מחלוקת בין יצרני ומשווקי שעונים הסתיימה בתוצאות שונות לגבי שלושה עיצובים: התביעה בגין שעוני הבסיס נדחתה, המדגם הרשום לרצועת השעון בוטל, ואילו לגבי שעון הצלילה נקבע כי המדגם הופר וכי התקיימה גם עוולת גניבת עין. בפסק דין מיום 16 בפברואר 2012, בת"א (מחוזי תל אביב) 1673/05 ובהליכים שאוחדו עמו, בחן השופט יהושע גייפמן בנפרד את הזכויות בכל אחד מהמוצרים ואת אחריותם של יצרני השעונים והחנויות ששיווקו אותם.
התובעת הייתה חברת ר. סובקרונו, שפעלה תחת המותגים סאב וסאבקרונו. מולה עמדו בין היתר האחים גיא ואופיר בר נוי, שפעלו בתחום השעונים תחת המותג אמבוס, וכן חנויות שהפיצו את השעונים. בית המשפט נדרש להבחין בין דמיון שאינו מקים עילה, פרסום קודם הפוגע בתוקף המדגם וחיקוי של מראה שעון המוגן במדגם רשום.
ארבעה הליכים על שלושה עיצובים
הסכסוך כלל ארבעה הליכים שאוחדו לדיון. סאב טענה להעתקת שעוני בסיס מסדרות שונות, שלא נרשמו כמדגם, ולהפרת מדגם הרשום על רצועת שעון. בהליך נוסף תבעה בשל העתקת שעון הצלילה המכונה Sub Diving Watch, שנרשם כמדגם, ובשל שיווקו של שעון דומה תחת המותג אמבוס.
מנגד, בר נוי ביקשו לבטל את מדגם שעון הצלילה ולקבל הצהרה כי שעוני צלילה חדשים של אמבוס אינם מפרים אותו. השוני בזכויות ובמוצרים חייב בחינה נפרדת של כל אחת מן הטענות, ולא הסיק מסקנה גורפת לגבי כלל השעונים והרצועות.
שעוני הבסיס: דמיון בשוק צפוף אינו מספיק
סאב לא רשמה מדגם על שעוני הבסיס שלה. בתביעה ביחס לשעונים אלה נטען לחיקוי העיצוב ולהטעיית צרכנים. בית המשפט דחה את הטענות לאחר שהתרשם כי מדובר בשוק צפוף בעיצובים דומים, וכי קיימים הבדלים חזותיים בין שעוני הבסיס של סאב לבין שעוני אמבוס.
גם הצגת השם אמבוס בצורה בולטת על שעוני הנתבעים הייתה בעלת משקל בהערכת החשש להטעיה. ביחס לדגמי הבסיס לא הוכח שהצרכן הממוצע יטעה לחשוב כי שעוני אמבוס הם שעוניה של סאב.
רצועת השעון: מדגם שנרשם לאחר שהמוצר כבר שווק
לסאב היה מדגם רשום מספר 38807 לרצועת שעון. ואולם, בחקירתו הודה ריצ'רד נעים, מנהל החברה, כי הרצועה החלה להימכר בישראל כבר בשנת 2000, כשלוש שנים לפני הגשת הבקשה לרישום המדגם. לפי סעיף 30 לפקודת הפטנטים והמדגמים, שחלה על הרישום, נדרש כי המדגם יהיה חדש או מקורי וכי לא פורסם קודם לכן בישראל.
בית המשפט קבע כי שיווק הרצועה בישראל לפני מועד ההגשה שולל את כשירותה לרישום והורה על ביטול מדגם הרצועה. ממילא לא ניתן היה לבסס עליה תביעת הפרה. נוסף על כך נקבע כי ברצועות אמבוס היו הבדלים עיצוביים לעומת רצועות סאב, וגם מטעם זה לא הוכחה העתקה מפרה של הרצועה.
הכרעה זו ממחישה את החשיבות של מועד הפרסום לציבור. זכות רשומה אינה מתקנת בדיעבד פגם בכשירות שנוצר בשל שיווק המוצר עוד לפני הגשת הבקשה.
שעון הצלילה: הגנה על מכלול המראה
תוצאה שונה התקבלה ביחס למדגם מספר 38665 של שעון הצלילה. כאן מצא בית המשפט כי שעוני אמבוס אימצו את המראה הכללי של שעון סאב, לרבות הצירוף של כמה מאפיינים קישוטיים שהופיעו יחדיו במדגם הרשום. אף שחלק מן המאפיינים היו מוכרים כשלעצמם, לא הוכח שאותו שילוב עיצובי הופיע קודם לכן בשעון אחר.
בית המשפט הדגיש את ההתרשמות הכוללת מהמוצרים ואת האפשרויות הרבות לעצב שעון צלילה. הדמיון לא התמצה ברכיב בודד אלא בקווי המתאר ובמכלול המאפיינים הבולטים לעין. נוסף על הראיות החזותיות הוצגה הקלטה של שיחה עם מנהל מכירות מטעם אמבוס, שבה תואר השעון כבעל אותו רעיון עיצובי פחות או יותר.
הטענה לביטול מדגם שעון הצלילה נדחתה. בית המשפט קבע כי המדגם עומד בדרישת החידוש או המקוריות לפי הדין הישן, וכי השעונים ששווקו תחת המותג אמבוס מהווים חיקוי בולט שלו.
גניבת עין: המוניטין והחשש להטעיה
לצד הפרת המדגם התקבלה ביחס לשעון הצלילה גם תביעה בעילת גניבת עין. בית המשפט קבע כי סאב הוכיחה מוניטין בקו שעוני הצלילה שלה. בין היתר הוצגו ראיות לשימוש ממושך בקו עיצובי מזוהה, לשיווק של יותר מ-21 אלף שעונים ולהשקעות ניכרות בפרסום.
בבחינת החשש להטעיה הובאו בחשבון הדמיון החזותי, זהות סוג הסחורה וקהל הלקוחות, וכן האפשרות שקונה ייחשף לשעונים בזמנים שונים ויסתמך על זיכרון חזותי שאינו מושלם. על יסוד מכלול הנסיבות נקבע שקיים חשש שהקונה ייחס את שעון אמבוס לסאב או יקשר אותו אליה.
אחריות המשווקים והפיצויים שנפסקו
בית המשפט נתן צו מניעה קבוע האוסר על שיווק שעונים המפרים את מדגם שעון הצלילה של סאב. האחים בר נוי חויבו בפיצוי בסך 70,000 ש"ח, ונפסקו נגדם הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 60,000 ש"ח.
ביחס לחנויות שהפיצו את השעונים הבחין בית המשפט בין משווקים שהוכחה מודעותם להפרה לבין משווקים שלא הוכחה לגביהם מודעות כנדרש לפי סעיף 37(1)(ב) לפקודת הפטנטים והמדגמים. לגבי חלק מן החנויות הסתפק בית המשפט בצו המניעה ולא פסק פיצויים.
תוצאה אחרת נקבעה לגבי חברת תכשיטי אלן אור. על יסוד הראיות למודעות מנהל השיווק לדמיון הבולט בין השעונים, ולנוכח עצימת עיניים מצד החברה, נפסק נגדה פיצוי בסך 30,000 ש"ח. בר נוי חויבו לשפות אותה בגין סכום זה. ההבחנה ממחישה כי עצם מכירת מוצר מפר והטלת אחריות כספית בגין מכירתו אינן בהכרח אותה שאלה משפטית.
משמעות ההכרעה בדיני העיצובים
ההליך מציג את הצורך לבחון בנפרד את סוג הזכות, את תקפות הרישום, את הדמיון בין המוצרים ואת אחריותו של כל נתבע. לגבי שעוני הבסיס לא נמצאה עילה; רישום הרצועה בוטל בשל פרסום קודם; ואילו מדגם שעון הצלילה נמצא תקף והוכחה הפרתו. הסעדים הותאמו לממצאים ולהיקף אחריותם של הנתבעים השונים.
פסק הדין ניתן לפי פקודת הפטנטים והמדגמים ולפי הדין שחל בעת האירועים. בתביעות הנוגעות לעיצובים שעליהם חל חוק העיצובים, התשע"ז-2017, יש לבחון בנפרד את התנאים להגנה ואת הסעדים לפי החוק החדש. להרחבה על פיצויים בגין הפרת עיצוב ומדגם ועל התגוננות מפני תביעת הפרת עיצוב ניתן לעיין במדריכים המקצועיים שבאתר. לייעוץ ולייצוג בהליכים מסוג זה ראו תביעות עיצובים ומדגמים.
