משרד דרורי סתיו מלווה חברות ביוטכנולוגיה ופארמה, יזמים וממציאים בניסוח ובהגשה של בקשות פטנט בישראל ובעולם. ניסיוננו בתחום מבוסס על שילוב של הבנה מדעית וטכנולוגית עם מומחיות משפטית בדיני פטנטים, בניסוח תביעות ובהליכי רישום פטנטים, תוך התאמת היקף ההגנה למאפייניה הייחודיים של כל אמצאה.
ניסוח פטנטים בתחום הביוטכנולוגיה והפארמה מציב אתגרים מיוחדים. כאשר האמצאה עוסקת בנוגדן, ברצף גנטי, בחלבון, בתרכובת תרופתית או בפורמולציה, לא תמיד ניתן להסיק ממבנה החומר כיצד הוא יפעל. לעיתים שינוי קטן ברצף הביולוגי משפיע על פעילות החלבון, ולעיתים שינוי בצורה הגבישית של תרופה משפיע על יציבותה או על קצב התמוססותה.
לפיכך, אחד האתגרים המרכזיים בניסוח בקשת הפטנט הוא להגדיר תביעות המעניקות הגנה רחבה ככל שניתן, תוך הקפדה שהיקף ההגנה נתמך בפירוט האמצאה, בדוגמאות ובנתונים הניסיוניים.
רצפים גנטיים וחלבונים: בין רצף מסוים למשפחה של וריאנטים
בבקשות פטנט העוסקות ב־DNA, ב־RNA או בחלבונים, חשוב להבחין בין רצף מסוים שהממציא זיהה לבין משפחה רחבה של רצפים דומים.
לדוגמה, חברה עשויה לזהות חלבון בעל פעילות אנזימטית משופרת ולבקש הגנה גם על וריאנטים שלו. אם התביעה מתייחסת לכל חלבון בעל דמיון של 90% לרצף שהתגלה, יש לברר האם הפירוט תומך בכך שחלבונים בטווח הדמיון הנתבע אכן מסוגלים לבצע את הפעולה הרלוונטית.
שיעור דמיון ברצף אינו מבטיח כשלעצמו פעילות ביולוגית זהה. החלפת חומצת אמינו באזור הפעיל של האנזים עשויה להשפיע על תפקודו באופן שונה מהחלפה באזור אחר.
לכן, בהתאם לאמצאה, יש מקום לתאר את הרצף המקורי, וריאנטים שנבדקו, אזורים החיוניים לפעילות ואת הקשר בין השינויים ברצף לבין התוצאות שהתקבלו.
בבקשות הכוללות רצפי נוקלאוטידים או חומצות אמינו החייבים בהגשה כרשימת רצפים, יש להקפיד גם על תקן WIPO ST.26, המחייב שימוש בקובץ XML בהתאם לכללים החלים על הבקשה. התקן החליף את ST.25 עבור בקשות שהוגשו מ־1 ביולי 2022.
עם זאת, רשימת רצפים תקינה מבחינה צורנית אינה תחליף לפירוט המסביר את תפקידם של הרצפים ואת התמיכה בהיקף התביעות. ראו הנחיות WIPO בנושא ST.26.
ניסוח תביעות לנוגדנים: האם אפשר להגן על כל נוגדן שפועל באותה דרך?
נניח שחברת ביוטכנולוגיה פיתחה נוגדן הנקשר לחלבון המעורב בתהליך דלקתי ומונע את פעילותו. החברה זיהתה את רצף חומצות האמינו של הנוגדן והראתה בניסוי שהוא מפחית את פעילות החלבון.
האם ניתן לנסח תביעה המקיפה כל נוגדן שנקשר לאותו חלבון ומעכב אותו?
זו אחת השאלות המורכבות בתחום. תביעה המגדירה נוגדן באמצעות פעילותו בלבד עשויה להקיף מספר עצום של נוגדנים בעלי רצפים ומבנים שונים. העובדה שהמבקש הצליח לייצר נוגדן מסוים אינה מלמדת בהכרח שהוא גילה כיצד לייצר את כל הנוגדנים העונים להגדרה הפונקציונלית.
דוגמה חשובה לכך היא פסק הדין האמריקאי Amgen v. Sanofi, שניתן בבית המשפט העליון בארצות הברית בשנת 2023. התביעות שנדונו עסקו בקבוצה רחבה של נוגדנים הנקשרים לחלבון PCSK9 ומונעים ממנו להיקשר לקולטני LDL. אף שהפטנטים תיארו רצפים של 26 נוגדנים, נקבע שהגילוי אינו מאפשר לבצע את מלוא היקף האמצאה שנתבעה.
הלקח למנסח הבקשה אינו שיש להימנע מתביעות פונקציונליות, אלא שיש להעריך את מידת התמיכה בהן. לעיתים יהיה נכון לשלב תביעות המגדירות את רצפי הנוגדן או את אזורי הקישור שלו (CDRs), עם תביעות נוספות המגדירות פעילות ביולוגית או מאפיינים מבניים משותפים, ככל שהנתונים תומכים בכך.
באירופה מתעוררת שאלה נוספת: גם נוגדן חדש הנקשר לאנטיגן מוכר אינו בהכרח בעל התקדמות המצאתית. לפי הנחיות ה־EPO לשנת 2026, יתרון בלתי צפוי בפעילות טיפולית, ביציבות או באימונוגניות עשוי להיות רלוונטי לבחינת ההתקדמות ההמצאתית.
הפקדת חומר ביולוגי: כאשר תיאור כתוב אינו מספיק
בתחומים מסוימים לא ניתן לתאר חומר ביולוגי באמצעות נוסחה או רצף בלבד באופן שיאפשר לבעל מקצוע לבצע את האמצאה.
נניח שחברה פיתחה זן מיקרוביאלי מהונדס המשמש לייצור חלבון בעל ערך מסחרי. אם הזן אינו זמין לציבור ולא ניתן לשחזר אותו באופן מספק על בסיס התיאור הכתוב, עשויה להתעורר שאלת הצורך בהפקדתו במוסד הפקדה מוכר.
הפקדת חומר ביולוגי אינה נדרשת בכל בקשת פטנט ביוטכנולוגית. היא רלוונטית בתנאים מסוימים, ובפרט כאשר החומר אינו זמין לציבור ולא ניתן לתארו באופן שיאפשר לבצע את האמצאה, והוא מסוגל להשתכפל או להשתעתק כנדרש.
בספר ״דיני פטנטים״ (2023), סעיף 3.2.5, נדונה הפקדת חומר ביולוגי כחלק מדרישות הגילוי של האמצאה. הנושא נדון גם בפרק 5, במסגרת ההתייחסות לדוגמאות, להדגמות ולהפקדת חומר ביולוגי.
בזירה הבינלאומית, אמנת בודפשט מסדירה הכרה בהפקדת מיקרואורגניזמים לצורכי הליכי פטנטים במדינות החברות בה, בכפוף לתנאי הדין הרלוונטי.
בעת הכנת הבקשה יש לבדוק את מועד ההפקדה, זיהוי החומר ופרטי מוסד ההפקדה, ולא להניח שניתן להשלים כל חוסר בגילוי המקורי לאחר ההגשה.
ניסוח פטנטים לתרופות: חומר פעיל, פורמולציה וצורה גבישית
בתחום התרופות, האמצאה אינה בהכרח החומר הפעיל עצמו. לעיתים מדובר בפורמולציה המשפרת את יציבות התרופה, בצורת מלח מסוימת, בצורה גבישית או בתהליך ייצור המאפשר לקבל מוצר בעל תכונות משופרות.
נניח שחברה מפתחת צורה גבישית חדשה של חומר פעיל מוכר. בניסויים מתברר שהצורה החדשה יציבה יותר בתנאי אחסון מסוימים, או מציגה התנהגות שונה של התמוססות.
לצורך הגדרת האמצאה ייתכן שיהיה צורך לזהות את הצורה הגבישית באמצעות מאפיינים מדידים, למשל דפוס דיפרקציה של קרני רנטגן (XRPD), ולתאר את תהליך הכנתה ואת תכונותיה הרלוונטיות.
אבל גילוי צורה גבישית נוספת אינו מקנה אוטומטית זכות לפטנט. בהחלטת ה־EPO בעניין T 777/08, שעסקה בצורה גבישית של Atorvastatin Hydrate, הודגש כי חיפוש אחר צורות גבישיות הוא חלק מוכר מפיתוח תרופות. בהיעדר תכונה בלתי צפויה או הצדקה המצאתית אחרת, עצם קבלתה של צורה גבישית חדשה עשויה שלא להספיק.
מכאן החשיבות של ניסוח הפירוט סביב התרומה הטכנולוגית שנמצאה בפועל, ולא רק סביב העובדה שהתקבל חומר בצורה שונה.
בדומה לכך, כאשר האמצאה היא פורמולציה לשחרור מבוקר, יש לבדוק אם החידוש מצוי בשילוב החומרים, ביחסים הכמותיים ביניהם, במבנה הפורמולציה או בפרופיל השחרור המושג באמצעותם. יש לתת לתכונות אלה ביטוי בתביעות בהתאם לתמיכה שבפירוט.
בספר ״דיני פטנטים״, סעיף 3.2.3, נדונה בחינת ההתקדמות ההמצאתית בתחום התרופות, לרבות השיקולים המיוחדים לבחינת אמצאות פרמצבטיות.
נתונים ניסיוניים: מה חייבים לדעת לפני שמגישים?
בתחום הביוטכנולוגיה והפארמה קיים לעיתים פער משמעותי בין המועד שבו מתגלה אמצאה לבין המועד שבו מסתיים הפיתוח המדעי או הקליני שלה.
חברה עשויה לזהות חומר בעל פוטנציאל טיפולי ולבקש להגיש בקשת פטנט עוד לפני תחילת ניסויים קליניים. אין דרישה כללית שלפיה כל תרופה חייבת לעבור ניסויים בבני אדם לפני שניתן להגיש עליה בקשת פטנט.
בספר ״דיני פטנטים״, סעיף 2.1.4.2, נדונה בהקשר זה פסיקת בית המשפט העליון בעניין סאנופי. בפסק הדין הובהר כי ניתן, בנסיבות המתאימות, להסתמך על ניסויים בבעלי חיים לצורך ביסוס דרישת היעילות, וכי מבחני הכשירות לפטנט שונים מדרישות הרישוי של תכשיר רפואי.
עם זאת, אין להסיק מכך שמספיקה בכל מקרה הצהרה כללית שלפיה החומר עשוי לטפל במחלה.
נניח שהמבקש מציג תוצאות של ניסוי מעבדה המראה כי נוגדן מעכב חלבון מסוים. אם הוא מבקש לתבוע שימוש בנוגדן לטיפול במגוון רחב של מחלות, יש לבחון מהו הקשר המדעי בין התוצאה שנמדדה לבין ההשפעה הטיפולית הנתבעת.
גם למועד הצגת הראיות יש משמעות. בהחלטת G 2/21 של ה־EPO נקבע שלא ניתן לפסול ראיה לתוצאה טכנולוגית לצורך בחינת התקדמות המצאתית רק משום שהוגשה לאחר מועד הבקשה. עם זאת, התוצאה שעליה מבקשים להסתמך צריכה להיות חלק מההוראה הטכנולוגית העולה מן הבקשה כפי שהוגשה, בהתאם למבחן שנקבע בהחלטה. ראיות מאוחרות גם אינן מרפאות בהכרח חוסר בדיות הפירוט במועד ההגשה.
המסקנה המעשית היא שכבר בעת הניסוח יש להציג בצורה מדויקת מה נבדק, מה הוכח, ומה עדיין בגדר אפשרות מחקרית.
שימוש רפואי חדש בחומר מוכר וההבדלים בין מדינות
בתחום הפארמה מתעוררת לעיתים שאלה נוספת: האם ניתן לקבל פטנט כאשר החומר עצמו מוכר, אך התגלה לו שימוש טיפולי חדש?
בדין האירופי קיימת אפשרות, לפי סעיף 54(5) לאמנת הפטנטים האירופית, להגן בתנאים מסוימים על שימוש רפואי נוסף בחומר או בתרכובת מוכרים. הבחנה זו עשויה להיות רלוונטית גם כאשר החידוש קשור להתוויה טיפולית, לקבוצת מטופלים מסוימת או למשטר מינון חדש. ראו הנחיות ה־EPO בעניין שימוש רפואי נוסף.
בישראל, לעומת זאת, סעיף 7(1) לחוק הפטנטים שולל מתן פטנט על תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם. לפיכך יש לבחון בנפרד את האפשרות להגן על המוצר, התרכובת או השימוש הרפואי הנטען, ואת אופן ניסוח התביעות לפי הדין הישראלי. אין להניח שנוסח תביעה המקובל באירופה יהיה מתאים בהכרח גם בישראל.
הכנת בקשת פטנט המשקפת את האמצאה הביולוגית או התרופתית
ניסוח בקשות פטנט בתחום הביוטכנולוגיה והפארמה מתחיל בזיהוי מדויק של מה שהתגלה בפועל. בנוגדנים יש לבחון את היחס בין המבנה לפעילות; ברצפים ביולוגיים יש לברר אילו וריאנטים נתמכים; ובפורמולציות תרופתיות יש לזהות את המאפיינים שבאמצעותם מושגת התוצאה הטכנולוגית.
לעיתים יש הצדקה לתביעות נפרדות לחומר הפעיל, להרכב התרופתי או לתהליך ייצור חדש. אולם כל אחת מהן צריכה להיבחן לפי החידוש, ההתקדמות ההמצאתית ודרישות הפירוט החלות עליה.
עבודה זו היא חלק מהתכנון המקצועי של רישום פטנטים בישראל ובעולם. בתחום הביוטכנולוגיה והפארמה נודעת חשיבות מיוחדת לתיאום בין תוצאות המחקר, מועד ההגשה וההגנה המבוקשת, כך שהתביעות יבטאו את התרומה הטכנולוגית מבלי לחרוג מן הגילוי התומך בהן.
לדיון משפטי רחב יותר ראו את הספר ״דיני פטנטים״ (2023), ובפרט את סעיפים 2.1.4.2, 3.2.3, 3.2.5 ו־5.2.3, העוסקים ביעילות אמצאות רפואיות, התקדמות המצאתית בתרופות, הפקדת חומר ביולוגי ודיות התיאור.
