק ומנוצל בתעשייה.

מאמרים נוספים באשכול: ניסוח פטנט

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם